מבצע "רגע האמת"
איזה חום, אני לא יודע אם זה בגלל המזגן המקרטע או בגלל ההתרגשות
נוכח המבצע. אני יושב בחדר הדיונים עם כל צוות הבכירים. אנחנו
1 1 לפקודת מבצע "רגע האמת".
בעיצומו של קפ"ק
"הגיעו ידיעות", אומר יובל, קצין המודיעין, "שהועבר משלוח של טילי
סקאד עם ראש נפץ כימי מסוריה ללבנון. המצבור מוסתר בבונקר שברכס
מול הלבנון ליד בעלבך. מהצלבות שעשינו עם מידע מודיעיני ממקור
אחר בנוגע לבונקר הזה, עולה שזה אחד מהבונקרים שמשמשים את מנהיג
ארגון החיזבאללה למסתור. הרכס פרוש מצפון לדרום, ונמצא מזרחית
לבקעה שמפרידה בין קו הרכס הזה לקו הרכס הראשי הרי הלבנון". יובל
עצר לרגע, ואז המשיך, "כל האזור מרושת מערות, והקרקע שם היא
הררית, לכן הגישה לשם חייבת להיות מוטסת, ולאחר מכן בהליכה לילית
על השלוחה המערבית מדרום לצפון".
"האם אין אפשרות להפציץ מהאוויר?" שואל אבי, מפקד מרכז האש.
"לא", עונה צביקה, מפקד מכלול חיל האוויר, ומוסיף, "ההפצצה תהיה
לא אפקטיבית, עקב המדרון שבו נמצא הבונקר, וגם קיימת סכנה לפגוע
באוכלוסייה אזרחית ששוכנת 250 מטרים משם. שלא לדבר על סיכון
המטוסים, בהכנסתם לאזור, שעל פי מידע מודיעיני, פרושות בו סוללות
של טילי קרקע-אוויר נגד מטוסים מהחדישות ביותר. ארגון החיזבאללה
בחר להציב אותן דווקא שם בגלל רגישותו של האזור".
צביקה מסתכל על הבכירים שיושבים בחדר הדיונים, ולאחר דקה של
שקט, מסכם את דבריו: "ההמלצה שלנו לביצוע המשימה היא כניסה של
כוח מצומצם בהטסה אווירית".
1 .קפ"ק - קבוצת פקודות
8 שי חיון
בני, קצין המבצעים של האוגדה, מעדכן כי כוחותינו ביצעו באזור
בחודשים האחרונים פטרולים רגליים מוסווים, וסימנו שם כמה נקודות
ציון חשובות שמהן ניתן לצפות על האזור.
אני מסתכל על שקף המצגת שמוקרן על הקיר, ומקריא לעצמי:
"המשימה - הפצצת הבונקר שבו טילי הסקאד;
השיטה - הכנסת כוח מובחר ומצומצם בפיקודו של מג"ד הסיירת,
שייטמע בשטח לתקופה של כשבוע, עד שיטושטש אירוע הכניסה
האווירית ותרד רמת הכוננות בגינו שם, תנועה רגלית עד מקום הבונקר,
הטמנת פצצות והפצצה מרחוק".
"נתיב הכניסה ייסגר בקפ"ק 2 אחרי קבוצות מקצועיות של אנשי חיל
האוויר בשיתוף ניתוח הקרקע והכשירות המבצעית של היחידה", אומר
בני.
תת־אלוף עודד, מפקד האוגדה, נעמד ומסתכל לי בעיניים, ודרך עיניו
הכחולות והבוהקות אני רואה את החשיבות שהוא מייחס לדברים שהוא
הולך להגיד. ואז הוא מדבר ישירות אליי: "אין כאן הזדמנות שנייה. כישלון
באירוע הזה, משמעו טילים על תל־אביב, והפעם עם ראש נפץ כימי.
ומכאן, הידרדרות להשד יודע לאן בשרשרת התגובות שלנו ובהתערבות
של אירן".
