חייו החדשים של אפי הררי

עמודים: כ400 תאריך הוצאה לאור: 05-2015 בגיל 40, הוא מצא את עצמו גרוש שלא מרצונו. ללא שום הבעת התנגדות כיבד את רצונה של לולה אשתו. עזב את הבית, את ילדיו ואת עבודתו, הוא לקח את גורלו בידיו ופנה לבנות חיים חדשים. הוא הקים עסקים חובקי עולם, הוא הרוויח מיליונים, חי חיים סוערים, אבל, הוא בעיקר אהב, הוא אהב נשים ונשים אהבו אותו. בתוכו הוא חיכה לאחת והיחידה. והיא אכן הגיע, רוברטה, שכבשה אותו באותה הסערה והעוצמה שלה ציפה. כשחשב שהגיע אל הנחלה, האסונות פקדו אותו בזה אחר זה. תחילה איבד את עסקיו, לאחר מכן את אהבת חייו. אפי הטוב נאלץ ללחום מול רוע שלא הכיר וירד לשפל שמעולם גם כן לא הכיר. עם תעוזה, דמיון, תמימות וכוחות בלתי נדלים, הוא נסק שוב כלפי מעלה.. "מדמות של גיישה כנועה היא הפכה לפאם פטאל באחת. בתנועות איטיות היא פתחה את חלוקה, היא נתנה לחלוק לנשור ולעיניו נתגלתה האישה הסקסית והפרובוקטיבית ביותר שראה מימיו.  

1
הקפה התקרר לאיטו על השיש במטבח, אפי נתן מבט אחרון, בוחן את דמותו בראי, הוא התלבש בחופזה.

אתה כבר יוצא, שמע את דליה שואלת בקול מנומנם. הוא סב לאחור, דליה מכוסה עד צוואר לא חיכתה לתשובה.

אני אצלצל אליך בדרכי חזרה ונראה איפה ניפגש הוסיפה, אתה זוכר שאני נוסעת לאימא שלי לצוהריים שאלה תוך פיהוק.

בוודאי שאני זוכר. אפי ענה לה ברכות. אני בעצמי הולך לאימא שלי לאכול צוהריים, הבטחתי לה.

אני אאסוף את אלון בדרכי אליה, הוסיפה דליה.

כן בובה שלי, אני חייב כבר לצאת, את יודעת שאני שונא לאחר, במיוחד כשאני מחליף בבוקר את משמרת הלילה.

הוא פסע אל עבר המיטה, התכופף ונשק לה על לחיה. אני חייב לזוז בובה.

על הנשיקה החפוזה הזו אתה תשלם...

אני מצפה לזה בקוצר רוח, השיב לה, אלו הם התשלומים החביבים עלי. הוא פנה אל המטבח, לגם מכוס הנס קפה. ביי בובה שלי, הלכתי...

הוא ניכנס למכוניתו, חימם את המנוע במשך כדקה ואז יצא לדרך.

היה זה בוקר שבת של אביב נפלא, למרות הצינה הקלה שחש בשעת בוקר מוקדמת זו, המשך היום נראה מבטיח.

אפי עבד בחברת אבטחה אשר נתנה שירותים לוגיסטיים לאחת מחברות המזון מהגדולות בארץ. חברת "מאגרי מזון" בע"מ, נשלטה ע"י חברה רב לאומית שמרכזה בארה"ב ואשר רכשה מפעלי מזון ישראליים בכל תחום אפשרי, את יצוא מוצרי המזון הישראליים בביליוני דולרים מדי חודש כמו גם השיווק בישראל, ריכזה חברת " פוד פרוביידרס וורלד ווייד " הרב לאומית, באמצעות חברת הבת הישראלית "מאגרי מזון" בע"מ ושווקה את מוצריה באמצעות שלושה מרכזי הפצה.

