מהפכת המיקרוביום

שנת הוצאה: 08-2021
מס’ עמודים: 299
ז’אנר: ספרי בריאות ותזונה

כיצד המיקרוביום – מערכת של טריליוני חיידקים ובעלי חיים זעירים במעי – תורם להשמנה, לבריאות וחולי? כיצד הסיבים שבמזון אחראים לטוב ולרע לתפקוד המיקרוביום במעי?

מהפכת המיקרוביום של המאה ה-21 חשפה את הקשר המשולש בין המיקרוביום, התזונה והבריאות. ד”ר וויל בולסוויץ, רופא אמריקאי מומחה למחלות דרכי העיכול, חושף בספר פורץ דרך זה את הממצאים החדשים של מדע המיקרוביום ומתווה תוכנית תזונתית בשם “תדלוק בסיבים” שתאפשר לכל אחד ואחת ליישם אותה לבריאות, לירידה במשקל ולמניעה וריפוי מחלות.

המזון שלנו מספק אנרגיה ורכיבי תזונה חיוניים לא רק לעצמנו אלא גם לטריליוני האורחים החשובים שלנו במעי, אשר פועלים מאחורי הקלעים כמעבדה ביוכימית מופלאה, שמייצרת עבורנו תרכובות ביוכימיות חיוניות לתפקודים קריטיים בגוף כמו:

מניעת השמנה * חיסוניות הגוף * איזון הסוכרת (סוג 2) * הורדת כולסטרול * תפקודי המוח * מניעת סרטן * חילוף חומרים * דלקתיות בגוף * איזון הורמונאלי * חרדה ודיכאון * הפרעות קשב ועוד.

הספר מתווה תוכנית תזונתית בשם “תדלוק בסיבים”. התוכנית בת 28 יום ומלווה ב-80 מתכונים ששודרגו לחייך הישראלי בידי השף צחי בוקששתר. התוכנית תאפשר לכולם, ובמיוחד למי שרגישים לסיבים, להתחיל מייד ובהדרגה לאמן את המעי לצרוך את הסיבים הנכונים.

על מחבר הספר

ד”ר וויל בולסוויץ (MD) הוא רופא פנימאי, גסטרואנטרולוג ומומחה למחלות דרכי העיכול שזכה לאותות ושבחים על עבודתו ומאחוריו עשרות פרסומים מדעיים. ד”ר בולסוויץ סבל בצעירותו מהשמנת-יתר, שאופיינית לתזונה המערבית, עד שהכיר את אשתו לעתיד, היפה והרזה, שלימדה אותו את רזי התזונה הצמחית. המהפך הבריאותי שעבר גרם לו להעמיק ולחקור את הקשר בין המיקרוביום והסיבים ולאחר שהשיב את הבריאות לעצמו פיתח את התוכנית “תדלוק בסיבים” והחל לראות תוצאות מרגשות גם אצל מטופליו. היכנסו לאתר של ד”ר בולסוויץ בכתובת: .theplantfedgut.com

פרק 1
המנוע של בריאותנו אינו אנושי כלל
יש לנו חברים במקומות הנמוכים – טריליונים מהם!

כשסיימתי לימודי רפואה בשנת 2006, לא ידענו כמעט דבר על המיקרוביוטה של המעי. באותה עת 60% מחיידקי המעי לא גדלו על צלחות פטרי רגילות, ולכן לא הייתה לנו כל דרך לחקור אותם.1 ידענו שהם קיימים אך לא הייתה לנו דרך לחשוף את צפונותיהם. למען האמת, לא ראינו בזה חשיבות רבה. הרי אנחנו מדברים על החיידקים בצואה שלנו! מבחינתנו הם היו סתם פרחחים שתפסו טרמפ ולא גילמו בהכרח תפקיד משמעותי בבריאותנו.

אבל הכול השתנה באופן דרמטי ב-2006, כשפריצת דרך מחקרית שברה את מחסום צלחת הפטרי ואפשרה לנו לפרק את השכבות המורכבות של מיקרוביום המעי ולחקור אותן. באותה עת הכרנו רק כמאתיים מיני חיידקים שאכלסו את מעי האדם. עד מהרה זיהינו חמישה-עשר אלף מינים וההערכה היא שעשויים להיות עד שלושים ושישה אלף מינים שונים.2 הסכר נפרץ והוביל להתפוצצות מחקרית, כשרק בחמש השנים האחרונות פורסמו 12,900 מאמרים בנושא.3 המספר הזה מייצג 80% מהמאמרים שפורסמו בנושא בארבעים השנים האחרונות.

