מה אני עושה עם העייפות הזאת

מרגישים נטולי אנרגיה, עייפים ומותשים? מרגישים חסרי אונים אל מול העייפות המתמדת שאוחזת בכם, הורסת כל חלקה טובה בחייכם ולא מרפה? ד"ר איימי שאה, בעלת קליניקה ייעודית לטיפול בעייפות כרונית, תלמד אתכם שזו לא גזירת גורל. לאור ניסיונה הקליני ועל סמך מחקרים רפואיים עדכניים, היא פיתחה תוכנית בשם "סוף לעייפות" ובה היא מתווה את הדרך המנוסה והבטוחה שתשיב את האנרגיה לחייהם של נשים וגברים כאחד. המחקר הרפואי מראה שכדי ליהנות מרמות אנרגיה גבוהות נדרש איזון עדין ומדויק בין שלוש מערכות עוצמתיות הפועלות באופן משולב בגופנו – מערכת העיכול, המערכת החיסונית והמערכת ההורמונלית. התוכנית "סוף לעייפות" נועדה להשיג את אותו איזון עדין בגופנו. הספר מציע תקווה חדשה למי שסובלים מעייפות כרונית: התוכנית "סוף לעייפות" מובילה לעלייה משמעותית ברמות האנרגיה תוך שבועיים בלבד ומאפשרת חזרה לרמת אנרגיה תקינה תוך שלושה חודשים. הספר יסייע לכם להבין:

• איך לשפר את איכות השינה שלכם
• למה קפאין הוא לא באמת פתרון להעלאת רמות האנרגיה
• מהו צום צירקדי ואיך הוא יכול לתת לכם אנרגיה לאורך היום כולו
• איך העייפות שלכם מושפעת מהשעון הביולוגי
• מה הקשר בין בריאות המיקרוביום לבין עייפות כרונית
• אילו תרגילים ומזונות מסייעים להקלה על לחץ נפשי

בספר תגלו את הסיבות העיקריות לעייפות כרונית ותלמדו שיטות מוכחות לשיפור רמת החיוניות שלכם ביומיום. את השיטות שתלמדו בספר תוכלו לאמץ כדרך חיים שתבטיח לכם לא רק נמרצות וחדות מחשבתית, אלא גם הימנעות מטעויות הרות אסון שעלולות לנבוע מעייפות כרונית. מתוך ההקדמה לספר מאת העורך המדעי ד"ר גיל יוסף שחר (.M.D)

על מחברת הספר ד"ר איימי שאה (.M.D) היא רופאה אימונולוגית אמריקאית בעלת גישות טיפוליות אינטגרטיביות. לאחר שחוותה תאונת דרכים קשה עקב נהיגה במצב של עייפות, היא החליטה להתמחות בנושא חשוב זה ופתחה מרפאה לטיפול בעייפות כרונית באריזונה. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר האינטרנט שלה.

הספר ראה אור בעבר תחת השם "עייפות כרונית".

פרק 1

מהם הורמונים?
ביום ראשון חם ולח במיוחד, נכנסתי למרפאה שלי וראיתי את ריטה, אישה יפהפייה וכהת-שיער בשנות ה-40 לחייה שישבה בחדר ההמתנה וחיכתה לי בסבלנות. היא טופלה אצלי בשתי המרפאות – במרפאת האלרגיה/אימונולוגיה ובמרפאה לאורח חיים בריא. היא לא קבעה תור מראש, אבל היא הייתה כל כך נחמדה עד שהסכמתי לקבל אותה בין התורים. הזמנתי אותה להיכנס למשרדי, ועוד לפני שהיא הספיקה להתיישב, היא פרצה בבכי.

"ד"ר שאה, אני מרגישה שמשהו לא בסדר איתי," היא אמרה לי. "הרגשות מציפים אותי כל הזמן. כל ויכוח קטן עם בעלי גורם לי לרצות להרוג אותו, או שאני בוכה מכל דבר כמו תינוקת, בדיוק כפי שקורה לי עכשיו. חזרתי לעבודה כמה חודשים אחרי לידת בני השני, אבל הכול כל כך מעייף ואני מרגישה מותשת כל הזמן. את יכולה לרשום לי תרופה כלשהי שתגרום לי להרגיש יותר טוב?"

לו רק זה היה כל כך פשוט! ריטה טופלה אצלי במשך שנים בגלל מחלת האסתמה שממנה היא סבלה. מפעם לפעם, היא התלוננה גם על עייפות, נפיחות וערפול מוחי – תופעות שהצביעו גם על בעיה הורמונלית – אך תוצאות הבדיקות שלה תמיד היו תקינות. אבל עכשיו, העייפות והתנודות במצב הרוח העידו בבירור על הפרעה באיזון ההורמונים. הבטחתי לריטה שאעזור לה, והצעד הראשון שלי היה לשלול מספר בעיות רפואיות. כשגם הפעם הבדיקות היו תקינות, החלטתי להתמקד בהורמונים.

הכירו את ההורמונים שלכם
אם גם אתם סובלים מתסמינים כמו אלה של ריטה, אתם בוודאי תוהים מהו הקשר בין הורמונים לעייפות. שאלה טובה! גם אני סבלתי מעייפות, נפיחות וערפול מוחי, וברגע שהבנתי את הקשר הזה, הבנתי גם ממה נובעים התסמינים שלי.

אבל קודם כול, מהם הורמונים? כשאתם שומעים את המילה "הורמונים", מה הדבר הראשון שעליו אתם חושבים? נערה צעירה שמאוהבת בבן כיתתה ולובשת בגדים שחורים שמתאימים למצב רוחה הקודר? אישה בגיל המעבר שמקווה לא לסבול מגל חום נורא באמצע פגישה חשובה? להורמונים יש מוניטין גרוע. אנחנו חושבים עליהם רק בהקשר של מצבים קיצוניים, בשיאו של גיל ההתבגרות או בירידה ברמת הפוריות. אבל זה רק חלק קטן מהשפעתם של ההורמונים על גופנו.

כדי להבין מה עלול להשתבש במערכת ההורמונלית, אנחנו צריכים תחילה לדעת מהם הורמונים ומה הם עושים. חשוב לי לציין שלמרות שמחקרים אודות הורמונים נערכו כבר לפני יותר ממאה שנה, היבטים רבים של הנושא עדיין נותרו בגדר מסתורין. אנחנו לא יודעים הרבה על ההורמונים, ומה שאנחנו כן יודעים מורכב ומסובך ביותר. אנסה להסביר את הנושא בצורה פשוטה ככל האפשר, ולספק לכם מידע חשוב שיאפשר לכם למצוא פתרון לבעיות שמעיקות עליכם. אפילו מומחים בתחום ההורמונים מודים שהתסמינים שמהם ריטה ואני סבלנו נפוצים ביותר, אך עם זאת, קשה להסביר אותם ולטפל בהם.

אז הנה מה שאנחנו יודעים עד עכשיו: ציר ה-HPA (Hypothalamic-Pituitary-Adrenal axis), או ציר ההיפותלמוס – בלוטת יותרת המוח – בלוטת האדרנל, הוא מערכת מורכבת שמערבת את מערכת העצבים המרכזית וההורמונים, ונקראת בדרך כלל המערכת האנדוקרינית. ההורמונים הם מעין שליחים כימיים, או מעבירי מסרים, שמיוצרים בעיקר על ידי בלוטות ייעודיות (וגם על ידי תאי השומן) המפוזרות בגוף, כמו בלוטת התריס, בלוטת האדרנל, בלוטת יותרת המוח, הלבלב, השחלות והאשכים. ההורמונים מיוצרים מכולסטרול, מפפטידים ו/או מחומצות אמיניות. אפשר להגיד שההורמונים עוזרים לשלוט בכל הפעולות המורכבות שמתרחשות בגופנו ורמתם משתנה במהלך היום לפי צורכי הגוף. מהרגע שבו השעון המעורר שלנו מצלצל בבוקר, עלייה ברמת הקורטיזול עוזרת לנו להתעורר, ובשעות הלילה, המלטונין עוזר לנו להירגע ולשקוע בשינה.

למעשה, ההורמונים הם שחקני מפתח בכל הנוגע לגופנו ולבריאותנו. הם קשורים לכל התפקודים הגופניים ואחראים ליכולתנו לתפקד היטב בחיי היומיום. ההורמונים שולטים ברוב התהליכים בגוף, החל בחילוף החומרים והתיאבון ועד לקצב הלב, מחזורי השינה, תפקוד מערכת המין והרבייה, הגדילה, ההתפתחות, מצב הרוח, רמות הלחץ, ואפילו חום הגוף.

עד כמה שידוע לנו כיום, המוח שולט באיתותים הקשורים לייצור ההורמונים ולעיתוי הפרשתם. הם מטיילים ברחבי הגוף באמצעות זרם הדם, שמשמש עבורם במידה רבה כמו מערכת של כבישים מהירים ומאפשר להם להגיע לאן שהם צריכים. כשהם מגיעים ליעדם, הם מעבירים מסרים לאיברים ולרקמות באמצעות היקשרות לתאי היעד בעזרת קולטנים (רצפטורים) שממוקמים על חלקם החיצוני של התאים. כשההורמונים והקולטנים נקשרים זה לזה, התאים או הרקמות נכנסים לפעולה ומבצעים את תפקידם. לאמתו של דבר, מקורה של המילה "הורמון" הוא מהמילה היוונית hormōn, שפירושה "להפעיל". למרבה הפלא, תפקידם של ההורמונים לא מסתיים בכך. אחרי שהם מעבירים את המסר לאיבר המטרה, הם מקבלים ממנו משוב שאותו הם מעבירים בחזרה למוח. המשוב הוא מעין איתות שמיועד למוח ומורה לו לשנות, להפסיק או להגביר את ייצורו של ההורמון המסוים הזה.

כשההורמונים שלנו מאוזנים, הם מאפשרים לנו לתפקד כמו מכונה משומנת היטב. הם אומרים לאיברים שלנו מה לעשות ומתי לעשות את זה. כשהמערכת פועלת היטב, אנחנו פועלים היטב. זה עד כדי כך פשוט. אבל כשיש לנו רמה גבוהה מדי או נמוכה מדי של הורמון מסוים בדם, אנחנו מתחילים לסבול מחוסר איזון הורמונלי שעלול להוביל להתפתחותן של בעיות בריאות שונות.

אפילו השינוי הקטן ביותר באיזון ההורמונלי – או ליתר דיוק, בציר ה-HPA – עלול להוציא את כל הגוף מאיזון. כשרמות ההורמונים שלנו אינן תקינות, אנחנו מתחילים לסבול מתסמינים שונים. אנחנו מרגישים עייפים, נטולי מרץ, טרודים ולחוצים. ללא טיפול מתאים, אנחנו עלולים לעלות במשקל ולפתח מחלות כרוניות. לדוגמה, ההורמון GnRH (הורמון משחרר גונדוטרופינים) המופרש על ידי ההיפותלמוס במוח פועל בהתאם לציר ה-HPA ולכן יש קשר הדוק בין חוסר איזון הורמונלי להפרעות במקצב הטבעי של ה-GnRH. כשהגוף שלנו פועל כשורה, גם ה-GnRH פועל היטב, אבל כשהגוף חשוף ללחץ, למשל בגלל פעילות גופנית, צום, אירועים חיצוניים או רק תזונה גרועה, פעילות ההורמון משתבשת, מה שעלול להוביל לתגובת שרשרת של הפרעות הורמונליות שמתבטאות בכל מערכות הגוף (ידוע לנו ש-GnRH מושפע משמעותית מהמקצב הצירקדי הפנימי שלנו*, אבל נרחיב על כך בהמשך).

