אִמָּא שֶׁל מַעְיָן מְנַסָּה לִמְצֹא פִּתְרוֹן לְחֹסֶר שְׂבִיעוּת רְצוֹנָהּ שֶׁל מַעְיָן מִדְּבָרִים יוֹם-יוֹמִיִּים כְּגוֹן לְבוּשׁ, אֹכֶל וּפְעֻלּוֹת שִׁגְרָתִיּוֹת. הִיא יוֹצֵאת לַחְקֹר אֶת הַנּוֹשֵׂא וּמְגַלָּה שֶׁבְּכֻלָּנוּ קַיָּמִים חַיְשָׁנִים שׁוֹנִים הַקּוֹבְעִים מָה אָנוּ אוֹהֲבִים וּמָה לֹא נָעִים לָנוּ. אִמָּא שֶׁל מַעְיָן מְסַפֶּרֶת לָהּ בְּכָל עֶרֶב סִפּוּר עַל חַיְשָׁן אַחֵר, וּבְסוֹף הַסִּפּוּרִים מַעְיָן לוֹמֶדֶת לְהִתְחַבֵּר לִתְחוּשׁוֹתֶיהָ, לְהָבִין מָה הִיא אוֹהֶבֶת וּמָה לֹא, וּבְעִקָּר – הִיא לוֹמֶדֶת לְהַבִּיעַ זֹאת בְּמִלִּים כְּדֵי לִמְנֹעַ בֶּכִי וְתִסְכּוּל.
זֶהוּ סִפּוּר חָשׁוּב וּמְרַתֵּק הַמְּפַשֵּׁט סִיטוּאַצְיוֹת מֻרְכָּבוֹת בְּחַיֵּי יְלָדִים, שֶׁלְּעִתִּים נִדְמֶה שֶׁאֵין לָהֶן פִּתְרוֹן. הַמְּחַבֶּרֶת מְפָרֶקֶת תְּחוּשׁוֹת תִּסְכּוּל רַבּוֹת שֶׁיְּלָדִים חוֹוִים לְסוּגִים שׁוֹנִים, וְכָךְ יְלָדִים יְכוֹלִים לְהָבִין בְּדִיּוּק מָה הֵם מַרְגִּישִׁים וּלְשׂוֹחֵחַ עַל כָּךְ בְּבַגְרוּת.
יְלָדִים רַבִּים מִתְמוֹדְדִים עִם תִּסְכּוּל כְּשֶׁצִּפִּיּוֹתֵיהֶם אֵינָן מִתְמַמְּשׁוֹת אוֹ בְּשֶׁל קֹשִׁי בְּוִסּוּת חוּשִׁי. הַתִּסְכּוּל נוֹבֵעַ מֵחֹסֶר הַיְּכֹלֶת לְהַבִּיעַ תְּחוּשׁוֹת אוֹ רְצוֹנוֹת בְּגִיל צָעִיר, וּמַטְּרָתוֹ שֶׁל סֵפֶר זֶה הִיא לְסַיֵּעַ לָהֶם לְהִתְבּוֹנֵן פְּנִימָה וְלִמְצֹא מִלִּים לִתְחוּשׁוֹת וְלִרְגָשׁוֹת – כְּדֵי לִמְצֹא פִּתְרוֹן.
בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל "סִפּוּרֵי חַיְשָׁנִים" לִיצֹר שִׁנּוּי אֲמִתִּי בַּתְּגוּבָה שֶׁל הַיְּלָדִים וְהַהוֹרִים לַחֲוָיוֹת יוֹם-יוֹמִיּוֹת דֶּרֶךְ הַקְשָׁבָה, לְקִיחַת אַחְרָיוּת וּבְנִיַּת תִּקְשֹׁרֶת מֵיטִיבָה.
אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר עַל מַעֲיָנִי שֶׁלִּי כְּשֶׁהָיְתָה קְטַנָּה.
מַעֲיָן הָיְתָה יַלְדָּה יְפֵהפִיָּה, עִם עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וְחוּמוֹת,
אַךְ עֵינֶיהָ הָיוּ מְלֵאוֹת בִּדְמָעוֹת.
מַעֲיָן בָּכְתָה כָּל הַיּוֹם וְלֹא יָדְעָה לְהַסְבִּיר מָה הִיא רוֹצָה.
“מַעֲיָנִי, מָה אַתְּ רוֹצָה לִשְׁתּוֹת?“ שָׁאַלְתִּי, “שׁוֹקוֹ אוֹ תֶּה?“
וּמַעֲיָנִי לֹא עָנְתָה, רַק בָּכְתָה.
“מַעֲיָנִי, מָה אַתְּ רוֹצָה לִלְבֹּשׁ, שִׂמְלָה אוֹ מִכְנָסַיִם?“ שָׁאַלְתִּי,
וְשׁוּב הַדְּמָעוֹת זָלְגוּ עַל הַלְּחָיַיִם.
לְהִסְתָּרֵק כּוֹאֵב, לְהִתְרַחֵץ לֹא נָעִים,
וְהַבְּכִי לֹא פּוֹסֵק.
מַעֲיָן הָיְתָה עֲצוּבָה,
הִיא לֹא יָדְעָה לְהַסְבִּיר מָה הִיא רוֹצָה.
כָּל הַחְלָטָה הָיְתָה לָהּ קָשָׁה.
חָשַׁבְתִּי, הֲרֵי מַעֲיָנִי כְּבָר יַלְדָּה גְּדוֹלָה,
וּלְדַבֵּר הִיא יְכוֹלָה,
וּבְכָל זֹאת הִיא בּוֹכָה וּבוֹכָה...
אָז יָצָאתִי לַחֲקִירָה:
מָה יָקֵל עַל מַעֲיָן אֶת הַבְּחִירָה.