אולי שמעתם משהו על החשיבות של מיקרוביום המעי, אבל סמכו עלי, כל מה שקראתם רק מגרד את פני השטח. כל המדע הזה מגיע אלינו במהירות אדירה, ואין ספק שמערכת הבריאות שלנו מתקשה להתמודד עם זה. נדרשות בממוצע שבע-עשרה שנים מרגע שממצאים חדשים מתפרסמים ועד שהרופאים מודעים להם ומיישמים אותם, ומכאן שרוב הרופאים עדיין חיים בעידן צלחות הפטרי.4 כולם שמעו על המיקרוביום, אבל רובם עדיין לא יודעים איך לכלול את המידע הזה בטיפול. אבל למה לחכות? סקרתי את המחקרים בלסת שמוטה ועיניים פעורות לרווחה, ואני מוכן ומזומן לחלוק אותם איתכם ברגע זה. אין צורך לחכות שבע-עשרה שנה.

מה שגילינו כשלמדנו לחקור את חיידקי המעי הוא קהילה רחבה להפליא של מיקרואורגניזמים שחיים בתוכנו בהרמוניה, באיזון ומתוך מטרה. את הקהילה הזו אנחנו מכנים "המיקרוביוטה של המעי". אם אנחנו מתייחסים באופן ספציפי לצופן הגנטי של הקהילה, אז נשתמש במילה "מיקרוביום". יש בגופכם חמישה סוגים של מיקרואורגניזמים. אלה כוללים חיידקים, שמרים, טפילים, וירוסים וארכאונים (חיידקים קדמונים).

חיידקים הם אורגניזמים חיים חד-תאיים שמהם רובנו לומדים לפחד. תאמינו או לא, לפחד הזה אין ביסוס. נכון, יש חיידקים רעים כמו E. coli ו-Pseudomonas שמזיקים לבריאותנו, אך רוב החיידקים טובים ומנסים לעזור לנו. הם כמו כלבים. רובם מגלמים את תפקיד ידידו הטוב ביותר של האדם, אך את חלקם עדיף לא ללטף. אלה צריכים לוחש לכלבים. אבל אם אתם מדברים על המיקרוביוטה של המעי, אז אתם צריכים מישהו כמוני, הלוחש לגללים.

פטריות הן אורגניזמים רב-תאיים, שבדומה לבעלי חיים ולצמחים מכילים גרעין תא ואברונים אחרים. הן מורכבות יותר מחיידקים, אך בדומה לחיידקים לרבים יש דעה שלילית עליהן אף על פי שרבות מהן מנסות לעזור לנו. הן גם מתחרות עם החיידקים, מה שיוצר בין השניים משחק סכום אפס: כשהאחד משגשג, האחר דועך.

וירוסים הם חלקיקים זעירים שעשויים מדנ"א (או רנ"א), לא בנויים מתאים ובכלל לא נחשבים ליצור חי, אף על פי שהם חולקים תכונות רבות עם היצורים החיים. בדרך כלל אנחנו מקשרים את הווירוסים למחלות כמו שפעת, איידס והפיטיטיס B, אבל לא כל הווירוסים מנסים לפגוע בבני האדם. למעשה, רובם מהווים חלק חשוב בקהילת המיקרואורגניזמים המאוזנת של המעי והכרחיים להרמוניה בין החיידקים.

טפילים הם הגנבים של הטבע. הם שודדים אנרגיה מהמארח ומנסים לא להתגלות בלי להציע דבר בתמורה. יש סוגים רבים של טפילים, החל בג'יארדיה וטריכומוניאזיס (שמועבר במגע מיני), ועד לתולעים המפחידות שיכולות להגיע לאורך של עשרים וחמישה מטר ועושות את בשרי חידודין-חידודין. למרבה המזל, רוב הטפילים (כמו התולעים האלה) נדירים בעולם המערבי, אף על פי שחלקם נפוצים יותר מכפי שנדמה לכם. לדוגמה, שישים מיליון איש בארצות הברית סובלים מזיהום כרוני ב-Toxoplasma gondii וכלל לא מודעים לכך כי אינם מפתחים תסמינים.5

ואחרונים חביבים, הארכאונים. אלה אורגניזמים עתיקי יומין שהתקיימו בכדור הארץ עוד בטרם היה בו חמצן לפני ארבעה מיליארד שנים, ותוכלו למצוא אותם בנביעות תרמיות במעמקי האוקיינוס או בתוך הר געש. בנוסף תמצאו אותם עושים חיים בסביבה הנעימה של המעי שלכם. כוונתי היא שאלה אורגניזמים עמידים. אנחנו רק מתחילים ללמוד עליהם, אך בשלב זה נראה שהם לא מתחרים עם החיידקים והפטריות על האנרגיה ולכן התזונה לא משפיעה עליהם באותה מידה כמו על שאר חלקי המיקרוביוטה שלנו.