בעוד עודד מדבר אליי, רצות אצלי מחשבות רבות בראש: רק לפני
יומיים, הייתי בקברו של בן גוריון בשדה בוקר יחד עם צוות מנהלים
בכירים, מסכם אִ תם את המסע למדבר שעברנו, מעבד אתם את החומר
הרב שחווינו בדרכים מרגשות ועוצמתיות, ומתבשם מהתחושה, שהנה,
מצאתי את שביל הזהב שבו אני מגשים את ייעודי בדרך שעושה לי טוב
ומקנה לי הנאה רבה - הובלה של אנשים לנתיב הייעוד שלהם, תוך שילוב
מסעות העצמה במדבר, משלבת את כל האהבות שלי במקום אחד –
והנה אני בחדר הדיונים הזה כאן במפקדת האוגדה. איך הגעתי, תוך 48
שעות, מתחושה של העצמה רוחנית ברמות הגבוהות ביותר להיצמדות
מבצע לורנס 9
ברמה הנמוכה ביותר האפשרית לקרקע של כאן ועכשיו, כשכל גורלה
של ישראל מונח על הכתפיים שלי? אולי יש בעצם קשר בין בן גוריון
לנסיבות המבצע הזה - הוא נלחם כדי להקים, ואני אצטרך בעוד שלושה
ימים להילחם כדי להשאיר.
"שעת השי"ן - 2014/6/14 ,יום שבת, בשעה 00:02 .צאו להכנות,
נקבע אישור תוכניות בחדר הדיונים מחר בשעה 00:11 בבוקר. יש לוודא
שכל הכוחות נמצאים. אנחנו מאשרים את התוכניות אצל הרמטכ"ל
מחר ב־00:20 ,ואישור סופי למבצע יינתן רק ביום שישי בבוקר. הביאו
בחשבון שיכולות להיות דחיות, כי זה תלוי בהערכות של המודיעין בנוגע
למהימנות המידע. אני מבקש לקבוע להיום בשעה 30:01 בלילה קבוצת
הטסה בראשותי, כדי לסגור את תוכנית הטסת הכוחות", אומר עודד
לאמיר, ראש המטה שלו, ומוסיף, "ושיהיה לנו בהצלחה".
שמי גדי שלֵ ו, סגן אלוף במילואים ומפקד גדוד "שיטה" - יחידת
מילואים מובחרת למשימות מיוחדות. אני בן ארבעים, נשוי לאלונה ואב
לשלושה ילדים: איתמר הגדול בן ה־11 ,רוני בת השמונה ועמית בן השש.
באזרחות, אני מנהל חברה שעוסקת באסטרטגיה עסקית. את המסלול
שלי בסיירת התחלתי כקצין צעיר בסדיר בעל תוכניות מרחיקות לכת של
קריירה צבאית ארוכה, אולם תוכניות אלה נגדעו באִ יבן עקב משבר אמון
שנוצר ביני ובין הצבא. המשבר הזה החל, עת התנגשה נפשי, שהיא כסוס
שועט, עם העדפות מפקדיי לדחוף פרדות עצלות.
לא פעם, יצא לי לתהות על הסיבה שבגללה אירועים מסוימים נחרתים
לנו בזיכרון ואילו אחרים לא. עם השנים, למדתי שהזכרונות שנצרבים לנו
מהשתלשלות החיים, הם דרך האל לצייר עבורנו מפה של מסלול חיינו,
ולסמן משם את הדרכים שנכונות עבורנו להמשך.
כשיצאתי מחדר הדיונים, לא יכולתי שלא להפעיל שוב את גלגלי
הניתוח על קורות חיי, ספציפית בהקשר של המסלול הצבאי.
10 שי חיון
שלושה צמתים מרכזיים אני יכול לסמן בנתיב שהביא אותי עד הנקודה
הזאת היום: הראשון – ביום חורף בהיר אחד בשלהי 1996 ,18 שנה אחורה.
