"היי הגרסא הכי טובה של עצמך! עשי תמיד את הכי טוב שאת יכולה. היי הכי יצירתית, הכי ממוקדת במטרה. כשאת מכוונת לירח, את תכבשי לפחות את פסגת ההר."
(אמילי רוברטס, מייסדת 'בסט גירל קוסמטיקס' ו'סטוקר ביגוד והלבשה' ומחברת הספרים 'מלכה בחיי היום יום', 'טובה יותר ממצויינת' ועוד רבים וטובים שראו אור בעברית בהוצאת 'בר השגה')
***
לוק שחשבתי שהוא הורס היום בעבודה: הלקוחה שהסכימה להצטלם, תיירת מקסימה בשם כריס, לובשת מכנסי ליליאן וטופ ג'וזפין דה לוקס. נעלי איזדורה בניחוח של נעלי ריקוד אבל עם עקב שפיץ מאוד רציני, שבא בניגוד מתריס להדפס הילדותי שעל החולצה ולמכנסיים שמתרחבים מתחת לטוסיק המושלם של הבחורה הבינלאומית הזו.
מעצב הבית של 'סטוקר' נוהג לקרוא לכל הבגדים שהוא מעצב בשמות הפרטיים של שחקניות וזמרות מפורסמות. לפעמים גם בשמות דמויות נשיות חזקות מספרים וסרטים או מאהבות של גברים מפורסמים. בגדול, כל שם של פאם פאטאל כלשהי הולך. זה משדר דימוי של נשים מעוררות תשוקה ואובססיה, וזה הולך יפה עם הליינים שסטוקר אוהבת למכור לנשים. יש לנו ליינים של בגדי עבודה אלגנטיים ושמרניים יותר וליינים קצת יותר סקסיים. אני מנהלת חנות שמוכרת בגדים לנשים כמוני, שהשאיפה שלהן בחיים היא להיות מושלמות.
אז מצד אחד, אני קצת מתקרבת לשם, אחרי שלפני שנתיים סיימתי להוריד עשרים קילו והצלחתי לשמור על זה עד עצם היום הזה, למרות כל הפיתויים (זו הסיבה שאני מנהלת חנות בגדים ולא מסעדה. גם את זה הציעו לי), ואחרי שמנהל האזור הראשון שלי ב'סטוקר' החליט שאני סוג של עילוי בתור מוכרת והחליט לקדם אותי לניהול חנות, והאמת היא שגם בזה אני טובה. וגם כי המעלית בבניין שלי מקולקלת רוב הזמן, כמו עכשיו למשל, ומרוב טיפוסים במדרגות התחת שלי הולך ומתחטב יותר ויותר. אפילו יונתן העיר לי על זה. כן, אותו יונתן שעמד עכשיו, כשנכנסתי, בכניסה לבניין עם החברה הנוכחית שלו והתמזמז איתה בלהט תוך שהוא משעין אותה על רכב שעמד בכניסה לחצר, כנראה הרכב שלה. הוא עדיין מרגיש נוח להעיר לי מדי פעם על זה שהתחת שלי התחטב מכל המדרגות האלה.
מצד שני, קצת קשה להיות מושלמת כשאת גרה בשכנות לאקס שלך. זה קצת כמו פצצת עצבים מתקתקת. עוד יותר קשה להיות מושלמת כשיש לך כלב שאת לא יכולה להפסיק לשחק איתו וכל הבגדים שלך מלאים בנשורת שלו. הילה צוחקת עליי לפעמים שאני הצמחונית היחידה שלובשת פרווה כל הזמן. אני פותחת את הדלת, מתנשפת מהטיפוס בכל המדרגות, רק כדי לגלות שהקטסטרופה שוב התרחשה.