מעבר לכך, מכיוון שבזרם הדם שלנו נעים כ-50 הורמונים שונים (אני בטוחה שיש הרבה יותר, רק שעדיין לא גילינו אותם) בתהליך מורכב למדי, אפילו חריגה באחד מהם עלולה להשפיע על כל השאר. איך זה קורה? כל ההורמונים שלנו נוסעים בדרך המהירה הזאת, שרצופה בצמתים, בכניסות וביציאות, כולם מגיבים לאיתותים הורמונליים מהמוח וכולם גם משנים את מסלולי התנועה שלהם בהתאם למה שמתרחש בבלוטות השונות שלנו. התפקוד התקין בגופנו תלוי בכך שתנועת ההורמונים תתנהל בצורה תקינה. כשהמערכת פועלת היטב, אין כל בעיה. אנחנו פשוט מנהלים את חיינו כרגיל ומבצעים את המטלות שלנו במלואן. אבל כשמשהו גורם לפקק תנועה או לתאונת דרכים, הוא משבש את כל התנועה, או במילים אחרות, את כל המערכת הפיזיולוגית שלנו. שיבוש שכזה מרוקן אותנו מאנרגיה וגורם לנו רק לרצות לישון כל הזמן. העייפות הזו נובעת מהעובדה שהגוף עובד קשה מדי בניסיון לתקן את חוסר האיזון. הוא מפנה את מקורות האנרגיה הזמינים לנו לצרכים המיידיים האלה, ובעקבות כך, אנחנו מרגישים עייפים, שחוקים, עצבנים ולחוצים. ואם שיבושי התנועה משפיעים על המערכת לאורך זמן ואנחנו לא עושים כלום כדי לתקן אותם, הבריאות שלנו תיפגע. כשכבר נגיע לרופא כדי לברר מדוע אנחנו מרגישים מותשים כל כך, הוא יתקשה לגלות את הגורם האמיתי לבעיה.

הכבישים המהירים של המערכת ההורמונלית

הרופאים הקונבנציונליים אינם מקבלים הכשרה בנושא הקשר בין המערכת ההורמונלית לרמות האנרגיה, אבל ציר ה-HPA עשוי להיות המפתח להחזרת החיוניות שלנו. גם אם הרופא שלכם יבין בכל זאת את הקשר, סביר להניח שהוא יצביע על חוסר איזון של הורמון מסוים כגורם לעייפות, ויתעלם מהקשרים ההדדיים במערכת ההורמונלית כולה, ומהעובדה שכנראה מדובר בחוסר איזון של הורמונים נוספים.

בואו נבחן כמה מהמרכיבים החשובים ביותר במערכת ההורמונלית, במיוחד בכל הנוגע לרמות האנרגיה, ונבין מה קורה בגופנו כשהם יוצאים מאיזון. הורמונים רבים עלולים לצאת משליטה, אבל נתרכז באלה הידועים כמשפיעים במיוחד על האנרגיה ועל תחושת העייפות שלנו. אצל נשים, קורטיזול ואסטרוגן הם המשמעותיים במיוחד בהקשר זה, אבל נתייחס גם לאינסולין ולהורמוני בלוטת התריס, שכן, גם הם מהווים חלק חשוב מהחיוניות שלנו.

בלוטות העל – יותרת המוח וההיפותלמוס
הן בלוטת יותרת המוח, שגודלה כגרגר אפונה, והן ההיפותלמוס, שגם הוא זעיר בגודלו, ממוקמים בבסיסו של המוח. הם נחשבים לבלוטות על, שכן, הם מעורבים בתהליך הייצור של רוב ההורמונים שאתם מכירים. אני מניחה ששמעתם או קראתם על הורמון הגדילה האנושי (HGH), שאמצעי התקשורת מרבים לכנותו "הורמון מעיין הנעורים". זהו הורמון שמצוי באופן טבעי בגוף ונשלט על ידי בלוטת יותרת המוח. הוא מסייע לגדילה, כפי שאכן משתמע משמו, ותורם גם לתהליכי ריפוי. (יש אתלטים שמשתמשים בצורה הסינתטית שלו כדי לשפר את ביצועיהם, ואם הם נתפסים, הם מסתבכים בצרות.) נרחיב עוד על ההורמון הטבעי הזה בהמשך. ההיפותלמוס, שממוקם מעל בלוטת יותרת המוח, הוא המקום שבו מתחילים האיתותים ההורמונליים בגופנו. הוא גם זה שמחליט להגביר או להפחית את האיתותים במקרה של פקק תנועה או תאונת דרכים, אם לחזור למטאפורה של מערכת הכבישים המהירים. ברוב המקרים, חוסר איזון הורמונלי אינו נגרם בגלל בעיה בבלוטה אחת, כמו בלוטת התריס, למשל, אלא מגודש של תנועה בסביבה, שמשפיע על כל ההורמונים האחרים ועל מערכות המשוב החוזר.

נוסף על כך, בלוטת יותרת המוח מייצרת הורמונים בשני האזורים הייחודיים שלה – האונה הקדמית והאונה האחורית. האונה הקדמית מפרישה שישה הורמונים עיקריים, שהורמון הגדילה האנושי הוא הבולט שבהם, שכן, הוא ממלא תפקיד חשוב בהתפתחות הגופנית שלנו. הוא זה שקובע אם נהיה גבוהים ושריריים או נמוכים וקטנים. הוא מופרש בלילה ותורם לתהליכי התיקון של העור, המעי והשרירים. יש סיבה לכך שהשעה 11 בלילה נקראת "שעת היופי". זו השעה שבה מופרש הורמון הגדילה. עלייה קטנה נוספת ברמתו של הורמון זה מתרחשת גם בשעות הבוקר המוקדמות. ההורמון הזה קובע במידה רבה אם נהיה גבוהים או נמוכים, אם נהיה בעלי מבנה גוף בצורת תפוח או אגס, אם ניראה צעירים או מבוגרים ועוד. לא רק הגנים שלנו משפיעים על כך. הורמון הגדילה קובע גם אם הפציעות שלנו יתרפאו.

בלוטת יותרת המוח מפרישה גם את ההורמון TSH (Thyroid-Stimulating Hormone, או הורמון מגרה בלוטת התריס), שמעודד את ייצורם של T3 ו-T4, החיוניים לוויסות חום הגוף, חילוף החומרים וקצב הלב. כמובן שהם חשובים גם לרמות האנרגיה. למעשה, אם תגיעו לרופא שלכם ותתלוננו על עייפות, סביר להניח שהוא ירשום לכם בדיקות כלשהן של בלוטת התריס, שכן היא ידועה כמשפיעה משמעותית על רמות האנרגיה וחילוף החומרים. האונה האחורית של יותרת המוח מפרישה שני הורמונים בלבד: הורמון נוגד השתנה, שמווסת את כמות המים המופרשת מהכליות ושומר על רמה מאוזנת של נוזלים בגופנו, וכן ההורמון אוקסיטוצין.

האוקסיטוצין והורמוני מוח אחרים ממלאים תפקיד חשוב בפיצוי על הפרעות באיזון ההורמונלי באזורים אחרים בגוף. כשאנחנו לחוצים, למשל, ההיפותלמוס מייצר את הורמון המוח אוקסיטוצין, שנקרא גם "הורמון האהבה", שכן, הוא מעורב ביצירת קשרים חברתיים, בלידה, בתהליכי ההיקשרות בין אימהות לילדיהן ובאינטימיות. ההיפותלמוס מייצר גם דופמין, המופרש כשאנחנו עושים דברים שנעימים לנו, כמו לחבק את חיית המחמד שלנו, לשחק עם הילדים שלנו, להאזין למוזיקה האהובה עלינו או אפילו לבצע כמה תרגילי נשימה.1 בשעת לחץ, הורמוני המוח האלה יכולים להתגייס לעזרתכם ולאזן את רמות הקורטיזול הגבוהות. בהמשך הספר תלמדו כיצד לנצל אותם ולהעלות בעזרתם את רמות האנרגיה שלכם.

כאשר הגוף שלנו מתפקד כראוי (כשהתנועה זורמת, כשאין תאונות וכשאין צורך להשתמש ב-GPS), ההיפותלמוס מתקשר עם יותרת המוח הזעירה, שבתורה, מייצרת הורמונים שמורים לבלוטות אחרות לייצר את ההורמונים שלהן. כך מתרחשת מעין תגובת שרשרת הורמונלית.

נניח, לדוגמה, שאתם צריכים לשאת נאום ואתם לחוצים בגלל זה. אני משתמשת דווקא בדוגמה הזו כי אני בעצמי עדיין נלחצת כשאני צריכה לדבר בפומבי, למרות שכבר עשיתי זאת פעמים רבות. זה מה שקורה בגופי כשאני עולה על הבמה: ההיפותלמוס מפריש את ההורמון CRH (Corticotropin-Releasing Hormone, או הורמון משחרר קורטיקוטרופין), שבתורו, מאותת לבלוטת יותרת המוח להפריש את ההורמונים שלה ולהורות לבלוטת האדרנל לייצר את ההורמון קורטיזול, המעורב בתגובת הלחץ ("הילחם או ברח"). עכשיו כפות הידיים שלי מזיעות, הלב שלי פועם במהירות, הנשימה שלי מהירה והמוח שלי במצב של מיקוד יתר (היפר-פוקוס). אל תטרחו לשאול אותי שאלות מסובכות. בעיצומה של תגובת השרשרת הזו, המוח שלי אינו יכול להתמודד עם משימות מורכבות. כשבלוטת האדרנל סיימה את תפקידה (כשסיימתי את הנאום שלי), היא תשלח מסר בחזרה שיש בגוף כמות מספקת של הורמוני אדרנל עבור המשימה ואפשר לעצור את התהליך. זו דוגמה לתפקוד הורמונלי תקין (אם גם אתם נלחצים כמוני בגלל הופעה בפני קהל, אני בטוחה שעצם הקריאה של הפסקה הזו גרמה להיפותלמוס שלכם להפריש קצת CRH ולאותת לבלוטת יותרת המוח ולאדרנל לייצר את ההורמונים שלהן. כן, זהו תהליך מהיר במיוחד!)

בעיות בבלוטת יותרת המוח
בניגוד לרוב חלקי המערכת האנדוקרינית, שיכולים לחזור לאיזון בעקבות שינויים בתזונה ובאורח החיים, הפרעות הורמונליות שמקורן בבלוטת יותרת המוח נגרמות בדרך כלל בגלל מחלה או גידול ואינן ניתנות לטיפול בקלות. בדומה לכך, גם ההיפותלמוס עלול להפסיק לעבוד, וברוב המקרים, הסיבה לכך היא פגיעה מוחית או גידול במוח.2 לכן, במקרה של הפרעה בתפקוד של ההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח, סביר להניח שתידרש התערבות רפואית. שינויים בתזונה ובאורח החיים לא יוכלו לפתור את הבעיה.

הורמון בלוטת התריס
ג'ניפר היא עורכת דין שהגיעה אליי לטיפול בגיל 35 בגלל אלרגיות למזון. "ד"ר שאה, העור שלי כל כך יבש, ממש כמו עור של תנין!" היא אמרה לי. "בעלי מתלונן שכפות הרגליים שלי הן כמו שני גושי קרח מתחת השמיכה, והוא צודק. כפות הידיים והרגליים שלי תמיד קרות. למה זה קורה לי?" שאלתי את ג'ניפר עוד כמה שאלות על התסמינים שלה, וגיליתי שהיא החלה לאחרונה לסבול גם מעייפות קשה. רשמתי לה מספר בדיקות דם, כולל בדיקה של הורמוני בלוטת התריס, ואכן, הבדיקות הראו שיש לה רמה נמוכה של הורמון שנקרא T4 חופשי. במקרה של ג'ניפר, העייפות נבעה מההפרעה ההורמונלית היחידה הזו (לשם הבהרה: ברוב המקרים מדובר ביותר מהפרעה הורמונלית אחת).