אני קצין צעיר, סגן מפקד פלוגה בסיירת, במהלך פעילות מבצעית בשטחי
יהודה ושומרון. כולי גוש מוטיבציה אחד גדול, מורעל צבא, מורעל מדינה
וציוני בנשמה, מביא לידי ביטוי את כל כישורי חיי בתפקידי כסגן מפקד
פלוגה ומגיע להישגים מבצעיים חשובים. באמתחתי תוכנית לאופק הצבאי
3 ,
2 ,תוכנית שלפיה אני ממשיך לתפקיד מ"פ
שלי, שיצר עבורי המג"ד
ומשם יוצא ללימודים ומתקדם במסלול עד לתפקיד מפקד היחידה. כמו
שתמיד רציתי, להיות המפקד הכי גבוה. לא פחות. הראשון בשרשרת.
החיבור בין כריזמה, ציונות ואהבת הארץ היה עבורי מתכון בטוח כדי
להגיע לתפקיד של מפקד היחידה בשירות קבע. סוס שועט אני, מקדם,
לא מקבל "לא" כתשובה, חדור מוטיבציה וממוקד מטרה. אבל אז נעצרתי.
יותר מדי פוליטיקה ארגונית, יותר מדי נסיבות סביבתיות של תקלות
מבצעיות בגדוד, והקצין הראשון שהמג"ד מעוניין לשפוט על אירוע שולי
ולא משמעותי, הוא כמובן אני.
"למה אתה מסיע שני אנשים בסופה מאחור, כאשר הפקודות מורות על
הסעת נוסע אחד?" שאל אבנר המג"ד בפגישתנו האקראית, עת ערכתי
בדיקה שגרתית לרכב חשוד שחנה בצד הכביש.
"מה זאת אומרת", עניתי בתמימות, "אנחנו תמיד נוסעים שניים
מאחורה. כך גם נוסע המ"פ, שזה בעצם הג'יפ שלו. וחוץ מזה, הנוסע
השני הוא קצין המודיעין שחזר מחופשה ועמד במחסום. הוא חיכה שעות
שמישהו יקפיץ אותו לבסיס".
"תזכיר לי את זה כשנגיע לבסיס", אמר אבנר.
למחרת בערב, קרא לי אורי הַ שָ ליש ואמר שהמג"ד מעוניין לשפוט
אותי על אירוע האתמול. בסדר, למה לא, מה שנכון נכון, על עברות צריך
לשלם, צחקתי עם עצמי.
מבצע לורנס 11
יהודה המ"פ כל הזמן היה נוסע כך.
"אתה מוכן להישפט בפניי?" שאל אבנר המג"ד.
הסתכלתי על השליש שעמד לצדי עם כומתה על ראשו, מופתע
מהרשמיות של הטקס. זו היתה הפעם הראשונה שבה הייתי בצד של
הנאשם, שכן עד היום כסגן מפקד פלוגה וכמפקד מחלקה, שפטתי לא
מעט חיילים ומפקדים.
"מובן שמוכן", עניתי בביטחון.
בלה, בלה, בלה. "שבעה ימי מחבוש בפועל". הקשב. יאללה, חזרה
לאוהל. סיימנו.
"מה הוא אמר?" שאלתי את אורי, ולא הבנתי למה הוא נהיה אדום.
"הוא אמר שבעה ימי מחבוש בפועל".
"מה זה אומר?" שאלתי שוב כלא מאמין.
"זה אומר שמחר בבוקר אתה הולך לכלא".
"אני? כלא?!" הייתי בהלם. בשנייה אחת, הרגשתי כאילו נעלם לי הדם
מהרגליים.
