סִפּוּרָהּ שֶׁל עוּגַת גְּבִינָה

זֶה סִפּוּר עַל עוּגָה חֲבִיבָה,

עוּגָה שֶׁעֲשׂוּיָה מִגְּבִינָה.

הָעוּגָה הָיְתָה עֲצוּבָה,

כִּי אָכְלוּ אוֹתָהּ רַק פַּעַם בְּשָׁנָה.

זהו סיפור מחורז ומלא קסם על עוגת גבינה אחת שרוצה לזהור – היא מכנסת ישיבה של כל הקינוחים על מנת שייעצו לה מה לעשות. כשהיא הופכת לעוגה צבעונית ועשירה וזונחת את חבריה – היא מבינה שמוטב לה להישאר כפי שהיא, עוגת גבינה פשוטה, אך חברה נאמנה.

זֶה סִפּוּר עַל עוּגָה חֲבִיבָה,

עוּגָה שֶׁעֲשׂוּיָה מִגְּבִינָה.

הָעוּגָה הָיְתָה עֲצוּבָה,

כִּי אָכְלוּ אוֹתָהּ רַק פַּעַם בְּשָׁנָה.

מָתַי אָכְלוּ אֶת הָעוּגָה?

אַתֶּם בְּוַדַּאי יוֹדְעִים מְצֻיָּן!

אֶת הָעוּגָה אָכְלוּ בַּחֲגִיגָה...

שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת כַּמּוּבָן.

בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת הִיא הָיְתָה

חֲגִיגִית, טְעִימָה, רַעֲנַנָּה,

אֲבָל בְּתוֹכָהּ הִתְגַּבְּשָׁה הַחְלָטָה:

הִיא רוֹצָה לִזְהֹר כָּל הַשָּׁנָה.

בְּיוֹם חֹרֶף אֶחָד, כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם יָרַד,

וְהַשֶּׁמֶשׁ הִסְתַּתְּרָה לָהּ עֲדַיִן,

עוּגַת הַגְּבִינָה הִתְעוֹרְרָה לָהּ אַט-אַט

וּפָקְחָה עַיִן וְעוֹד עַיִן.

עוֹד יוֹם עָצוּב, חָשְׁבָה עוּגַת הַגְּבִינָה,

מַבָּטָהּ כֹּה עָגוּם וְאֻמְלָל,

בִּזְמַן שֶׁעוּגַת הַשּׁוֹקוֹלָד חוֹגֶגֶת כָּל הַשָּׁנָה,

אֲנִי מְיֻתֶּרֶת בִּכְלָל.

קִבְּלָה הָעוּגָה הַחְלָטָה חֲשׁוּבָה,

נִגְּשָׁה לַשֻּׁלְחָן, שָׁלְפָה עִפָּרוֹן

וְכָתְבָה הַזְמָנוֹת לְכָל קִנּוּחַ בַּסְּבִיבָה,

לָבוֹא וְלַחְשֹׁב עַל פִּתְרוֹן.

"יְשִׁיבַת חֵרוּם תִּתְכַּנֵּס

בְּבֵית קָפֶה לֹא רָחוֹק.

אָסוּר בְּשׁוּם אֹפֶן לְפַסְפֵס –

נוֹכְחוּת חוֹבָה לְכָל קִנּוּחַ מָתוֹק!"

כֹּה נִרְגֶּשֶׁת הָיְתָה הָעוּגָה הַקְּטַנָּה,

וּכְבָר יָצְאָה לְבֵית הַקָּפֶה.

יָשְׁבָה לַשֻּׁלְחַן, פָּרְסָה מַפָּה מַזְמִינָה

וְשָׁמְרָה מָקוֹם לְכָל עוּגָה וּמַאֲפֶה.

בַּחוּץ יָרַד גֶּשֶׁם חָזָק וְרָטֹב,

וְאַרְטִיק וְטִילוֹן הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הַשְּׁאָר.

תְּקוּפַת הַחֹרֶף הָיְתָה בִּשְׁבִילָם דָּבָר טוֹב,

כִּי מִי אוֹכֵל אַרְטִיק כְּשֶׁקַּררר.