קשה לתפוס את עומק המיקרוביוטה שלנו. זה כמו לנסות להבין את קרב סטלינגרד במלחמת העולם השנייה, שבו נהרגו כמעט שני מיליון איש. המספרים כל כך אסטרונומיים עד שאנחנו נאלצים להתעלם מהעובדה שכל אחד מהם היה אינדיבידואל, אדם יחיד ומיוחד. בכל הנוגע למעי שלנו, הוא מכיל שלושים ותשעה טריליון מיקרואורגניזמים.6 שלושים ותשעה טריליון! רובם חיידקים.

אך אל תחושו בושה או שאט נפש לשמע הדברים – אוקיי, בסדר, זה די מגעיל, אבל אני כאן כדי לספר לכם שהחיידקים במעי שלכם, וכפי שתראו בקרוב, גם בצרכים שלכם, הם קהילה קסומה ומופלאה בעלת כוחות ריפוי מדהימים. ככלות הכול, אפילו לכם יש חיידקים במעי. עד כמה גרועים הם יכולים להיות?

אז כמה מיקרואורגניזמים הם שלושים ותשעה טריליון? תארו לעצמכם שאתם נמצאים בצפון הרחוק של קנדה בלילה בהיר מאוד, ואתם יכולים לראות פחות או יותר כל כוכב בשביל החלב. קחו את המספר הזה והכפילו אותו במאה – זה מספר המיקרואורגניזמים במעי שלכם. המספר הזה עולה עשרות מונים על מספר התאים בגוף האדם.7 תלוי בנקודת המבט, יש שיאמרו שאנחנו רק 10% אדם ו-90% חיידקים! אנחנו לא סתם בני אדם, אנחנו אורגניזם-על שמשמש מערכת אקולוגית לארבע מתוך שש ממלכות החיים: חיידקים אמיתיים, פטריות, חיידקים קדומים ופרוטיסטים. שתי האחרות הן בעלי חיים (אנחנו) וצמחים (מה שאנחנו אוכלים). אנחנו יותר מסתם בני אדם. אנחנו מעגל החיים.

את מבנה מעי האדם ניתן להשוות במידה רבה לכדור הארץ. מיקרוביום המעי שלכם הוא מערכת אקולוגית בדיוק כמו יערות הגשם של האמזונס. הוא משגשג על איזון והרמוניה. בג'ונגל, לכל בעלי החיים, הצמחים והחיידקים יש מטרה, אפילו ליתושים ולנחשים. כולם תורמים במידה מסוימת לאיזון ההרמוני, ועד כמה שאני שונא יתושים ונחשים, לאובדנם יהיו השלכות לא מכוונות שיפגעו בבריאות המערכת האקולוגית. זו הסיבה שהמגוון הביולוגי חיוני לכל מערכת אקולוגית.

המיקרוביום של מעי האדם אינו יוצא דופן. מגוון המינים חיוני לאיזון.8 בתוכנו יש בין שלוש מאות ללמעלה מאלף מינים של חיידקים (מבין החמישה-עשר אלף עד שלושים ושישה אלף הקיימים). כשהכול מתנהל כראוי, יש לנו קהילה מגוונת ושופעת של מיקרואורגניזמים שחיים בהרמוניה במעי שלנו. המעי עצמו בריא וחזק עם מחסום תאים שלם ששומר על כל דבר במקומו הנכון, והמיקרוביוטה שלנו מגלמת את תפקידה הטבעי כסוס העבודה של בריאות האדם.

כדיירי המעיים, אין פלא שיש להם מעורבות גורלית בתהליך העיכול. הם עובדים בקבוצות שמפרקות את המזון שלכם, ומאפשרות לכם למצות ממנו את הנוטריאנטים הדרושים לכם. בכל ארוחה וארוחה המיקרואורגניזמים שלכם עמלים לסייע לכם בפירוק המזון והפקת המיטב ממנו. זה לא קל להבנה, אך במקרים רבים האורגניזמים החד-תאיים האלה מעכלים את המזון ביעילות העולה על זו שלנו. בעקבות כך, התפתחנו באופן שגורם לנו להסתמך עליהם לביצוע המלאכה הזו.

