דף הבית > כשאנחנו 1 - כשאנחנו מתנשקים
כשאנחנו מתנשקים
הוצאה: אדל - הוצאה לאור
תאריך הוצאה: 02-2022
קטגוריה: ספרות רומנטית וארוטית
מספר עמודים: 277
ניתן לרכישה גם במארז כשאנחנו - המארז המלא כשאנחנו - המארז המלא

כשאנחנו 1 - כשאנחנו מתנשקים

         
משתתף במבצע ספרים חמים
תקציר

צ'אד טאקר

לטאבי יש עיניים ירוקות בוערות ושפתיים אדומות כרימון, והיא מחוטבת באופן מגרה בכל המקומות הנכונים. אף שהיא אחייניתו של המטיף, היא ילדה רעה, ללא ספק, ואחרי מה שאיבדתי, אני לא מחפש צרות. אנחנו כמו שמן ומים, לא מתערבבים, אבל כאשר אנחנו מתנשקים... כל התוכניות שתכננתי, כל ההבטחות שהבטחתי לעצמי, עולות בעשן. מה שיש בינינו מחשמל, אבל אני לא יודע אם הוא יהיה חזק מספיק כדי להשאיר אותנו יחד.

טאבי גרין

צ'אד הוא סגן השריף. יש לו חיוך סקסי, ישבן מחוטב וגוף שלא מהעולם הזה, אבל אני ילדה רעה, תשאלו את כל הזקנות החמוצות בעיירה, וברור שהוא לא בשבילי. הוא חייל לשעבר, גיבור לאומי. הוא רוצה יציבות, ואני רוצה לעוף מפה. הוא אוהב את החיים הפשוטים, אבל אני... אני נועדתי לגדולות. יש לי תוכניות שפורצות הרבה מעבר לגבולות אושנסייד, ברור לי שאני והוא זה משהו שלעולם לא יצליח, אבל כשאנחנו מתנשקים...

כשאנחנו מתנשקים מאת סופרת רבי המכר טיה לואיז הוא רומן רומנטי על הפכים שנמשכים זה לזה. זה סיפור על גיבור סגן השריף ועל ילדה רעה, ועל מה שקורה כשהם מפסיקים להיאבק ונכנעים לאהבה.

פרק ראשון

1
טאבי
חודש אוגוסט
האוויר טעון בחשמל כשאת רעה. זרמים קלים טסים בעורקייך כמו גחליליות המלחכות את קצות הדשא הגבוה, וקיבתך מתכווצת. את נמצאת על הקצה, עוצרת את נשימתך...

או שאולי זאת רק אני.

"תעברי דרך הפתח."

בלייד מצמצם את עיניו. כשהוא מביט בי, השטן מרקד בעיניו הכחולות. הוא אוחז בפינת גדר הרשת והיא משמיעה קול חריקה מתכתי כשהוא מרים אותה.

השעה אחת־עשרה ושלושים, ואוויר הלילה חם ולח כמו מטלית רחצה חמה על עורי החשוף. אני משתחלת מבעד לפרצה ומרימה את ידיי כדי להגן על שערי ועל אוזניי.

המרווח גדול דיו כדי לאפשר לי לעבור, והפרצה מוסתרת מאחורי מחסן הכלים. נשמע קול רחש ואחריו צליל של טפיחה, וקולות אלה אומרים לי ששנינו עברנו מבעד לפרצה.

המלווה השובב שלי עומד לו באור הירח ומחייך. שערו כהה, עורו חיוור וצללים מעניקים עומק לעיניו, לאפו ולפיו. הוא נראה כמו אחד מאותם ערפדים מפחידים ועם זאת סקסיים.

או שאולי אני קצת מסטולה.

"בואי נעשה את זה!"

הוא שורק לעצמו ופושט את ז'קט העור השחור שלו. הבאה בתור היא חולצת הטי הלבנה, והיא חושפת קעקוע של נחש צנוף על אזור הגב העליון. לאחר מכן הוא מסיר את מכנסי הג'ינס ורץ היישר לבריכה, חודר מבעד לפני המים החלקים במתז קולני ובדרכו מאפשר לי לראות מעט מישבנו המחוטב.

אני נחלצת ממכנסי הג'ינס שלי ופותחת את כפתורי חולצתי בעלת השרוולים הקצרים. אני קצת מסוחררת בגלל הגראס שזה עתה עישנו בביתי, בית הכומר הישן שליד הכנסייה, לפני שעלה בנו הרעיון להתפלח אל בריכת מוטל 'פלאקי דאק'.

