פַּעַם הָיָה אַרְנָב שֶׁתָּמִיד אָהַב לְשַׂחֵק עִם כָּל יָדִיד, וְגַם כְּשֶׁהָיָה עוֹד מַמָּשׁ פִּצְפּוֹן, עִם עוֹד שְׁנֵי יְלָדִים, בְּכָזֶה מִשְׁפַּחְתּוֹן, רָצָה לְהָקִים חֲבוּרַת חֲבֵרִים שֶׁיְּשַׁחֲקוּ בְּיַחַד, עַלִּיזִים וּשְׂמֵחִים. וְאָז כְּשֶׁגָּדַל קְצָת וְהִגִּיעַ לַגַּן, גַּן שֶׁל גְּדוֹלִים, כָּזֶה מְאֻרְגָּן, שָׁאַל בְּקוֹל רָם: "מִי אֵלַי מִצְטָרֵף? "נִהְיֶה חֲבוּרָה וְנַעֲשָׂה הָמוֹן כֵּיף!" בַּתְּחִלָּה הָיָה שֶׁקֶט וְהָאַרְנָב קְצָת נִבְהַל, אֲבָל אָז פִּתְאוֹם נִשְׁמַע קוֹל בַּקָּהָל: "אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת בַּחֲבוּרָה!" אָמְרָה הַחֲתוּלָה עִם הַפַּרְוָה הַשְּׁחֹרָה. אֵיזֶה אֹשֶׁר, מַמָּשׁ שִׂמְחָה, עַכְשָׁו הֵם שְׁנַיִם, אֵיזוֹ בְּרָכָה! יוּכְלוּ לְשַׂחֵק מְסִירוֹת בְּכַדּוּר לִבְנוֹת מִגְדָּלִים, לְצַיֵּר צִיּוּר. רָאוּ מֵהַצַּד גַּם כַּמָּה אֲחֵרִים, אֵיזֶה כֵּיף זֶה לִהְיוֹת בְּחֶבְרַת חֲבֵרִים. אָז אָמְרוּ גַּם הַכֶּלֶב וְגַם הַזְּאֵב: "גַּם אֲנַחְנוּ רוֹצִים! בֶּאֱמֶת, מִכָּל הַלֵּב". "אֵיזֶה יֹפִי, אֲנַחְנוּ נִהְיִים חֲבוּרָה", בַּהֲנָאָה שֶׁל מַמָּשׁ הַחֲתוּלָה גִּרְגְּרָה. "אֲבָל אֵיךְ יִקְרְאוּ לָנוּ?" שָׁאַל הַכְּלַבְלַב. "כֵּן, צָרִיךְ לִמְצֹא שֵׁם", הִסְכִּים הָאַרְנָב. יָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ אַרְבַּעַת הַמֹּחוֹת, הֶעֱלוּ רַעֲיוֹנוֹת וּמִינֵי הַצָּעוֹת. "אוּלַי נִהְיֶה חֲבוּרַת גִּבּוֹרִים?" הִצִּיעַ הַכֶּלֶב לַיְּדִידִים הַחֲדָשִׁים, "וּמָה לְגַבֵּי חֲבוּרַת הַבּוֹנִים? וְכַמָּה חֲבָל שֶׁכְּבָר יֵשׁ מִנְיוֹנִים"