שעתיים אחר כך, קרא לי אבנר לשיחת הבהרה. הוא אמר לי, ברוב
הגינותו, שהעניין הוא לא האירוע של הנסיעה ברכב, כי אם העובדה
שהמפקדים בגדוד רואים בי אדם שרץ קדימה בכל כוחו, שצריך לעצור
אותו, והנורמה המועדפת על המפקדים בגדוד היא שעדיף לדחוף פרדות
.
4
עצלות, שהרי זה כתוב כסלוגן על הקיר של הסמג"ד
זה היה חייב להיעשות למען יראו וייראו.
למחרת, הוכנסתי לכלא 6 לקצינים בטקס המשפיל ביותר שעברתי בחיי
– טקס הורדת הדרגות. למרות העובדה שהייתי שם שלושה ימים בלבד
ולמרות העובדה שכלא קצינים הוא בית הבראה: יש שם טלוויזיה, ספרים,
שיעורי ספורט ועוד, עדיין הייתי בכלא. נכון שזה היה זמן טוב לעצור
ולחשוב, ונכון שזה היה צומת מרכזי בחיי, אבל בשביל אדם שחופש הוא
ערך בסיסי בחייו, מחבוש זה כמו כדור בלב.
4 .סגן מפקד גדוד
12 שי חיון
ואני, כמו שאני, מפיק את הלקחים מכל אירוע ולומד מה משמעותו
עבורי. מהר מאוד הבנתי שאני בצבא הסדיר לא נשאר. מילואים כן, הרי
אני חולה על המדינה הזאת ומוכן למות למענה, אך בסדיר, שבו כל הצבא
הוא בעצם המפקד שלך, אני לא אהיה. זו היתה התנגשות חזיתית במהירות
גבוהה בין משאית לפרייבט – ואני הפרייבט. משם עברתי לתפקידי רוחב
5 ,עד שסיימתי את שנת הקבע הראשונה והאחרונה שלי
בגדוד כקצין אג"ם
ויצאתי לאזרחות.
חצי שנה לאחר מכן, שובצתי לגדוד מילואים של חיל רגלים. יוני המג"ד
התקשר אליי וביקש ממני להגיע לראות את הגדוד באימון בנבי מוסא.
ואני, כמו שאני, ממושמע – המג"ד קורא, ואני מתייצב.
בריאיון ליד נגמ"ש הפיקוד, שאל אותי יוני מה עשיתי בתפקידי האחרון
בצבא, ועניתי לו שהייתי קצין אג"ם. "מצוין", אמר, "אני בדיוק צריך קצין
אחד לתפקיד של מפקד פלוגה, וקצין שני לתפקיד של קצין אג"ם אצלי
במפקדה. יחד אתך הגיע עוד קצין מהיחידה שלך – נועם. אם כך, הוא
יהיה מפקד הפלוגה".
אני יודע שבמילואים, מי שמתחיל כקצין אג"ם, נשאר קצין אג"ם עד
השחרור שלו, מקסימום הוא עובר לחטיבה. יאללה, מעולה. נהיה באג"ם,
נעשה אימונים פה ושם, תפקיד רוחב – נתרום למדינה, אך גם נשמור
על חיי אזרחות תקינים ונתקדם בלימודים ובעסקים. אני נפרד מתפקידי
הפיקוד.
באותו ערב נפגשתי עם נועם. חיבוקים ונשיקות בפעם הראשונה
כאזרחים. ואז מגיע יוני המג"ד.
"מה שלומכם, קצינים צעירים?" שאל, "החלטתי לשבץ את נועם
כמפקד פלוגה, ואת גדי כקצין אג"ם".
לאחר חלוקת התפקידים, עשה נועם פרצוף לא מרוצה, ויוני, שקלט
אותו, שאל אותו אם הוא מעדיף להיות קצין האג"ם במקום מ"פ. משענה
לו כן, פנה אליי יוני ושאל אותי אם יפריע לי להיות מפקד פלוגה. ואני בלי
5 .אגף מבצעים
מבצע לורנס 13
לשים לב ובלי לחשוב, עניתי, "לא, לא יפריע". מה לא יפריע? לפני רגע
נפרדתי ממסלול הפיקוד והתחברתי עם תפקיד הרוחב, איך לא יפריע?
