ז’אנר: רומן רומנטי
הוצאה לאור: שלגי הוצאת ספרים
עמודים: כ-208
מדליין קובאריס מעולם לא העלתה על דעתה שתינשא למיליארדר יווני – במיוחד לא למישהו מושך כמו דימיטרי קובאריס. אבל אחרי חיזור סוחף ושלושה חודשי נישואים מלאי תשוקה, מדי נשברת כשהיא מגלה שהסיבה היחידה שדימיטרי נישא לה, הייתה כדי להשיג ממנה ילד.
מדי רוצה נואשת להימלט מהתרמית המשפילה של נישואיה ומבקשת להתגרש. אבל ליווני החזק יש דרישה שונה לחלוטין, הוא נחוש בדעתו להשאיר את מדי לצידו, ובמיטתו – עד שתלד לו יורש…!
1
בפנים רועמות חצה דימיטרי קובאריס את מסדרון הקומה השנייה של הווילה המפוארת שלו בפאתי אתונה, ידיו מאוגרפות בצדי גופו, כתפיו הרחבות נוקשות כמו שור זועם שעומד להסתער.
אלני, הצעירה מבין עובדות משק הבית שלו, נצמדה אל הקיר כשהתקרב, ושחררה את נשימתה העצורה רק כשהוא ירד במדרגות שתיים-שתיים.
הסוליות של נעליו התפורות ביד הדהדו על אריחי השיש כשחצה את האולם הרחב ואחרי דפיקה קצרה נכנס לחדרה של דודתו.
"ידעת על זה?" דרש לדעת בקצרה, מעיף ככדור את פיסת הנייר המקומטת שבאגרופו. הצבע הזהוב של עיניו התכהה מזעם פנימי כשהאצבעות החיוורות הדקות של האחות הרווקה המבוגרת של אביו יישרו את הקמטים.
המילים הבודדות צרבו את מוחו כמו חומצה.
הנישואים שלנו תמו. עורך-הדין שלי יהיה איתך בקשר לגבי הגירושין שלנו.
שלושה חודשים, והיא אמרה שזה נגמר! בלי הסברים. שום דבר חוץ מפתק שהשאירה על הכר של מיטת הכלולות המרווחת שלהם. איך היא העזה?
"היא ממיטה קלון על השם קובאריס!" פלט, ודודתו הפסיקה את קריאתה הקפדנית חשוקת השפתיים והרימה את ראשה הכסוף. העיניים השחורות החדות הביעו בוז כשדודתו בת השבעים שמטה את הפתק על השולחן הקטן שלצדה וניגבה את ידיה באיסטניסיות בממחטת משי.
"אתה המטת קלון על שם המשפחה שלנו כשנישאת לה," הכריזה אלכסנדרה קובאריס ללא שמץ חמלה. "רודפת בצע מצויה שללא ספק חושבת על הסדר גירושין נאה. זה מחיר גבוה לשלם על ניסיון כושל להעמיד יורש, אחיין." היא התרווחה בכיסאה ברשרוש של משי שחור ושלחה יד אל הספר שקראה, מתייחסת אל דימיטרי בביטול. "לא, לא ידעתי שהיא עזבה. אני לא אשת סודה, ולא היה לי שום רצון להיות במעמד הזה. אני מציעה שתעיף מבט בכספת שלך כדי לבדוק כמה מהתכשיטים שהיא שכנעה אותך להרעיף עליה היא לקחה איתה."
דימיטרי סב על עקביו ועזב, פיו חשוק בשאט נפש. הוא לא יכול היה לנזוף בדודתו על שנתנה ביטוי למה שכל האחרים יחשבו, אף שנאלץ לנשוך את לשונו כדי להימנע מלעשות זאת. במצב רוחו הנוכחי, הוא היה מתנפל על כל מי שהיה מעז לנשום בנוכחותו, הודה בפראות. בתוך שניות חזר דימיטרי אל חדר השינה שחלק עם כלתו, פותח ארונות ומגרות. לבסוף עמד, גבותיו מחוברות, והשקיף החוצה דרך החלונות הגבוהים שסיפקו נוף חלקי על האקרופוליס הרחוק.
נראה שהיא עזבה רק עם הבגדים שלגופה ולקחה איתה רק את הדרכון ואת תיק היד שלה. אף אחד מבגדי המעצבים או מהתכשיטים לא נעלם. האם דודתו צדקה באמרה שמדי חיכתה לפרס גדול הרבה יותר? האם היא שמה לה למטרה להשיג בהסדר גירושין חצי מעושרו הרב ולעשות ממנו צחוק?
הוא חרק בשיניו החזקות. על גופתו המתה! מי שפוגע בגאוותו של גבר יווני, חמת זעמם של האלים תרד עליו בנקמה איומה!
