יום שישי. שרי עשתה דרכה מהמסעדה לעבר דירתה. החום הרב והלחות ששררו במשך היום - התפוגגו. הרחובות היו ריקים מאדם והחנויות היו מוגפות, מלבד קיוסק אחד ששכח לקבל את פני השבת ופגם בשלוות ערב שישי.
המדרגות לבית היו שטופות ושרי קיוותה שרונית ניקתה מעט את הדירה, למרות שמעולם לא עשתה כן. שרי הייתה היחידה שניקתה את הבית. היא התאכזבה לגלות כיור מלא בכלים ובגדים פזורים על כל חפץ שהיה בסלון. היא אספה את הבגדים והניחה אותם על מיטתה של רונית, לאחר מכן הדיחה את הכלים והשאירה את השטיפה ליום אחר. היום היא רצתה לעשות רק דבר אחד – לצייר. היא הוציאה את כן הציור אל הגג, הניחה על עצמה סינר והחלה למרוח צבע. לא היה לה שום מושג עדיין איך יראה הציור, אך היא ידעה שעם מריחות הצבע הראשונות היא כבר תגלה לאן מושכים המכחולים, לאן לוקח אותה המוח, הלב, האצבעות.
היא ניסתה להרחיק את המחשבה הטורדנית שהציקה לה. לא את אצבעותיה שאחזו במכחול היא רואה, אלא את אצבעותיו של אייל חותכות פרוסות ירקות בתנועה כל כך אלגנטית. היא הייתה בטוחה ששום גבר לא יכול להקרין מידה כזאת של סקסיות בקצות אצבעותיו.
עד מהרה על הבד הופיעו ערימות צבע ובתוך כל שכבות הצבע ניבטו זוג ידיים, כפות ידיו של אייל. ממש יצירת מופת, לעגה שרי לעצמה. לצייר שתי כפות ידיים לאחר שלוש שנים שלא נגעה בציור? מבט אחד של רונית וערן בציור והם יתחרטו על שסחבו את המתנה מחו"ל. היא הביטה בשעון, לא מאמינה שלקח לה כל כך הרבה זמן לצייר זוג ידיים. היא הסתירה את כן הציור בקרן זווית, שאיש לא יראה אותו, משתעשעת במחשבה שאם אייל ימצא את הציור, הוא בוודאי ינחש שציירה את הידיים שלטשה בהן מבט שבוע קודם. שרי הלכה לישון כשהיא שואלת את עצמה מה גרם לה לצייר את כפות ידיו של אייל?
"שקט, שרי בוודאי ישנה". שמעה שרי את רונית לוחשת.
"איזה ישנה? היא לא בבית, הבחורה עובדת עשרים וארבע שעות ביממה". ענה ערן.
כעבור שעה קלה, שמעה את שפשוף דלת חדרה ברצפה. היה צריך לסדר בורג בחיבור הדלת למשקוף כדי למנוע זאת, אך כמספר הפעמים ששרי הזכירה לעצמה לקנות ברגים ומברג, כך היה מספר הפעמים ששכחה לעשות זאת. היא חשבה שרונית הגיעה לספר לה עוד משהו שחשבה שהוא חשוב יותר מהשינה שלה, אך שניה לאחר מכן, נזכרה באייל שאמור לחלוק אתה את החדר. היא קיוותה שיעריך את הטרחה כשפרשה עבורו את הפוך על הרצפה. הוא הדליק את נורת השולחן. רשרושים שקטים שנשמעו כמו בגדיו של אייל וריח בושם מהול בסיגריות מבילוי במועדון כלשהו, גרמו לה להבין שהוא מתפשט לידה, ואז שררו שוב חשיכה ושקט. היא חשה חמלה כשחשבה שהוא ישן רוב הזמן בתנאי שטח קשים ולא נוחים ורצתה לפנות לו את מיטתה, אך ידעה שהדבר יכול להתפרש כאילו היא מזמינה אותו לתנות עמה אהבים. היא שמעה אותו מתהפך שוב ושוב, תנועותיו חסרות המנוחה הפכו תכופות יותר, לאחר מכן שמעה אותו מגדף והרגישה כיצד הוא עולה על המיטה ונשכב לצידה במרחק נגיעה.
