הקומה האלף

העיר ניו יורק כפי שלא ראיתם אותה מעודכם.

בניין של אלף קומות מתנשא עד השמיים. מראה זוהר של העתיד שבו הכול אפשרי, אם אתה באמת רוצה.

ברוכים הבאים למנהטן, 2118.

מאה שנה בעתיד. ניו יורק היא עיר של חידושים וחלומות.

כל אחד בה רוצה משהו, ולכל אחד יש משהו להפסיד.

החיצוניות המושלמת של לידה קול מסתירה התמכרות סודית לסם שלא הייתה צריכה להתנסות בו, ולנער שלא הייתה צריכה לגעת בו. חייה החופשיים והיפים של אריס דוד-רדסון מתרסקים כשבגידה נוראית וכואבת קורעת את משפחתה לגזרים.

עבודתה של ריילין מאיירס באחת הקומות הגבוהות ביותר, מכניסה אותה לעולם ולרומן שלא חלמה אפילו שיכולים להיות אפשריים, אך האם חייה החדשים יכריחו אותה לוותר על חייה הקודמים?

ואט בקרדי הוא גאון טכנולוגי שמסתיר סוד: הוא יודע הכול על כולם. אבל כשהוא מתבקש לרגל עבור נערה מהקומות הגבוהות, הוא מוצא עצמו בסבך של שקרים איומים.

ומעל, בקומה האלף, ניצבת אייברי פולר, הנערה שהונדסה גנטית להיות מושלמת. הנערה שנראה שיש לה הכול בחיים. אולם דווקא היא מתייסרת בגלל הדבר שלעולם לא תוכל לקבל.

בין קדמה מרתקת לזוהר ההייטק, חמישה צעירים נאבקים למצוא את מקומם ברומו של עולם. ועם זאת, כשנמצאים גבוה כל כך אין לאן לעלות יותר, והנפילה היא בלתי נמנעת.

קת'רין מק'גי גרה ביוסטון טקסס. היא למדה ספרות אנגלית וספרות צרפתית באוניברסיטת פרינסטון, ובעלת תואר שני מאוניברסיטת סטנפורד. בשנים שבהן גרה בניו יורק, בדירה בקומה השנייה, החלה לחלום על גורדי שחקים. שם גם התחילה לכתוב.

פתח דבר

 

 

נובמבר 2118

 

קולות הצחוק והמוזיקה דעכו בקומה אלף. חבורת החוגגים הלכה והתפזרה כשגם האורחים הקולניים ביותר כשלו לתוך המעליות שהורידו אותם לבתיהם. החלונות הצרפתיים הגדולים נראו כריבועי עלטה קטיפתית, אף שבמרחק השמש החלה אט אט לעלות והשמיים הפכו מחום-סגול לוורוד בהיר ולזהוב זוהר.

צעקה החרידה לפתע את הדממה. נערה צנחה מטה, כשגופה מפלח במהירות גבוהה את האוויר הקר שלפני עלות השחר.

תוך שלוש דקות יתנגש גופה בבטון חסר הרחמים של האיסט אבניו. אבל עתה, שערה התנופף וניצב כמו דגל, שמלת המשי נצמדה אל קימורי גופה, פיה האדום קפא בצורת O של הלם מוחלט, ודווקא עכשיו, ברגע זה ממש, היא הייתה יפה מתמיד.

אומרים שממש לפני המוות עוברים החיים וחולפים כסרט לפני העיניים. אולם, ככל שהקרקע דהרה והתקרבה אליה במהירות, הצליחה הנערה לחשוב רק על השעות האחרונות, על הדרך שבחרה ושהסתיימה כאן. אלמלא דיברה איתו. אלמלא הייתה טיפשה כל כך, אלמלא עלתה לשם בכלל.

כששומר הרציף מצא את מה שנותר מגופה, ושלח ביד רועדת מסר-דיווח על התקרית, כל מה שידע היה שבעשרים וחמש שנות קיומו של המגדל, הנערה הזאת הייתה הראשונה שנפלה. הוא לא ידע מי היא או איך הצליחה לצאת החוצה. הוא לא ידע אם נפלה או נדחפה, או שמא החליטה לקפוץ כי לא יכלה לשאת עוד את נטל הסודות.