דף הבית > סדרת אימפריה מוכתמת 2 - חירות סדוקה
סדרת אימפריה מוכתמת 2 - חירות סדוקה
הוצאה: ונוס הוצאה לאור
תאריך הוצאה: 06-2023
קטגוריה: ספרות רומנטית וארוטית
מספר עמודים: 328
ניתן לרכישה גם במארז מארז סדרת אימפריה מוכתמת מארז סדרת אימפריה מוכתמת

סדרת אימפריה מוכתמת 2 - חירות סדוקה

         
תקציר

האם זה כל כך גרוע שרימיתי את החבר הכי טוב של אחי הגדול וגרמתי לו לקחת את הבתולים שלי?

אולי.

להגנתי, זה היה דנטה ריד – הקראש שלי, האהבה הראשונה שלי, וזה שבסופו של דבר דחיתי מעליי.

הדרכים שלנו התפצלו לכיוונים מנוגדים. אני הלכתי לקולג' בצד אחד של המדינה, בזמן שהוא חזר לעבוד עם צבא ארצות הברית בצד השני.

הסוף.

או כך לפחות חשבתי.

עד שהוא שחרר אותי מהכלא שבו הייתי עצורה על פשע שלא ביצעתי.

דנטה ריד חזר – והפעם עם יותר שרירים, יותר קעקועים והרבה יותר דרישות.

אחת מהן היא לעבור לגור קרוב אליו כדי שיוכל לשמור עליי. כאילו שאני צריכה הגנה אחרי בלבול פלילי קטן.

אני לא.

אלא אם כן זו הגנה מפניו.

כי דנטה היה הנפילה שלי בעבר...

והחיים ליד הבחור שנתתי לו את בתוליי עלולים להסתיים בהרס המוחלט שלי.

 

חירות סדוקה הוא רומן מאפיה מסעיר עם גיבור מחוספס וגיבורה עם רשימת משאלות בדרך לגילוי עצמי. זהו הספר השני בסדרת אימפריה מוכתמת.

פרק ראשון

פרק 1
דלילה
לאבד את זה
"מה לכל הפאקינג רוחות, דלילה?"

התכווצתי למשמע שמי המלא, ובטון הזה, אבל טכנית הזין של דנטה כבר היה בתוכי. לכן רשמית לא הייתי בתולה עוד, גם אם הוא יחליט לעצור עכשיו.

"פשוט תמשיך." התפתלתי קצת בניסיון להסתגל לכאב. אמרתי לעצמי שלא אתנשף, אבל בסופו של דבר כשהוא דחף אותו פנימה השמעתי יללה. כאילו, הוא היה ענקי. דנטה היה בערך פי שניים מהגודל שלי כשעבר לגור בהמשך הרחוב לפני עשור. הייתי בת שמונה והוא בן שלוש־עשרה. עכשיו הוא היה בן עשרים ושלוש ואולי פי שלושה ממני בגודל.

שיערתי שהזין שלו יהיה עצום. ובכל זאת רק עליו יכולתי לסמוך בעניין הבתולים שלי.

דנטה אולי היה החבר הכי טוב של אחי הגדול ושותפהּ לפשע של אחותי התאומה, אבל הוא הגיבור שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. לאורך השנים הוא רדף אחרי בחורים שגנבו את האופניים שלי, הרביץ למי שגרם לי לבכות, נשא אותי הביתה כשנקעתי את הקרסול, והכי חשוב, אף פעם לא התעלם ממני. עיניו תמיד מצאו את מבטי במפגשים משפחתיים כשהיה בחופשה בבית. קיבלתי ממנו חיבוקים ופסלי חיות קטנים למזכרת מכל מיני מקומות בעולם.

כשסימס לי שהוא בבית ויש לו בשבילי מתנה קטנה, ידעתי שזאת ההזדמנות היחידה שלי לעשות איתו משהו. עמדתי לצאת ללימודי הסיעוד, עדיין שומרת באדיקות על בתוליי. אבל חשבתי שאולי הגיע הזמן לוותר עליהם, איתו.

התזמון היה מושלם.

כל האחים שלי עזבו ללימודים, עשו בלגן בקמפוס שלהם כל הקיץ. איזי עוד לא חזרה מהמוסד ההוא, וההורים שלי נסעו לחופשה השנתית שלהם – טיול בן שבועיים כמו בכל קיץ.