כל נגיסה ונגיסה, כל אותו קילוגרם מזון מדי יום, זורם אל המיקרואורגניזמים במעי שלכם. הם אינם צופים פסיביים. מזוננו הוא גם מזונם. כן, אפילו אורגניזמים חד-תאיים צריכים מקור אנרגיה. אך לא כל המיקרואורגניזמים צורכים את אותו המזון. כל בחירה תזונתית שאתם עושים תחזק קבוצה מסוימת של מיקרואורגניזמים ותחליש קבוצה אחרת. אם תימנעו לחלוטין מקבוצת מזונות כלשהי, המיקרואורגניזמים שמשגשגים על המזון הזה יגוועו ברעב וייכחדו. הם מתרבים במהירות כה רבה עד שהבחירות התזונתיות שאתם עושים במהלך עשרים וארבע שעות ישפיעו על האבולוציה של חמישים דורות של מיקרואורגניזמים.9 לא נדרשים ימים או אפילו שבועות כדי לשנות את המיקרואורגניזמים שלכם. נדרשת נגיסה אחת בלבד. אבל אתם שולטים במזון שבו אתם נועצים את שיניכם, ולכן אתם שולטים בהרכב המיקרוביום שלכם.

התוצאה הסופית היא תערובת ייחודית של מיקרואורגניזמים, ייחודית כמו טביעת אצבע. המיקרואורגניזמים האלה עובדים על המזון שלכם ומשנים אותו. המטבוליזם של המיקרואורגניזמים יוצר שינויים ביוכימיים במזון. במקרים רבים, החיידקים הבריאים (הבה נכנה אותם חיידקים פרוביוטיים) יגמלו לנו בשינוי המזון למשהו שמפחית דלקתיות ומקדם בריאות ואיזון. את התרכובות מקדמות-הבריאות שיוצרים המיקרואורגניזמים אנו מכנים פוסטביוטיקה.10 אך גם ההפך יכול להיות נכון. מזונות לא בריאים מזינים מיקרואורגניזמים לא בריאים, והם מענישים אותנו ביצירת תרכובות שמעודדות דלקתיות בגוף. בהמשך הספר נדבר על כמה מהתרכובות האלה, כגון TMAO (trimethylamine N-oxide).

המיקרואורגניזמים האלה מעבדים כל דבר שאתם מכניסים לפה, כולל תרופות. זה מסייע לנו להסביר מדוע לאותה תרופה יכולה להיות השפעה מצילת חיים על אדם אחד והשפעה מסכנת חיים על אדם אחר. לדוגמה, התרופה הכימותרפית ציקלופוספמיד תלויה לפעילותה במיקרואורגניזמים של המעי. ככל שהמעי בריא יותר, כך משתפרים הסיכויים להילחם בסרטן בעזרת התרופה, על פי מחקר שפורסם בכתב-העת סיינס ב-11.2013

לא רק למלאכה זו אנחנו מסתמכים עליהם. ההשפעות הבריאותיות חורגות הרבה מעבר לדופנות המעי. לו ארהיב עוז להגדיר את בריאות האדם כמכלול שלם, יהיו בה חמישה מרכיבים חיוניים: חסינות, מטבוליזם, איזון הורמונלי, קוגניציה והתבטאות גנים. זה הבסיס לכל הדרוש לנו כדי לשגשג כבני אדם, וההיבט המדהים ביותר הוא שהמיקרוביוטה משולבת בכל חמשת היסודות של בריאות האדם. בהמשך נעמיק בנושא, אך ראשית נתייחס לכך שאת המיקרוביוטה של המעי אפשר להמשיל למטה הפיקוד של בריאות האדם. פעולות שונות שמתרחשות לאורך הגוף, כולל בלב ובמוח, נובעות לעיתים קרובות ממלאכתם של המיקרואורגניזמים שבמעי. הם עובדים בקבוצות, אך לעיתים קרובות בהתמחות מסוימת.12

