פרק ב' למתחילים

נאוה דיקסטרה – פרק ב’ למתחילים

ז’אנר: פרוזה

עמודים: 265

הוצאה לאור: navabooks

שרית אדלר, מפתחת משחקי מחשב, מגלה שבן זוגה בשבע השנים האחרונות בוגד בה. אם לא די בכך, המשרה שהובטחה לה כמנהלת מחלקה מאוישת על ידי גידי, איש מחשבים מבריק המצליח להקסים את כל הסובבים. עד מהרה  גידי מצליח לכבוש גם את שרית, אך מהר מאוד מסתבר לה שהחיים לצידו של גידי, אב יחידני לילדה בת עשר, אינם כה פשוטים.

שרית מחליטה לקחת פסק זמן למחשבה ונוסעת ללוס אנג’לס לבית חברתה הטובה נועה המשדלת את שרית להיפרד מגידי לטובת ירון, גבר רווק ועשיר שאיתו החיים נראים הרבה יותר נוחים ופחות מורכבים מאשר החיים עם גידי. בעוד שרית מתלבטת לגבי ההחלטה הנכונה שעליה לעשות, גידי מגלה אודות הקשר החדש שלה עם ירון והדבר בלתי נסלח מבחינתו.

נאוה דיקסטרה, בעלת תואר שני בלימודי משפחה, מציפה בספרה “פרק ב’ למתחילים” את האתגרים הניצבים בפני זוגות העומדים בפני דילמות או החלטות משמעותיות. זהו ספר ישראלי אותנטי ומרגש הכתוב בנימה של הומור דק ומצליח לרתק את הקורא מתחילתו ועד סופו.

לקריאה על הסופר: נאוה דיקסטרה

נושאים קשורים: זוגיות, נישואין, רווקה, אלמן, אם חורגת, אב חורג, נישואים שניים, בגידה בנישואין, מאמן כושר, פרק ב’, מתח, סיפור אהבה, רוחניות, ספר מתח טוב, רומן פסיכולוגי, רומן מסתורי, רצח, בלשי, מרתק, הומור, הורים וילדים, סבא, בגידה, רומניה, נישואין, זוגיות, ספר עכשווי, מתורגם, אמונה, רצון, פנימייה, ילדים, קריאה בכף היד, הצלחה בעסקים, עושר, אלקטרוניקה, ספר טוב, מועדון אוהבי קריאה, ישראלי.

חיכיתי לנועה באולם מקבלי הפנים, מרגישה כמו פושעת מוסרית המשתפת פעולה עם מעשיה ובוגדת באמון של בעלה וילדיה. גלית סירבה להצטרף, למרות שנועה הגיעה במיוחד לחתונה שלה. יש לה עקרונות, אמרה, היא לא מוכנה לאסוף את נועה עם מאמן הכושר שלה. כאילו שאין לי עקרונות, אבל מה יכולתי לעשות מול הפצרותיה של חברתי הטובה ביותר?

נועה התקרבה לעברי יפה וזוהרת כתמיד, ונראתה כמו שחקנית הוליוודית בטכס חלוקת פרסי האוסקר. היא הייתה לבושה בשמלה בעלת שתי שכבות, האחת צמודה לגוף ומעליה שמלת בד שדמתה לנייר קרפ. היא התהלכה בגאון על נעלי עקב מחודדות, שערה בלונדיני מנצנץ, סוחבת אחריה מזוודה קטנה ובחור צעיר ושרירי עם שיער ארוך, אסוף לקוקו, שתווי פניו לא הרשימו אותי.

הוא נראה מבוגר מעשרים ושש.

"לוהט לא?" שאלה.

"עומר יותר".

"אני מאוד שמחה לשמוע".

"למה את כל-כך שמחה?"

"את לא מבינה שכמה שהוא פחות יפה, מחסום השנים מפריע פחות, אני זוכה בצעיר והוא זוכה ביפה – הצפרדע והיפה".

'גם כן נקודת מבט מנחמת', חשבתי.

"הלוואי שתתחתני אתו והוא יעשה לך את מה שאת עושה לעומר", אמרתי.

"יה, איזה דבר אכזרי להגיד".

"מה שאת עושה לעומר, זה דבר אכזרי".

היא התכופפה ופתחה את המזוודה הקטנה, ממנה הציצו שלושה חתולים. נרתעתי לאחור.

"איך הם? חמודים, נכון?" אמרה באנגלית והוסיפה בעברית, "הוא התעקש לקחת אותם. קיוויתי כל הדרך שהם ייחנקו בטיסה".

"אבל את מצליחה להעמיד פנים די יפה".

"קוראים לזה משחק, אני גרה בעיר הסרטים, שכחת? אמרתי לך, צריך לשלוח אותי להיות מורה אצל לי שטרסברג. אבל אני לא אוהבת לעבוד, אז נוותר על זה".

"שחקנית, שחקנית, אבל המציאות היא שאת ישנה עם חתולים", העוויתי את פניי.