שמעתי אותו נושם בכבדות, הרגשתי איך ידיו החסונות לופתות את ירכיי כדי לעצור את התפתלותי מתחתיו. "פאק. פאק. פאק." הוא שחרר שרשרת של קללות והמצח שלו נפל על מצחי. זאת הייתה התנועה היחידה שעשה, כאילו פחד להזיז אותנו שם למטה. "שיט, לילה. למה לא סיפרת לי?"

פקחתי עיניים רק כדי לכווץ אותן כשהסתכלתי בעיני הברקת החודרות שלו. הוא היה סקסי כל כך. קו הלסת החזק שלו היה מתוח עד כדי כך שעורי היה ככל הנראה נחתך אם הייתי מלטפת אותו. נשכתי את השפה ואמרתי, "איך בדיוק השיחה הזאת הייתה מתנהלת, דנטה? 'רוצה לבוא לבתק את בתוליי? אני עומדת לעזוב ללימודים, ובתיכון כל הבחורים התעלמו ממני מרגע שכף רגלי דרכה שם. חוץ ממך. איתך אני מרגישה מיוחדת. אז תוכל פשוט לעשות לי טובה ולגאול אותי מבתוליי? הם מיותרים לי'."

צווארו נמתח, וראיתי את הנקודה שבה הדופק שלו פעם מיליון פעמים בדקה. זיעה בהקה על עורו השזוף. "זה יכול היה להיות דווקא פתיח מצוין למה שעשינו הלילה, לילה."

"טוב, מצטערת. אתה רוצה לעזור לי לגמור עכשיו או מה?"

הוא הניד בראשו כמה פעמים לפני שהתחיל להחליק החוצה ממני, סנטימטר אחר סנטימטר. עצמתי עיניים חזק. אם יפסיק עכשיו, זאת תהיה החוויה המביכה ביותר בחיי, והיו לי כמה וכמה כאלה. רובן קשורות לארבעת האחים שלי שהציקו לאחותי התאומה ולי. דנטה בדרך כלל היה שם, מנסה לרסן את הדפוקים האלה. אבל זה הכול. לא מביך כמו עכשיו. דרך פשוט נפלאה לזכור את הפעם הראשונה שלי, לא? נעצתי את ציפורניי בישבנו המוצק. "אנחנו כבר פה, לא ככה? אז אולי פשוט ננסה ליהנות מזה במקום להפסיק?"

"פשוט ננסה ליהנות מזה?" מבטו התרחב. "יטיסו אותי לגיהינום רק מעצם העובדה שטסתי לכאן לבלות עם האחות הקטנה של החבר הכי טוב שלי. במקום ללכת הביתה, היא פיתתה אותי ואפילו לא השקעתי את הזמן כדי לגנוב את בתוליה." הוא מלמל לעצמו, "הייתי צריך להשתמש בקונדום."

"קונדום, למה? מן הסתם אין לי מחלת מין ואני לוקחת גלולות. כבר דיברנו על זה." התרוממתי ונשענתי על המרפקים כדי לנעוץ בו מבט.

אלוהים, איך הוא התנפח בצבא. כל שריר בלט מבעד לעורו בצורה מושלמת, פינות נסתרות של גן עדן טהור עטוי קעקועים. בזכות השינוי בלוח הזמנים שלו קיבלתי אותו רק לעצמי, במקום שהאחים שלי יטוסו הביתה לפגוש אותו. חופשה מהצבא נמשכת שבועיים בלבד וכולנו השתדלנו מאוד להיות בסביבה כשהוא חזר.

אלא שהפעם לא סיפרתי להם שדנטה הפסיק לשלוח אימיילים, מה שסימן שיגיע הביתה בקרוב. דנטה גם לא התקשר לאף אחד מאיתנו מראש. זמני ההגעה שלו היו חסויים, ובכל מקרה ליצור קשר עם המשפחה שלי היה כמו משחק של חתול ועכבר.

כשדנטה סימס לי שהוא בבית, הרעיון התגלגל כמו כדור שלג.

הייתי לבד בבית.

ומשועממת.

וחרמנית.

כשהוא הופיע עם הטאקו סטייק האהובים עליי ממשאית המזון בהמשך הרחוב ובידו כבשה קטנטנה מעץ, קפצתי עליו מייד. הוא ידע כמה אני אוהבת את פסלי החיות הקטנים האלה. כשמשך אותי לחיבוק לחש לי, "סוריה." הוא לא היה אמור לספר לי באיזו ארץ היה, אבל תמיד סיפר.

