לשכתב את הניגון הפנימי

עמודים: 553
תאריך הוצאה לאור: 07-2020

מטבעי, אני נוהגת לנבור רבות במהות האדם, גוף ונפש כאחד, ובייעודנו הפרטני והקולקטיבי בחיינו. אין ספק שכל אחד מאיתנו הוא חד פעמי וייחודי, כמו טביעת האצבע המוטבעת בידינו, שכן אנחנו שונים מיסודנו המוטמע בשלד גנטיקת דמותנו, אולם יש בינינו הרבה מאוד נקודות משיקות, מקבילות, הדומות בנו, כבני אדם. אחת מהן הינה השפעת חוויות הילדות המושרשות בנו כזיכרונות ורגשות בכל תא בגופנו, כנבט המהווה את שלד דמותנו, ממנו אנו צומחים אל עצמנו בתוך התא המשפחתי, באופן מותאם, הייחודי לדמותנו, וכך אנו מתהווים להיות ילדים ובוגרים.
דמותנו המתעצבת מכל חוויותינו, באופן שחלקו מודע וחלקו אינו מודע, חובקת גם את חוויית גירושי ההורים כחוויה משנה חיים. ילדים – בוגרים להורים גרושים מאופיינים פעמים רבות בתסמינים דומים, החולשים על תפקודם בכל תחומי החיים ולכל אורך החיים, באופן המשפיע עליהם, החורט דגלו בנפשם ומעצב את דמותם השלמה.

האם זו גזירת גורל, לחיות בתוך עננה שאינה מיטיבה, ולחוות את החיים מתוך חצי הכוס הריקה? במסעי החובק חיים שלמים, נוכחתי כי לנו תמיד זכות הבחירה ועל כן אני מביאה בפניכם את סיפורי, מתוך אמונה שלמה שאת החיים – לנו האפשרות לעצב כפי שאנו רוצים.

הספר חובק את מסע חיי האישי והרבה מאוד מידע, שמתוכו תוכלו לדלות אל חייכם וליישם כבר עתה, בדמותכם השלמה ובכל תחומי חייכם.
זו זכות גדולה עבורי וחלק ממימוש ייעודי לנגוע בלב אנשים באופן שעשוי לשנות משהו לטובה בחייהם.

הקדמה

"זה לא קל למצוא אושר בתוכנו, וזה בלתי אפשרי למצוא אותו בשום מקום אחר".

(אגנס רפלייר)

האדם הוא מכלול סבוך ומורכב, דינמי ומשתנה, המתפתח ומתעצב כל חייו.

השוני בין האנשים הוא רב. אין אדם הזהה באופן מלא לאחר, אף לא תאומים זהים. מכלול הגנים שבנו מקנה לנו את היסוד ההתחלתי לעיצוב עצמי, אולם מהרגע בו שאפנו את אוויר העולם באופן עצמאי, ויש האומרים כי עוד לפני, נספגים בהוויית חיינו חוויות וקלט חושי, המשפיעים ומעצבים את דמותנו לכל אורך החיים באופן אינדיווידואלי וייחודי. לכל אחד מסלול חיים הטומן בדרכו חיים שלמים הייחודיים רק לו. בחיים אלו ישנן חוויות, התנסויות, מחשבות ורגשות, תובנות ומטרות לעתיד, השונות בהכרח מאדם אחד לאחר. ובכל זאת, ישנן הרבה נקודות השקה המקרבות ודומות בין בני האדם, כאשר אחת מהן היא הרצון לחיות חיים טובים, הרצון שיהיה לנו טוב בחיינו, הרצון לחוות מיצוי והגשמה ולחוש מאושרים. מובן שההגדרות למושגים אלו משתנות מאדם לאדם, אולם מחקרים מוכיחים שיש הרבה מן המשותף בבסיס הנפש האנושית של כולנו.

חיינו הינם דינמיים ומשתנים, רצופים עליות ומורדות, רגעי שיא ורגעי שפל, ובתוך הדינמיקה הזו של החיים, חלקנו מאפשרים ומעזים להתמסר לחושים, להתמסר לרגש ולהיות מאושרים, אולם רובנו נמנעים, במודע או שלא במודע, ועסוקים בהתגוננות, בחשש, בדחיינות ובהימנעות, מפני הדבר אותו אנו רוצים ואליו אנו שואפים יותר מכול, וכך אנו נותרים כמהים רוב חיינו, כמהים להיות מאושרים, כמהים לחיים טובים ומאוזנים, כאשר תחושת ההחמצה והפספוס מלווה אותנו לרוב, תחושה של חוסר מיצוי, כאילו החיים חולפים לידנו.

