חיבוק של סבתא

כָּל הַיְּלָדִים חוֹשְׁבִים

שֶׁאִמָּא שֶׁלָּהֶם

הֲכִי יָפָה

וּמֻכְשֶׁרֶת,

אֲבָל אֶצְלִי זֶה בֶּאֱמֶת

כִּי אֲפִלּוּ סָבְתָא

אוֹמֶרֶת.

שירי ילדים למבוגרים נקבצו לספר זה ומתארים בהומור ובכנות מציאות יום-יומית בגידול הרך הנולד, על כל הרגעים הקטנים שמעלים בנו חיוך ושקל לנו מאוד להזדהות עימם.

השירים מחורזים להפליא, חלקם מלווים במנגינה מקורית ומתארים באופן מדויק וקולע מחשבות, בדיחות קטנות ורחשי לב שרק מי שצפה בתינוק גדל מסוגל להבין.

זהו ספר שכולו שיר הלל לילדות – אותה ילדות שכולנו חווים מחדש כשאנו חובקים ילד או נכד.

מרב שורש היא מורה ומרצה לקולנוע, אישה של תמונות ומילים.

כותבת וחורזת במשך שנים, ובעיקר עם לידתו של נכדה הראשון ארבל.

זהו ספרה הראשון (וככל שהדבר תלוי בה, לא האחרון).

שִׁיר עֶרֶשׂ לַתִּינוֹק שֶׁבַּדֶּרֶךְ

לְנֶכְדִּי שֶׁלֹּא נוֹלַד עוֹד

לֵב קָטָן זָעִיר,

אַךְ אוֹתוֹ אֲנִי שׁוֹמַעַת

גַּם מִקְצֵה הָעִיר.

לְלִבִּי שֶׁלִּי נִכְנַס הוּא

וְאוֹתוֹ הֵעִיר.

טֶרֶם בָּא הוּא לָעוֹלָם

וּכְבָר אוֹתוֹ מֵאִיר.

שָׁן לְךָ שָׁן,

נֶכְדִּי הַקָּטָן,

רֶחֶם לְךָ כְּגַן

וְאָנָּא מִמְּךָ,

שָׁן בִּמְנוּחָה,

אַל נָא תַּקְדִּים בּוֹאֲךָ.

לְנֶכְדִּי שֶׁלֹּא נוֹלַד עוֹד

פֶּה קָטָן מָתוֹק.

עֵת יִגְדַּל אֶדְאַג אֲנִי

שֶׁיִּתְמַלֵּא בִּצְחוֹק.

לְלִבִּי שֶׁלִּי נִכְנַס הוּא

וְאוֹתוֹ כָּבַשׁ.

טֶרֶם בָּא הוּא לָעוֹלָם

וּכְבָר הִמְתִּיק מִדְּבַשׁ.

שָׁן לְךָ שָׁן,

נֶכְדִּי הַקָּטָן,

רֶחֶם לְךָ מִשְׁכָּן.

וְאָנָּא מִמְּךָ,

שָׁן בִּמְנוּחָה,

סָבְתָא אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.

לְנֶכְדִּי שֶׁאַךְ נוֹלַד

בְּדִיּוּק בַּזְּמַן (שֶׁלּוֹ),

כֹּה קָטָן וּכְבָר יוֹדֵעַ

מָה נָכוֹן רַק לוֹ,

וְאוֹתוֹ אֲנִי חוֹבֶקֶת

שְׁנֵינוּ גּוּף אֶחָד.

שֶׁעָשַׂנִי סָבְתָא, נֶכֶד,

יְבֹרַךְ לָעַד.

שָׁן לְךָ שָׁן,

נֶכְדִּי הַקָּטָן.

כֻּלְּךָ עָטוּף וּמוּגָן.

שָׁן בִּמְנוּחָה,

אֲנִי לְצִדְּךָ,

שָׁרָה שִׁיר רַק לְךָ.

נוֹלַד!

נוֹלַד הַנֶּכֶד

וַאֲנִי מְאֻשֶּׁרֶת.

לְכֻלָּם מְסַפֶּרֶת,

חוֹזֶרֶת, אוֹמֶרֶת,

שֶׁאֵין עוֹד פֶּלֶא כָּזֶה,

הוּא מֻשְׁלָם,

יָחִיד וּמְיֻחָד.

בִּשְׁבִילוֹ הָעוֹלָם.

הַבַּת גִּבּוֹרָה,

הֶחָתָן מַלְאָךְ

וַאֲנִי וַאֲנִי

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁכָּךְ

זֶה מַרְגִּישׁ לִהְיוֹת

הַסָּבְתָא שֶׁלּוֹ

וְכָל שֶׁעָבַרְתִּי

עַד כֹּה בִּשְׁבִילוֹ.

וַאֲנִי מְסַפֶּרֶת,

חוֹזֶרֶת, אוֹמֶרֶת:

הָיוּ צִירִים

וְהָיְתָה פְּתִיחָה

וְכִמְעַט וְכִמְעַט

אֲבָל אֵיזוֹ שִׂמְחָה.

הַבֶּטֶן מִתְכַּוֶּצֶת

וְיֵשׁ יְרִידַת מַיִם

פָּשׁוּט כְּבָר יוֹמַיִם

זוֹלְגוֹת הָעֵינַיִם...

בּוֹדֵק בַּצִּיצִיּוֹת

אֲנִי יוֹנֵק,

כֻּלִּי מְרֻכָּז,

מַזִּיעַ מַמָּשׁ

מֵרֹב מַאֲמָץ,

וּמִדֵּי פַּעַם 

מַבִּיט וּמֵצִיץ,

בּוֹדֵק שֶׁזּוֹ אִמָּא

וְאָכֵן זֶה הַצִּיץ.

עָשָׂה אוֹ לֹא עָשָׂה?

עָשָׂה אוֹ לֹא עָשָׂה?

זֹאת הַשְּׁאֵלָה.

הֵם מְרִימִים, מְצִיצִים,

מְרַחְרְחִים בַּהָחְתַלָה

וּמְדַוְּחִים, כְּמֻמְחֵי יַיִן:

"אֵין עֲדַיִן".

לְבַסּוֹף מַחְלִיטִים

שֶׁגַּם פִּיפִּי נֶחְשָׁב

וְחִתּוּל מַחְלִיפִים

כָּאן וְעַכְשָׁו.

רַק אָז, כְּשֶׁנָּקִי וְנָעִים,

אֲנִי מַרְגִּישׁ הַזְּמָן מַתְאִים...

וְחוֹתֵם לִי לְאִטִּי

בַּדָּבָר הָאֲמִתִּי.

הָאָדָם הַחוֹשֵׁב

עַל מְקוֹמוֹ יוֹשֵׁב,

נִרְאֶה חוֹשֵׁב,

לֹא נָע, לֹא זָז,

שָׁקֵט וּמְרֻכָּז.

מְקַמֵּט אֶת הַמֵּצַח,

מֵרִים גַּם גַּבָּהּ,

מָה הוּא מַמְצִיא,

הַגָּאוֹן הַבָּא?

כְּמוֹ אֱדִיסוֹן, כְּמוֹ אַיְנְשְׁטֵין,

כֻּלִּי הִתְרַגְּשׁוּת!

אוֹ שֶׁמָּא

צָרִיךְ לְהַחְלִיף לוֹ

פָּשׁוּט?