האם הוא לא נתן לה כל מה שאישה יכולה לרצות? בית יפהפה מעורר קנאה, כסף ללא הגבלה, משרתים שימלאו כל גחמה שלה, סקס נהדר. תווי פניו המתוחים כהו מזעם בשל זיכרונות ברורים מדי מהדרך שבה הפסקות הצהריים שלו, שעד לנישואיו זכו לרוב להתעלמות, הפכו עם אשתו לגן-עדן בין הסדינים, כי הוא תמיד הרגיש שאינו מסוגל לעבור את השעות עד הלילה בלי ליהנות מגופה השופע והנענה.
האם היענותה הנלהבת היתה הצגה ותו לא? האם היא רק סבלה בשקט את התעלסותו כדי שהוא לא יחשוד בכלום עד שהיא תברח ותגיש בקשה לגירושין?
אף אחד לא עשה זאת לדימיטרי קובאריס! אף אחד!
הוא פנה בחיפזון והשתמש בטלפון הנייד שלו כדי להורות לעוזר האישי הבכיר שלו לבטל את כל הפגישות שלו לשלושת הימים הבאים. בידו הפנויה תחב כמה חפצים הכרחיים לתיק נסיעות. כשסיים את השיחה, חייג אל שדה התעופה ולבסוף, אחרי שקיבל את המידע הדרוש לו, יצר קשר עם הטייס של מטוסו הפרטי.
דמעות גאו בעיניה העייפות של ג'ואן ריאן כשפנתה להניח את הקומקום על כירי הברזל העתיקים. הרעידות הפנימיות הארורות האלו התעוררו שוב, ובעשרים וארבע השעות האחרונות היא שתתה מספיק תה כדי להציף אוניית קרב.
אף-על-פי-כן, היא היתה צריכה לגלות אהדה ולנסות לעזור, לדחוק את הבעיות האחרות שלה הצדה, כי רגע אחרי שג'ו, בעלה – שלפי הוראות הרופא, אמור היה לנוח ולהירגע בעקבות בעיית הלב שלו – יצא מהבית עם שלושת בניהם, נכנס החתן שלה. והטיל עוד פצצה ענקית.
מדי עזבה את ביתם.
מדי רצתה להתגרש.
לא ייתכן שזה קורה, חשבה בפרץ של חרדה. היא בשום פנים ואופן לא יכלה להבין איך הנישואים שלהם השתבשו כל-כך, במהירות רבה כל-כך. בתה זרחה מאושר כשאמרה את נדרי החתונה שלה בכנסייה הקהילתית הקטנה לפני שלושה חודשים. גם היא וג'ו היו מאושרים מאוד. תארו לעצמכם – בתם הנערית, שמעולם לא היה לה אפילו חבר, נישאת לגבר חלומי כה נאה, עשיר ונדיב. מדי האהובה שלהם פוסעת בהתלהבות אל עתיד בטוח.
ועכשיו זה!
דימיטרי נראה מתוח, כפי שכל גבר היה נראה אחרי זעזוע כזה, שלא לדבר על הטיסה הפזיזה מיוון והנסיעה לכאן במכונית שכורה. לכן שתייה של כוס תה...
היא הסתובבה, נשאה את הקומקום אל השולחן הישן הגדול ושמה לב שדימיטרי התיישב בכיסאו של ג'ו, ידיו המטופחות אך החזקות מאוגרפות על שולחן האורן המצולק.
"הלוואי שיכולתי לעזור," התאבלה ג'ואן, מרגישה חסרת תועלת. "אני ממש לא מצליחה להבין את זה. בשיחות הטלפון שלה היא לא רמזה שיש בעיה. מצד שני, זה לא האופי שלה." היא נאנחה. "זאת מדי. תמיד היתה לה נטייה לעצמאות." ביד רועדת כיסתה את הקומקום בכיסוי המרופד שלו. "לא שמעתי ממנה כלום מאז הטלפון האחרון שלה לפני שבוע. היא לא הופיעה כאן."
דימיטרי כפה על ידיו להירגע ושיטח אותן על המשטח המחוספס. ג'ואן ריאן היתה ללא ספק מבולבלת כמוהו.
הוא היה צריך לשכוח מהצריבה החומצית של הכעס בתוכו. האישה המסכנה ללא ספק יצאה מדעתה מרוב דאגה. הוא חיבב את הוריה של מדי, העריץ את יכולתם לעבוד קשה, את כנותם, את אהבתם למשפחתם. הוא לא היה מסוגל לספר לג'ואן שבתה האהובה היתה רודפת בצע ערמומית ותחמנית שנישאה לו רק בשביל מה שחשבה שתוכל לסחוט ממנו!