דמיינו לעצמכם את המעי כבית חרושת שמאויש בפועלים עם תפקידים שונים. כל אחד מהפועלים תורם את מיומנותו למטרה הסופית. ואכן, לא פעם יש חפיפה בתחומי המומחיות. לדוגמה, המהנדסת המצטיינת שלכם עזבה, ונאלצתם להחליף אותה במהנדסת אחרת. בוודאי תשימו לב להבדלים בהתנהלות שלהן, אך שתיהן ניחנות בכישורים דומים שמאפשרים להן לבצע את המטלה. אך אם המהנדסת עוזבת ותבקשו ממפעיל המסוע להחליף אותה, מה הולך לקרות? ומה יקרה אם במקום מבחר בעלי התמחויות כמו מהנדסים, מפעילי מסועים, נגרים, מסגרים וטכנאים, תציבו בכל תפקיד אנשי מכירות? בית החרושת יפסיק לתפקד כראוי, ההוראות יתמלאו סתירות והכול ייהפך בוקה ומבולקה. בדומה לכך, כשחסר לכם גיוון במיקרוביום המעי מתרחשות שגיאות בחמשת התחומים העיקריים: חסינות, מטבוליזם, איזון הורמונלי, קוגניציה והתבטאות גנים. הכול קשור זה בזה, אך לב העניין הוא המיקרוביוטה של המעי שלכם.

אנחנו משתמשים במושג "דיסביוזה" לתיאור אובדן הרמוניה ואיזון במעי. נזק פיזי או פגיעה במיקרואורגניזמים גורמים להפחתת המגוון, ועקב כך להופעת שיעור גבוה יותר של מיקרואורגניזמים דלקתיים. במילים אחרות, החומרים הטובים נופלים לשוליים ומפנים מקום לחומרים לא כל כך טובים שמציפים את המעי. זה בעייתי כי כעת דופנות המעי שלכם כבר לא מוגנים על ידי קהילה בריאה של מיקרואורגניזמים נוגדי-דלקת, והתוצאה היא פגיעה בחיבורים ההדוקים שמייצבים את דופנות המעי ועלייה בחדירות המעי – יש המכנים זאת "מעי דליף" – שמובילה לזליגת חומר שמכונה אנדוטוקסין חיידקי אל זרם הדם. האנדוטוקסין החיידקי נוסע על האוטוסטרדה הווסקולרית לכל חלקי הגוף, ובכל מקום שאליו הוא מגיע הוא מדליק מדורה (דהיינו, דלקת). אלה חדשות רעות!

האנדוטוקסין החיידקי מיוצר על ידי חיידקים עושי צרות כמו E. coli ו-Salmonella, ומעודד דלקתיות שעוצמתה עשויה להיות נמוכה או עזה, ואפילו להוביל למצבים מסכני חיים כמו אלח דם, הלם וקריסה רב-מערכתית.13 מחקרים מצאו קשר בין אנדוטוקסמיה חיידקית ובין מגוון מחלות, כולל מחלות אוטו-אימוניות, השמנת יתר, מחלת לב כלילית, אי-ספיקת לב, סוכרת סוג 2, אלצהיימר, דלקת כבד אלכוהולית, כבד שומני לא-אלכוהולי, דלקת מפרקים ניוונית... אני יכול להמשיך עוד ועוד.14

נשמע מחריד, אבל אתם לא צריכים לפחד. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. לדוגמה, יש חיידק בשם Clostridiodes difficile, שנודע בעבר בשם Clostridium difficile (כן, כמו פרינס ופאף דאדי, מסתבר שגם חיידקים משנים את שמותיהם), ולעיתים קרובות מכונה C. diff בקיצור. C. diff הוא חיידק פתוגני שיכול להתקיים במעי, אפילו בזה של אנשים בריאים ומאושרים.15 במצב תקין, המיקרואורגניזמים הבריאים של המעי עולים במספרם על C. diff הבעייתי ומצליחים לדכא אותו. סר החושך מפני האור.

אך אם המעי נפגע ואין מספיק מהחבר'ה הטובים, C. diff מתרבה, מתחזק וגורם לקוליטיס (דלקת מעי חריפה) בליווי כאבי בטן, חום גבוה ושלשול דמי רב-עוצמה. זה לא נעים. זה עלול להוביל לאלח דם – תגובה מסכנת חיים לזיהום שיכולה להרוג במהירות אפילו אנשים בריאים. במקרה זה ייתכן שיידרש ניתוח חירום להסרת המעי כולו במאמץ אחרון להסיר את הזיהום ולהציל את חיי המטופל.