"תגיד מה אתה חושב שאתה עושה?" אילצה את עצמה להתעלם מרגש ההתחשבות שגאה בה רגע לפני.
"מאמי, אני לא רוצה לערב אותך בתנאי השירות שלי, אבל אני ישן כך רוב ימות השנה, אין לי שום כוונה לחיות בתנאים כאלה גם בחופשה שלי".
שרי הדליקה את הנורה על השולחן לאות מחאה, לא מאמינה למשמע אוזניה, אך לא הייתה שום תגובה נוספת מצדו למעשה המרד שלה. היא הביטה בו בטוחה שיפתח במשא ומתן, אך הוא שכב בגבו אליה כשהוא אומר בקול חלוש כמו מתוך שינה "מה עם התרומה הצנועה שלך לצבא הגנה לישראל?"
"אמרתי לך, זו הייתה תרומה חד פעמית". שרי חשבה שאולי בכל זאת יש פתח למשא ומתן.
"טוב, תוותרי לי היום וממחר ננסח תנאים חדשים, עכשיו אני ממש אעריך אם תכבי את האור". קולו נשמע כאילו שפיו צמוד לאזנה.
שרי לא הבינה מדוע היא נפעמת כל כך מהתנהגותו החצופה. היא כיבתה את האור, שומעת אותו לוחש "תודה".
בבוקר כשהתעוררה ידו הייתה מונחת על בטנה, הדחף הראשון שחשה היה להרים אותה מעליה באינסטינקט ולנזוף בו, אך התחושה של היד הכול כך יפה על גופה החשוף גרמה לה לתענוג גדול, והפיתוי להשאירה במקומה גבר על כל שיקול אחר. ארבע שעות הקדישה לכפות ידיו והנה הן פה קרובות אליה יותר מכל חלום או ציור פרי דמיונה. שנייה אחרי, הבינה שגם היד שלו על בטנה היא פרי דמיון או מציאות שתחלוף ביעף ברגע שהוא יתעורר. היא הרימה את ידו מעליה. המאמץ היה גדול יותר משחשבה. הוא פקח את עיניו. "את מפריעה לי לישון".
"היד שלך על הגוף שלי, אם לא אכפת לך". אמרה כשהיא מנסה לשוות לקולה משמעות שונה ממה שחשה באמת, את הערגה לידו על בטנה. הוא הרים את ראשו והביט לעבר כף ידו "נכון זאת היד שלי". הוא משך את ידו, שילב את ידיו מאחורי עורפו והתמתח. "רוצה לקבל קפה למיטה?"
"לא, מה שאני רוצה זה לקום ולשוחח אתך על תנאי שינה מוסכמים".
אייל צחק קלות. הוא נשען על ידו הימנית מישיר אליה מבט כשיצאה מהמיטה ולגופה מכנסונים קצרצרים וגופיה קצרה. "את תמיד ישנה עירומה עם זרים?" שאל בהתגרות.
"אני לא ישנה עם זרים, ומלבד זאת, אני לא אמורה לשנות את הרגלי השינה שלי ולהתאים אותם אליך, זה החדר שלי!"
"אין לי טענות, מצטער אם זה נשמע כך, אבל אם אנחנו מדברים על תנאי שינה הייתי רוצה להחליט גם בנושא הזה, אני בהחלט חושב שאפשר להפטר מעוד כמה חלקים".
"אתה בחור..." היא חיפשה הגדרה ומשלא מצאה אמרה "עוד תבקש ממני להודות לך שאתה לא מביא את הבתולה שלך לישון אתנו בחדר".
"לא, אני רק חושב שאני צריך לכוון למטרות פחות צנועות".
"מעניין מה ההגדרה שלך לצנועות". השיבה שרי ויצאה מהחדר.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