מחקרים רבים עוסקים בנושא האושר, בשאלה מהם חיים טובים ומאושרים, ובניסיון להגדיר את המושג אושר או חיים טובים, במטרה להבין את מרכיביהם ולנסות לחקותם, שכן, יש הטוענים כי אושרו של האדם הינו רגש אליו כולנו שואפים, וכי זוהי מטרת העל של האדם בחייו, אליה יחתור להגיע, למעשה, כל משך חייו. אושר אינו מושג מוחלט או קבוע, והגדרות שונות לו מפי כל אדם. אושרו של האחד ומרכיביו אינם זהים בהכרח לאושרו של האחר, כפי שניתן לומר כמעט על כל רגש הווייתי אישי אחר, אולם האושר מצטייר כמטרת העל אליה שואפים כולנו בחיינו.

במחקר רב שנים שהתקיים באוניברסיטת הרווארד תחת ניהולו של הפסיכיאטר רוברט וולדינגר, החל בשנת 1938, למשך יותר מ-75 שנה, ועסק בשאלה "מהם חיים טובים ומאושרים וכיצד מגדירים אנשים חיים כאלו?" נמצא כי בדרך כלל, צעירים בשנות העשרים והשלושים של חייהם, נוטים לענות תשובות חד-משמעיות לשאלה זו. תשובתם הייתה כי כסף, עושר, פרסום והישגים הם אלו המהווים את הבסיס לחיים מאושרים ומלאים, מספקים וטובים.

כך, לרוב, אנו רואים את העולם, את החיים ואת השאיפות שלנו לאורך עשורי חיינו הראשונים, בראייה שאפתנית, תחרותית והישגית, בה קיים מרדף אין-סופי אחר ה"עוד". ואין זה פלא. הרי בכל רצף חיינו, ובעיקר בתקופת הילדות, אותה אנו חווים באופן ראשוני דרך האינטראקציה שלנו עם העולם ועם האנושות והיא המעצבת את דמותנו הבסיסית, מושרש בנו חינוך השואף להישגיות, לשאפתנות ולהצלחה. החינוך אליו או נחשפים והערכים המושרשים כבסיסיים בחיינו, מובילים אותנו לרוב למקום בו החיבור לרגש נדחק ומוחלף ברצון שמורגש כצורך בהישגיות. כך תופסים הפרמטרים החומריים, החיצוניים והסביבתיים באופן טבעי מוטיב מרכזי בחיינו, יחד עם המרדף האין-סופי אחר ה"עוד" – עוד כסף, עוד חומר, עוד סממני "הצלחה" חברתיים שיוכיחו את העושר החיצוני. אולם מרדף זה אינו יוצק, לרוב, תחושת סיפוק בחיינו, אינו ממלא את הנפש, ואינו מוביל אותה למקום של אושר והגשמה אלא למקום של חסר מתמיד, שכן, תמיד יהיה עוד שאין לנו, ומה שיש לנו – לא ימלא, לרוב, את הצורך הרגשי הפנימי האנושי הבוער בנו.

מסיבה זו, כל שאנו משיגים במהלך חיינו, לעולם אינו מספיק. נהפוך הוא – הוא מעורר תיאבון לעוד חיצוני המלווה בחיפוש מתמיד אחר האושר, המלאות והסיפוק הפנימי, וכך תחושת החסר שבנו הולכת ומתחזקת עוד, בייחוד כשלאחר בסביבתנו, השווה לנו בעינינו, יש יותר מאשר לנו, כלומר, בתפיסתנו המותאמת, הוא כביכול מאושר יותר מאיתנו. החיים הופכים למערבולת של מרדף, בהם רווחת תחושת ה"אין" – אין זמן, אין מספיק, אין סדרי עדיפויות נכונים, אין תחושת מיצוי או הנאה, ואז צפה ועולה תחושת החסר. כל ה"יש" מתקבל כמובן מאליו, נמוג ונעלם אל מול האין, ותחושת האושר מתמוססת ונמוגה גם היא.

כך אנו מתנהלים רוב שנות חיינו, בהן אנו מקיימים מרדף אין-סופי אל תוך שגרת היומיום השוחקת, ולא מותירים מרווח רב לעצירה, להתבוננות פנימית, לחשיבה או להבנה, לתכנון ולהצבת יעדים ומטרות בחיים. השגרה השוחקת סוחפת אל חיי היומיום והופכת למרדף מתמיד ושוחק, הדוחק כל תחושת הנאה, כל תחושת חוויה או סיפוק, ואינו מאפשר משאבים להתמודדות אמיתית פנימית עם עומק הנפש ועם כל שהיא צוברת לאורך שנותיה, כך שתחושת המימוש או ההגשמה נדחקת מאחור.