כשלמדתי רפואה בתחילת שנות האלפיים, ראינו C. diff רק במאושפזים שנטלו אנטיביוטיקה. כיום ברור לנו שהבערת המעי כולו באנטיביוטיקה מחסלת את החיידקים הטובים ומאפשרת ל-C. diff העמיד לשגשג ולקחת שליטה. באותה עת עדיין לא הבנו זאת לעומק, ולכן ניסינו לטפל ב-C. diff באמצעות – ודאי כבר ניחשתם – אנטיביוטיקה אחרת. בהתחלה זה הצליח, אך בסביבות 2010 התחלנו לראות יותר ויותר מקרים שבהם האנטיביוטיקה נכשלה. בנוסף ראינו את C. diff מופיע בקבוצה חדשה – צעירים שמעולם לא נטלו אנטיביוטיקה ומעולם לא אושפזו.16 המצב השתנה במהירות כה גדולה עד שתוך שנים ספורות כבר אבד הכלח על רוב מה שלמדתי באוניברסיטה. ככל שפחתה היעילות של האנטיביוטיקה, כך נעשתה הקהילה הרפואית נואשת יותר ויותר. חלק מהחולים נזקקו לטיפול אנטיביוטי ארוך טווח, בעוד אלה שאיתרע מזלם איבדו את המעי שלהם או את חייהם.

אך זכרו, האור דוחה את החושך. וכך בעתות ייאוש פנתה הרפואה המודרנית אל אחד המקומות המשונים והמביכים – צואת האדם. זו אינה שגיאת כתיב! כן, אנחנו משתמשים בצואה לטיפול. זה נקרא השתלת צואה, וזה לא הליך כל כך חדש. הדיווחים המוקדמים ביותר על כך מגיעים מסין העתיקה לפני למעלה מאלף וחמש מאות שנה. מסתבר שכאשר מעבירים את המיקרוביוטה שבצואת אדם בריא למעיו של אדם חולה מאוד – או בדוגמה הספציפית הזו, כשמספיגים את C. diff עם צואה בריאה – הזיהום הקטלני והחסין לתרופות הזה מגיב כמו המכשפה הרעה מהמערב אחרי שדורותי שפכה עליה דלי מים. ה-C. diff זועק, "אני נמס, אני נמס!" והחולה נרפא – מצבו לא רק משתפר, הוא נרפא – תוך יום או יומיים. אמרתי לכם, האור דוחה את החושך. הייתי מכנה זאת נס, אבל על ניסים אי-אפשר לחזור שוב ושוב.

אז מה גורם להשתלת צואה להיות כל כך מיוחדת? למעשה זה פשוט למדי: כך משיבים את האיזון למיקרוביוטה של המעי. כך מציבים את החיידקים הנכונים לעבודה בבית החרושת. החיידקים מבצעים את מלאכתם ומייד תופסים פיקוד ומדכאים את C. diff הפתוגני, בדיוק כפי שתואר לעיל שקורה למי שיש במעיו אוכלוסייה של החיידק אך לא זיהום.

"אך האם הצואה שלי אינה רק פסולת של עיכול המזון?" אתם אולי שואלים. לא ולא. 60% ממשקל הצואה שלכם הוא חיידקים, טובים ורעים.17 60%! זה העתק של הרכב המיקרוביוטה של המעי שלכם. לא העתק מושלם, אך במהותה זו תערובת של חיידקים מכל אורך המעי. גם בעת צום אתם עדיין מייצרים צואה כי המיקרוביוטה של המעי ממשיכה להתרבות ולהתחלף.

כולנו אוהבים סיפור עם סוף טוב, נכון? הקמבק של המאה, אולי אפילו של המילניום, הוא הצואה שלנו. מה שנחשב לבעל הערך הנמוך ביותר בכדור הארץ לפני עשר שנים הפך לישועת הרפואה המודרנית. נהוג לומר, "יהיו מזונותיך תרופותיך". זה נכון, אבל גם "יהיו הפרשותיך תרופותיך!" דורות על גבי דורות המעטנו בערכה של הצואה, הפכנו אותה לבדיחה, כשלמעשה היה עלינו להתלהב ממנה, או לפחות להעניק לה את הכבוד המגיע לה. לא היה לנו מושג שהצואה שלנו היא המרכבה שעליה רוכב הגלדיאטור האלוף שלנו, המיקרוביוטה של המעי. אני לא מגזים, אני מאמין בכל ליבי שהיציאות שלנו צריכות להיות הסימן החיוני השישי. טמפרטורת גוף, דופק, קצב נשימה, לחץ דם, ריווי חמצן ואחרון חביב: איכות היציאות. זה באמת מדד רב-עוצמה לבריאות שלנו.