הוא קנה לי פסלון בכל ביקור. ותמיד צווחתי בהתלהבות. בני המשפחה שלי חשבו שאני מתלהבת בשל אהבתי התמימה לבעלי חיים, אבל הסיבה העיקרית הייתה אהבתי אליו.

הייתי צריכה לאכול איתו את הטאקו ולשלוח אותו ישר הביתה. אבל במקום זאת צפינו ב"צלילי המוזיקה". אחד הסרטים האהובים על אימא שלי. כולנו הכרנו את השירים שבו בעל פה, ואני חושבת שעבור דנטה הייתה בזה נחמה. כשהשיר הראשון החל להתנגן הוא נאנח ואני חייכתי אליו מספת העור הבלויה שבסלון.

שם הרגשתי הכי בטוחה, כאילו עטפו אותי בשמיכה ישנה שאני מכירה את הריח שלה היטב. מחשבות החלו להתרוצץ לי בראש, איך אפתה אותו, איך כבר עכשיו אני נהנית כל כך ממגע שריריו על זרועי.

כשהנחתי את ראשי על כתפו, הוא ליטף את שערי הכהה כאילו זה שום דבר. די היה במגע הקל הזה לסחרר לי את הלב. כשבת השש־עשרה שרה את השיר על תמימותה, שרתי יחד איתה. הוא הביט בי, וכשחייך וגומות החן שלו נחשפו, נכבשתי סופית.

אני נשבעת שעיניו שוטטו על פניי והשתהו לרגע על שפתיי.

זה עכשיו או לעולם לא, אמרתי לעצמי, ועשיתי מה שלא הייתי עושה קודם לכן.

השפתיים שלנו נפגשו במעין אנחה משותפת, כאילו שנינו השתוקקנו לזה.

או לפחות כך היה לי נדמה.

לא הרגשתי איתו מוזר או לא בנוח. הרגשתי שהפה שלי נמצא בדיוק במקום הנכון.

הנשיקה נהפכה למזמוזים והנגיעות הזהירות לליטופים אינטנסיביים. הוא נסוג לרגע כדי למקם אותנו בצורה נוחה יותר על הספה, משך אותי לחיקו ובו בזמן מלמל את הסיבות לכך שעליו ללכת.

שיט, את אחותו הקטנה של דום.

אז מה? להרבה בחורים יש אחיות קטנות. זה כל מה שאני בשבילך?

לא, ברור שלא, אבל את צעירה מדי.

שמונה־עשרה זה צעירה מדי? אני בטוחה שלבחורים אחרים לא היה מפריע שאני בת שמונה־עשרה.

אלוהים, איזה בחורים אחרים?

אלה שאתקשר אליהם אם תשאיר אותי ככה.

הוא נעשה פתאום גדול יותר, רכושני יותר, טריטוריאלי יותר. זה מצא חן בעיניי.

אל תתגרי בי, לילה. את טובה מדי בשביל כולם... טובה מדי גם בשבילי.

טובה? מה טוב בכל זה?

התיישבתי עליו בפישוק וניסיתי להיפטר מהמראה התמים ולאמץ את הצד המרושע שבי.

הוא קילל את עצמו בלי הפסקה, אבל לא הפסיק לגעת בי.

תחושת האשמה שלו רק הזינה את יצריי. הוא תמיד רצה להיות בהגדרה החבר הכי טוב של אחיי, אבל התשוקה שלו אליי התעלתה פתאום אפילו על זה. ואז הוא הוריד אותי מעליו בבת אחת... רק כדי לקחת אותי למיטה.

"כשהתמזמזנו שאלתי אם את לוקחת גלולות. זה היה הזמן המושלם להגיד לי שאת בתולה," הוא ציין בזמן שעמד שם, הזין שלו עדיין נוצץ מהביקור בתוכי. התכווצתי רק מעצם הידיעה שהוא היה הגבר שחדר אליי בפעם הראשונה.

"כן, היו בערך עשר הזדמנויות מושלמות לספק את המידע הזה. יכולתי להגיד לך בזמן שהתפשטנו, כשסימסתי לך, כשנישקתי אותך בזמן הסרט. מן הסתם זה לא משהו שרציתי לעשות."