צפון מרכז דרום

שקוע באותן מחשבות שחוזרות כל הזמן על עצמן, אפי שב ומודה לאלוהיו על מזלו הטוב, על כך שיש לו מקום עבודה סביר, אמנם השכר לא משהו, אבל, אחרי השואה הכלכלית שממנה שרד רק פיזית, עבודה זו תספיק לו, ולו רק להשתקם נפשית. ויש את דליה, דליה הייתה לו במהלך החודשיים האחרונים, האדם הנכון במקום הנכון, הריפוי האולטימטיבי. יש לדליה תפקיד נוסף בשרשרת טיפולי השיקום, אבל, דליה לא תדע זאת לעולם.

אפי שאל את עצמו אם הוא יהיה מסוגל להתאהב שוב, או לפחות להתאהב בעתיד הנראה לעין. השואה הכלכלית, לוותה גם בבעיות בתחום הזוגיות. אמנם הוא היה כבר גרוש שנים לא מעטות אבל את אהבתו האחרונה, האולטימטיבית, הוא נאלץ ממש לנטוש בעקבות השבר הנורא, למעשה הוא ננטש, גורש.

בדיעבד, הוא ידע שלולה, אם שני ילדיו ואשתו במשך כ- שמונה עשרה שנים, לא הייתה אהבת חייו, הוא חש שחייו אינם החיים שהוא רוצה. לולה צדקה, הפרידה הייתה כנראה בלתי נמנעת. כבר אחרי עשר שנות נשואים, הרגיש שחייו מונוטוניים מדי, משעממים, הריגושים נעלמו והיו כלא היו, עבודתו שיעממה אותו בערך באותה המידה. כמו נשוי מצוי, לא היה לו העוז להעמיק ולחשוב על שינוי דרסטי. עם השנים, הפכו נישואיהם לנשואי נוחות, שניהם היו שכירים, הכנסתם הייתה סבירה מאד, חובות לא היו להם.

צלצול הטלפון ניתק אותו ממחשבותיו...

אימא בוקר טוב, מה הפיל אותך בשעה כה מוקדמת מהמיטה, שאל.

בוקר טוב אפיל'ה.. אתה יודע שאני אוהבת לקום מוקדם, ובטח שאני רוצה לשמוע את קולך דבר ראשון בבוקר..

אבל אימא, שבת היום, מה יש לך למהר. אפיל'ה, שבת או לא, הבוקר בא ויש לנו יום נפלא בחוץ ואני רק רוצה להזכיר לך שאני מחכה לך לצוהריים אחרי שאתה מסיים לעבוד היום.

מה דעתך שאני אקח אותך לאכול בחוץ הציע, אני מקווה שלא הכנת יותר מדי. אפי ידע שהשאלה מיותרת..

אל תבלבל את השכל שלי, הכנתי את מה שאתה אוהב.

טוב אימא, בסביבות שלוש וחצי אני אהיה בבית. ביי ביי אפיל'ה..

את לולה גרושתו, הוא פגש במסיבה פרטית בדירה ברמת אביב, הוא הגיע עם חבר שלמד איתו ביסודי. קבוצות היו מקובצים, עישנו סיגריות ושתו מיני משקאות. לולה עמדה ושוחחה עם חברה על המרפסת, בידה סיגריה וכוס משקה.

היא הייתה דקת גזרה, בעלת שער שחור קצר, כמעט קצוץ, בעלת עיניים גדולות ויפות אשר נטמעו יפה בפניה היפות. מאה ושישים ושבע הסנטימטרים שלה החלו בזוג רגליים נאות, נעולות בזוג סנדלים רומיות, לגופה לבשה שמלת מיני רפויה והסתיימו בראש חריף במיוחד אך חסר שאיפות מרחיקות לכת. היה לה מבט של עגל אשר הטעה כמעט כל אחד ויצר תחושה שהיא טמבלית, ואולם, לולה הייתה רחוקה מלהיות טמבלית או טיפשה, עיני העגל שלה התחלפו במבט מזלזל כל אימת שחשה שעומדים לזלזל בה. המימיקה הזו עבדה גם על אפי.