כוונתי היא שהאיזון הכרחי לחלוטין לפלורת המעי ולכל חלק בגופכם שמתקשר איתה. במשך כל השנים שניסינו להרוג את הרעים, היינו בעצם צריכים לחזק את הטובים. כשהאיזון מושב למקומו, המיקרוביוטה של המעי מיטיבה להפליא לדאוג לכם. המיקרואורגניזמים במעי שלכם כה רבי-עוצמה שאפילו בצורת ה"פסולת" שלהם הם יכולים לרפא אדם הנוטה למות.

אין כל צורך לחיות בפחד מהחושך כשהספר הזה יסייע לכם ליצור את האור. במקום לנסות להרוס את הרעים, הבה נשלב כוחות כדי להעצים את הטובים, להשיב את האיזון למטה הפיקוד שלנו ולאפשר לשלושים ותשעה טריליון סוסי העבודה לחזק באופן טבעי את מערכת החיסון, המטבוליזם, האיזון ההורמונלי, הקוגניציה והתבטאות הגנים שלנו.

כוחה המופלא של המיקרוביוטה של המעי שלנו לבריאות גופנית שלמה
מיקרוביום מעי בריא ומגוון לא רק מדכא חיידקים פתוגניים, מעבד את התרופות שאנו נוטלים ומסייע לנו לעבד את המזון שלנו. הוא משמש מטה הפיקוד לכל חמשת היסודות של בריאות האדם. זה על גבול המדע הבדיוני, אבל זה נכון לחלוטין. אני מאמין בכל ליבי שהבריאות והחולי מתחילים במעי. העוצמה מעוררת היראה במיקרוביוטה שלנו גורמת לי לחשוב מחדש על מקומי בכדור הארץ. גם אנחנו חלק מהאיזון של הטבע, ובתוכנו יש קהילה שאנו זקוקים לה בדיוק כפי שהיא זקוקה לנו – טוב לנו יחדיו! וכשאנחנו דואגים להם, הם דואגים לנו.

תובנות על מערכת החיסון מחיתול של תינוק
בעוד רובנו נדהמים משימוש בפסולת האדם כתרופה, מי שכנראה לא היה כה מופתע מהתגלית הזו הוא פרופסור דיוויד סטרחן, אפידמיולוג בבית הספר להיגיינה ומחלות טרופיות של אוניברסיטת לונדון. ב-1989, סטרחן העלה את היפותזת ההיגיינה על פי הראיות שמצא שתינוקות שנולדו למשפחות עם יותר אחים ואחיות סבלו משיעורים נמוכים יותר של אקזמה ונזלת אלרגית.18 ייתכן ששמעתם על ההיפותזה שלו – זו התיאוריה שסביבה נקייה מדי היא הגורם לעלייה הרבה בשכיחות אלרגיות ומחלות אוטו-אימוניות. זו הסיבה שיש משפחות שמעודדות את הילדים לשחק בבוץ כדי לחזק את מערכת החיסון!

התצפיות של פרופסור סטרחן היו התחלה טובה. אך כעת מראה לנו המדע המודרני שעלינו להתקדם הלאה. הבעיה האמיתית אינה סביבה נקייה מדי אלא נזק והפרת האיזון במיקרוביוטה הבריאה של המעי. כאמור, 70% ממערכת החיסון נמצאת במעי, מופרדת מהמיקרוביוטה שלנו בשכבת תאים אחת שעוביה קטן מקוטר שערה וכלל לא ניתן לראותה בעין בלתי מזוינת.19 שכבת התאים היחידה פועלת כגדר עץ נמוכה ורעועה בין שני בתים שבהם נערכות מסיבות – מערכת החיסון בבית אחד והמיקרוביוטה בבית השני. המסיבות אולי נפרדות, אבל הן לא באמת נפרדות. הן קשורות בעבותות, ניזונות זו מהאנרגיה של רעותה, חולקות בשתייה ובבדיחות ומתקשרות זו עם זו ללא הרף. הראיות מראות לנו שהמיקרוביוטה מסייעת בעידוד התפתחות תקינה של תאי מערכת החיסון, בזיהוי פולשים, בהובלת תאי מערכת החיסון ליעדם הרצוי ובהגברת כוחם להילחם בזיהומים.20 מיקרוביוטה בריאה של המעי פירושה מערכת חיסון חזקה ומשופרת שתפקודה האופטימלי הוא בזיהוי כל איום – מזיהום ועד מצב ממאיר – וחיסולו. אי-אפשר להפריד את המיקרוביוטה של המעי ממערכת החיסון. פגיעה באחת פירושה פגיעה באחרת.