"טוב, גדי יהיה מפקד פלוגה א', ונועם יהיה קצין אג"ם", סיכם יוני.
משפט אחד שנזרק לאוויר בעומדנו על כבש הנגמ"ש, גזר גורל – צומת
מספר שתיים. אני חוזר למסלול הפיקוד. מה שלא עשיתי בסדיר, אעשה
במילואים. זה כנראה הגורל שלי, אי־אפשר לברוח ממנו.
ואני, סוס שועט, אבל הפעם במקום שיודע להעריך סוסים, תוך ארבע
שנים, כבר סמג"ד בדרגת רב סרן, ותוך שש שנים, מעוניינים שאקח על
עצמי את תפקיד המג"ד. מג"ד בגיל 29 ?השתגעתם? סוס סוס, אבל תנו
קצת לרבוץ באחו. אני בעיצומו של תואר שני, רק עכשיו נולד בני הבכור.
ביקשתי דחייה של שנתיים עד שאקבל את התפקיד, ורצה הגורל והאוגדה
שאליה השתייך הגדוד שלי, התפרקה. שני גדודים מתוך השלושה שהיו
בחטיבה, היו צריכים להתפרק, והיות שבגדוד שאליו השתייכתי טרם
נמצא מחליף למג"ד, הוחלט שהוא יפורק, ושהפלוגות שלו יעברו לגדוד
אחר באוגדה שאליה הוטמעה החטיבה שלנו.
הוצע לי תפקיד ביחידה סודית ומובחרת של חיל האוויר. חיפשו קצינים
בכירים לתפקיד שמשלב פעילות מיוחדת ומסווגת של הצבא. שבועיים
מילואים בשנה, ארוחת בוקר עם קרואסון ואספרסו. יאללה, נפרדים
מהפיקוד, עוברים לתפקיד רוחב, אפשר להתחיל לשים יותר גז באזרחות.
נשקיע יותר בלימודים ובאישה. נבלה יותר עם בני הבכור, יכול להיות שזו
מתנה טובה עבורו.
שנתיים רבץ הסוס בין קרואסונים לבין מטוסים. נחמד, כיף וסבבה.
רגע, הרי אמרתי שלושה צמתים.
הנה בא השלישי - יום רביעי אחר הצהריים של יום אביב רגיל. אני
במשרד שלי עובד על איזה דוח. פתאום מצלצל הטלפון.
"היי גדי, זה יוני".
יוני, יוני?
14 שי חיון
"יוני המג"ד?" שאלתי, לא מבין מאיפה זה בא לי.
"כן, מה שלומך?", שאל יוני.
"אני בסדר. בדיוק סיימתי אספרסו, ואני מתכנן לאכול קרואסון בעוד
שבועיים בבסיס פלמחים, למה אתה שואל?".
"מקימים יחידה מובחרת במילואים, סיירת למבצעים מיוחדים, והשם
שלך עלה כמתאים לתפקיד מפקד היחידה. מג"ד בתפקיד סגן אלוף. אם
מתאים לך, אני מתחיל להריץ את האישורים אצל האלוף".
לפני עשר שנים, עמדתי על כבש הנגמ"ש ועניתי לו אינסטינקטיבית
ובלי לחשוב פעמיים, כי הייתי אני עם עצמי ואדון לגורלי. עכשיו אני נשוי
ואב לילד. זו לא צריכה להיות רק החלטה שלי, אלא החלטה משותפת
בבית. תפקיד מג"ד במילואים זה עשרים אחוז משרה במונחים עסקיים –
שבעים ימי מילואים בשנה שאתה לא בבית, ועוד 295 ימים בשנה שאתה
במילואים אבל בבית.