אפי התרשם כבר מהרגע הראשון מהמראה המלבב שלה, לא היה לו ספק שהוא יוצא באותו הערב עם מספר הטלפון שלה או איתה.

ערב טוב בנות.

ערב מצוין ענתה טובה חברתה של לולה.

אפי חייך אל עבר שתיהן אבל הסתכל יותר לכיוונה של לולה.

יש לכן אולי סגריה נוספת, שאל.

טובה מהרה לשלוף מתיקה חפיסת סיגריות והציע לו אחת. אפי הודה לה. היא הגישה לו מצת ולאחר שהצית את הסיגריה נעמד ובהה בלולה, טובה הבינה שלולה שוב גונבת לה את ההצגה.

אפשר להישאר אתכן קצת שאל, מאד נעים לי בחברת נשים יפות....

לולה סובבה את הראש, עושה עצמה כמחפשת ולראשונה פתחה את פיה ושאלה בזלזול, איפה אתה רואה נשים יפות.

אפי חש את הסתירה, לא ידע שזו רק הסתירה הראשונה.. הוא היה בטוח שכבר בפגישה הראשונה הוא משכיב אותה. איזו שטות, חשב לעצמו .. טוב נו, אני די חלוד בתחום, לא יצאתי מזה זמן רב עם בנות, גם זה יעבור.

אני הולכת לשירותים, אמרה טובה.

מותר לשאול איך קוראים לך, שאל אפי.

אני לולה, אמרה ושתקה. אפילו לא שאלה לשמו.

אני אפי, נעים מאד. או קיי, אמרה..

את יכולה לרשום לי את מספר הטלפון שלך עד שחברתך חוזרת.

הוא ביקש את מספר הטלפון על אף הצינה שנשבה לעברו, קולו לא היה ממש בטוח.

למה חברתי מפריעה לך. תשובתה של לולה הייתה צוננת מאד.

היא לא, אבל בנות מתמלאות קנאה במצבים כאלו, בואי נחסוך לה את זה.

אתה נשמה טובה, אמרה לולה. ממש מתחשב, אני בניגוד אליך, קודם כל חושבת על עצמי ומה שמתאים לצרכי, איש לא מפריע לי בדרך כלל. לאחר הפסקה קצרה הוסיפה. אין לי טלפון מיותר לתת, אני לא מכירה אותך ואני לא בטוחה שיש לנו על מה לדבר...

הסתירה השנייה זה עתה ניחתה עליו, שום התראה מוקדמת לא קדמה לה.

אין ספק שהיא משחקת בי, קשה להשגה זו לא המילה, הבחורה הזו בונקר, היא מאתגרת אותי, לא זכור לי כשלון כזה כמו הפעם, אני תמיד משיג את מבוקשי, הפעם וואו... היא תלך בסופו של הערב ואני אישאר בלי כול יכולת להשיג אותה, בסופו של דבר כן אשיג יותר פרטים אבל, היא בפרוש משפילה אותי.

את סטודנטית שאל אפי בדממה שנוצרה. לא, השיבה. אתה, שאלה.

כן אני סטודנט. הוא לא המשיך, חשב לגרות אותה, לא לגלות לה את תחום לימודיו, כך אולי היא תשאל ותתפתח שיחה. היא לא שאלה.

אני בטח לא חסרה לכם אמרה טובה כשחזרה מהשירותים, מה הולך פה.

את כן, השיבה לולה. בואי נצא, מיצינו את המקום. היא הביטה באפי וקמה. אפי חש שלמרות שהביטה בו, הוא לא יותר מאשר חפץ עבורה... היא אספה את תיקה שהיה תלוי על גב הכיסא שעליו ישבה.

שיהיה לך ערב נפלא, אמרה לולה עת עזבה את המרפסת.

תגידי, את מפגרת שאלה טובה תוך כדי נסיעה. איך את מפנה גב לחתיך הורס כזה, תגידי מה יש לך.

