לְהִתְמוֹדֵד מוּל הַפַּחַד

עמודים: 32 תאריך הוצאה לאור: 07-2021 סִפּוּר יְלָדִים רָגִישׁ וְנוֹגֵעַ לַלֵּב, מְסֻפָּר מִנְּקֻדַּת מַבָּטָהּ שֶׁל לִילִי, יַלְדָּה הַמְּסַפֶּרֶת עַל פְּחָדֶיהָ וְעַל חֲשָׁשׁוֹתֶיהָ בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים, וְעַל הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הִתְמוֹדְדָה אִתָּם. הִיא מְפַחֶדֶת מִמִּפְלָצוֹת, מִכִּשָּׁלוֹן, מֵאָבְדָן, מִפְּרֵדָה שֶׁל הוֹרֶיהָ וּמִבְּדִידוּת. כָּל שָׁלָב בְּחַיֶּיהָ מְאֻפְיָן עַל יְדֵי פְּחָדִים אֲחֵרִים, עַד שֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ מוֹצֵאת פִּתְרוֹן שֶׁגּוֹרֵם לָהּ לְהַרְגִּישׁ בְּטוּחָה. הַפַּחַד הוּא רֶגֶשׁ בְּסִיסִי שֶׁאוֹתוֹ חוֹוִים כֻּלָּנוּ, בְּעָצְמוֹת שׁוֹנוֹת וּבִתְדִירוּת שׁוֹנָה. לְעֻמַּת זֹאת יְלָדִים חוֹוִים לְאֹרֶךְ הִתְפַּתְּחוּתָם פְּחָדִים דּוֹמִים, וְחָשׁוּב לְהָצִיף אוֹתָם וּלְשׂוֹחֵחַ עֲלֵיהֶם. הַסִּפּוּר שֶׁל לִילִי מְעוֹדֵד שִׂיחַ חָשׁוּב מֵאֵין כְּמוֹתוֹ, כֵּן וּמַעֲמִיק עַל פְּחָדִים וְעַל חֲשָׁשׁוֹת – גַּם מֵהַדְּבָרִים שֶׁלִּכְאוֹרָה קָשֶׁה יוֹתֵר מִכֹּל לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם, אֲפִלּוּ מָוֶת. קֶרֶן זָקֵן בָּרָאשִׁי נוֹגַעַת בַּפְּחָדִים הָעֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר שֶׁל יְלָדִים וּמַצִּיעָה נֶחָמָה בִּדְמוּתָהּ שֶׁל אִמָּא, שֶׁתָּמִיד יוֹדַעַת מָה לוֹמַר וְאֵיךְ לִגְרֹם לְבִתָּהּ לְהַרְגִּישׁ אֲהוּבָה וּבְטוּחָה.  

שָׁלוֹם, שְׁמִי לִילִי וַאֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלִּי,

סִפּוּר אֲמִתִּי, עַל כָּל הַפְּחָדִים שֶׁחָוִיתִי.

כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת חָמֵשׁ גַּרְתִּי בְּבַיִת גָּדוֹל עִם חָצֵר וּבָהּ כְּלָבִים וְצַבִּים וַאֲפִלּוּ בְּרֵכָה.

הָיוּ לִי הַרְבֵּה חֲבֵרִים בְּבֵית הַסֵּפֶר, אֲבָל לְעִתִּים הִרְגַּשְׁתִּי מְאוֹד בּוֹדְדָה.

בַּלַּיְלָה תָּמִיד חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהוֹרַי יֵרָדְמוּ לְפָנַי, כִּי אָז אֶרְאֶה אֶת הַמִּפְלָצוֹת

הַמַּפְחִידוֹת וְהַמּוּזָרוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה בְּחַדְרִי.

אִמָּא שֶׁלִּי כָּל הַזְּמַן אָמְרָה לִי שֶׁהֵן לֹא אֲמִתִּיּוֹת, וְשֶׁאֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת מֵהַמִּפְלָצוֹת,

הֲרֵי אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהֵן לֹא קַיָּמוֹת. אוּלַי, הִיא אָמְרָה,  אֲנִי מְפַחֶדֶת כִּי אֲנִי גְּדֵלָה,

וּמְבִינָה עַכְשָׁו שֶׁבְּעֶצֶם הָעוֹלָם קְצָת פָּחוֹת תָּמִים.

הִיא הִסְבִּירָה לִי שֶׁרְגָשׁוֹת, כְּמוֹ כַּעַס וּבְדִידוּת, הֵם הַדְּבָרִים שֶׁמֵּהֶם אֲנִי בֶּאֱמֶת מְפַחֶדֶת.

אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ הֵבַנְתִּי לְמָה אִמָּא שֶׁלִּי הִתְכַּוְּנָה, יָדַעְתִּי שֶׁהִיא צוֹדֶקֶת,

וּבְכָל זֹאת לֹא הִפְסַקְתִּי לְפַחֵד מִיְּצוּרִים מַפְחִידִים.

אִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה לִי שֶׁכְּכָל שֶׁמִּתְבַּגְּרִים, דַּוְקָא יוֹתֵר מְפַחֲדִים וְחוֹשְׁשִׁים,

אֲבָל אֲנַחְנוּ מוּגַנִּים וְהַחַיִּים שֶׁלָּנוּ בְּטוּחִים.

כְּמוֹ כֵן, הִיא אָמְרָה לִי שֶׁהִיא תָּמִיד פֹּה בִּשְׁבִיל לְהָגֵן וְלִשְׁמֹר עָלַי.

יוֹם אֶחָד הִיא בִּקְּשָׁה מִמֶּנִּי לְדַמְיֵן אֶת הַמִּפְלָצוֹת וּלְנַסּוֹת לְגַלּוֹת מָה הֵן רוֹצוֹת מִמֶּנִּי,

אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁבִּכְלָל לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג.

רַק יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי מְפַחֶדֶת.

וְאָז פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי שֶׁאֵין לִי מִמָּה לְפַחֵד,

כִּי הַמִּפְלָצוֹת הָאֵלֶּה לֹא רוֹצוֹת מִמֶּנִּי כְּלוּם.