הראיות לקשר בין המעי למערכת החיסון עולות ממגפת המחלות האוטו-אימוניות והאלרגיות. אין ספק שיש עלייה רבה בשכיחותן בכל העולם. אסתמה, נזלת אלרגית ואקזמה הן דוגמאות למחלות אלרגיות, שבהן מערכת החיסון תוקפת באגרסיביות גירוי חיצוני שפיר. בשנים 2000-1960 עלתה שכיחות האסתמה בעולם המערבי לפחות פי עשרה.21 במקביל התרחשה עלייה דומה מטרידה בשכיחות המחלות האוטו-אימוניות. סוכרת סוג 1, טרשת נפוצה וקרוהן הן מחלות אוטו-אימוניות, שבהן מערכת החיסון שלנו מחליטה שהגוף שלנו הוא האויב ויוצאת למתקפה. משנות החמישים עלתה שכיחותן של סוכרת סוג 1, טרשת נפוצה וקרוהן ב-300% ויותר.22

מחלות אלרגיות ואוטו-אימוניות הרבה יותר נפוצות בקרב האומות המתועשות בהשוואה למדינות חקלאיות. לדוגמה, מספר המקרים החדשים בשנה של סוכרת סוג 1 בפינלנד עומד על 62.3 לכל 100,000 ילדים, בהשוואה ל-6.2 בלבד במקסיקו ו-0.5 בפקיסטן.23 אפשר לטעון שזה נובע מהבדלים גנטיים, אך השכיחות עולה בתוך המדינה עצמה ככל שהיא נעשית יותר מתועשת. לדוגמה, בקרואטיה עלה שיעור הסובלים מקרוהן מ-0.7 ל-100,000 (ב-1989) ל-6.5 (ב-2004), בד בבד עם המודרניזציה, ובברזיל עלתה שכיחות הקרוהן והקוליטיס הכיבית ב-11% ו-15% מדי שנה בשנים 2012-1988, בהתאמה.24 רופאים מאותן מדינות צריכים להגיע לארצות הברית כדי ללמוד על המחלות האלה, כי עד לאחרונה לא היה כל זכר להן במדינותיהן, ולכן אין להם מושג כיצד לטפל בחולים שלהם.

הראיות מראות שהמיקרוביום של המעי שלנו לא רק משתנה אצל הסובלים ממחלות אוטו-אימוניות ואלרגיות, אלא אולי אף חוזה או אפילו גורם לשיבושים האלה במערכת החיסון. לדוגמה, חוקרים בדקו את החיתולים המשומשים של שלוש מאות תינוקות בגיל שלושה חודשים. הם גילו ששינויים מסוימים בחיידקי המעי בשלב כה מוקדם בחיים כבר חוזים אילו ילדים יפתחו בסופו של דבר אסתמה. אך כדי להוכיח שחיידקי המעי הם הגורם לאסתמה, הם העבירו את הצואה מהחיתולים לעכברים נטולי-חיידקים מיוחדים. כן, הם ערכו השתלת צואה מאדם לעכבר. ונבהיר שוב, הצואה לא הגיעה מחולי אסתמה, אלא מחיתול של תינוק בן שלושה חודשים שהחוקרים העריכו שנמצא בסיכון לפתח אסתמה. אז מה קרה? ובכן, כל העכברים פיתחו ריאות מודלקות, שמעידות על אסתמה.25

במהלך האבולוציה פיתחנו מערכת חיסון שמגִנה עלינו מזיהומים, הגורם העיקרי למוות עד לפני כמאה שנה. המיקרואורגניזמים של המעי שלנו היו חלק מהאבולוציה הזו כבר מהרגע הראשון, ובעקבות כך יש להם תפקיד חיוני בפעילות מערכת החיסון. כן, פירוש הדבר שנזק למיקרוביוטה עלול להגדיל את הסיכון לפגיעה בתפקוד מערכת החיסון, שתתבטא כמחלה אוטו-אימונית ואלרגית. מן העבר השני, מיקרוביום חזק מעצים את אותם 70% תאי מערכת החיסון השכנים לתפקוד אופטימלי שמגן עלינו מזיהומים וממצבים ממאירים. כשאנחנו דואגים למיקרואורגניזמים שלנו, הם דואגים לנו.