טובה, עם כל הכבוד לו ולחתיכות שלו, הוא בא בצורה יותר מדי בטוחה, או קיי, זה בסדר כי הוא גבר, אבל, אני לא מוכנה שייקחו אתי כמובן מאליו, אם הוא רציני, שיזיע, שיוכיח, נראה כבר. לא נתת לו צ'אנס, אמרה טובה. איזה תוכיח, איזה יזיע, הוא יודע בכלל איך קוראים לך, שאלה כשהיא עדיין לא מסוגלת להבין.

אפי עזב את המסיבה במפח נפש, הוא מעולם לא נתקל בקשוחה כזו. בדרכו חזרה הביתה לא הזכיר לחברו דני פולומבו את האירוע המצער. לולה לא יצאה לו מהראש ימים רבים לאחר אותו ערב.

 

 

הלו שלום, מדבר אפי.

אפי, אפי, או כן... אמרה לולה.

כן, אפי, נפגשנו במסיבה ברמת אביב לפני מספר שבועות.

אפי התפתל, הוא קיווה שהיא לא מרגישה את הפרפרים שיש לו בבטן, הוא כמעט התעלף מהתרגשות. היא ממשיכה להתעלל בי חשב.

הוא פגש את טובה, חברתה של לולה בחניה של הקמפוס.

היי גוד לוקינג, זוכר אותי שאלה טובה כאשר הבחינה בו. היי, מה שלומך, שאל אותה אפי. הוא זיהה אותה מיד.

אני בסדר, השיבה. מה אתה עושה פה.

אני בדרכי הביתה השיב. מה אתך, שאל בנימוס.

אני לומדת פה, אתה גם כן אני מניחה .... כן, אני סיימתי להיום, מה את לומדת. אפי שאל תוך גילוי חיבה. אני צריך אותה חשב לעצמו...

אני לומדת ספרות עברית, אני רוצה להיות מורה ואני גם רוצה להיות סופרת, אני מקווה שזה לא נשמע יומרני מדי השיבה בחיוך. אפי התקרב אליה. את יודעת, אני אפילו לא יודע את שמך, לי קוראים אפי...

כן לולה אמרה לי שהצגת את עצמך... שמי טובה.

מה שלומה, שאל. הוא שמח לשמוע את שמה של לולה עולה. זה יקצר את דרכו אל השאלה המתבקשת... ממילא חשב כבר בשנייה הראשונה כשהבחין בה שהיא נשלחה לו משמים.

לולה בסדר, לא דברנו כבר מספר ימים, אני עסוקה בלימודים, למסור לה משהו שאלה בחיוך כמי שמבינה עניין ויורדת לסוף דעתו. אפי נשם לרווחה. כן, אמר. אולי תבקשי ממנה רשות לתת לי את הטלפון שלה, מה לדעתך הסיכוי לכך, שאל.

לבו החל לפעום מהר יותר. טובה בטח יודעת לפחות איך לולה התרשמה ממנו. טובה חייכה. יש לך סיכוי של חצי חצי..

כעבור יומיים הם נפגשו בספריה.

תגיד אפי, מה תיתן לי עבור אוצר בן שש ספרות שאלה בפנים מחייכות. טובה, את מקסימה, חכמה, וגם נאה מאד, אבל, השאלה לא הוגנת.. מספר הטלפון שקיבל מטובה זיכה אותו בהתעללות הבאה.

כן אפי, אני זוכרת השיבה לולה, טובה אמרה שאתה מתעקש לדבר איתי... כן אני מאד רוצה לדבר אתך, השיב אפי. מעניין, חשבתי שאתה מדבר רק עם נשים יפות אמרה בלעג.

תראי לולה, יופי הוא דבר סובייקטיבי והוא בעיני המסתכל בלבד, את מאד מוצאת חן בעיני ולכן אני מתקשר, אם את חושבת להמשיך ולמרר לי את חיי אמר בחיוך, אז תגידי לי מראש.

לולה השתתקה. יודע לדבר וגם עקשן, חשבה. זה מצא חן בעיניה.

על מה אתה רוצה לדבר איתי שאלה.