הוא הניד בראשו, לסתו מתוחה יותר עכשיו מכפי שהייתה אפילו לפני שנייה. דנטה ניחן בשליטה עצמית שהתפתלה סביב כעסו כמו נחש המחזיק אותו במקום בדרך שמעולם לא חוויתי. הוא התפרץ רק כשהיה בתיכון, אם מישהו לעג לאחד מבני המשפחות שלנו.

זה לא קרה לעיתים קרובות. דנטה דאג לכך.

המשפחה שלנו הייתה בת שמונה נפשות, אבל במשפחה של דנטה היו רק הוא ואימא שלו. בניגוד אלינו, דנטה לא יכול היה להרשות לעצמו להרביץ לְבחור שאמר לאחים שלי שהמשפחה שלנו צריכה לחזור ליוון, כי הוא היה עלול לאבד חברים. אבל הוא עשה זאת. דנטה תמיד עשה את המעשה הנכון, והוא כבש בקסמו גם את אנשי העיר, שהאמינו בו.

אפילו היום, כשהיה אמור להתרגז עליי, לא באמת דאגתי. דנטה היה הסלע האדיב והיציב בחיי.

הוא נשען לאחור כדי להביט בי. עיניו הירוקות הדהימו אותי בכל פעם מחדש על רקע עורו השזוף. הן היו עכשיו חקרניות, חיפשו בעיניי את התשובות לחידה שהוא לא הצליח לפענח. בחנּו זה את זה ולא זזתי. דקה ארוכה שכבתי פתוחה וחשופה. לא סגרתי את הרגליים. אפילו לא הרמתי את השמיכה כדי לכסות את עצמי.

זה היה המאמץ האחרון שלי לזכות לשיתוף פעולה, ולמרות שחשתי בסומק המציף את גופי, ידעתי שאני חייבת לנסות. הוא עמד ללכת, להגיד לי שזה לא בסדר. שאני אחותו הקטנה של החבר שלו והייתי ילדה טובה כל חיי.

והנה בכל זאת הגענו למצב הזה והעיניים שלו רצו לטרוף אותי.

ואולי זה היה רק בדמיוני.

"אלוהים." קולו נשמע מתוח ועיניו היו דבוקות עדיין לגופי. "אני לא אשכח את ההרגשה הזאת הרבה מאוד זמן, לילה."

"אלוהים." נשמע כאילו הוא עומד לקום וללכת. מראש ערכתי חזרות למה שאעשה אם ידחה אותי בעדינות, אבל להיות פתוחה וחשופה כך לפניו... זה רק החמיר את המצב. כבר התחלנו. הוא בעצם סירב להמשיך מפני שאני בתולה, מה שאומר שתדמית הילדה הטובה באמת עשתה אותי עד כדי כך בלתי נגישה. עצמתי עיניים וניסיתי לסלק בכוח המחשבה את מראה פניו שהייתי בטוחה שהיו מלאות רחמים. " אם לא פשוט תלך עכשיו אז הזיכרון הזה יהיה עוד יותר מביך." ניסיתי למהר ולחטוף את השמיכה, אבל הוא תלש אותה מידיי.

"ללכת?" הוא נהם. עיניו הצטמצמו כשמתח את צווארו לצדדים כמי שמתכונן למשהו גדול. "אני לא הולך לשום מקום. אנחנו מתחילים מחדש."

"מה?" ניסיתי לצאת מהמיטה, אבל הוא שלח יד ותפס בירכי. אחר כך הצמיד למיטה עוד ירך בידו השנייה. החריץ שלי נותר חשוף בפניו, וידיו התקרבו כל כך לאזור הרגיש שהרגשתי איך אני נרטבת יותר ויותר.

"קודם תגמרי בדרך הזאת, דלילה. הייתי צריך לעשות את זה מראש. אבל אחרי שלושה חודשים בצבא אני קצת נלהב. לא בכל יום הבחורה מהפנטזיות הכי מלוכלכות שלי דוחפת לי יד לתחתונים."

ידיו התחילו ללוש את ירכיי. הרמתי גבה ולחשתי, "פנטזיות? עליי?"

"בפעם הקודמת שהייתי בבית, רצית טרמפ לבית ספר, וכל הפאקינג דרך לעסת את השפה שלך בזמן שאחותך שאלה אותי על השירות מעבר לים."

גלגלתי עיניים. זכרתי את השיחה ההיא. איזי תמיד הייתה אמיצה יותר ממני ופלרטטה בלי בושה. היא שאלה אותו אם הוא מזיין שם.