אז מהי בלוטת התריס? זו בלוטה בצורת פרפר שממוקמת בבסיס הצוואר משני הצדדים של קנה הנשימה. ההורמונים שהיא מייצרת משפיעים במידה רבה על רמות האנרגיה וחילוף החומרים שלנו, ומעורבים גם בתפקוד הלב ומערכת העיכול, בהתפתחות המוח, במצב הרוח ובבריאות העצמות. ייתכן ששמעתם שהיוד חשוב לאיזון בלוטת התריס, וזה נכון, אבל בריאות הבלוטה תלויה גם בתזונה טובה. לשם ייצור הורמון בלוטת התריס יש צורך ביוד (שמגיע מהמזון) ובחומצה האמינית טירוזין, שהשילוב ביניהם יוצר את ה-T3 (תריודוטירונין) וה-T4 (תירוקסין) שמשתחררים לזרם הדם ומוזרמים לכל הגוף, שם הם עוזרים בכל התפקודים שהזכרתי קודם. כשהם אינם פועלים כשורה, אנחנו עלולים לחוש עייפות קשה.

איך זה קורה? במקרה הפשוט ביותר (שאינו פשוט במיוחד, אני יודעת), ההיפותלמוס מפריש TRH (הורמון משחרר תירוטרופין), שמאותת לבלוטת יותרת המוח להפריש TSH כדי שיורה לבלוטת התריס לייצר יותר T4. כשרמות ה-T4 בדם נמוכות מדי, בלוטת יותרת המוח מפרישה יותר TSH על מנת לעודד את בלוטת התריס לייצר יותר הורמונים. במקרה של ג'ניפר, ראינו רמה גבוהה של TSH ורמה נמוכה של T4, מה שמעיד על תפקוד ירוד של בלוטת התריס כגורם העיקרי לעייפות שלה. בגלל תת-הפעילות של הבלוטה רשמתי לה את התוכנית התזונתית שלי, כמו גם טיפול תרופתי בתחליפי הורמונים, ותוך שבועות ספורים חל שיפור מדהים במצבה.

אבל יש גם סוגים אחרים של הפרעות בבלוטת התריס שאינן מתגלות בבדיקות דם שגרתיות. השאלות הבאות יוכלו לסייע לכם לגלות אם בלוטת התריס שלכם יצאה מאיזון:

האם השליש החיצוני של הגבות שלכם הידלדל?
האם עליתם במשקל באופן פתאומי?
האם אתם סובלים מצרידות?
האם אתם סובלים מנפיחות חריגה?
האם אתם סובלים מעייפות? (ודאי שכן. הרי אתם קוראים את הספר הזה!)
בעיות בבלוטת התריס
בלוטת התריס מייצרת מספר הורמונים הקשורים קשר הדוק לרמות האנרגיה ולחילוף החומרים שלנו. הזכרנו כבר את ה-T3 (תריודוטירונין) וה-T4 (תירוקסין) שפועלים יחד בתור וסת החום הפנימי של הגוף. כשבלוטת התריס פועלת כשורה, היא גורמת לחילוף החומרים שלנו לעבוד במלוא המרץ ואנחנו מרגישים נמרצים ומרוכזים. כשהתפקוד שלה משתבש, התקלה עלולה להתבטא במספר דרכים. למרבה הצער, הפרעות בתפקוד הבלוטה נפוצות למדי – אחת מכל שמונה נשים תפתח בעיה בבלוטת התריס במהלך חייה.

רמה גבוהה מדי של T3 ו-T4 היא סימן לפעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), מצב שבו הגוף פועל בהילוך גבוה מדי, מה שגורם לתסמינים כמו אי שקט, עצבנות והפרעות שינה. רמה נמוכה מדי של הורמונים אלה אופיינית לתת-פעילות של הבלוטה (היפותירואידיזם), מצב שגורם להאטה בחילוף החומרים, עלייה במשקל, עייפות ורגישות לקור (אני מדברת על אלה שלובשים שלושה סוודרים כשהטמפרטורה בחוץ עומדת על 25 מעלות). לכן, חשוב שרמות ה-T3 וה-T4 לא יהיו גבוהות מדי אך גם לא נמוכות מדי. שתי בלוטות במוח – ההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח – מתקשרות ביניהן כדי לשמור על רמות מאוזנות של הורמונים אלה.

תת-פעילות של בלוטת התריס ו/או מחלת השימוטו

למרבה הצער, הפרעות רבות מדי בתפקוד בלוטת התריס אינן מאובחנות כי בדיקות הדם לא הניבו תוצאות חד-משמעיות, כי הרופא לא רשם את הבדיקות הנכונות או כי המטופלים לא נבדקו כלל. לפי דעתי, רוב האנשים אינם סובלים מתסמינים כלל. אחד המחקרים מצא אצל 73% מהאנשים הסובלים מתת-פעילות של בלוטת התריס ו-68% מאלה הסובלים מפעילות יתר של הבלוטה רמות גבוהות של נוגדנים לבלוטת התריס (מה שמעיד על כך שהמערכת החיסונית של הגוף תוקפת את הבלוטה) עוד לפני הופעת התסמינים האופייניים להפרעה בתפקוד הבלוטה.3 מחקר אחר דיווח שאצל 50% מהמטופלים, בעיקר נשים, נמצאו קשריות (גושים קטנים) בבלוטת התריס.4 אם מופיעים תסמינים, הם כוללים רגישות לקור (כמו אצל המטופלת שלי, ג'ניפר), עצירות, עייפות, עלייה במשקל וחולשת שרירים. תפקוד ירוד של בלוטת התריס עלול גם לגרום לדיכאון, ואכן, מחקרים מצאו תת-פעילות של בלוטת התריס אצל 15%-20% מהסובלים מדיכאון.5 אם אובחנתם כסובלים מתת-פעילות של בלוטת התריס, קרוב לוודאי שזו תוצאה של המחלה האוטואימונית השימוטו ולכן, תצטרכו לקבל טיפול תרופתי*. כשתכבו את אש הדלקת במערכת העיכול ובמערכת החיסונית, תראו שבריאות בלוטת התריס שלכם תשתפר והתסמינים יפחתו או ייעלמו לחלוטין. עם זאת, אינני ממליצה לכם לשנות טיפולים תרופתיים או להפסיק ליטול אותם ללא התייעצות עם הרופא המטפל.

התסמינים האופייניים לתת-פעילות של בלוטת התריס

קצב לב איטי
כפות ידיים ורגליים קרות
נפיחות בפנים
אי-סבילות לקור
עלייה במשקל
ציפורניים שבירות, יובש בעור ובשיער
הגדלה של בלוטת התריס
דימומים כבדים במחזור החודשי
אגירת נוזלים
פחות מיציאה אחת ביום
עייפות/תשישות בעיקר בבקרים
דיכאון
ירידה בזיכרון
מהי מחלת השימוטו?

השימוטו היא מחלה אוטואימונית שבה המערכת החיסונית תוקפת את בלוטת התריס. המחלה מתקדמת באיטיות ולעיתים קרובות גורמת לתת-פעילות של בלוטת התריס. אבל מכיוון שתסמיני המחלה דומים לאלה האופייניים לתת-פעילות של הבלוטה, קשה לאבחן אותה. איננו יודעים מה גורם למחלה מלכתחילה, אבל מספר גורמים ממלאים תפקיד מסוים בהתפתחותה, כמו גנטיקה, מין (נשים נוטות יותר מגברים לפתח את המחלה) וגיל (המחלה אופיינית לאנשים בגיל העמידה, אם כי היא יכולה להופיע בכל גיל).

פעילות יתר של בלוטת התריס

תחת השפעת ההורמון TSH, בלוטת התריס יכולה גם לייצר יותר מדי T3 ו-T4, ולגרום לנו להיות כעוסים ומתוחים, ואפילו לסבול מפעימות לב מהירות. הפרעה זו יכולה גם להאיץ את חילוף החומרים, ובעקבות כך, להוביל לירידה במשקל. בטווח הארוך, פעילות יתר של בלוטת התריס יכולה לגרום לבעיות חמורות בלב, בעצמות, בשרירים, במחזור החודשי ובפוריות. רק 1.2% מהאנשים סובלים מפעילות יתר של בלוטת התריס. הבעיה נפוצה יותר אצל נשים, אך באופן כללי, שכיחותה הולכת ועולה עם הגיל.6 מחקרים עדכניים הוכיחו שירידה במגוון של אוכלוסיית חיידקי המעי עלולה לגרום לפעילות יתר של הבלוטה (נרחיב על כך בהמשך, ובמיוחד בפרק 5).7

התסמינים האופייניים לפעילות יתר של בלוטת התריס

עייפות
חולשת שרירים
נפיחות בצוואר בעקבות הגדלה של בלוטת התריס
ירידה במשקל
עצבנות
יציאות תכופות
נשירת שיער
הזעה וכפות ידיים חמות ולחות
אי-סבילות לחום
פעימות לב מהירות
ציפורניים רכות
קשיי הירדמות
דימומים קלים מאוד במחזור החודשי
הורמוני הלבלב
יש לי הרבה ניסיון עם הורמון הלבלב העיקרי – האינסולין – בגלל ההיסטוריה המשפחתית הענפה שלנו עם מחלת הסוכרת מסוג 2 (סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטואימונית שבה הגוף אינו יכול לייצר אינסולין, וסוכרת מסוג 2 היא מחלה מטבולית שנגרמת מעמידות לאינסולין. היא מתפתחת בעקבות הרגלים מסוימים הקשורים לתזונה ולאורח חיים ויש בה גם מרכיב גנטי). כפי שאתם אולי יודעים, אצל חולי סוכרת רבים הלבלב אינו מייצר כמות מספקת של ההורמון אינסולין. האם ידעתם שאחד התסמינים הבולטים של סוכרת הוא עייפות?

הלבלב ממוקם בבטן, מאחורי הקיבה, והוא ממלא תפקיד מפתח בהפיכת המזון שאנחנו אוכלים לדלק עבור תאי הגוף. הוא מייצר את ההורמון אינסולין, שעוזר לתאים לתפקד באמצעות "האכלתם" בסוכר שבדם. התהליך הזה הוא דוגמה נוספת לתיאום הפעולות המופלא בגופנו. נניח שאכלתם פרוסת עוגה. הפחמימות מתעכלות, מתפרקות לגלוקוז ומגיעות לזרם הדם. הלבלב מגלה שהגלוקוז השתחרר לדם והוא מתחיל להפריש את ההורמון העיקרי שלו, האינסולין, כדי לאסוף את הגלוקוז מהדם ולהוביל אותו אל התאים למטרת ייצור אנרגיה* (אם גם שתיתם מילקשייק יחד עם העוגה, כמות האינסולין תהיה גדולה יותר בגלל כל הסוכר). הורמון הלבלב השני בחשיבותו, הגלוקגון, מסייע לאינסולין באמצעות הפעולה הנגדית, שכן, הוא מורה לתאים לשחרר גלוקוז*.