יש לי מספר נושאים שאשמח לדון עליהם איתך אמר, מכיוון שהם נושאים כבדי משקל, לא הייתי ממליץ שנדון בהם בטלפון, חשבתי שאולי נוכל להיפגש על קפה קטן...

כוס קפה קטן יספיק שאלה, הרי הנושאים הם כבדי משקל. לולה נשמעה מחויכת לראשונה.

כוס קפה קטן יספיק לנו בשביל להבין באם הנושאים בינינו יכולים לבוא על פתרונם ענה לה אפי.

יפה, השיבה. הבחור נשמע רציני ומתוק כאחד, יש לו לפחות קצת שכל. הם קבעו לכוס קפה בדיזנגוף סנטר.

היא התאהבה בו הרבה יותר מהר מי מה שהיא נתנה לו להבין. תחילה הם יצאו לסרטים, נפגשו בבתים עם חברים, הלכו לרקוד לפעמים. היא נתנה לו לנשק לה על לחיה בלבד. ערב אחד כשהסיע אותה חזרה לביתה, גמר אומר בליבו לנשק אותה על שפתיה. הוא עצר את מכוניתו ליד ביתה ופנה אליה כשלפתע, היא קירבה את פניה אליו, הגישה לו את שפתיה ולא את לחיה...

היי בובה שלי, אמר לה כשהרימה את השפופרת. היי, השיבה. איך עבר יומך בית הספר של החכמים.

כרגיל בובה. תקשיבי, עלה במוחי רעיון שרציתי להעלות בפניך וישנה לפחות לסוף שבוע אחד את תרבות הבילויים שלנו בהרבה, רוצה לשמוע, שאל. כן בטח חמוד, דבר. המ"פ שלי במילואים מנהל מלון קטן בצפת, הוא תמיד אמר לי שאם ארצה, הוא יכול לסדר לי חדר במחירי ריצפה, אנו יכולים לצאת משם לכל מיני מקומות בגליל העליון ולהעביר סוף שבוע נהדר. מה את אומרת.

לולה הבינה שזו כבר פאזה אחרת, נראה שסוף שבוע כזה יכול להיות בחזקת "להיות או לחדול " בתוכה היא ידעה שהיא מותחת את החבל יותר מדי... היא ידעה שהוא מצפה לשכב איתה מזה זמן. האמת, גם אני רוצה, אפילו מאד, לשחק את בתולת הברזל עד אין סוף, עשוי לעלות לי ביוקר ולהבריח אותו.

תשמע חמודי, אתה פנוי מחר בערב מלימודים, שאלה. כן, ענה ולא הבין. אני לא יכולה כך סתם לנסוע, אתה יודע שלא גדלתי ברחוב ... כן, ודאי שלא, אמר אפי. אז יופי, מחר אתה מוזמן פנימה, מחר תכיר את הורי. כך הם גם יבינו על מי אני מבזבזת את הערבים כשאני יוצאת אתך.

נרגש, לבוש במיטב בגדיו, בידו בקבוק יין אדום ושני ורדים אדומים ארוזים בנפרד בתוך צילינדר שקוף ומקושט בסרט אדום, התדפק אפי על דלת ביתם של משפחת נחום.

ליאורה נחום הייתה בתם הצעירה של עזרא והניה נחום. לולה, כפי שכולם קראו לה, באה לעולם אחרי מנשה הבכור וקובי. אביה עזרא, היה בעל עסק גדול ומצליח ליבוא קטניות ושימורים. מנשה הבכור, השתלב עוד מימי ביה"ס התיכון בעסקי אביו. קובי התעניין יותר בתחומים טכניים. הוא סיים זה מכבר לימודי הנדסאות ונשא לאישה את חברתו גילה שאחריה חיזר שנים.

ערב טוב, בוא תיכנס, אמרה הניה במאור פנים בראותה אותו עת פתחה לו את הדלת. אפי נרגש, ניכנס לסלון המרווח והבחין בעזרא שבא לקראתו.