המוטל רחוק מהכביש הבין־מדינתי, ורחוק מדי מהחוף מכדי שיהיה אטרקציה לתיירים. הוא עתיק כמו מתושלח ונטוש לחלוטין. אף אחד לא שוהה פה אף פעם.

אני יורדת לאט במדרגות אל האזור הרדוד שבבריכה. המים החמימים מגיעים לשוקיי, לברכיי, לתחתוניי ואז למותניי.

בלייד נמצא מתחת למקפצה, מתבונן בי כשפיו שקוע במים, כמו כריש או תנין. גבותיו מתרוממות כאשר המים מגיעים למותניי.

מבעד לאדי עשן הגראס שעישנו, הוא דרש שנעשה משהו שלא עשיתי בעבר. אמרתי שאין הרבה דברים באושנסייד שעדיין לא עשיתי, ואז חשבתי על המקום הישן הזה.

רחצה בעירום עם אחיינו השובב והמקועקע של ראש העיר רודס היא הדרך הספונטנית וחסרת האחריות המושלמת לגרש מליבי את כל הזיכרונות על טרוויס ווקר.

חומצה בוערת בקיבתי. לפני שלושה חודשים טרוויס המקועקע נכנס לעיר בסערה על גבי אופנוע 'הארלי', נישק אותי ואמר שאני הבחורה היפה ביותר שהוא אי פעם ראה. שכבנו זה עם זה קרוב לשישה שבועות, עד שתפסתי אותו חומק מבעד לחלון חדר השינה של דייזי סֵיילס.

הוא אפילו לא הכחיש ששכב איתה. הוא אמר שאושנסייד נעשתה 'מגבילה מדי', עלה על ה'הארלי', הצית סיגריה ונסע.

חתיכת אידיוט.

זה העונש שלי, על שהורדתי את כל המגננות. אני הולכת על קרקעית הבריכה ומחזיקה את ראשי מעל לפני המים כשאני מתקדמת לעברו של בלייד, שמחכה בחלק העמוק יותר של הבריכה. מתחת למקפצה גם חשוך יותר.

"כמה זמן אתה מתכנן להישאר באושנסייד?" לא באמת אכפת לי. בלייד הוא סטוץ ואני נכנסת לזה בעיניים פקוחות.

"לא יודע." הוא מחבק את מותניי, כפות ידיו חמות נגד עורי החשוף. "אימא אמרה שהדוד ג'ון צריך ל'יישר' אותי קצת."

הוא מחייך וגומת חן מופיעה בלחיו. פיסת מידע זו גורמת לי לצחוק ואני משעינה את מרפקיי על כתפיו.

"כבר שמעתי דברים כאלה בעבר." אני שולחת מבט עורג אל השדה שממנו באנו. אני מתה לעוד גראס, או לפחות לשישיית בירה.

"ומי מנסה ל'יישר' אותך?" הוא שואל, מעביר את אצבעותיו לאורך צידי גופי. אני מביטה בעיניו ומושכת בכתפי קלות.

"הדוד שלי, הכומר גרין."

"את לא רצינית!"

הדרך שבה הוא מבטא את המילים, בפליאה ובצחוק, גורמת לו להיראות צעיר, כמו ילד. אני לא אוהבת את מה שזה גורם לי להרגיש, במיוחד כשאני חשה את זקפתו הקשה נגד בטני.

אני משרבבת את שפתיי ומרימה את ידיי כדי לתפוס בשולי קרש המקפצה משני הצדדים, ובכך מתרחקת מזרועותיו. "חייתי בביתו על פי החוקים שלו עד שהייתי מבוגרת מספיק כדי לצאת משם."

"אני מבין את זה."

גם בלייד תופס בקרש המקפצה, מחקה את התנהגותי. אנחנו נמצאים זה מול זה, ואני מתפעלת משריריו המשורגים. נחש נוסף מקועקע סביב החלק העליון של זרועו, אבל הקעקוע נראה חובבני, כאילו עשה אותו בעצמו.

"אז אתה נשאר?" אני מכווצת את שפתיי.

הוא קורץ לי. "זה מה שהם אומרים לי."

שריריו נעים כשהוא מתקדם בידיים פשוטות קדימה. גופינו נפגשים.

"העתיד נראה הרבה יותר ורוד עכשיו, כשאת פה."