הפרעה באיזון האינסולין, כמו תנודות חדות ברמות הסוכר שפוגעות בהיענות של תאי הגוף לאינסולין, עלולה לשבש את חילוף החומרים ולפגוע ביכולתנו לשמור על משקל תקין. לדוגמה, אם נאכל לעיתים קרובות מזונות עשירים בסוכר, רמות האינסולין שלנו יהיו גבוהות לאורך זמן, ובעקבות כך, נפתח עמידות לאינסולין. במצב של עמידות לאינסולין יש צורך בכמות גדולה יותר של אינסולין כדי להוריד את רמות הגלוקוז בדם לערכים תקינים. במצב כזה, האינסולין "מתעייף" ואינו יכול להוביל ביעילות את הגלוקוז לתאים באותה יעילות. התאים "מתנגדים" לכניסת הגלוקוז, כלומר מפתחים עמידות להשפעת האינסולין. בעקבות כך, רמות הגלוקוז בדם נותרות גבוהות, ובתגובה, הלבלב מתחיל להפריש כמות גדולה יותר של אינסולין.

לאינסולין יש חשיבות רבה. רמות גבוהות של אינסולין וגלוקוז עלולות לגרום למגוון רחב של בעיות, כמו עלייה במשקל, סוגים מסוימים של סרטן, מחלת לב וסוכרת מסוג 2, בדיוק כפי שקרה לאבי ולרבים מקרובי משפחתי. אצל חולי סוכרת רבים, הן סוכרת מסוג 1 והן סוכרת מסוג 2, הלבלב אינו מייצר מספיק אינסולין. יש מומחים שמאמינים שלחלק מהאנשים יש נטייה גנטית לפתח סוכרת מסוג 2. גם אם אינכם סובלים מסוכרת, חשוב שתכירו את הורמוני הלבלב כדי להרכיב לעצמכם תפריט בריא שיקטין את סיכוני התחלואה שלכם.

מהי עמידות לאינסולין?
אינסולין הוא הורמון גדילה. אם יש לכם תגובת אינסולין תקינה אחרי ארוחה גדולה, הלבלב שלכם יתחיל להפריש אינסולין לזרם הדם. בהמשך, האינסולין יגיע לתאים יחד עם הגלוקוז שהוא מוביל, וכשהלבלב יקבל את הפקודה לעצור, הוא יפסיק את הייצור. כמות גדולה מדי של אינסולין יכולה לגרום לעמידות לאינסולין. איך זה קורה? כשאנחנו אוכלים ארוחה עשירה בסוכר, רמות האינסולין עולות. אם נעשה זאת באופן קבוע, יום אחרי יום, הלבלב ימשיך לייצר כמות גדולה מדי של אינסולין. חשבו על אם (הלבלב) שצועקת על בנה הקטן (התאים) בבוקר ובערב. אחרי זמן מה, הילד מתחיל להתעלם מהצעקות, ובהקשר שלנו, קולטני התאים מפתחים "עמידות" לאינסולין ומונעים ממנו מלפעול.

למרבה הצער, הלבלב ממשיך לייצר עוד אינסולין כדי להתמודד עם התנגדות התאים, אבל בסופו של דבר, הוא לא מצליח לעמוד בקצב ומפחית את הייצור. כשתאי הבטא בלבלב מתעייפים ואינם מייצרים מספיק אינסולין,8 רמת הסוכר בדם תתחיל לעלות מעבר לערכים התקינים. זהו מצב שנקרא "קדם-סוכרת". אם רמת הסוכר בגוף ממשיכה להיות גבוהה לאורך זמן, המצב הזה יתקדם לכדי מחלת סוכרת מסוג 2. פגיעה במספר רב מדי של תאי בטא עלולה להקשות על ריפוי המחלה.

בעוד שעמידות לאינסולין גורמת לקדם-סוכרת וסוכרת, היא גם קשורה להתפתחותן של מחלות חמורות אחרות, כולל מחלות לב, אלצהיימר, דיכאון, יתר לחץ דם וכולסטרול גבוה. הדרך הטובה ביותר לטפל במצב הזה של "קדם-קדם-סוכרת" היא באמצעות – כמה צפוי! – שינויים באורח החיים ובתזונה.

מעבר לכך, אצל נשים צעירות, עמידות לאינסולין גורמת למספר עצום של בעיות. מחקרים העלו שזו עשויה להיות הסיבה להתפתחותה של תסמונת השחלות הפוליציסטיות (Polycystic Ovary Syndrome - PCOS). הקשר הזה קיים,9 אבל החוקרים אינם יודעים בוודאות מדוע. עד כה ידוע לנו שנשים צעירות עם בעיות באינסולין מפתחות את תסמונת השחלות הפוליציסטיות. נשים מבוגרות, לעומת זאת, נוטות לפתח מחלת לב עקב עמידות לאינסולין. באחת מנסיעותיי האחרונות לניו דלהי, הודו, לכנס בנושא אורח חיים בריא, פגשתי נשים רבות שסבלו מרשימה ארוכה של תסמינים, כמו עלייה במשקל, בעיות פוריות, אקנה ותסמונת השחלות הפוליציסטיות. זכורה לי בחורה חמודה בת 26 ששמה פוג'ה, שניגשה אליי וסיפרה לי על בעיות המשקל שלה, על ההפרעות במחזור החודשי ועל התפרצויות האקנה.

"אני כבר אישה בוגרת. למה עדיין יש לי פצעונים?" היא שאלה אותי.

סיפרתי לה שהיא לא היחידה שסובלת מהבעיה. "אני יודעת שקשה להאמין, אבל השכיחות של אקנה בגיל המבוגר הולכת ועולה, בעיקר בגלל העלייה בצריכה של סוכר ופחמימות פשוטות", אמרתי לה. דיברנו על התזונה שלה, ונתתי לה כמה עצות לטיפול בבעיה באינסולין שהיא בוודאי סובלת ממנה. אמרתי לה שאם היא תשנה את התזונה שלה, אני בטוחה שהיא תבחין בשיפור תוך זמן קצר.

התסמינים האופייניים לעמידות לאינסולין

תחושה מתמדת של רעב ו/או צמא
עקצוץ בכפות הידיים או הרגליים
עייפות
השמנת יתר
יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה
גם רמה נמוכה מדי של אינסולין גורמת לבעיות. כשהגוף שלנו מייצר פחות מדי אינסולין, רמות הגלוקוז בדם עולות והתאים אינם מצליחים לקבל את הגלוקוז הדרוש להם לייצור האנרגיה. בעקבות כך, אנחנו זקוקים למקורות אחרים (כמו שומן ורקמת שריר) שיספקו להם את האנרגיה הדרושה. תהליך זה עלול לגרום לעייפות ולירידה במשקל.

הורמוני האדרנל
שרי הגיעה אליי לראשונה אחרי שנטורופתית אמרה לה שהיא סובלת מ"תשישות בלוטת האדרנל".

"מה זה אומר בכלל?" היא שאלה אותי.

"ובכן", עניתי, "זה נושא מורכב, אבל ראשית כדאי שתכירי את בלוטת האדרנל ומדוע היא מוזכרת לעיתים קרובות כל כך בהקשר של עייפות. אנשים רבים מייחסים בטעות את תחושת העייפות לתשישות של בלוטת האדרנל". נרחיב על הטעות הנפוצה הזו בהמשך, אבל תחילה חשוב שתדעו כיצד פועלת בלוטת האדרנל, או יותרת הכליה.

למעשה, אלו הן שתי בלוטות בצורת משולש הממוקמות על החלק העליון של כל אחת מהכליות שלנו ואחראיות להפרשתם של שני ההורמונים החשובים, קורטיזול ואדרנלין. הורמונים אלה, הידועים גם כהורמוני הלחץ, מעורבים בתגובת "הילחם או ברח" ומסייעים לנו בשעת לחץ. הגוף שלנו מתוכנת כדי להגן על עצמו מפני מתקפות, ואם הוא נתקל במה שהוא מפרש כאיום – כמו דוב ענק או נמר חושף שיניים – הוא יפריש קורטיזול ואדרנלין שיאותתו לכל המערכת להיכנס למצב של הישרדות ולאפשר לנו לרוץ מהר ולהציל את עצמנו.

לפני אלפי שנים, כשנאלצנו לברוח מדובים ונמרים אמיתיים, זה היה אינסטינקט הישרדותי חיוני, אבל כיום, כשאנחנו מתמודדים ללא הרף עם גורמי לחץ כמו מיילים מהעבודה, פקקי תנועה ומחויבויות היומיום השוחקות, התהליך הזה כבר אינו מועיל כל כך. כשהגוף שלנו נחשף לאיום מודרני – כמו מועד הגשה מתקרב, מכונית שמגיעה ממולנו או מקרה חירום משפחתי – בלוטת האדרנל מפרישה אדרנלין (או אפינפרין), שמתפקד כמו זריקת מרץ מהירה הפועלת בטווח הקצר וגורמת לתסמינים האופייניים והמיידיים של לחץ, כמו האצת קצב הלב. בהמשך, בלוטת האדרנל מפרישה קורטיזול ונוראפינפרין (או נוראדרנלין) כתגובה ממושכת ומשמעותית יותר לאיום. אחרי שהסכנה חלפה (עמדנו במועד ההגשה, תאונת הדרכים נמנעה, או שמקרה החירום המשפחתי הסתדר מעצמו), רמות הקורטיזול אמורות לרדת, ותגובות גופניות אחרות – כמו פעימות הלב המוגברות – אמורות אף הן לדעוך. בדיוק כפי כשקרה לי כשסיימתי את הנאום שלי – התחלתי לנשום לאט יותר, כפות הידיים שלי חדלו להזיע והצלחתי שוב לחשוב בבהירות.

הבעיה מתחילה כשבלוטת האדרנל פועלת תחת עומס יתר, וכפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם, זהו מצב נפוץ ביותר בעולם המודרני והמלחיץ שלנו. רמה גבוהה ומתמשכת של לחץ משבשת את פעולת המערכת שלנו. לאורך ההיסטוריה, הקורטיזול הציל את חיינו ועזר לנו לברוח מהר יותר מהדובים. כיום, אנחנו אמנם מתמודדים עם מתקפות מסוג אחר, אבל תגובת הלחץ שלנו לא השתנתה. הגוף שלנו אינו מבחין בהבדל בין דוב רעב לבין מייל מעצבן שנחת בתיבת הדואר הנכנס שלנו, אפילו שהראשון מאיים על חיינו והשני הוא רק מטרד לא נעים, אך אינו צפוי לסכן אותנו. לכן, בלוטת האדרנל שלנו אינה מספיקה להירגע. כל גורמי הלחץ המודרניים שמציפים אותנו גורמים לה לעומס יתר, והיא פועלת כמו מכונית שהמנוע שלה התחמם מדי. זו הייתה הבעיה של שרי, וייתכן שזו גם הבעיה שלכם. שרי ואני עבדנו יחד כדי לזהות את גורמי הלחץ בחייה ולמצוא דרך בריאה יותר להתמודד איתם בעזרת התוכנית "סוף לעייפות" (ארחיב על כך בפרק 8).

בעוד שהקורטיזול ידוע בעיקר כ"הורמון הלחץ", הוא גם מעורב בתפקודים רבים אחרים. הוא מסייע לגוף לנצל פחמימות, שומנים וחלבונים בצורה יעילה יותר, מפחית דלקת, שומר על לחץ דם תקין ומסדיר את מחזורי השינה שלנו. הקורטיזול גם מסייע לגוף לנהל את איזון הסוכר שלו, או במילים אחרות, את היכולת שלו לפרק פחמימות ביעילות ולמנוע תנודות חדות ברמות הסוכר בדם. כשרמות הקורטיזול יוצאות מאיזון, אנחנו עלולים לסבול מעייפות קשה.