שב יא איבני, אמר עזרא והצביע על הספה. ברוך הבא, ברוך הבא... לולה כבר מצטרפת אלינו, מה תשתה שאלה הניה כולה נרגשת.

זה בסדר גברתי, נחכה ללולה, השיב אפי. תקרא לי הניה, לא צריך להיות פורמאלי כל כך בבית הזה אמרה הניה. אתה יכול לקרוא לי עזרא הצטרף האבא.

שמענו עליך מעט, מה תוכל להוסיף לנו מר אפי שאל עזרא. מתיחות קלה הורגשה בקולו.

קודם כל השיב אפי, אני אפי ולא מר... שנית, חוץ מהעובדה שאני מאד קשור ללולה, אתה רשאי לשאול כל מה שעולה על דעתך, אני ספר פתוח בשבילך.

תראי הניה, הבחור יודע לדבר.

עזרא שוב פנה אליו, נרגש. בסדר יא איבני מה שתגיד, שמעתי שאתה סטודנט, מה אתה לומד, מותר לשאול. עזרא החל להרגיש נוח לאחר ששמע את דבריו של אפי.

בטח, אני לומד תעשיה וניהול.

איזה יופי אמרה הניה, זה בטח במשפחה, עובר בגנים, בטח גם הוריך הם משהו כזה. הניה נשמעה מרוצה.

אימא, תני לאפי לנשום קראה לולה בהגיחה מאי שם. את השטיקים הפולניים שלך תוכלי לעשות בהמשך...

זה בסדר חמודה אמר אפי בחיוך, אני יכול להשיב, זה קל בינתיים. אבא שלי עורך דין ואימא שלי מורה למוסיקה.

הם ישבו ושוחחו, עזרא התמוגג. היה מאד מרוצה מהבחור שלולה בתו הקטנה הביאה הביתה. היא לא פריירית חשב לעצמו.

ערב נעים חשב אפי, אבל גם דברים טובים מגיעים לסיומם הרהר בתמימות. הוא נפרד מהם בחום, החמיא להניה על הכיבוד ונפרד מעזרא בלחיצת יד. לולה ליוותה אותו למכונית. בואי היכנסי, אני מת לנשק אותך.

היא נכנסה למכונית, הם התנשקו ארוכות. אני רוצה להגיד לך שמצאת חן בעיניהם אם זה משנה לך אמרה לולה. אגב מה זה הוורדים והיין שהבאת. פשוט מאד, ענה לה, לך ולאימא שלך ורד והיין לאבא.

 

 

דוד גולן, קיבל אותם בשמחה רבה. המ"פ של אפי היה אדם מאד יסודי. כל אותו יום היה עסוק, לא יצא כלל ממשרדו, הופעתם של לולה ואפי נתנה לו הזדמנות לסיים את עבודתו לאותו יום.

טוב שבאתם, בואו נשתה משהו, ארוחת הערב תהיה מוכנה בכל עת שתרצו, אבקש שיעלו את התיקים שלכם לחדר.

היה זה מלון קטן בן ארבעים חדרים, שלושה בונגלו בחצר ובריכת שחיה. המקום השרה נינוחות.

יש לי תפוסה של מעל תשעים אחוז אמר דוד גולן לאפי, החדר שלכם לא יחסר לי, אתם אורחי, און דה האוס.

הוא פנה ללולה. החבר שלך הוא סמל המחלקה הטוב ביותר בפלוגה שלי, שווה לי להשקיע בו אמר בחיוך של גאווה.