אני לא יודעת אם אני מתפכחת בהדרגה או אם ההתלהבות שלו היא זו שמכבה את הקסם.

מוקדם יותר אחר הצהריים, בלייד נכנס בצעדים קלילים אל תוך המאפייה שבה אני עובדת. הזיכרון של טרוויס הבוגדני זהר והאפיל על הכול, והחלטתי שאני צריכה לעשות מעשה חסר אחריות כדי לאוורר את המצוקות.

"אתה חדש פה," אמרתי, מבליטה בהתגרות את מותניי.

"הדוד שלי הוא ראש העיר," הוא ענה במשיכת כתף רברבנית.

"מספיק טוב בשבילי." הלכתי בעקבותיו במורד המדרגות ונכנסתי ל'ביואיק' החבוטה שלו, שהחנה בחזית המאפייה.

נסענו אל רצועת החוף הצרה של אושנסייד, באזור שבו בנייני השיכונים מסתירים את החוף כמו חומה ותיירים גודשים את החול. שתינו כמה בירות בבר המקומי ב'טונה טיקי', לפני שהוא הוציא שקית קטנה של גראס וחזרנו לביתי כדי לעשן.

בסך הכול היה זה יום של כיף ושל חוסר אחריות, אבל ההתלהבות שלי בהחלט מתחילה להתפוגג.

בלייד מחייך חיוך נערי, ואני מחליטה שאני לא מחפשת איזה רומן קיץ בהשראת דני וסנדי מ'גריז'.

הוא מקרב אותי אליו בידיו עד ששדיי נמעכים אל חזהו. רגליו נכרכות סביב רגליי ומושכות אותי אליו, ואני מרגישה את העוררות שלו לוחצת על התחתונים שלי.

עברו יובלות מאז חוויתי אורגזמה עם מישהו, ואני לא מתנגדת לסטוץ עם הילד הרע החדש שהגיע לשכונה.

הוא מחייך חיוך של ניצחון לפני שהוא מטה את ראשו ומנשק את לחיי בשפתיו הרכות. אני מפנה את פניי, מוכנה לנשק אותו, ובכל זאת לפני כן אני מציבה אזהרה.

"אל תיקשר אליי."

צחוקו מזכיר לי את ג'יימס דין בצעירותו. אנחנו מתקרבים זה לזה. עוד שנייה והשפתיים שלנו ייפגשו, הלשונות שלנו ישתלבו. איברי מתחמם ונעשה לוהט, ועוברת בי מחשבה על כך שאין לי קונדום.

אין מצב בחיים שאשכב איתו בלי הגנה, כאשר...

נשמע קול 'קליק!', כאילו הורידו מפסק ראשי, וכל אזור הבריכה מוצף אור. אני עוזבת את קרש המקפצה ושוקעת בתוך המים.

"מה, לעזאזל!?"

גם בלייד שוקע במים ומצטרף אליי בשולי הבריכה. המים כמעט לא מציעים כל הגנה כאשר הפנסים מאירים בכל הכוח את גופינו העירומים למחצה מתחת לפני המים. אני מרימה את מבטי. אנחנו מוקפים.

"הנה היא! ידעתי שזה היה הקול שלה."

בטי פפר עומדת בצד הבריכה ורוכנת מטה, עטופה בחלוק מגבת בצבע אפרסק. התסרוקת המנופחת והסגולה שלה בוהקת סביב ראשה המזדקן כשהיא מצביעה לעברי באצבע גרומה.

"מה את עושה בבריכה שלי, טאבת'ה גרין?"

קולה נוקשה כמו תמיד, קולה של מורה, שתהיה כזאת עד יומה האחרון.

"כמו מה זה נראה לך?" אני לועגת, "פגישת תפילה?"

"הבריכה נסגרת עם חשיכה, טאבת'ה, והיא שמורה לאורחים רשומים בלבד."

היא אומרת את זה כאילו אני לא יודעת טוב מאוד שאנחנו מפירים את החוק.

"מי זה שם איתך? זה ג'ימי רודס? ג'ימי, זה אתה?"

עיניי נחות על בלייד. ראשו מורכן, ואם לא היה חשוך כל־כך, הייתי חושבת שלחייו סמוקות.

"כן, זה אני, גברת פפר."

"אמרתי לאימא שלך שאבדוק מה קורה איתך היום. הלכת לדבר עם ויאט בחנות חומרי הבניין? מה אתה בכלל עושה פה, עם טאבת'ה גרין?"