חוסר איזון של הקורטיזול
אם אתם אנשים הישגיים (כמו רבים ממטופליי), סביר להניח שתסבלו מבעיות בקורטיזול. הקורטיזול נחשב לעיתים קרובות כהורמון האחראי לאיזון הורמונלי. הורמון האדרנל הזה משפיע על מגוון רחב של תפקודים בגוף, כמו ויסות רמת הסוכר בדם, תהליכים דלקתיים, המערכת החיסונית, ומה שחשוב מכול – התגובה שלנו ללחץ. חוסר איזון ברמות הקורטיזול הוא גם ההפרעה ההורמונלית השכיחה ביותר במאה ה-21, ואין ספק שהיא נגרמת בגלל הקצב הקדחתני של חיי העבודה והמשפחה שלנו בעידן במודרני.

ביום רגיל, התנודות ברמת הקורטיזול, שנקראות גם "עקומת הקורטיזול" או "המחזוריות הצירקדית של הקורטיזול", נראות כמו עקומת פעמון הפוכה. אנחנו מתעוררים בבוקר, ותוך 30 דקות, ייצור הקורטיזול מגיע לשיא היומי שלו. אך רמת הקורטיזול צפויה לרדת בהדרגה במשך היום ולהגיע לערכים הנמוכים ביותר כשאנחנו הולכים לישון. כשאנחנו נלחצים – משיחת טלפון, ילד בוכה, מועד הגשה קרוב או כל השלושה יחד – אנחנו מייצרים כמות גדולה יותר של קורטיזול. כמות הקורטיזול הגדולה שבמערכת עלולה ליצור "צוואר בקבוק", בדומה לפקק תנועה שנוצר כאשר שלושה מסלולים בכביש מהיר מתמזגים לכביש צר אחד. המערכת פועלת באיטיות רבה, מה שיוצר שיבושים הורמונליים נוספים.

אחד המחקרים מצא שבתקופת אמצע החיים, גורמי הלחץ "הנורמליים" גובים מחיר בריאותי מהמוח שלנו. אצל נבדקים עם ביצועים ירודים במבחני זיכרון, ארגון וריכוז נמצאו הרמות הגבוהות ביותר של קורטיזול. החוקרים גילו גם שההשפעה השלילית של קורטיזול גבוה על ביצועים קוגניטיביים הייתה משמעותית יותר אצל נשים (למרות שהם לא יכלו לקבוע אם הנשים נחשפו ללחץ רב יותר או שהלחץ אצלן פשוט התבטא ברמות גבוהות יותר של קורטיזול).10 אתם לא מוצאים את הטלפון או המפתחות שלכם? האשימו את הקורטיזול.

אם יש פקק תנועה בכביש והתנועה אינה משתחררת (כלומר רמות הלחץ שלכם תמיד גבוהות ולכן הגוף שלכם מייצר הרבה קורטיזול לאורך זמן), הדבר עלול לגרום להפרעות באיזון הקורטיזול, וגם להשפיע על רמות הפרוגסטרון והאסטרוגן. בעקבות כך עלולים להתרחש תרחישים שונים, שעליהם תקראו מייד.

עודף קורטיזול

העליות החדות בייצור הקורטיזול בתגובה ללחץ אמורות להתרחש לעיתים רחוקות ולתפקד כזריקות אנרגיה מהירות שיסייעו לנו להתמודד עם הקשיים הדחופים ביותר במהלך היום (או לברוח מנמר רעב). בחלוף הסכנה, התנודות החדות ברמות הקורטיזול אמורות להפסיק, ובכך לאפשר למערכת שלנו לחזור למצב הרגיל.

אבל כיום, אנשים רבים, כמוני לפני התאונה, לוחצים על פעמון האזעקה מדי יום עקב מתקפות בלתי פוסקות של גורמי לחץ. ייצור מוגבר של קורטיזול לאורך זמן עלול לשבש תפקודים רבים בגוף ולפגוע בבריאותנו. חוסר איזון ברמות הקורטיזול הוא כנראה ההפרעה ההורמונלית הנפוצה ביותר אצל נשים. בעולם המודרני המהיר, המטורף והכאוטי, הייתי מצפה שכולנו נסבול מהבעיה הזו!

כשיש לנו יום עמוס בלחצים – בין שמדובר בלחץ בגלל תזונה, חוסר שינה או שלל גורמים רגשיים, אנחנו מייצרים כמות גדולה של קורטיזול. והקורטיזול זקוק לפרגננולון (pregnenolone), שלעיתים קרובות מכונה "הורמון האם". חוקרים בודקים תיאוריה חדשה לגבי התפקיד שממלא הפרגננולון בהתפתחותן של הפרעות הורמונליות,11 אבל היא נראית לי הגיונית ביותר לאור כל מה שגיליתי על הקשר בין הורמונים, אנרגיה ולחץ. יש לנו רמות נמוכות מאוד של פרגננולון בגוף, וכדי לייצר אותו מהכולסטרול נדרשת כמות גדולה של אנרגיה תאית. פירושו של דבר הוא שאם אתם ממש לחוצים, כמות גדולה של אנרגיה תופנה לייצור פרגננולון, שבתורו ישתתף בייצור הקורטיזול. כל האנרגיה תופנה לתהליכים אלה, במקום לייצור אסטרוגן, טסטוסטרון והורמונים אחרים. למעשה, הפרגננולון "גונב" משאבים חשובים כדי לייצר קורטיזול על חשבון הורמונים אחרים, והדבר עלול לזרוע הרס בכל המערכת.

מה שקרה לשרה, אחת המטופלות שלי, הוא דוגמה נהדרת למה שקורה בחיים האמיתיים בעקבות חוסר איזון ברמת הקורטיזול. שרה בת ה-45 היא רופאה ואם לשלושה ילדים. כשהיא הגיעה למרפאתי לראשונה, היא סיפרה לי על דרישות תובעניות שהיא מתמודדת איתן בבית ובעבודה כאחד. מיותר לציין שהיא הרגישה שחוקה בשני התחומים. היא ניסתה לבצע מספר שינויים באורח החיים שלה. בדומה לנשים רבות, היא קראה מאמרים שכללו עצות להעלאת רמת האנרגיה. היא התחילה לקום מוקדם יותר כדי להתאמן, שכן, היא חשבה שפעילות גופנית תמלא אותה באנרגיה, אך הזמן היחיד שהיא הצליחה להקדיש לכך היה בשעות הבוקר המוקדמות. היא קמה כל יום ב-4:30 בבוקר ויצאה לאימון בעצימות גבוהה במיוחד (כמו קרוספיט). בשבתות, במקום ליהנות מיום מנוחה, היא ביצעה תרגילי משקולות או תרגילים אירוביים בבית. במהלך השבוע, אחרי האימון ולפני שהיא יצאה לעבודה, היא מיהרה הביתה כדי לשלוח את ילדיה לבית הספר. הערבים היו לא פחות לחוצים. היא הייתה עוזבת את המשרד וממהרת הביתה כדי להכין ארוחת ערב לילדיה, והייתה מגיעה למיטה בסביבות 11 בלילה. למחרת הכול היה חוזר על עצמו. לא היה לה זמן רב לעצמה או לסובבים אותה. היא חשבה שהיא מבצעת שינויים חיוביים בחייה, אבל היא עדיין הרגישה מותשת. כשנפגשנו, היא סיפרה לי על חיי היומיום שלה, ומייד שמתי לב לכמה דברים: היא העלתה לעצמה את רמות הקורטיזול פעמים רבות מדי במשך היום ולא העניקה לגופה מספיק זמן לנוח ולהתאושש.

האימונים המפרכים ששרה הוסיפה לשגרת יומה עלולים לגרום ללחץ הורמונלי, או להורמזיס, מצב שברוב המקרים חיוני לחיזוק הגוף*. בכל פעם שאתם מתאמנים, אתם מעודדים את גופכם להתמודד מעט טוב יותר עם לחץ יחסית לאימון הקודם, מה שמחזק אותו לקראת האימון הבא. אימונים בעצימות גבוהה נועדו בדיוק לעשות זאת – להפוך אותנו לחזקים יותר. אבל אנחנו חייבים להקצות לגופנו מספיק זמן להתאוששות, שכן, זהו השלב שבו השרירים מתחזקים. אם לא נעשה זאת, הגוף שלנו יהיה במצב תמידי של הורמזיס ולא יפיק תועלת מהאימון. למעשה, בהיעדר התאוששות מספקת, האימון עלול רק לגרום לנו נזק.

המלצתי לשרה להפחית את תדירות האימונים שלה לשניים בשבוע בלבד ולאפשר לעצמה לישון עד שעה מאוחרת יותר ארבע פעמים בשבוע. אמרתי לה גם לצאת מדי יום להליכות בטבע למשך 20 דקות, כך שהיא עדיין תוכל ליהנות מפעילות גופנית, אך לא ברמת עצימות שמובילה לשחיקה (המלצתי לה דווקא על הליכות בחיק הטבע, שכן, ידוע שכאשר אנחנו יוצאים החוצה לטבע, רמות הקורטיזול שלנו יורדות). הנחיתי אותה לשנות את התזונה שלה מתפריט עשיר בסוכר לתפריט עשיר בסיבים תזונתיים, ליטול פרוביוטיקה לשיפור בריאות המעי, ולשלב גם יומיים של צום צירקדי*. תוך ארבעה ימים בלבד, רמת האנרגיה שלה עלתה, ותוך חודשיים, היא ירדה במשקל, רמת הכולסטרול שלה ירדה והשינה שלה השתפרה. שרה נדהמה מהשיפור שחל בהרגשתה. למרות שהיא הייתה רופאה בעצמה, היא לא ידעה הרבה על הקשר בין הפרעות הורמונליות לרמת האנרגיה והיא הופתעה מאוד לגלות ששינויים מעטים ופשוטים השפיעו במידה משמעותית כל כך על בריאותה.

התסמינים האופייניים לעודף קורטיזול

תחושת מתח ועייפות
קשיי ריכוז
עלייה במשקל, בעיקר באזור הבטן
בעיות עור, כמו אקנה, אקזמה ועור דק
תשוקות לסוכר
נטייה לשטפי דם תת עוריים (סימנים כחולים)
שרה הפגינה את הסימנים הקלאסיים של עודף קורטיזול, אבל רמה גבוהה של קורטיזול בדם יכולה גם להשפיע על מערכת העיכול ולגרום למגוון רחב של בעיות כמו תסמונת המעי הרגיש. לא זו בלבד שקורטיזול מגביר את התיאבון, הוא גם יכול לגרום לדלדול רקמת השריר והעצם ולירידה בדחף המיני. מחקרים מקיפים מצאו שרמות קורטיזול גבוהות לאורך זמן יכולות לגרום להתפתחות של שומן בטני. אם כך, השורה התחתונה היא זו: עליות תכופות ברמות הקורטיזול הופכות אותנו לזקנים יותר, שמנים יותר ומדוכאים יותר ממה שאנחנו אמורים להיות.

אם אתם כל הזמן בפאניקה, עובדים קשה מדי ומרגישים תשושים, סביר להניח שאתם מייצרים יותר מדי קורטיזול. אם אתם מעצימים את הלחץ הזה באמצעות צריכת יתר של קפאין, סוכר ושומני אומגה-6 (המצויים במזונות מטוגנים, בשרים מעושנים וחטיפים מעובדים), אתם רק מוסיפים שמן למדורה. בדומה לכך, פחמימות פשוטות כמו לחם, עוגיות ועוגות פועלות כמו סוכר בגוף ומשפיעות לרעה על המדד הגליקמי שלכם*. גם לאלכוהול יש השפעה שלילית משמעותית, שכן הוא מעלה את רמת הורמוני הלחץ כמו הקורטיזול. זה מפתיע למדיי (וגם מצער, לדעתם של רבים ממטופליי!), שכן אנשים רבים הסובלים מלחץ וחרדה נוהגים להתנחם בשתיית אלכוהול. אבל אל תדאגו, אם אתם אוהבים יין, תוכלו לשתות לפעמים כוס אחת גם במסגרת התוכנית התזונתית שלי.