הם יצאו בשעות הבוקר של יום חמישי צפונה במכוניתו של אפי מלאי מצב רוח, האזינו לקסטות שלולה הביאה והצטרפו בשירה פרועה לשירים מוכרים. הם עצרו לפנקייק בכפר ויתקין, עלו לנצרת, טיילו בשוק הישן ונגבו חומוס במסעדת פועלים ליד השוק. הנוף במבט אל הכנרת מפוריה היה מהמם ועוצר נשימה, הם עצרו ויצאו מהמכונית בצד הכביש, צפו אל כנרת והעמק הפרוס לרגליהם. מנשיקה לנשיקה, לולה הפכה ללולה אחרת, אפי כבר שכח את הצינה הקרה שנשבה ממנה בראשית היכרותם. מיום ליום הייתה לולה חברה אוהבת ואכפתית, ואולם, מעבר לנשיקות וגיפופים קלים, גופה היה טאבו. לשניהם היה ברור שהנסיעה צפונה תשנה את מערכת יחסיהם מקצה לקצה. סוף שבוע זה, ידעו שניהם, מהווה לא רק עליית מדרגה באהבתם אלא, גם מעין אישור פורמאלי למשאלות ליבם.

לולה ידעה שהיא לא תחזור הביתה אותה צעירונת יפה ששומרת על עצמה מנגיעה, היא תחזור לביתה אישה. היא ידעה שלא רק שהיא משתוקקת לאהבתו ורוצה אותו אלא שהיא בעיקר בשלה לכך, היא תוותר למענו על בתוליה. לולה הייתה נרגשת ומלאת ציפייה.

אפי היה שקוע גם כן במחשבותיו הוא. הבין מזה זמן, שלולה מעולם לא נתנה לשום מערכת יחסים שבה הייתה מעורבת בטרם הכירו, לגלוש למתח מיני. הוא גם הבין שסוף שבוע זה מהווה אישור לכך שלולה מקבלת אותו כפי שלא קיבלה שום חבר שקדם לו, מעולם. אפי חשב פחות על ההנאות שלו בנסיעה הזו ויותר על הדרך שבה ינהג ושממנה לולה תפיק את המירב, היה ברור לו שחוויה יפה ולא ברוטאלית, גישה אוהבת ולא אנוכית, יקבעו את התנהלותם ואת אופי יחסי המין שביניהם בעתיד.

הם הגיעו לצפת בשעות אחר הצהריים, טיילו באזור הישן של העיר, עמדו המומים אל מול פני היסטוריה יהודית בת יותר מאלף שנים ולא הפסיקו להתרגש מכל דבר. הריגוש הגדול היה בעיקר מזה שהם יחד, רחוק מהבית, מרגישים כזוג שחי ביחד מיליון שנים וזה למרות שמעולם לא נתנה לו אפילו להכניס את ידו מתחת לחולצתה... הם ידעו שהמלון מחכה ובו האינטימיות האולטימטיבית.

מתוק שלי, אני מתחילה להתעייף, הרגליים כואבות לי חמוד.

לולה חיבקה את מותניו והביטה אליו באהבה.

כן בובה, אני באמת חושב שכדאי לסיים את הסיורים להיום. הוא נשק לה ומחובקים חזרו למכונית.

מלון האבן הישן נבנה בתקופת המנדט הבריטי בארץ, הוא שופץ לאחרונה לפני כשנתיים, השקט והשלווה תרמו לאווירה נינוחה.

הם עלו לחדרם עם ברכתו של דוד גולן נרגשים ומאושרים, היו אלו רגעים שמעולם לא חוו יחד.

החדר היה יפה ומצויד היטב, ליד החלון עמד שולחן אירוח קטן ולצידו זוג כורסאות, המיטה נראתה גדולה מהמקובל בבית רגיל. על השולחן עמדה קערה עמוסה בפירות העונה וטורט גבינה מצופה שוקולד, לצידו כרטיס ברכה עליו היה כתוב, ליאורה ואפי ברוכים הבאים. יד נעלמה טיפלה בחפציהם האישיים על פי הוראות המ"פ. אפי אסף אותה בזרועותיו עם הכנסם לחדר, חוסר האוויר בריאותיהם עצר את נשיקתם הארוכה.