מציאות המרדף אחרי ה"עוד" הולכת ומשתנה במהלך השנים, בהן סדרי העדיפויות הולכים ומשתנים, וראיית העולם הופכת לראיית מציאות שונה. השוני בא לידי ביטוי בדיוק באותו המחקר שהתקיים באוניברסיטת הרווארד, ובו נשאלו בדיוק אותם האנשים שנחקרו בצעירותם, שוב את אותה השאלה: מהם חיים טובים ומאושרים לדעתם, עתה בראייה לאחור, מתקופת בגרותם המאוחרת.

אנשים אלו, בחייהם הבוגרים, לאחר שחוו את העולם על כל רבדיו, ולאור ניסיונם רב השנים, נטו לענות תשובה השונה לגמרי מתשובתם בצעירותם ומסקנותיהם היו עתה חד-משמעיות ושונות בתכלית. תשובתם הייתה כי לא הכסף, החומר או העושר הם הבסיס לחיים מאושרים, כפי שחשבו בצעירותם, אלא מה שהיה מהותי יותר בנפשם, ומה שהיווה בסיס לתחושת האושר והסיפוק בחייהם, היו החברויות ומערכות היחסים שרקמו ברבות השנים והקשרים ארוכי הטווח המשמעותיים, שהיוו עוגן לתחושת מלאות נפשם.

כלומר, עוגן הקשרים האנושיים ארוכי הטווח הוא אשר היווה את הבסיס לתחושת האושר בחייהם, בשונה מכפי שחשבו בצעירותם כי הישגיות, הצלחה או מרכיבים חומריים נוספים מהווים את בסיס האושר המהותי.

במחקר זה, המקיף והארוך ביותר שנעשה, הוכח ללא כל עוררין כי מערכות היחסים שאותן אנו משמרים ומטפחים במהלך השנים ויחסים ארוכים, שהינם משמעותיים עבורנו, הם אלו המשמרים בנו את תחושת האושר לאורך החיים, כלומר, תחושת החיבור הרגשי החברי הבינאישי ארוך הטווח מהווה את בסיס סחף הנפש לתחושת הרווחה והאושר. ולא זאת בלבד שתחושת האושר רווחה בחייהם, אלא נמצא שאנשים אלו היו גם בריאים יותר פיזית, מוחם תפקד טוב יותר לאורך השנים, זיכרונם נשמר לטווח ארוך יותר והם אף חיו יותר שנים. כלומר, ניתן לומר כי תחושת האושר משפיעה גם על טיב הבריאות ועל אריכות שנים, בייחוד כשמדובר במערכת יחסים הדדית וטובה, ארוכת טווח.

אם כן, נראה כי מערכות יחסים ארוכות שנים מהוות את המצע לתחושת האושר, אולם השאלה המתבקשת היא: "מהו הגורם המדויק המשפיע על תחושת האושר, והאם בכל מערכת יחסים ארוכת טווח מתבססת ונשמרת תחושת האושר?" מתוצאותיו של אותו המחקר ניתן לראות כי, למעשה, אין מספר החברים אשר לאדם, מספר האנשים המקיפים אותו או אלו איתם הוא בא במגע יומיומי, מהווה גורם מהותי לחיזוק תחושת האושר, ואף לא קיומה של מערכת יחסים מחייבת כמו נישואין, אלא מה שמהותי יותר בקשרים אלו, הוא טיב ואיכות היחסים הנרקמים לאורך השנים.

למעשה, תחושת אושרו של האדם מתקיימת בשיאה בעיקר במערכת יחסים אותה הוא מגדיר כטובה, במערכת יחסים שבה קיימת תחושת הדדיות אשר מוגדרת כתחושה אישית שבה ניתן לסמוך זה על זה, תחושת חיבור טוטלי ללא מגננה, ותחושה של שותפות מלאה, כגוף אחד.

ממצא נוסף אשר מחזק את המסקנה כי תחושת האושר מתבססת היכן שנרקמים קשרי עומק הדדיים, היא העובדה כי אנשים המגדירים עצמם בודדים, מעידים על עצמם שהם פחות מאושרים להגדרתם, בדומה לתחושתם של בני זוג במערכות זוגיות מרובות ריבים ותהפוכות, אשר רווחת בהן תחושת חוסר רווחה, חוסר אונים ומצוקה נפשית. במקרים אלו נמצא כי ההשפעה על האדם אינה טובה, הן רגשית, הן בריאותית והן מנטלית, ביחס ישיר למידת תחושת האושר שהוא חווה.