הוא לא היה מאמין בכך בעצמו עד היום. נשים התחילו איתו מאז הגיע לשנות העשרה המאוחרות שלו, והוא למד לזהות רודפות בצע ממרחק של מאה מטר. הוא היה מהמר על חייו שמדי כנה ורוצה אותו רק בגלל מי שהוא, שהיא רוצה ילדים בדיוק כמוהו. האם מוחו היטשטש בפעם הראשונה שראה אותה, חשק בה כפי שמעולם לא חשק באישה, לבו ונפשו אומרים לו שהיא האישה היחידה בעולם שבה הוא יכול לבטוח ללא סייג?
אבל איזה הסבר אחר יכול היה להיות? צבע חרך את עצמות לחייו הזוויתיות. עד כה היו נישואיהם נהדרים. בלי מילת כעס, רק מילים רכות וחיוכים. צחוק, אושר. הוא רק שם לב שלאחרונה היא נעשתה קצת יותר שקטה, ופעם, כששאל בעדינות אם קרה משהו, היא הפנתה אליו את חיוכה המקסים, שלחה אליו יד והרגיעה אותו שהכול כשורה.
וזו היתה האמת לאמיתה, כי הכול התנהל לפי התוכנית החמדנית שלה. הוא באמת לא רצה להאמין בזה עליה – לא עליה. אבל, בהעדר הסבר אחר, הוא היה מוכרח להכיר במציאות.
ג'ואן משכה כיסא, התיישבה בכבדות ומזגה את התה ביד רועדת. חמלה לנוכח מצוקתה אילצה את דימיטרי לומר, "תנסי לא לדאוג. היא תופיע. היא בוודאי עלתה על טיסה מסחרית מסודרת, לכן ייקח לה יותר זמן להגיע להית'רו ואז לעשות את דרכה לכאן. לאן עוד היא יכולה ללכת?" הוא בדק את זמני העזיבה של הטיסות לבריטניה כי ניחש שהיא תחזור הביתה. "את יכולה לחשוב על מקום אחר?"
ג'ואן, שלא היתה מסוגלת לדבר בגלל הגוש שבגרונה, נענעה בראשה. הגוש קיבל ממדים אדירים כשדימיטרי אמר בהרגעה, "היא תגיע לכאן. אני בטוח בזה. אבל אם היא תתקשר לפני כן, אני מבקש ממך לא לספר לה שאני כאן. אני צריך לדבר איתה, ליישר את ההדורים."
בזהירות, שומר על טון עדין, מרסן את הכעס, את הגאווה הזועמת של הגבר היווני, הוא כיסה את ידה המחוספסת מעבודה בידו – כי ג'ואן ריאן היתה אישה טובה, ושום דבר מזה לא היה באשמתה. "אל תדאגי."
אדיבותו שברה אותה. לא היתה לה שום כוונה להעמיס עליו את הבעיות של משפחתה, בוודאי לא כשהוא היה כה נסער בגלל נטישתה של מדי. אך ג'ואן לא יכלה לעצור את שטף היפחות שהרעיד אותה, ואז הביא חתנה הנאה והאכפתי חבילת ממחטות מאדן החלון, הציב אותה לפניה והניח יד רחומה על כתפה.
"מה קרה, ג'ואן?" שאל. הוא ציפה שהיא תהיה מבולבלת ונסערת מהתנהגותה של בתה, אבל לא עד כדי כך שתישבר לגמרי. "תספרי לי. אולי אני אוכל לעזור."
הכול נשפך ממנה.
השעה היתה מאוחרת, ובחוץ היה חשוך כפי שלילה בכפר יכול היה להיות. נהג המונית רטן חרש כשתמרן על הכבישים המפותלים והצרים שעצים סוככו עליהם. מדי, שרכנה קדימה, נאלצה לספק לו הכוונה.
"זה בערך בעוד קילומטר וחצי," אמרה לו כשהוא לקח את הפיצול השמאלי שעליו הצביעה. "אני אגיד לך כשנגיע לשם." היא השתתקה, שקועה במחשבות. והן לא היו חברה נעימה.
הדרך מאתונה היתה סיוט מוחלט. היא לא רצתה לחשוב על נישואיה המפורקים – זה כאב מדי – לכן החליטה לחשוב במקום זה על הקשיים של יציאתה אל החופש. ההמראה מאתונה התעכבה כמה שעות. כשהגיעה לבסוף להית'רו, עמדה מדי בתור שעה ארוכה כדי להחליף את שטרות האירו שלה ללירות שטרלינג, ואז ניגשה לתחנת יוסטון וישבה עם ספל של מה שהיה אמור להיות קפה בזמן שחיכתה לרכבת לשרוזברי. היא התקשרה הביתה כדי להודיע שהיא מגיעה – קרוב לוודאי בחצות, בקצב הזה, אחרי הקושי למצוא נהג שיסכים להסיע אותה לאזור הכפרי הנידח.