"אכן מציאות הזויה, סיוט. אבל תסמכי עלי, זה הולך להיגמר בקרוב".

"כלומר?"

"הם מתכננים בריחה, או צניחה, עוד לא החלטתי". היא התגלגלה מצחוק. "תלוי באיזו קומה החדר שלנו. נבחן את המיתוס של שבע נשמות, תשע, כמה יש להם? לא משנה, גם סיכוי של אחת לשבע וגם סיכוי של אחת לתשע עושה את מלאכת החיסול למסובכת מדי".

אלן שאל אם יש לנו בעיה לדבר באנגלית, עניתי שאין לנו בעיה והוספתי, "כדאי שתשמור על החתולים, עדיף שתמצאו חדר בקומות התחתונות, זה הכי בטוח להם".

נועה חייכה לעברי, "את רק מקשה על המלאכה, אבל לא תצליחי למנוע אותה".

הלכנו לעבר המכונית שלי. "בדבר הזה אני צריכה לנסוע?" אמרה כשראתה את הפולו שלי. "יכולת לפחות להשקיע בגולף קופה או לפחות בגולף. שתהיי בריאה, מה זה עוד כמה גרושים לשדרוג. עם כל ההשקעה שלי בעצמי, אף אחד לא יסתכל עלי בתוך אוטו כזה".

"זה רכב של העבודה. אבל אם זה לא טוב לך, את יכולה לשכור מכונית, את לא עושה לי טובה", אמרתי כדי להשתיק אותה.

"זה רעיון טוב", אמרה ופנתה לאלן, "בוא דרלינג,  ניקח לנו איזו מכונית נורמאלית".

לא האמנתי כשראיתי אותה באמת יורדת מהמכונית שלי. "נועה, את לא רצינית".

"בחיים לא הייתי יותר רצינית".

"דרלינג", אמר הבחור, "זה לא יפה, ניסע איתה ואחר כך נחפש מכונית אחרת".

"יש לך מזל שהאמריקאים ג'נטלמנים", אמרה לי, "הוא לא רוצה לפגוע בך".

נרגעתי כשראיתי אותה נכנסת חזרה.

"נו, תספרי לי מה עם האלמן שלך".

"תפסיקי לקרוא לו אלמן, קוראים לו גידי".

"אתה מבין את זה, אלן, הבחורה הזאת יוצאת עם אלמן, מה חסר לה שהיא צריכה ללכת עם אלמן פלוס ילדה?"

"שכל?" הוא ענה בשאלה.

שניהם צחקו כמו ילדים קטנים.

"כנראה שגם לך חסר שכל, גם אתה יוצא עם אישה פלוס שניים ובעל", החזרתי באנגלית כשאני מביטה באלן במראה.

"מה עובר עלייך? מה ההערה המטופשת הזאת?!" כעסה נועה, "גם ככה אני מתאמצת לשמור אותו לידי, אז אני לא צריכה בנוסף את ההערות הארסיות שלך. נראה לי שיש לאלמן הזה השפעה רעה עלייך, תאמיני לי".

חייכתי.

"מעצבן אותי שאת מחייכת אחרי מה שעשית, את בטח לא מבינה איזה נזק את עושה לי".

התגלגלתי מצחוק, "את מדברת כאילו שמדובר בנזקי רכוש. עוד מעט תבקשי הצעות ביטוח עבורו".

"טוב, טוב, תתרכזי בנסיעה ותדברי פחות".

אחרי שתיקה קצרה שאלה: "איך זה לעבוד אתו וגם להיות אתו?"

"בעבודה אני לא אתו. בכלל, אנחנו מעדיפים להסתיר את זה מהעובדים, אף אחד לא היה מנחש שאנחנו ביחד, אפילו לא אני".

"אז בנוסף להיותו אלמן הוא גם מתבייש להגיד שאת חברה שלו?"

"אני יודעת שאת מנסה לעקוץ אותי בחזרה, אבל רק שתדעי – גם אני מעדיפה שבעבודה לא יידעו שאנחנו יוצאים".

"זה מסובך בשבילי, את מוכנה לצאת עם אלמן שיש לו ילדה ומתבייש בך, ואומרת לי שאת מעדיפה שזה יישאר כך?" שיבשה נועה את דבריי.

"הוא בחור מקסים, אני ממש מאושרת אתו, למרות שאני לפעמים מתלוננת".

"איך הבת שלו מקבלת אותך?"

"היא לא יודעת. בדרך כלל גידי ואני נפגשים אצלי בבית".

"גם היא לא יודעת? נו, בחייך, זה ברור שהוא לא רציני, הוא מסתיר אותך מכולם, הוא צריך אותך רק לסיפוק מיני,  ותאמיני לי שאני מבינה בזה. לא שאני נגד יחסים מהסוג הזה, ההיפך, אבל את לא בנויה לזה".

שמחתי כשנועה עזבה אותי במנוחה והתגפפה מאחור עם אלן. "תחני רחוק, אני לא רוצה שיראו שירדתי מרכב כזה", אמרה כשהיינו ברחוב הירקון, לא רחוק מהמלון שלהם.