במערכות יחסים ארוכות טווח, שהינן מרובות חיכוכים ורוויות תחושות קשות של מצוקה ושל חוסר רווחה, נמצא כי ההשפעה קשה אף יותר מאשר מצב של פרידה וגירושין, בכל המישורים שהוזכרו. מכאן שלעיתים, במצב בו לא ניתן להתגבר על הקשיים ולהגיע למצב של איזון ושל אושר זוגי, עדיפה אולי הפרידה.

מכלול מסקנות אלו, מאותו המחקר וממחקרים דומים לו, מוכיחות ללא כל עוררין כי לא טוב היות האדם לבדו וכי מערכות היחסים בחיינו, מערכות היחסים ארוכות השנים והמשמעותיות עבורנו, הן המבססות בנפשנו את תחושת האושר. כמובן אין זה המרכיב היחיד לאושרו של אדם, אולם זהו מרכיב מרכזי ועיקרי אשר שם דגש-יתר על טיב מערכות היחסים ארוכות הטווח הנרקמות בחיינו.

מערכות היחסים הארוכות והעיקריות בחיינו, הן לרוב מערכת היחסים המשפחתית, מערכת היחסים הזוגית, ואליהן מתווספות גם מערכות יחסים עם חברי ילדות או עם חברים אליהם אנו חוברים במהלך החיים הבוגרים, מערכות יחסים עם עמיתים מקצועיים קבועים במקום העיסוק, וקשרי חברות מעוגנים שנשמרים לאורך השנים. מערכות יחסים אלו, המלוות אותנו לאורך מרבית חיינו, בניגוד למערכות יחסים זמניות, התואמות תקופות או אירועים נקודתיים בחיינו, הן אשר עשויות לבסס בחיינו את תחושת האושר.

אושר, אפוא, הוא אומנם מילה בעלת משמעויות שונות לאנשים שונים, אך אין ספק, כי בנוסף ובהשלמה לכל משמעויותיה האישיות, כשיש מערכת יחסים ארוכה ויציבה, ובעיקר כשיש בסיס משפחתי איתן וזוגיות משגשגת, האושר בהכרח יהיה קיים.

מניסיוני רב השנים החובק מפגשים עם אנשים רבים, עם עולמם של אחרים ועם עולמי הפרטי, נוכחתי לדעת, לראות ולהבין שוב ושוב עד כמה התובנה והמסקנה של מחקר זה, אשר נתמכת גם על-ידי מחקרים רבים נוספים שקראתי, נכונה. הכול נוצר ונבנה, כמו גם נהרס בהתאמה, באותו המוקד העיקרי של מערכות היחסים המשמעותיות בחיינו, המערכת הזוגית והתא המשפחתי.

מתוך תובנה זו ובאמונה מלאה באהבה ובקשר זוגי איתן, כבסיס לחיים טובים ומאושרים, אני כותבת לכם את סיפורי.

הכתוב בספר נרקם והתהווה כשבבסיסו סיפור החיים שלי, המוטמע בסיפור החיים של כולנו, החל מראשית חייו של האדם ועד יומו האחרון. הוא כולל הסברים מנקודות השקפה שונות ומפרט תיאוריות התפתחות מגוונות, העוסקות בהתהוות עצמית לאורך השנים. כיצד אנו נבנים רבדים-רבדים, המושפעים משני מרכיבים עיקריים – מרכיבים גנטיים ומרכיבים סביבתיים, שהמרכזיים בהם הם ההורים והאחרים המשמעותיים בחיינו לאורך השנים. ההתהוות העצמית המתעצבת כשלד בסיסי באופן ראשוני בתקופת הילדות, מושפעת מכל אשר חווה האדם בתקופה זו, מבחינה קוגניטיבית, מבחינה רגשית וגופנית, ולמעשה מכל הבחינות, וחוויות אלו הן אשר ישפיעו על עיצוב זהותו של הילד בילדותו. גיבוש זהותו העצמית של האדם, המתעצבת כבר בראשית ילדותו, מהווה שלד בסיסי לאורך כל השנים, המשפיע על עיצוב דמותו ועל מי שהוא עתיד להיות, בעיני עצמו ובעיני האחרים, גם בבגרותו.

דמותו העצמית של האדם, אשר מתהווה בבסיסה בילדות, תשפיע למעשה על האדם לכל אורך חייו. היא תשפיע על גיבוש אופיו, על אמונותיו ועל ערכיו, על יכולותיו ועל מיומנויותיו ואף על יכולתו לממש תחושת סיפוק, אושר ורווחה בחייו, באופן מודע או שאינו מודע, כמטרה בסיסית ועליונה בחיים, ומכאן החשיבות העצומה שיש לאופן בו מתגבשת דמותנו כבר בתקופת הילדות.

