פֵיַת הָאָלֶרְגִּיָּה שֶׁל נָאיָה

זֶהוּ סִפּוּרָהּ שֶׁל פָּעוֹטָה מְתוּקָה וּשְׁמָהּ נָאיָה, שֶׁמִּתְמוֹדֶדֶת עִם אָלֶרְגִּיּוֹת שׁוֹנוֹת וּמְגֻוָּנוֹת לְאֹכֶל. הִיא אֵינָהּ מְבִינָה לָמָּה הִיא לֹא יְכוֹלָה לְשַׂחֵק כְּמוֹ כֻּלָּם בְּגַן הַמִּשְׂחָקִים וְלֶאֱכֹל עִם כָּל הַיְּלָדִים, וְאִמָּא שֶׁלָּהּ לוֹקַחַת אוֹתָהּ יָד בְּיָד לְמַּסָּע שֶׁבּוֹ הֵן מְבִינוֹת נוֹשֵׂא שֶׁלֹּא הִכִּירָה בְּחַיֶּיהָ.
בְּעֶזְרַת הַדִּמְיוֹן, אִמָּא שֶׁל נָאיָה מַצְלִיחָה לְתַוֵּךְ עֲבוּרָהּ אֶת הַמְּצִיאוּת הַחֲדָשָׁה שֶׁלָּהּ, וְכָךְ תּוּכַל נָאיָה לְאַחַר מִכֵּן לְלַמֵּד אֶת חֲבֵרֶיהָ עַל נוֹשֵׂא הָאָלֶרְגִּיָּה וְעַל הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הֵם יְכוֹלִים לִשְׁמֹר עָלֶיהָ.

מַטְּרַת הַסֵּפֶר הִיא לְהַעֲלוֹת אֶת הַמּוּדָעוּת שֶׁל מְבֻגָּרִים וִילָדִים לְתוֹפַעַת הָאָלֶרְגִּיָּה וּלְלַמֵּד אֶת יְלָדֵינוּ שִׁעוּר חָשׁוּב לְחַיִּים עַל הִתְחַשְּׁבוּת וְקַבָּלָה כְּלַפֵּי בְּנֵי אָדָם הַשּׁוֹנִים מֵאִתָּנוּ.

הודיה בן זקן סלומון, נשואה לרועי, אמא של נאיה וצלמת משפחה.
המילים נכתבו מתוך כאב של אמא לבת ומרצון עז להעלות מודעות לנושא, המכתב הפך לספר.

קוֹרְאִים לִי נָאיָה, וַאֲנִי בַּת שָׁלוֹשׁ.
בְּכָל יוֹם הוֹלֶכֶת לַגַּן שֶׁל שׁוֹשׁ.
הַיּוֹם, אַחֲרֵי הַגַּן, הָלַכְנוּ לְגַן הַמִּשְׂחָקִים.
רָצִיתִי לְשַׂחֵק כְּמוֹ כָּל הַיְּלָדִים.
אִמָּא לֹא הִסְכִּימָה שֶׁאֶתְקָרֵב לַנַּדְנֵדָה
שֶׁעָלֶיהָ יַלְדָּה שִׂחֲקָה וְאָכְלָה.

חָזַרְתִּי עֲצוּבָה
וְשָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא:
"אִמָּא, לָמָּה אַתְּ לֹא מַסְכִּימָה?"

אִמָּא אָמְרָה:
"פֵיַת הָאָלֶרְגִּיָּה בָּאָה אֵלַיִךְ לְבִקּוּר,
וְיֵשׁ כָּל מִינֵי דְּבָרִים שֶׁבִּשְׁבִילֵךְ –
לֶאֱכֹל מַמָּשׁ אָסוּר."
"מִי זֹאת פֵיַת הָאָלֶרְגִּיָּה?" שָׁאַלְתִּי,
"וְלָמָּה הִיא בָּאָה לְבַקֵּר אוֹתִי?"
אִמָּא אָמְרָה:
"נָאיָה מְתוּקָה, אַתְּ כְּבָר גְּדוֹלָה, זֶה בָּרוּר.
שְׁבִי לְיָדִי וַאֲסַפֵּר לָךְ אֶת כָּל הַסִּפּוּר.