אמה נשמעה קצת מוזר בטלפון. מדי לא סיפרה לה שנישואיה תמו. היא תעשה זאת פנים אל פנים. היא ידעה שהבשורה תעציב את הוריה. הם חשבו שנישואיה מושלמים.
והם יכלו להיות מושלמים. היא אהבה אותו כל-כך. מספיק כדי לדחוק ממוחה את הספקות באשר לסיבה שהיתה לו לרצות להתחתן עם מישהי כה נחותה ממנו. ספקות שהזדחלו בחזרה פנימה באיטיות אבל ללא רחם עם חזרתה לאתונה ככלתו. קרביה התכווצו בכאב, והיא נאלצה להקשיח את גבה ולהזכיר לעצמה שהיא לא תרשה שינצלו אותה. שהיא לעולם לא תתחרט על שעזבה אותו, שהיא לא תתייפח בגללו.
האם הוא חשב שאין לה גאווה? האם הוא חשב שהיא טיפשה מכדי לגלות את האמת? שהיא כה מאוהבת בו, מוקסמת מגופו המרהיב, מהתעלסותו, מהדברים שיכול היה לתת לה, עד שלעולם לא תגלה?
כשקלטו פנסי החזית את שביל הגישה של בית האבן הקטן, היא התנערה בשמחה ממחשבותיה חסרות התכלית וציינה ברגש, "אתה יכול להוריד אותי כאן."
דמעות של הקלה טשטשו את עיניה. סוף-סוף בבית! להתחלה של חיים חדשים ועצמאיים. מלבד הפתיחה בהליכי הגירושין, היא לעולם לא תצטרך להכניס לראשה שוב מחשבה אחת על דימיטרי קובאריס.
ברגליים כושלות מרוב עייפות, היא הלכה על השביל הקצר אחרי ששילמה לנהג, ובחשכה המוחלטת נתקלה בחלקה האחורי של מכונית שחנתה לצד שני רכבי הלנד רובר החבוטים השייכים לאביה ולאחיה.
מדי התכופפה ברטינה כדי לעסות את שוקיה החבולות. היא שמעה טריקה של דלת מכונית וכשנשאה מבטה, גילתה את הדמות הכהה המאיימת של דימיטרי חוסמת את דרכה.
"תיכנסי למכונית."
הפקודה הקצרה העבירה רטט במורד גבה הנוקשה.
מוחה היה ערבובייה כאוטית של הלם. מה הוא חשב שהוא עושה כאן? האם לא הבין את ההודעה הפשוטה שנישואיהם תמו? גרונה התכווץ ותגובתה, "אני לא הולכת איתך לשום מקום!" נפלטה בטון חנוק וקצר נשימה, טון שגרם לה להירתע בשל הססנותו. היא התאמצה לדבר ביתר תקיפות. "אני הולכת הביתה. תן לי לעבור." את זה היא הוסיפה מפני שהוא ריתק את זרועותיה בידיו החזקות והשתלטניות, מגעו עדיין מצליח להמיס אותה.
"המשפחה שלך הלכה לישון," אמר. "דיברנו על העניין והסכמנו שעדיף שתתלווי אלי למלון שלי. אנחנו צריכים לדבר."
"לא!" פלטה מדי במרדנות. "אין לנו על מה לדבר."
כפי שלמדה מהניסיון הכואב, בדיבוריו הוא היה מסוגל לשכנע אותה ששחור הוא לבן. נוסף על כך, למרות כוונתה האיתנה להוציא אותו מחייה, היא ידעה שכרגע היא עדיין כואבת ופגיעה מכדי לעמוד בהחלטה זו אם הוא יבחר להפעיל את קסמו השטני כדי לגרום לה לשנות את דעתה. בשביל מטרותיו הנתעבות.
"אתה לא יכול להכריח אותי להתלוות אליך," הטיחה בו בקריאת תיגר.
"לא?" הוא עדיין נשמע מתון כשהתחמק ואמר, "אני מחכה לך במכונית כבר למעלה מחצי שעה, וסבלנות היא לא תכונה בולטת שלי. מעולם לא כפיתי על אישה לעשות משהו בניגוד לרצונה. אבל – ואת זה אני מבטיח לך – אם תסרבי, בסוף החודש המשפחה שלך תישאר ללא קורת גג. לך יש את הכוח למנוע את זה. הבחירה שלך."
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