האם אתם צורכים הרבה קפאין? אתם רק מגבירים את התנועה של רכבי הקורטיזול לאורך מערכת הכבישים המסתעפים מבלוטת האדרנל לכל הגוף, כמו המוח, השרירים וכלי הדם. רכבי הקורטיזול ממלאים את כל הנתיבים ומונעים מהורמונים אחרים, כמו אסטרוגן או פרוגסטרון, מלהגיע לאן שהם צריכים, וכך פקקי התנועה רק הולכים ומתגברים. מובן ששתיית קפה מציפה את גופכם באנרגיה, אבל עודף קפאין מעלה את קצב הלב ולחץ הדם ובעקבות כך, תהיו יותר עצבניים וחסרי מנוחה ממה שהייתם קודם. שימו לב: יש אנשים שהמבנה הגנטי שלהם מאפשר להם להתמודד עם קפאין בצורה טובה יותר מאחרים. גם אם אתם כאלה, נסו להגביל את צריכת הקפה שלכם ל-3-1 כוסות ביום.

חסר בקורטיזול

לעיתים קרובות, מצב זה מכונה בטעות "תשישות בלוטת האדרנל" או "שחיקה של בלוטת האדרנל". בדומה למצב של עודף קורטיזול, גם חסר בקורטיזול יכול לגרום לנו להרגיש עייפים ונטולי אנרגיה, כמו מכונית ללא דלק. לאמתו של דבר, חסר בקורטיזול מתפתח לעיתים קרובות אחרי תקופה ממושכת של עודף בקורטיזול. אם יש לכם רמה נמוכה של קורטיזול, פירושו של דבר הוא שגופכם אינו מסוגל לייצר מספיק קורטיזול, כנראה בגלל עומס יתר ממושך מדי שגורם לכשל פתאומי בייצור.

רמות נמוכות של קורטיזול לאורך זמן יכולות להעיד על בעיה חמורה יותר בבלוטת יותרת המוח או בלוטת האדרנל, ייתכן עקב מחלת אדיסון. התסמינים האופייניים למצב זה הם שינויים בעור, כמו היפרפיגמנטציה, או כתמים כהים על העור, כמו גם חולשת שרירים, שלשולים או בחילות, ירידה במשקל וסחרחורת. ללא טיפול הולם, מחלת אדיסון עלולה להתפתח למצב מסכן חיים.

הורמוני המין
האם ידעתם שהורמוני המין – בעיקר אסטרוגן ופרוגסטרון – הם שני הורמוני מפתח שבמצבים של חוסר איזון עלולים לגרום לעייפות? אני עצמי לא ידעתי על כך בעבר. גיליתי זאת זמן רב אחרי שסיימתי את בית הספר לרפואה.

הורמוני המין שלנו מאוד מורכבים. הם אחראים למספר רב של שינויים הורמונליים ופיזיולוגיים שמתרחשים בגופנו במהלך החיים, החל בגיל ההתבגרות, ועד להיריון ולגיל המעבר. ההורמונים העיקריים המעורבים בתפקוד המיני הם אסטרוגן, טסטוסטרון ופרוגסטרון, שכולם מסייעים לשליטה בתפקוד מערכת הרבייה, בתפקוד המיני, בליבידו ואפילו בזהות המגדרית. רמות ההורמונים האלה משתנות לעיתים קרובות, מה שהופך אותם (כמו גם רבים מהקשרים שהם מובילים להבשלתם) למורכבים כל כך.

הורמוני המין – בעיקר אצל נשים – שולטים בהיבטים רבים של הבריאות ומעניקים לנשים את כוח-העל ליצור אדם ולאפשר את גדילתו. מכיוון שאסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון קשורים קשר הדוק כל כך לשאר הגוף, אין זה מפתיע שכל שינוי באיזון העדין שלהם עלול לגרום למגוון רחב של תסמינים.

כדי להבין טוב יותר את הורמוני המין של האישה, נחזור לרגע לנערה הצעירה והקודרת שהזכרנו בתחילת הפרק. סביר להניח שהיא תגיע בקרוב לגיל ההתבגרות, אם היא לא עשתה זאת כבר, שכן, רוב הנערות מגיעות לשלב הזה בין גיל 8 ל-13. כשזה יקרה, בלוטת האדרנל והשחלות ייצרו פרוגסטרון, אסטרוגן וטסטוסטרון שישתחררו למחזור הדם. תהליך זה גורם לשינויים גופניים גלויים לעין, כמו הופעתם של השדיים, פרץ גדילה, צמיחת שיער בבתי השחי ובאזור הערווה ופעילות יתר של בלוטות הזיעה (פתאום זה הזמן להוסיף לרשימת הקניות חזיות, סכיני גילוח ודיאודורנטים).

אצל בנות, ההורמון אסטרוגן חשוב במיוחד בגיל ההתבגרות, שכן, הוא חיוני להתפתחות התקינה של המוח ומסייע להתפתחות השדיים, המוח, הנרתיק והשחלות. פרוגסטרון הוא הורמון סטרואידי המעורב במחזור החודשי של האישה, כמו גם בהיריון, בהתפתחות העובר ועוד. המחזור החודשי הראשון של האישה מופיע לקראת סיום הבגרות המינית, לעיתים שנתיים אחרי תחילתם של השינויים ההורמונליים שהזכרנו (בשלב זה הגיע הזמן להוסיף לרשימת הקניות טמפונים ותחבושות היגייניות, ואולי גם משככי כאבים להקלת כאבי המחזור).

הורמוני המין גם ממלאים תפקיד מפתח בהיריון ובלידה. כשאישה צעירה נכנסת להיריון, הגוף שלה מייצר את ההורמון HCG (Human Chorionic Gonadotropin – גונדוטרופין שלייתי אנושי), שמעודד את גדילת הרחם כדי לתמוך במערכת החיסונית של העובר המתפתח. העלייה ברמות ה-HCG, האסטרוגן והפרוגסטרון גורמת לתסמיני היריון קלאסיים כמו בחילות והקאות. יחד עם הורמון נוסף בשם רלקסין, הפרוגסטרון מעודד את הרפיית דופנות הרחם ואת התרחבותם כדי להכיל את העובר ואת הגמשת רצועות האגן כדי לאפשר לידה נרתיקית עתידית (תוך ייצוב הירכיים ועמוד השדרה).

נחזור לרגע לאישה בגיל המעבר שחוששת מהתקף גלי חום באמצע פגישה חשובה. היא כנראה נמצאת בשלב שנקרא פרימנופאוזה, או טרום גיל המעבר, השלב שבו רמתם של הורמונים מסוימים יורדת. השחלות מתחילות לייצר פחות אסטרוגן, ובגיל המעבר (מנופאוזה) – בדרך כלל 12 חודשים אחרי המחזור החודשי האחרון – הייצור נפסק לחלוטין.

גם הבנים עוברים שינויים הורמונליים כשהם מגיעים לגיל הבגרות המינית, בגילי 14-9. טסטוסטרון הוא ההורמון הזכרי העיקרי שגורם להבשלת איברי הרבייה, לגדילתם של השרירים והעצמות, להופעת שער הפנים והערווה ולהתעבות הקול. האשכים מתפתחים אף הם, יחד עם שער הגוף ובלוטות הזיעה (מה שגורם לריח החזק והאופייני של בגדי הספורט של נערים מתבגרים). התהליכים האלה מתרחשים לאורך 5-2 שנים: ההיפותלמוס מפריש LSH, שמעורר את בלוטת יותרת המוח להפריש LH, שבתורו מורה לאשכים לייצר טסטוסטרון ו-FSH, שמאותת לאשכים להתחיל לייצר גם זרע. זוכרים את ה-GnRH? ובכן, ההורמון הזה מעודד את ייצור ה-LSH וה-FSH, כך שאתם בוודאי מבינים שהפרעה באיזון ההורמון הזה תשבש את פעילותם של איברי הרבייה.

טסטוסטרון מצוי בגופם של גברים ונשים כאחד, אך לגברים יש רמה גבוהה בהרבה. אצל גברים, האשכים מייצרים כמויות גדולות מהורמון זה, ואילו השחלות ובלוטת האדרנל של נשים מייצרות כמויות הרבה יותר קטנות. אצל שני המינים, הטסטוסטרון חיוני לשמירה על מבנה גוף מיטבי, תיקון הרקמות, איזון הכולסטרול ותפקוד תקין של המוח, האנרגיה והמערכת החיסונית.

הפרעה באיזון האסטרוגן
האסטרוגן הוא ההורמון הנשי העיקרי, למרות שגם גברים מייצרים כמות מסוימת ממנו. הוא חיוני להתפתחות המינית של האישה, ויחד עם הפרוגסטרון, הוא שולט בתפקוד מערכת הרבייה במהלך חייה. קשה לקבוע מהי רמת האסטרוגן האופטימלית, שכן, היא משתנה במידה משמעותית מאישה לאישה. מה שחשוב יותר זה האיזון בין רמת האסטרוגן לרמת הפרוגסטרון. אנחנו צריכים תמיד לשאוף ששני ההורמונים יעבדו בשיתוף פעולה, כדי להימנע מ"אפקט הנדנדה", שבו עלייה ברמת האסטרוגן תופיע יחד עם ירידה ברמת הפרוגסטרון ולהיפך.

עודף אסטרוגן

ייצור מוגבר של אסטרוגן מוביל למצב של עודף בהורמון זה. עודף אסטרוגן גורם לנשים לעלות במשקל (בעיקר באזור הירכיים), לחוש עייפות, וכצפוי, לסבול מירידה בדחף המיני. עודף אסטרוגן הוא תופעה נפוצה – עד 80% מהנשים מעל גיל 35 עלולות לסבול מכך, למרות שזהו מצב קשה לאבחון.12 חוסר איזון ברמת האסטרוגן הוא ההפרעה ההורמונלית השנייה בשכיחותה בקרב נשים (אחרי חוסר איזון ברמת הקורטיזול). בדומה לעודף קורטיזול, גם עודף אסטרוגן גורם לתשישות. סביר להניח שהגורם העיקרי לבעיה זו נעוץ בסביבה שלנו. למרבה הצער, שם מצויים הרבה "מתחזים" שמשבשים את המערכת שלנו. הקסנואסטרוגנים האלה, או האסטרוגנים ה"זרים", הם תרכובות סינתטיות או טבעיות שהמבנה שלהן דומה מאוד (אך לא זהה) למבנה המולקולרי של האסטרוגן. רבות מהתרכובות האלו מצויות במוצרים שאנחנו משתמשים בהם בחיי היומיום, כמו אמצעי מניעה, מוצרי קוסמטיקה, מוצרי פלסטיק ואפילו מזונות מסוימים, וכשהן חודרות לגוף, הן עלולות לגרום לתסמיני עודף אסטרוגן. ללא טיפול, השפעת הקסנואסטרוגנים תחמיר, מה שעלול לגרום לבעיות קשות יותר כמו סרטן ומחלת השימוטו (מחלה אוטואימונית שתוקפת את בלוטת התריס).