לאורך הספר אספר את סיפורי שלי, סיפור ילדות, סיפור בגרות, סיפור גירושי ההורים, סיפור בו חקוקים קשיים רבים, התמודדויות וחסרים, סיפור נחלתם של ילדים רבים להורים גרושים או ילדים שחוו בילדותם קשיים וחסרים, שהינם בעיקר רגשיים.

בהמשך אפרט את הקשיים אשר חווים ילדים להורים גרושים או ילדים שגדלים בבית בו קיימים חסרים, בעיקר חסרים רגשיים, בילדותם, בהתבגרותם ובבגרותם, תוך מיקוד בשלבים השונים בתהליכי הגירושין. המיקוד יהיה בקשיים אותם חווים ילדים שביתם ומשפחתם מתפרקים ומתמוססים אל מול מציאות חייהם, קשיים אשר מוצאים ביטוי בכל שלבי החיים בתחומים השונים.

בהמשך אתמקד בקשיים אותם חווים בוגרים להורים גרושים, בעיקר סביב נושא הזוגיות, כאשר ברצונם לבסס זוגיות יציבה ובליבם מנקרים החששות, ואתן מענה, תוך דוגמה אישית, כיצד ניתן להתמודד עם קשיים אלו וליצור מציאות בה רווחת תחושת הרווחה והאושר, על אף ולמרות הקשיים השונים. דרך הסיפור שלי, החוויה שלי והדרך הארוכה אותה עברתי, ממקום של קושי אמיתי ושל מצוקה, נגיע יחד לאורך הכתוב למקום של צמיחה, של הבנה, של בחירה.

הבחירה תהיה תמיד בקבלה חומלת ומכילה של הקיים ושל העצמי, ובביסוסה של זוגיות בריאה כבסיס לתחושת האושר הזוגי והאישי, בחירה ברגש, באהבה. זו בחירה שאני רואה כבסיסית וכמהותית לקיומם של חיים בריאים, מלאים ומאושרים. וזו בחירה שנעשית בכל רגע, בכל צומת, בכל קושי או אתגר, לאורך כל שנות החיים. זו בחירה מודעת, בחירה הסופגת בתוכה את הכאב, את הפחד, את חומות המגננה, את האימה, וצומחת מתוכם למקום של למידה, של הסתכלות אחרת על עצמנו, על מציאות חיינו ועל האנשים סביב, ובוחרת בחמלה ובהכלה כבסיס של הגשמה למקום אליו הנפש כמהה, למקום של אושר ואהבה.

אני באמת מאמינה כי בחיינו, כל מכשול בדרך, כל קושי, כל תחושת מצוקה, יכולים להוביל לתובנה עצמית עמוקה, דרך חקר עצמי אשר יספק מענה לסיבת היווצרות הקושי ויהווה גם בסיס לפתרון ולצמיחה.

אני רואה בתחושת האושר האישי והזוגי כבסיסית לחיים טובים ומאושרים, כמטרת-על של כל אדם, כשאיפה שיש להגשימה, כל אחד בדרכו, כל אחד והגדרתו. כזכות שיש להגשימה, ולא להיכנע לקושי באופן בו הוא יהווה בסיס לחיים של תסכול ושל תחושת החמצה.

מרב הקשיים הבסיסיים המתמזגים בחיינו ומוטמעים בהם באופן לא-מודע ובלתי נפרד, מקורם לרוב בחוויות הילדות אותן אנו חווים, ועוד יותר במציאות חיים בה ההורים נפרדים או מתגרשים, כאשר תחושת המשפחה, כמו גם תחושת הבית, מתמוססים ונמוגים. מנקודה זו, בה תחושת המצוקה היא עצומה ונשמרת ומתבססת פנימה גם לאורך השנים בחיים הבוגרים, אין זה קל לאסוף את השברים, להתעצב ולהיבנות אל חיים מאושרים. נדרשת עבודה מתמדת, נדרשת מודעות, נדרשת ראיית מציאות המותאמת למקום של צמיחה, של הגשמה, של זכות הבחירה. בחירה בחיים של אושר, של סיפוק, של רווחה ושל אהבה. ונדרשת חזרתיות והתמדה. זו זכות וזו גם חובה.

זוהי תכלית כתיבתי.

"כאב לא סתם מופיע בחיינו בלי סיבה. זה סימן שמשהו צריך להשתנות".

(מנדי הייל)