ז'אנר: רומן | היסטוריה | מדע
עמודים: כ-200 עמודי A4סבי נולד בסוף המאה התשע עשרה ומת במאה העשרים. הוא הכיר עולם של בורות, אנאלפביתיות, אמונות תפלות והרבה, הרבה מאוד אשליות שמכרו אנשים רעים ואשר היו מלוות במעשי אכזריות נוראים.
איש ספר היה סבי, קרא כל שניקרה לפניו, וכמו קוראים נלהבים רבים, חלם גם הוא לכתוב ספר, ספר אחד גדול, שיתפרסם בכל העולם, שיתורגם לכל השפות, לא על אידיאולוגיה חדשה ומבטיחה, לא פילוסופיה או מדע, לא משהו מתוחכם ויומרני, אלא ספר מעניין, מושך, עממי, שיהיה מבוקש בעולם כולו.
יתכן שהיה בעל דמיון מפותח, אלא שהעולם שבו גדל, התבגר, וחי בו, העולם שידע והכיר מקרוב, היה מצומצם ומוגבל, השתרע על פני השטחים הגדולים הנפרשים בצומת הגבולות של אוקראינה, רוסיה הלבנה ופולין, לשם עברה משפחתו כשהיה בן שלוש. מפי אביו שהיה מורה, ידע כי האזור שבו חי עובר מריבונות רוסית לפולנית וחוזר חלילה, כאשר למעשה שלטו בו האוקראינים.
על פי הסיפורים של בני המשפחה היה סבי איש מאוד נמוך, פחות ממטר וחצי, אישתו הייתה גבוהה ממנו במעט. המרכלים הוסיפו, במעין שמחה לאיד, כי סבתי הייתה בשלבי הריונה האחרונים ביום חתונתה, תוצאה של יחסים אסורים עם אחד מבניו הצעירים של השכן, בן איכרים אוקראיני, גוי כמובן. הסתובבה גם שמועה אחרת, כי לא מרצון נעשה המעשה, הנערה הצעירה עברה סידרה של מעשי אונס מידי אותו שכן צעיר ואלים. כל אגף במשפחה אימץ לעצמו את הגרסה שנראתה לו, האמת לא הייתה ממש חשובה. אחר נישואיו, זכה סבי באמונו של חותנו, סוחר אמיד, סיטונאי של כלי כתיבה ונייר וכך הפך והיה לסוכן של מוצרים אלה באזור. היה נע ונד בין ערי ועיירות המחוז ואף הרחיק עד לערים גדולות כמו קייב, וורשה, ווינה, סנט-פטרבורג ומוסקבה.
לא היו לו מכרים וגם לא ידידים בכל המקומות בהם עבר במסגרת עבודתו, הכיר מעטים, רק את אלה שהיו קשורים לעיסוקיו בכלי כתיבה ומוצרי נייר. נסיעות אלו הרחיבו מעט את הבנתו את העולם סביבו ואפשרו לו להשיג את כל אותם ספרי קריאה ועיתונים שלא ניתן היה למוצאם במחוזות מגוריו. את שעות הנסיעה הארוכות בין הערים והעיירות היה מקדיש לקריאתם.
בשעות הערב, שעה שהיה נותר לבדו, הרחק מביתו, בעיר זרה, בחדר בבית מלון או באכסניה, היה מתיישב לכתוב את סיפרו הגדול.
לא צלחה דרכו הספרותית של סבי. כאשר חלק ניכר מפרקי הספר כבר היו כתובים, מת חותנו מעסיקו. בניו, שהירושה עברה לידיהם, לקחו לידיהם את ניהול העסק שעד מהרה הפך ללא רווחי וסבי נאלץ לוותר על משרתו. לצורכי פרנסה, פתח בביתו חנות קטנה בה מכר מכשירי כתיבה, מבחר של מוצרי נייר, ספרים ועיתונים. מאוחר יותר הוסיף גם טבק ודברי סדקית שונים.
לא היה לו עוד את הזמן הדרוש לכתיבה. לעתים תכופות היה נדרש לנסוע לעיר הקרובה לשם השגת סחורה לחנותו וכך נפל חלק גדול מהעבודה על כתפיה של סבתי שהפכה להיות עזר כנגדו בחנות. בתחילת שנות החמישים לחייו לא עמדו לו יותר כוחותיו הנפשיים, שימחת החיים אבדה לו, ובלעדיה לא היה לספרו כל סיכוי.
שני חיילים אוקראינים שיכורים, או אולי היו אלה שוטרים, נכנסו לחנות יום אחד בטעות, חשבו כי ניתן להשיג בה שתייה. ניסיונותיהם הנואשים של זוג הזקנים להסביר להם כי אינם מוכרים משקאות חריפים העלתה את חמתם של שני השיכורים, אולי בגלל שראו לפניהם זוג יהודים זקנים, נמוכי קומה וחלשים, רצחו את שניהם והעלו באש את החנות.
סבי חי בתקופה פוליטית סוערת. רעיונות עיליים ואידיאולוגיות קיצוניות שהתפשטו בכל רחבי העולם סחפו איתם אוכלוסיות שלמות, התמזגו בקלות עם ברבריות נוראה, עם תנועות שהשנאה הייתה כל תורתם, עם קבוצות שחלמו על הרס הקיים. האמינו כי מההריסות חייב לקום עולם טוב יותר, הרי לא יכול להיות גרוע יותר, כך חשבו. הם טעו, יכול היה להיות ואכן היה גרוע יותר. הימים היו ימיה הראשונים של מלחמת העולם הראשונה, תקופת האנרכיה בה החלה המהפכה הרוסית. גורלם של שני השיכורים הרוצחים לא נודע.
אבי היה הבן הבכור. ממדי גופו הגדולים הצביעו על כך כי אביו הביולוגי היה אכן אותו בן איכרים אוקראיני ממנו ירש גם חוסר סובלנות לכל מה שלא תאם את מצבי רוחו. מאמו ירש את מעט התבונה שהייתה בו ואילו מאביו החורג, סבי האמיתי, קיבל את החינוך שהפך אותו לאיש חלומות, לימד אותו לבנות לעצמו עולם של אשליות שנתן לו את הכוח והיכולת להתמודד עם כל כישלונותיו.
ארבע אחיות היו לאבי, כולן קטנות קומה ונחבאות אל הכלים, כאילו מבקשות שלא ישימו לב אליהן, כאילו לא קיימות בפועל. הבכירה שבין ארבעת האחיות הביאה עמה את כתביו של סבי כשעלתה לישראל, זיכרון אחרון מהוריה הקבורים בנכר. לאחר שנים שארגז הקרטון שבו היו ארוזים הניירות החליף מספר ארונות בדירתה החליטה להיפטר ממנו. כנראה שמצפונה היקשה עליה לזרוק שריד אחרון זה לפח ולפיכך העבירה אותו לידי אבי לשמירה במחסן. ברגע שיצאה את פתח ביתנו, פנה אבי אלי, העביר לי את הארגז בצרוף הוראה ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים, לפח!
אלא שסקרנותי גברה עלי ובמקום לזרוק אותו, החבאתי את הארגז במחסן כדי שאוכל לבחון את תכולתו מאוחר יותר. לאחר שעברתי על החומר החלטתי לשומרו. לא, לא הבנתי מילה מהכתוב, החומר כולו היה כתוב בפולנית.