גִּלִּיתִי שֶׁבְּתוֹךְ גּוּפֵנוּ נִמְצָאִים חַיְשָׁנִים קְטַנְטַנִּים,
בָּעֵינַיִם, בַּלָּשׁוֹן, בָּאָזְנַיִם וּבָאַף וְגַם בְּכַף הַיָּד,
וְהֵם הָאַחְרָאִים לָעָצְמוֹת הַשּׁוֹנוֹת
שֶׁל הַתְּחוּשׁוֹת וְהָרְגָשׁוֹת שֶׁלָּנוּ.
דַּרְכָּם אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים מָה נָעִים לָנוּ
וּמָה מַתְאִים לָנוּ,
וְכָךְ קַל לָנוּ לִבְחֹר וּלְקַבֵּל הַחְלָטוֹת מְדֻיָּקוֹת,
שֶׁגַּם בַּזּוּלָת הֵן מִתְחַשְּׁבוֹת.
הָלַכְתִּי לְחַדְרָהּ שֶׁל מַעֲיָן,
כְּבָר הִתְרַגַּשְׁתִּי לְסַפֵּר לָהּ אֶת מָה שֶׁגִּלִּיתִי.
הִסְבַּרְתִּי עַל הַחַיְשָׁנִים הַקְּטַנְטַנִּים,
וְהִיא הִקְשִׁיבָה.
לְפֶתַע רָאִיתִי שֶׁהָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת וְהַחוּמוֹת
כְּבָר אֵינָן דּוֹמְעוֹת אֶלָּא סַקְרָנִיּוֹת.
מַעֲיָן הִצִּיעָה:
“אִמָּא, אַתְּ תְּתָאֲרִי לִי אֶת הַחַיְשָׁנִים וַאֲנִי אֲצַיֵּר אוֹתָם.“
וְכָךְ כָּתַבְתִּי וְסִפַּרְתִּי לְמַעֲיָנִי אֶת סִפּוּרֵי הַחַיְשָׁנִים.
סִפּוּר רִאשׁוֹן – עַל אוֹר וְצֶבַע
אֶת הַחַיְשָׁנִים גִּלּוּ הַמַּדְּעָנִים לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים.
הַחַיְשָׁנִים שָׂמְחוּ מְאוֹד שֶׁגִּלּוּ אוֹתָם,
הֵם יָדְעוּ שֶׁדַּרְכָּם יִהְיֶה קַל יוֹתֵר לִילָדִים לְהָבִין אֶת עַצְמָם.
הֵם נִפְגָּשִׁים בְּכָל בֹּקֶר עַל עָנָן כָּחֹל-תָּכֹל,
מְסַפְּרִים זֶה לָזֶה עַל אוֹדוֹת יוֹם הָאֶתְמוֹל
וּמִשָּׁם יוֹרְדִים לְהוֹשִׁיט עֶזְרָה לִילָדִים.
בֹּקֶר אֶחָד, בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה בְּשִׂמְחָה,
שָׁמְעוּ הַחַיְשָׁנִים אֶת רוֹן וְרוֹנִי מִמִּשְׁפַּחַת צִבְעוֹנִי רָבִים וּבוֹכִים.
מְעַנְיֵן מָה קָרָה, הֵם חָשְׁבוּ, וּמִיָּד יָצְאוּ הַחַיְשָׁנִים אוֹר וְצֶבַע לְבָרֵר.
לַחַיְשָׁנִים אוֹר וְצֶבַע, שֶׁתָּמִיד הוֹלְכִים יַחְדָּו,
יֵשׁ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וְסַקְרָנִיּוֹת
הַמְּגִיבוֹת לְכָל מָה שֶׁהֵן רוֹאוֹת,
לַיָּרֵחַ וְלַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ מְנַצְנְצִים,
לְטִפּוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם צִבְעוֹנִיּוֹת שֶׁעַל פְּנֵי הַקֶּשֶׁת מַחְלִיקוֹת,
לַפְּרָחִים הַפּוֹרְחִים וְלַיְּלָדִים הַמִּשְׁתּוֹבְבִים.
אוֹר וְצֶבַע הִגִּיעוּ לְבֵיתָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחַת צִבְעוֹנִי, הִקְשִׁיבוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ.
הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, וּבְדִיּוּק בְּאוֹתָהּ דַּקָּה, אִמָּא שֶׁל רוֹן פָּתְחָה תְּרִיס וְחַלּוֹן.
שֶׁמֶשׁ נִכְנְסָה, הֵאִירָה בְּשִׂמְחָה,
אֲבָל רוֹן כָּעַס. אֶת עֵינָיו וְאֶת רֹאשׁוֹ כִּסָּה בַּשְּׂמִיכָה.
"אוּף וְדַי!" צְעָקָה עֲמוּמָה נִשְׁמְעָה. "אִמָּא, תִּסְגְּרִי אֶת הַחַלּוֹן וְאֶת הַתְּרִיס! הַשֶּׁמֶשׁ מְסַנְוֶרֶת אוֹתִי וְהִיא בִּכְלָל לֹא נְעִימָה."
אִמָּא סָגְרָה, וְרוֹנִי אֲחוֹתוֹ כָּעֲסָה. "אֲנִי רוֹצָה אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲזָרָה,
אוֹתִי הִיא לֹא מְסַנְוֶרֶת, לִי הִיא דַּוְקָא נְעִימָה," אָמְרָה וְכִמְעַט הִזִּילָה דִּמְעָה.
אוֹר וְצֶבַע גִּלּוּ שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ פָּשׁוּט לְהַסְבִּיר אֶת הַתְּחוּשׁוֹת וְהָרְגָשׁוֹת שֶׁבַּגּוּף.