היא מבטאת את שמי כאילו זו קללה.

כאילו אני זאת שיש לה השפעה רעה עליו.

"אתה מכיר את בטי פפר?" אני מסננת לעברו.

הוא מושך בכתפיו. קול גברי חותך את עצבנותי.

"טאבי, האם לקחת את ג'ימי לבר ב'טונה טיקי'?"

גבותיי מתקרבות זו לזו ואני מביטה מבעד לעיניים עצומות למחצה בשריף קול. הוא מתנשא מעלינו כשהוא עומד על שפת הבריכה, וכובע הבוקרים שלו חוסם מעט מהאור ועוזר לי לא להסתנוור. מזל, אחרת הייתי מרגישה בחקירה משטרתית.

אני עונה בכנות. "נסעתי לחוף במכונית שלו."

"אני צריך שתצאו מהבריכה עכשיו," אומר השריף קול ומטה את כובעו.

אני מביטה בעצמי, בחזייה ובתחתונים השקופים שלי. אין מצב שאצא ככה מהמים לעיני שריף רובי קול, בטי פפר ועוד גבר צעיר, גבוה ושקט, שלובש את מדי החאקי של משרד השריף.

הוא צעיר מרובי, אך מבוגר ממני, וממלא את מדי הפוליאסטר באופן שמעולם לא ראיתי. יש לו זרועות שריריות שמחוברות לכתפיים רחבות, בטן שטוחה, מותניים צרים ורגליים חזקות. שערו הכהה קצר, ומתחת לגבותיו המושפלות אני יכולה לראות שהוא לא מפספס דבר.

"מי זה?" אני מצביעה בסנטרי לכיוונו. "לוחם סער1?"

לסתו המרובעת של הבחור הגדול מתהדקת ושריר נע בלחיו. החום שבתחתוניי ניצת שנית.

"אין זמן טוב מזה לערוך היכרות, כנראה." שריף קול נסוג ומחווה בידו אל מר גבוה, כהה וסקסי. "זה צ'אד טאקר, סגן השריף החדש שלי. הוא יהיה כפוף לי עד שאפרוש בשנה הבאה."

שפתיי מתהדקות זו לזו. לא, תודה. שום שריפים. לא אכפת לי עד כמה מרובעת לסתו, ועד כמה הוא ממלא היטב את המדים שלו.

"צ'אד," רובי ממשיך, "הגברת הזאת היא טאבת'ה גרין, האחיינית של הכומר גרין, והאיש הצעיר הזה הוא ג'ימי רודס, אחיינו בן השבע־עשרה של ראש העיר רודס."

"בן שבע־עשרה!" הגיל שלו הוא כמו מטח של מים בפנים. אני הודפת את עצמי מדופן הבריכה ומתרחקת ממנו במהירות ובכל כוחי, מהקטין הזה שנמצא מתחת לגיל ההסכמה. אני מגיעה לקצה הרדוד של הבריכה, השפלה בוערת בחזי.

"שמעת את זה, טאבת'ה?" בטי צועקת לעברי, "לא רק שאת פורצת למקום שאין לך שום זכות להיות בו, את גם גוררת איתך קטין וגורמת לו לעבור על החוק!"

רובי ממשיך להציג את הרך בימים ששואף להיות הילד הרע של השכונה. "ג'ימי מתאכסן אצל דודו עד שיסיים את לימודיו בתיכון בשנה הבאה."

כל מילה היא כמו הבזק של בושה מכווצת. אני עולה בסערה במדרגות הבריכה, מרימה את החולצה שלי מכיסא הבריכה הרעוע ועוטפת בה את כתפיי, ואז אני לוקחת את מכנסי הג'ינס הצמודים שלי, אבל זה אתגר ללבוש אותם על רגליי הלחות.

"מה יאמר הדוד שלך אם יראה אותך?" בטי ממשיכה להרנין את ליבי.

אני חוזרת למקום שבו עומדים השריף וסגנו החדש, לוחם הסער, בלי לתת מבט אחד בנער שבבריכה. "אתה מתכוון לעצור אותי?"

קמטים מתפשטים סביב עיני השריף בשעה שהוא מנסה להסתיר חיוך. "ובכן, גברת פפר מנתה את כל פשעייך הפוטנציאליים."