עצרתי בו-במקום.

"אני צוחקת. תעצרי לי בול ליד הדלת, איפה שהשלט 'אין חנייה".

הורדתי אותם ומיהרתי חזרה לעבודה, כשבדרך אני חושבת שמאז שעסקיו של עומר נסקו נועה השתנתה והחלה מקיפה עצמה בסמלי מעמד, החל ממעבר לבית פרטי באזור יוקרתי וכלה בפרטים הכי קטנים כגון קניות של בגדי מעצבים יידועי שם, תיקים, תכשיטים ומה לא. אפילו השיחות איתה נראו לי פעמים רבות שטחיות.

זאת לא הייתה נועה שהכרתי.

"חזרת מהר", אמר לי גידי בטלפון כשראה שנכנסתי.

"קשה להאמין איזה שינוי עבר עליה. פוזה אחת גדולה, ממש הצגה אחת גדולה, היא לגמרי מלאכותית. אפילו עלינו יש לה מה להגיד".

"מה היא אמרה?"

"יש לה ביקורת על זה שאני יוצאת עם אלמן שיש לו ילדה. היא אומרת שאתה מסתיר את הקשר שלנו מכולם משום שאתה מתבייש בי, ובעצם אתה יוצא אתי כי אתה צריך שירותי מין".

"האמת שהיא צודקת..."

הייתי המומה, "בקשר למה היא צודקת? לשירותי מין?"

"לא. אני חושב שהגיע הזמן שאנשים יידעו שאת שלי. אני מכיר לפחות אחד שזומם עלייך".

"מי?"

גידי צחק בקול. "אתמול בבוקר היית בכניסה לפניי, ראיתי איך השומר בכניסה הבחין בך ורץ לפתוח לך את השער בפנים קורנות מאושר, הוא אף פעם לא רץ בהתלהבות כזאת אלי. אגב, לא ידעתי שיש לך העדפה לגברים עם שפם", המשיך להתלוצץ.

"למען האמת, הוא ניראה לגמרי לא רע".

"אני מזהיר אותך – עד כאן!" צחק. "תראי, אני יוצא מהמשרד לפגישה ובשמונה וחצי אני אצלך".

"תבוא רעב".

"אני תמיד רעב אלייך".

הוא סגר את הטלפון, מותיר אותי עם חיוך ושמחה בלב. ראיתי את אורנה מסתכלת עלי במבט מוזר. כבר חודש שהיא מנסה להוציא ממני בעורמה וידוי לגבי מה שקורה ביני לבין גידי, לא מתארת לעצמה שאני מסוגלת להסתיר קשר כזה מפניה.

לקחתי תפוח מהתיק שלי ויצאתי מחדרי לכיוון השולחן שלה. היא התעלמה ממני. "למה את קשוחה?" שאלתי. גידי חלף לידינו וחטף ממני את התפוח בדרכו ליציאה, משאיר את אורנה בהלם.

התיישבתי על השולחן הקטן ששימש לנוי ברגליים משולבות. "תקומי משם, את תשברי את השולחן", אמרה בטון כועס.

"את דואגת שהשולחן יישבר, זה שאני אפול ביחד אתו לא מטריד אותך".

"את הפסקת לעניין אותי".

"תשפכי, אורנה, מה מפריע לך?"

"כשיש לך צרות אני צריכה לשמוע אותן ולסבול אותך, אבל כשיש משהו מעניין את לא מספרת לי. אני מספרת לך את כל הרכילויות במשרד, ואת הרכילות הכי עסיסית כאן את מסתירה ממני".

חייכתי אליה, "אני מאוהבת".

"אני יודעת את זה מזמן. רק מתוך ההערכה שלי לגידי לא התנקמתי בך ולא הפצתי את החדשות. את חושבת שאני טיפשה? בכל פעם שאת נכנסת למשרד, או שהטלפון אצלו במשרד מצלצל או שהטלפון שלך מצלצל. מאחר שעליתי על המידע הזה לבדי, אני מרשה לעצמי להפיץ אותו".

"גו אהד, עשי זאת".

"את משתמשת בי?"

"איך הדיאטה?" העברתי נושא.

"אני הולכת לדיאטנית".

"ממתי?"

"מאתמול", ענתה לי בקשיחות, עדיין מתרעמת שלא סיפרתי לה על הרומן שלי עם גידי.

לקחתי גזר מהשולחן שלה, "אחרי שתורידי חמישה קילו נלך ביחד לקניון, ואני מבטיחה לקנות לך על חשבוני את בגד הים הכי סקסי, כזה שיטריף את בעלך".

החנופה שלי סדקה מעט את מעטה הקשיחות שלה. היא ניסתה להמשיך ולשמור על הבעה רצינית, אבל חיוך החל להסתמן על שפתיה.

נכנסתי חזרה למשרד והיא נכנסה אחרי.

היא התיישבה מולי ואני סיפרתי לה את כל מה שרצתה לדעת.