"תן לי 24 שעות להתייעץ עם האישה, ואני חוזר אליך עם תשובה",
עניתי גם עכשיו אינסטינקטיבית.
לא דיברתי עם אלונה אשתי כל היום. לא רציתי לשוחח על זה אתה
בטלפון. העדפתי שנעשה זאת פנים אל פנים, רציתי לראות את המבט
שלה ברגע שאבשר לה על כך. ידעתי שהבעת הפנים שלה בעת קבלת
הבשורה תשקף את האמת שלה, שלא בטוח שתהלום את התשובה שתגיד
לי בצורה מילולית. החלטתי שאני אקבל את ההחלטה תוך התחשבות
בהבעת הפנים של אלונה, ולא על בסיס המילים שהיא תגיד לי.
ברור לי מאוד שברגע שאני מקבל את התפקיד, אלונה מקבלת תפקיד
צל. היא תצטרך להיות לבד בבית עם כל המעמסה ולספק לי תחושת שקט
וביטחון שבבית הכול בסדר ושאני יכול להיות מאה אחוז מרוכז במשימות
שלי כמג"ד. כי ככה אני – מאה אחוז מרוכז בכל משימה שאני לוקח על
עצמי, ובוודאי כשמדובר במשימה שיש בה השפעה על חיי אדם.
אחרי שאיתמר נרדם, ישבנו בסלון, כמו בכל ערב, מספרים זה לזה את
תלאות היום.
מבצע לורנס 15
"מה עם איתמר? מה אמרה הגננת שלו?"
"איך היה אצלך?" שאלה אלונה.
"אצלי היה בסדר גמור", עניתי תשובה רגילה. "יוני התקשר, את זוכרת
את יוני? המג"ד שלי בגדוד הקודם?"
"בטח שאני זוכרת, מה אתו?" שאלה אלונה.
"הוא בסדר. הוא סיפר לי שמקימים גדוד חדש של יחידה מובחרת,
ושהשם שלי עלה כפוטנציאל להיות המפקד שלו", אמרתי, והסתכלתי לה
מיד בעיניים.
ואלונה, כמו אלונה, מאמנת מוסמכת, עונה אינסטינקטיבית בשאלת
בירור: "אתה רוצה את זה?"
"אני חושב שכן. אני חושב שתמיד רציתי, ורק נדחקתי משם", עניתי
לה.
"אז לך על זה, אני אתך", אמרה בפשטות.
והנה, תוך מאית השנייה, ראיתי תמונה של קרואסונים וכוסות אספרסו
מתרחקים ממני, בו־בזמן שמנות קרב עם קופסאות שימורים של תירס ושל
טונה ועם מים בטעם דהוי של פטל שנשאר בתרמוקן הצה"לי מתקרבות
אליי.
להתראות לכם שבועיים מילואים בשנה בתרגילי מחשב, שלום לכם
שבעים ימי מילואים בשטח עם אבק וציוד. להתראות לכם ימים של
עבודה מקצועית, שלום לכם ימים של פיקוד. אחרי קורס המג"דים, שארך
חודשיים, קיבלתי את הפיקוד על הגדוד.
והנה אני פה. יוצא מחדר הדיונים, אחרי שבע שנים בתור מג"ד ולקראת
סיום תפקיד בסוף השנה, אז יסיים שאולי הסמג"ד את קורס המג"דים שלו
ויקבל עליו את הפיקוד. איך עברתי שלושה צמתים, ובסוף הגעתי לאן
שהראה הג'י־פי־אס התודעתי שלי לפני עשרים שנה בקורס הקצינים?
אז לא בקבע, אלא במילואים, אבל זה לא משנה. בסוף, מג"ד זה מג"ד,
16 שי חיון
והמדים הם באותו הצבע.
יאללה, צריך להתחיל לתכנן את המבצע.
ואני חשבתי שנעביר את החודש הקרוב בצפייה במשחקי הכדורגל של
גביע העולם.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