"את הופכת לאיזבל התנ"כית," בטי ממשיכה לנדנד, "והיא הייתה אישה מופקרת בהתנהגותה. אם לא תיזהרי, תגמרי בסוף כמו – "

אני רושפת אליה מבט והיא משתתקת. כדאי מאוד שלא תאמר 'אימא שלך'. אם היא יודעת מה טוב לה, כדאי מאוד שתיזהר.

במקום זאת, בטי מהדקת את החלוק סביב גופה. "זה מדרון חלקלק."

"מה דעתך, צ'אד?" רובי מתנשף, מזדקף ומושך בחגורתו.

עיניו של מר שקט בעל המבט הרצחני מרפרפות על החזייה השקופה שלי לפני שהן פוגשות בעיניי. כשזה קורה, אני רואה שהן בצבע חום בהיר. אני גם רואה שהן חמות, וצמרמורת מטלטלת אותי באוויר הלילה. ואז אני מבינה שהשריף לעתיד הסקסי הזה עלול להיות הילד הרע ביותר בכל החבורה.

קולו נעים, ויש לו הדהוד נמוך. "אני חושב שאת משחקת משחק מסוכן, גברת..."

"היא רווקה," אומרת בטי, כאילו היותי לא נשואה זו עוד אחת מהעבירות שלי.

גבותיו של צ'אד נעות קלות. אני בטוחה שהוא לא חושב שעובדת היותי רווקה היא פשע.

בטני מתהפכת ואני בולעת את הגוש שבגרוני. תתאפסי, טאבי. הדבר האחרון שאני שואפת לו בכל העולם הזה, זה להסתבך עם איש חוק ולהרוס את חלקת אלוהים הקטנה שלי.

"אני לא משחקת משחקים, מר טאקר." קולי גבוה מקולו, אבל נחוש לא פחות. "ואני לא בודקת תעודות זהות של אנשים שזה עתה פגשתי."

"אז אולי את צריכה להתחיל לעשות את זה."

אני לא מצליחה להחליט אם צ'אד טאקר הוא חכמולוג או שהוא פשוט שחצן מטבעו. בהתחשב בכך שהוא סגן בדרגתו, אני מוכנה להמר על כך שזו האפשרות השנייה.

הגיחוך של רובי שובר את המתח. "אני חושב שנוכל לפטור אותך באזהרה הפעם. את צריכה טרמפ הביתה?"

אני מצליחה להכניס את רגליי לתוך הכפכפים ואז רואה את ג'ימי עומד בצד הבריכה ולובש את מכנסי הג'ינס ואת חולצת הטי. הוא נראה כה צעיר וכחוש עתה. אני תוהה למה קניתי את הקטע של הילד הרע עם הקעקועים.

אני לוקחת את הנייד שלי ומקישה על המסך במהירות. "לא, תודה. הזמנתי עכשיו 'אוּבּר'. נראה שהנהג יגיע תוך שתי דקות."

אני לובשת את החולצה וסוגרת את הכפתורים ואז פוסעת על גבי השביל לעבר חזית המלון.

"תשקלי טוב את דרכייך, טאבת'ה!" בטי פפר קוראת אחריי, תוקעת את היתד האחרון.

אני חורקת בשיניי ונאבקת בדחף להפיל אותה על הפנים כשאני פונה מעבר לפינה. אני מרגישה שניצלתי כשאני רואה את פנסי החזית של 'דודג' דארט', שעל השמשה הקדמית שלה מדבקת U המסמנת על כך שזו המונית שלי.

כבר מאוחר מכדי לצלצל לחברתי הטובה ביותר, אמברלי, אבל כאשר אגיע למאפייה מחר...

שלט על הכביש מעורר את תשומת ליבי, ויש לי רעיון. הם לא ידעו מאיפה זה בא להם. לא רובי קול, לא בטי פפר וגם לא מר גבוה, כהה וסקסי.

 

דמויות החיילים מ'מלחמת הכוכבים'.
 

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
דיגיטלי 29 ₪
מודפס 49 ₪
דיגיטלי 29 ₪
מודפס 39 ₪
דיגיטלי 50 ₪
מודפס 118 ₪
דיגיטלי 29 ₪
מודפס 59 ₪
דיגיטלי 29 ₪
מודפס 59 ₪
דיגיטלי96 ₪ 82 ₪
מודפס 177 ₪
עוד ספרים של אדל - הוצאה לאור
עוד ספרים של טיה לואיז
דיגיטלי 45 ₪
מודפס 78 ₪
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il