גלולות למניעת היריון

האם ליטול גלולות למניעת היריון? זו שאלה שמעסיקה נשים רבות מאוד. לפי דו"ח שפורסם ב-2012 מטעם רשויות הבריאות בארה"ב, כשני שלישים מהנשים האמריקאיות בגיל הפוריות משתמשות באמצעי מניעה. מתוכן, שליש נוטלות גלולות, כך שלמעשה, מדובר ב-10.6 מיליון נשים בקירוב.13 עבור נשים רבות, זו מתנה משמיים שמהווה אמצעי יעיל למניעת היריון או פתרון למגוון רחב של בעיות בריאות, כמו אקנה, תסמינים קשים של התסמונת הקדם-וסתית (PMS) ומניעת סרטן. אבל אין ספק שלגלולות למניעת היריון יש גם חסרונות. הרי הן מכילות קוקטייל של הורמוני מין שמשנה את האיזון ההורמונלי בגוף. זו הסיבה לכך שנשים רבות מתקשות להחזיר את רמות ההורמונים בגופן למצב התקין אחרי שהן מפסיקות ליטול גלולות. הגלולות עלולות לשבש את האיזון ההורמונלי הטבעי בגוף ולגרום למה שמכונה "תסמונת פוסט-גלולות". נשים שמפסיקות ליטול גלולות למניעת היריון עלולות לסבול במשך מספר חודשים מתסמינים שונים, כמו כאבי ראש, תנודות במצב הרוח, אקנה, בעיות פוריות והפרעות במחזור החודשי.

זהו נושא מסובך, שלא ניתן לעסוק בו בהרחבה בכמה פסקאות בודדות בספר, אבל רצוי שתדעו שיש הרבה מידע שגוי ומפחיד מדי אודות ההשפעות השליליות של גלולות. גלולות למניעת היריון אכן משנות את רמת ההורמונים בגופנו והרופאים צריכים לנקוט משנה זהירות כשהם רושמים אותן למטופלות. חשוב שנהיה מודעים לעובדה שהן עלולות לשבש את האיזון ההורמונלי שלנו, אך יש נשים שזהו הפתרון הזול והנגיש ביותר עבורן, ובמקרה כזה, עדיף ליטול גלולות מאשר לא להשתמש באמצעי מניעה כלל.

התסמינים האופייניים לעודף אסטרוגן

תסמינים קשים של התסמונת הקדם-וסתית, כמו דימום כבד
משקל עודף, בעיקר באזור הירכיים
שדיים גדולים
מצב רוח ירוד ונטייה לבכי
עייפות
רמות גבוהות של אסטרוגן עלולות לגרום גם ל-BMI גבוה יותר, לעצבנות, לדיכאון ולתשוקה לפחמימות. בטווח הארוך, הן מעלות את הסיכון לסבול מרגישות בשדיים, מציסטות, מפיברואידים, מאנדומטריוזיס ומסרטן השד. חסר בפרוגסטרון, שמופיע יחד עם עודף אסטרוגן, יכול אף הוא לגרום לבעיות כמו הפרעה בפוריות, הזעות לילה, ישנוניות והפרעה במחזור החודשי.

חסר באסטרוגן

למרות שחסר באסטרוגן הוא בעיה הרבה פחות נפוצה מעודף אסטרוגן, יש נשים שגופן מייצר פחות אסטרוגן מהדרוש, מה שעלול לגרום לירידה במצב הרוח ובדחף המיני. האסטרוגן משפיע על מגוון רחב של תפקודים בגוף (כמו התפתחות העצמות, מצב הרוח וסדירות המחזור החודשי). לחסר באסטרוגן יש מספר גורמים, כולל פעילות גופנית מוגזמת, מחלות של בלוטת התריס ותת-תזונה, אבל הגורם הנפוץ ביותר קשור לגיל ולמיקומנו במחזור החיים המיני שלנו. אצל נשים בתקופת טרום גיל המעבר (אחרי גיל 40), רמות האסטרוגן יורדות באופן טבעי, ובגיל המעבר גופן מפסיק לייצר אסטרוגן. התסמינים של חסר באסטרוגן כוללים את כל הדברים שאנחנו מצפות להם כשאנחנו מתבגרות (לא באמת!): כאבים ביחסי מין בגלל יובש בנרתיק, תנודות במצב הרוח ודיכאון, גלי החום האופייניים ורגישות בשדיים.

התסמינים האופייניים לחסר באסטרוגן

ירידה בדחף המיני ובמצב הרוח
ירידה בזיכרון וקשיי ריכוז
גלי חום
רגישות בשדיים
בעיות בדרכי השתן – שכיחות גבוהה של דלקות בדרכי השתן או בריחת שתן
מחזור חודשי לא סדיר
אמנם הקורטיזול, הורמון בלוטת התריס והאסטרוגן חיוניים במיוחד לרמות האנרגיה, אך יש עוד שני הורמונים חשובים שממלאים תפקיד בשמירה על תחושת חיוניות מיטבית: טסטוסטרון ואינסולין.

טסטוסטרון
הטסטוסטרון נחשב בדרך כלל רק להורמון מין גברי, אך גם נשים מייצרות אותו – אם כי בכמויות קטנות – בשחלות ובבלוטת האדרנל, והוא מסייע לשמירה על בריאות העור והשיער, על דחף מיני תקין ועל טונוס שרירים מיטבי. הוא עוזר גם לזיכרון ולריכוז ותורם לשמירה על רמת אנרגיה תקינה. לכן, כשמתרחשת ירידה ברמת הטסטוסטרון, כל המערכות האלו משתבשות. אצל נשים, חסר בטסטוסטרון גורם ליובש בעור ולנשירת שיער, לכאבים ביחסי מין בגלל יובש נרתיקי, לדחף מיני נמוך, ולעיתים גם לאיבוד טונוס שריר, דיכאון ועייפות כללית. הסיבות לירידה ברמת הטסטוסטרון אצל נשים אינן קלות לאבחון, אבל יש רופאים הסבורים שהיא נגרמת מהפרעה בתפקוד של בלוטת האדרנל, כריתת השחלות, נטילת תחליפי אסטרוגן וגיל מעבר מוקדם. בנוסף, המבנה הגנטי הייחודי שלנו יכול להשפיע על יכולתנו לייצר את התרכובות DHEA ו-DHEA-S, שהן חומרי המוצא של טסטוסטרון.

התסמינים האופייניים לחסר בטסטוסטרון

חולשת שרירים
איבוד רקמת עצם
דחף מיני ירוד
עלייה במשקל
בעיות פוריות
מערכת העיכול
בעבר, השפעתה של מערכת העיכול על בריאות המערכת ההורמונלית שלנו לא זכתה להתייחסות מספקת מצד חוקרים ומדענים. מערכת העיכול עושה הרבה יותר מלעכל את המזון שאנו אוכלים, ורק כעת היא מתחילה לזכות בכבוד הראוי לה. מחקרים שנערכו לאחרונה הוכיחו שמיליוני חיידקים חיים במערכת העיכול שלנו. זהו המיקרוביום שלנו. חיידקים אלה מתקשרים ללא הרף עם המערכת החיסונית ומאותתים לרבים מההורמונים שלנו מה לעשות ומה לא לעשות.14

יש קשר ישיר בין המיקרוביום, למערכת העיכול ולאזור המוחי ששולט ברמות ההורמונים (ההיפותלמוס, למשל). מחקרים חדשים העלו שחיידקי המעי משפיעים על כל ההורמונים יותר ממה שחשבנו. הורמונים – במיוחד אלה שמיוצרים על ידי בלוטת התריס, כמו גם אסטרוגן וקורטיזול – מתקשרים עם מערכת העיכול, מה שמוביל לעלייה או לירידה ברמתם. מערכת העיכול יכולה גם לעזור באיזון חילוף החומרים, בהאטת תהליך ההזדקנות ובשיפור מצב הרוח.

ממצאים מדעיים רבים הולכים ומתגלים מדי יום אודות הקשר בין מערכת העיכול לבריאות שלנו. אני מתעניינת במיוחד בקשר בין מערכת העיכול להורמונים, מכיוון שאני סבורה שזהו המפתח להעלאת רמת האנרגיה. מספר מחקרים פורצי דרך הצביעו על כך שחיידקי המעי משפיעים על רמות האסטרוגן הרבה יותר ממה שחשבנו.15 יש הוכחות רבות לכך שקבוצת חיידקים בשם "אסטרובולום", מונח חדש שמעורר עניין בקרב הקהילייה הרפואית, ממלאת תפקיד חשוב בפירוק האסטרוגן.

חיידקי האסטרובולום מייצרים את האנזים בטא-גלוקורונידאז שמסייע בפירוק האסטרוגן. כשחיידקי המעי בריאים, האסטרובולום מייצרים בטא-גלוקורונידאז בכמות שמספיקה כדי לשמור על רמות אסטרוגן מאוזנות. אולם, כשחיידקי המעי יוצאים מאיזון (דיסביוזיס), רמת הבטא-גלוקורונידאז יוצאת אף היא משליטה, מה שמשבש גם את איזון האסטרוגן. חוסר איזון של חיידקי המעי גורם לבעיות רבות נוספות, כמו נפיחות, עלייה במשקל ואפילו אקנה, ומעלה את הסיכון לפתח מחלות הקשורות לאסטרוגן כמו אנדומטריוזיס, תסמונת השחלות הפוליציסטיות, סרטן השד וסרטן הערמונית.

נוסף על השפעתו על ההורמונים, המעי ממלא גם תפקיד מפתח בתיאבון. הוא גורם להפעלתם של פעמוני האזהרה של הרעב – הלפטין והגרלין – ה"יין" וה"יאנג" של הורמוני הרעב. הורמונים אלה פועלים יחד בצורה סימביוטית כדי לדכא או לעורר את תחושות הרעב והשובע החיוניות לשמירה על משקל מאוזן ורמת אנרגיה תקינה. לפטין הוא בראש ובראשונה הורמון השובע. המטרה העיקרית שלו היא לשמור על המשקל התקין של הגוף, והוא זה שמודיע לנו שאכלנו מספיק אחרי ארוחה משביעה. הגרלין הוא הורמון שמיוצר בתאים ייעודיים בקיבה ובלבלב. כשהקיבה שלנו ריקה, הוא שולח איתותי רעב למוח, שמעודדים אותנו לאכול ולאגור שומן שיהפוך בהמשך לאנרגיה. הורמון זה מעורר גם את מרכז הגמול במוח, וזו הסיבה לכך שכאשר אנחנו מריחים, טועמים או אפילו חושבים על אוכל טעים, אנחנו מייצרים גרלין. היזכרו, למשל, בניחוח השום הנהדר שאופף אתכם כשאתם נכנסים למסעדה איטלקית או בשילוב המופלא של כורכום, זעפרן ותבלינים עשירים אחרים שניתן למצוא במסעדה הודית.

מכיוון שהמעי משפיע בצורה ייחודית על התיאבון, על איזון ההורמונים ועל המשקל שלנו, חשוב מאוד שנשמור על בריאות המיקרוביום. חיידקי המעי אינם מצויים במצב סטטי. אנחנו לא נולדים ומתים עם אותם חיידקי מעי. המיקרוביום הוא אורגניזם חי שמשתנה בהתאם למה שאנחנו אוכלים ולגורמים אחרים הקשורים לאורח החיים שלנו. נרחיב על כך בפרק 5, אך בינתיים, חשוב שתזכרו שאם לא תשמרו על חיידקי מעי בריאים ומגוונים, תהיה לכך השפעה משמעותית ביותר לא רק על העיכול שלכם, שכן, חוסר איזון של המיקרוביום עלול לגרום לעייפות קשה.

