אִמָּא אָמְרָה שֶׁהַיּוֹם הִיא וַאֲנִי נַעֲשֶׂה בְּיַחַד הֲמוֹן דְּבָרִים,
נִסַּע בָּרַכֶּבֶת, נֵלֵךְ לַקּוֹלְנוֹעַ, נֹאכַל חֲטִיפִים טְעִימִים
וְאַחֲרֵי זֶה נֵלֵךְ לָרוֹפֵא שֶׁיִּבְדֹּק לִי אֶת הָרְאִיָּה,
אֲבָל אֲנִי לֹא מֵבִין לָמָּה, אֲנִי רוֹאֶה הַכֹּל נִפְלָא!
הִגַּעְנוּ לַמִּרְפָּאָה וּפָחַדְתִּי מְאוֹד,
כִּי לֹא יָדַעְתִּי מָה הוֹלְכִים לִי לַעֲשׂוֹת.
"זֶה שְׁטוּיוֹת בְּמִיץ עַגְבָנִיּוֹת," אִמָּא אָמְרָה,
"זֶה בִּכְלָל לֹא יִכְאַב וְיִסְתַּיֵּם בִּמְהֵרָה."
וְאָז קָרְאוּ לָנוּ לְהִכָּנֵס וּפִתְאוֹם,
הַלֵּב שֶׁלִּי הִתְחִיל מַהֵר לַעֲשׂוֹת בּוּבּוּם, בּוּבּוּם, בּוּבּוּם,
עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי חָזָק וְלֹא רָאִיתִי כְּלוּם.