לולה התיישבה על פינת המיטה מול השולחן, לקחה פרי מקערת הפירות בעוד אפי מתחיל לטפל בעוגה. הייתה דממה לפתע. את רוצה להתקלח שאל אפי, אני בטוח שיש להם פה מים חמים בשפע אמר בחיוך. לא, השיבה לולה, לא בא לי, אני חושבת שגם אתה תחסוך במים בשלב זה, מצאתי שריח הגוף הטבעי שלך מטריף.. אפי אכל מהעוגה בהנאה, לולה טעמה ואמרה, לא ידעתי שבצפת יודעים לאפות עוגה ברמה כזאת. למה את לועגת, תראי איזו קבלת פנים עשו לנו.

היא קמה ממקומה והתיישבה בחיקו, רגליה מעבר למסעד הכורסה נשענת בגבה על המסעד שמאחוריה. אפי בלע את שארית העוגה שבפיו ורכן לנשק לה, לשונה חדרה אל פיו. אפי הרגיש לולה אחרת, הוא חיבק אותה וליטף אותה, ידו נעה אל מתחת לחולצתה, תחילה אל גבה ומשם אל שדיה. לולה ניתקה את שפתיה משפתיו והביטה בעיניו, היא עצמה את עיניה, חשה ממקום מושבה את אפי המתעורר במכנסיו... הוא קם ממקום מושבו כשלולה בזרועותיו, הוא הניח אותה על המיטה כחפץ יקר ערך.

הם שכבו זה לצד זו מתגפפים ומתנשקים, הוא החל להסיר את מכנסיה הקצרים, בעיניים עצומות ליטפה אותו ונישקה כל חלק בפניו, היא נותרה בתחתוניה הזעירים לאחר שהסיר את חולצתה, גופה היפה סנוור את עיניו. היא כיסתה את שדיה היפים בידיה ושכבה כמעט עירומה ללא שום מבוכה עת הסיר את בגדיו לאור מנורת הלילה שהפיצה אור רך.

הוא נשכב לצידה, אוסף אותה אליו, ידו ליטפה את גופה הענוג, החדיר את ידו אל מתחת לתחתוניה, מעך את עכוזה. לולה התנשפה בכבדות, מאפשרת לו בבורותה המינית להוביל את כל המהלך. הוא הסיר את תחתוניה בעודה שוכבת בעיניים עצומות, הביט בגוף היפה שמתמסר לו כעת ללא סייג. היא פקחה את עיניה, ראתה אותו מסתכל והסמיקה, גופו המוצק קסם לה...

הוא משך אותה אליו, ליטף אותה ברכות, ידו חדרה אל בין ירכיה, היא נרתעה לרגע אך מיד ויתרה. בעיניים עצומות שלחה את ידה ונגעה בגבריותו, לראשונה בחייה חשה לולה את מה שכל כך רצתה לחוש מהרגע שנעתרה לחיזוריו. אפי נשק לצווארה, ירד אל שדיה נשק לפטמותיה, היא אחזה בראשו וחשה כפי שלא חשה מעולם, גלי עונג הציפו את גופה, הוא נשכב על גבו, משך אותה עליו, בידיו ליטף אותה לאורך גופה, לולה חיככה את גופה בגופו, חשה את איברו בין רגליה, מעכה את שדיה כנגד גופו המוצק. עונג והתרגשות כבשו את גופה ומוחה בערבוביה משכרת, היא לא ידעה את נפשה. אני אוהבת אותך לחשה... אהוב אותי בבקשה אהוב אותי...

הוא הפך אותה בקלות על גבה, גופו התמיר כיסה את גופה כליל, רגליה צמודות בהתרגשות שלא חשה מעולם, אפי פיסק את רגליה. בעיניים עצומות לחשה לו שוב, אהוב אותי אפי, אהוב אותי .

הוא אחז בפמוט הכסף שלו בפתחה של המערה הקסומה שבין רגליה, סמל נשיותה. תחילה הוא חדר לתוכה לאט, היא הייתה רטובה, לא זזה, הוא חדר לאטו ואז הטיח את עצמו בעוצמה, בהטחה השנייה שמע את לולה נאנקת... לולה איבדה את תמימותה...