המוח
רבים ממנגנוני הפעולה במוח עדיין אינם מובנים לנו די הצורך. אך למרות המסתורין האופף אותם, דבר אחד ברור לנו היטב: בניגוד להנחה הרווחת, בני האדם משתמשים בהרבה יותר מ-10% ממוחם. מיותר לציין שהמוח שלנו עובד קשה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ומגיע לאלפי החלטות בשנייה אחת. כיום, ידוע לנו שהמוח שולט בהורמונים ומתקשר איתם בדרכים רבות יותר ממה שסברנו. מנגנון הפעולה המדויק עדיין אינו ברור לנו, אבל הוא חיוני להבנת הקשר מוח-הורמונים (הידוע יותר בשם "הקשר גוף-נפש"). זו הסיבה לכך שלחץ יכול להעלות את רמות הקורטיזול ושתרגילי נשימה יכולים להורות למוח להירגע ולהוריד את רמתו של הורמון זה. אינכם מאמינים לי? נסו את התרגיל הבא. קחו שאיפה ארוכה וספרו עד שש. נשפו את האוויר החוצה באיטיות, תוך כדי ספירה עד שש. חזרו על כך שלוש פעמים. האם הבחנתם שהנשימה שלכם איטית יותר? פשוט הורדתם את רמת הורמוני הלחץ שלכם!

אנחנו רק מתחילים לגלות כיצד מתרחשת התקשורת הזו ואיך להיעזר בצורה יעילה יותר בקשר בין הגוף להורמונים. אבל למרות שעוד נותר לנו כל כך הרבה לגלות, אנחנו כבר יודעים לא מעט כיצד לחץ כרוני (או ליתר דיוק, הפעלה של מערכת העצבים הסימפתטית וחוסר היכולת לנטרל אותה) עלול לגרום לתחושת ערפול מוחי ו/או מצב רוח ירוד, עייפות, חוסר ריכוז והפרעה באיזון ההורמונלי עקב שיבוש מנגנון הפעולה של ה-GnRH. לקשר הזה יש מקום מרכזי בתוכנית שלי, והיה לו תפקיד מכריע בטיפול שלי בשרי ובמטופלים אחרים. אני בטוחה שגם אתם תוכלו להיעזר בו.

כיצד לאבחן חוסר איזון הורמונלי
בפרק זה סקרתי בפניכם כיצד הפרעות בהורמונים מסוימים יכולות לשבש את המערכת ההורמונלית כולה ולגרום לירידה ברמת האנרגיה ולתחושת תשישות. למרבה הצער, נשים נוטות הרבה יותר מגברים לסבול מהפרעות הורמונליות, וכמו כן, הסיכון להפרעות אלו עולה עם הגיל (איזה כיף!). גם אם שמעתם על בדיקה חדשה או תיאוריית קסם כלשהי, אין בנמצא בדיקה אמינה ומדויקת המוסכמת על כל הרופאים להערכת המצב ההורמונלי של המטופלים. במהלך כל שנות עבודתי והדיונים הממושכים שלי עם עמיתיי, הנושא הזה נותר שנוי במחלוקת. הבעיה היא שרמות ההורמונים שלנו משתנות ללא הרף ויש להם השפעות הדדיות רבות כל כך, עד כי קשה לנו לראות את התמונה הכוללת. חשוב שתקשיבו לגוף שלכם, ואם אתם חשים שמשהו השתבש, התייעצו עם הרופא המטפל. אם אתם חושדים שיש לכם הפרעה הורמונלית, שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

שאלון לאבחון עצמי: האם רמות ההורמונים שלכם מאוזנות?

האם אתם מרגישים עייפים כל הזמן?
האם אתם סובלים מהפרעות שינה?
האם אתם מרגישים עייפים כל היום אבל מתקשים להירדם בלילה?
האם אתם סובלים מתנודות תכופות במצב הרוח?
האם יש לכם מצבורי שומן, בעיקר באזור הבטן או הירכיים?
האם אתם מרבים לסבול מכאבי ראש, ובמיוחד ממיגרנות שהופיעו או החמירו לאחרונה?
האם יש לכם תשוקות מוגברות למזונות מלוחים, שומניים או מתוקים?
האם אתם סובלים מאורטיקריה (סרפדת) או פריחות לא מוסברות בעור?
לנשים: האם אתן סובלות מתסמינים מוגברים של התסמונת הקדם-וסתית?
לגברים: האם אתם סובלים מליבידו נמוך או אחסון שומן מוגבר?
אם עניתם בחיוב על שאלה אחת או יותר, ייתכן שיש לכם חוסר איזון הורמונלי. אם אתם חושדים שאתם סובלים מחוסר איזון הורמונלי, אני מציעה שתפנו לרופא המטפל שלכם ותעשו בדיקות דם מקיפות להערכת רמות ההורמונים. וכמובן, המשיכו לקרוא את הספר.

למרות שהבדיקות שתבצעו עשויות לאתר הפרעות מסוימות ומשמעותיות ברמות ההורמונים, זכרו שקשה לאבחן במדויק את הגורם הסמוי לחוסר איזון הורמונלי, שכן, הפרעה באיזון של הורמון אחד בלבד יכולה להוציא מאיזון הורמונים רבים אחרים. חוסר האיזון הכולל הזה הוא זה שגורם לנו לעייפות ולתשישות.

ועוד כמה מילים על הבדיקות: כחברה, אנחנו מייחסים חשיבות רבה לבדיקות. כשהבדיקות חוזרות תקינות, אנחנו חשים הקלה רבה. חוסר איזון הורמונלי הוא הפרעה מורכבת ביותר, ולכן, לא תמיד ניתן לאבחן אותו באמצעות בדיקות. ייתכן שבדיקות הדם שלכם יהיו תקינות, אבל בכל זאת תסבלו מתסמינים מעיקים. כרופאה, אני מתייחסת לבדיקות כאל פיסת מידע אחת בלבד. חשוב שתקשיבו לגופכם ותשימו לב אם התסמינים משתפרים. אם אתם חשים עייפות, חרדה או לחץ, יש שיטות אבחון אחרות, מלבד בדיקות, שיהיו יעילות יותר באיתור הגורם לבעיה שלכם. זו הסיבה לכך שאחת השיטות הטובות ביותר להעריך את מצב המיקרוביום שלכם היא לבדוק את רמות האנרגיה שלכם. עם התקדמות הטכנולוגיה, כנראה שנוכל בעתיד להשתמש בבדיקות כדי לאבחן הפרעות הורמונליות, אבל כיום, הדרך הטובה ביותר לאתר תסמינים מוקדמים היא בעזרת שאלונים מהסוג שהזכרתי.

הגוף שלנו מספק לנו רמזים. ההורמונים שלנו צריכים לעבוד למעננו, ולא נגדנו. כאשר המערכת ההורמונלית שלנו יוצאת משליטה, אנחנו יכולים להתייעץ עם הרופא המטפל ולבחון יחד איתו אם התסמינים שלנו מצביעים על הפרעה באיזון ההורמונים. ייתכן שהאבחנה לא תהיה חד-משמעית, אבל מכיוון שהתוכנית שלי רחבת היקף, היא יכולה לסייע באיזון מגוון רחב של הפרעות הורמונליות.

קחו לדוגמה, את מרי, עורכת דין ואימא לשניים, שחלתה בסרטן השד בגיל 38, אך ניצחה את המחלה בעזרת ניתוח וכימותרפיה. היא שמחה כל כך להיות חופשייה ונקייה מסרטן, אבל אחרי שנה היא עדיין הייתה עייפה מאוד. כולם הרגיעו אותה שהיא בריאה ושבדיקות הדם שלה "תקינות", אבל היא הרגישה מותשת. ומה שהיה גרוע מכך, למרות העייפות הקשה שליוותה אותה במשך היום, היא לא הצליחה להירדם בלילה ולא הבינה מה קורה לה.

ברוב תסכולה, היא הגיעה אליי לייעוץ. בחנתי את כל ההיסטוריה הרפואית שלה ואת בדיקות הדם ואז בדקתי אותה בעצמי. ביקשתי ממנה לבצע כמה תרגילים, כמו לקום מהרצפה ממצב של ישיבה בשיכול רגליים ("ישיבה מזרחית") מבלי להיעזר בידיים (נסו לעשות זאת. זה הרבה יותר קשה ממה שזה נראה!). זהו תרגיל שמנבא ביעילות אריכות ימים.

שוחחתי עם מרי באריכות, והיא סיפרה לי שנוסף על העייפות שמעיקה עליה, היא סובלת מערפול מוחי, מעלייה במשקל ומהפרעות שינה. היה לי ברור שרמות ההורמונים שלה יצאו מאיזון. הייתה לה רמה גבוהה מדי של קורטיזול, שכפי הנראה גרמה למגוון התסמינים שמהם היא סבלה. במקרה שלה, הן הסרטן והן הטיפולים שהיא קיבלה גרמו לה להצפה הורמונלית, אבל בהיותה אישה בת 40, היא גם עברה שינויים טבעיים שמשפיעים על רמות ההורמונים. החלטנו שהיא תתחיל ליישם את עקרונות התוכנית שלי. היא חזרה אליי אחרי שישה שבועות, ודיווחה לי בשמחה על התקדמותה. "אני לא מאמינה! אני מרגישה שמצב הרוח שלי השתפר, גם העיכול שלי טוב יותר, ומה שהכי חשוב, יש לי הרבה יותר אנרגיה!" היא אמרה.

מהמקרה של מרי ניתן ללמוד שהפרעות קטנות וגדולות ברמות ההורמונים משפיעות על הגוף כולו וגורמות לעייפות, לירידה ברמת האנרגיה ולתחושות לחץ, שחיקה וערפול מוחי. החדשות הטובות הן שאנחנו יכולים לאזן את רמות ההורמונים ולחדש את מאגרי האנרגיה שלנו.

הפרק הבא מסביר כיצד גרמנו להורמונים שלנו לצאת מאיזון ומהם הגורמים הקשורים לסביבה ולאורח החיים שלנו, כמו לחץ כרוני או קיצוני ותזונה גרועה, שתורמים להתפתחותן של הפרעות הורמונליות. בואו נלמד כיצד שיבשנו את האיזון ההורמונלי שלנו וכיצד נוכל להחזיר לעצמנו את האנרגיה שאבדה לנו.

* הערת העורך המדעי: המקצב הצירקדי הינו השעון הביולוגי העיקרי שלנו שפועל במחזוריות של 24 שעות.

* הערת העורך המדעי: אם מאבחנים את המחלה בשלב יחסית מוקדם, ניתן לעיתים להביא את הבלוטה חזרה לאיזון ללא טיפול תרופתי, אלא באמצעים טבעיים בלבד.

* הערת העורך המדעי: האינסולין מחדיר סוכר לתאים על ידי פתיחת תעלות הגלוקוז בממברנת התאים וכך מאפשר לגלוקוז לחדור פנימה.

* הערת העורך המדעי: גלוקגון משתחרר כאשר רמת הסוכר בדם נמוכה. הוא גורם לכבד ולשרירים לשחרר את מאגרי הסוכר שלהם אל מחזור הדם.

* הערת העורך המדעי: הורמזיס הוא מצב שבו חשיפה מבוקרת למקור סטרס או רעלן, לא רק שלא מזיקה לגוף, אלא משפרת את תפקודו. דוגמאות לכך הן חשיפה קצרת מועד לקור, צום ועוד.

* הערת העורך המדעי: צום צירקדי הוא צום שבו שעות האכילה מותאמות לשעות הערות המרכזיות של הגוף במהלך היממה, כלומר אכילה מהבוקר ועד אחה"צ.

* הערת העורך המדעי: לחם מלא 100% ללא תוספת סוכר שנאכל עם כמות גדולה של ירקות לא יגרום להפרעה משמעותית במדד הגליקמי.