"והיה לך את המבט הזה – כמו עכשיו – מבט של קנאה שאמר שתעשי את זה טוב יותר מכל אחת אחרת שאי פעם הייתי איתה. נכון?"

זקפתי את הסנטר בביטחון. "אתה יודע שאני אוהבת להיות הכי טובה בכל דבר. אולי לא הייתי אומרת את זה בקול אבל יש סיבה לכך שנבחרתי למצטיינת השכבה. ואני חייבת להגיד שאספתי רצף של התקפי קנאה באורך קילומטר מלשמוע את כל הסיפורים על הנשים ששכבת איתן."

הוא הרכין את ראשו, והרגשתי את חיכוך הזיפים בירכי. "מעולם לא הייתה שום תחרות בינך לבין נשים אחרות, לילה. זה ברור לך, נכון?"

"מה זאת אומרת?" לחשתי, ליבי התחיל להאיץ את פעימותיו.

"בחצי השנה האחרונה אני רק מנסה להפסיק לדמיין אותך בכל פעם שאני מענג את עצמי, וכמעט החלטתי להימנע מכל המפגשים המשפחתיים רק כדי שלא אצטרך לראות אותך בכל פעם שאני מגיע. יכולתי להישבע שגם את מדמיינת איך את מזיינת אותי בכל פעם שאת מסתכלת עליי, נכון? תגידי לי שאני לא משוגע."

העברתי את שיניי מעל השפה העליונה ושאלתי את עצמי אם אני חולמת. הוא אמר עכשיו את כל מה שרציתי אי פעם לשמוע. אמרתי, "אתה לא משוגע. תמיד חשבתי עלינו יחד ודמיינתי איך ארגיש."

היד שלו התקדמה כלפי מעלה על ירכי, קרובה יותר ויותר אל הליבה הפועמת בין רגליי. אגודלו ריחף קרוב לנרתיק שלי, משפשף למעלה ולמטה, קרוב מאוד, במעין עינוי מענג, משחק מקדים מרושע. הוא חייך אליי ולחש, "דמיינת אותי מחליק את הזין שלי לתוך הכוס הוורוד והיפה הזה, שֵׂיָה קטנה?"

"טוב, אתה כבר לא יכול לקרוא לי ככה. אני לא כזאת תמימה עכשיו."

"את כן. בעיניי תמיד תהיי תמימה. את רוצה שאקח את הבתולים שלך כי ברור לך שזה לא רק כדי להיפטר מהם, נכון?"

אחזתי במצעים, מנסה לא לדחוף את הגבעה הקטנה שלי לתוך היד שהייתה קרובה כל כך לענג אותה. "אני... אני... דנטה, אני לא יודעת על מה אתה מדבר."

"הדבר העיקרי בפעם הראשונה שלך הוא לא העובדה שאת נפטרת מבתולייך איתי, לילה. אלא הזיכרון שנשאר אצלך מכל שנייה." אצבע אחת שלו החליקה לתוכי מהר בזמן שאגודלו נגע בדגדגן שלי. כמעט נפלתי מהמיטה, מתנשמת. "אני רואה שאת נרגשת היום. חיכית לזה, דמיינת את היד שלי מתכסה בכל הרטיבות הזאת, משפשפת את הדגדגן המושלם שלך בדיוק כמו שצריך."

הוא אמר את הדברים באותה איטיות שבה הניע את האגודל ואת האצבע. איטיות מייסרת, יחד עם המידה המדויקת של לחץ שיחלץ מפי מילות תחינה. "אני מתה, דנטה. בבקשה."

"אממ. נראה שאת יודעת איך להיות ילדה טובה עכשיו." דבריו רק הגבירו את תשוקתי. בזמן האחרון נמאס לי מתדמית הילדה הטובה והצייתנית שתמיד עושה את הדבר הנכון. אבל הפעם זה מצא חן בעיניי. "את מתחננת יפה כל כך. מתנהגת יפה כל כך. את לא חושבת שהיית צריכה לעשות את זה קודם, ונגיד לחלוק איתי מה לעזאזל קורה?"

נשימתי נעתקה כשהוא העניש אותי בצביטה קלה של הדגדגן ששלחה זרמים של כאב ועונג לגופי. גניחה עמוקה בקעה מגרוני, מלווה ביבבות חנוקות.

"לא חשבתי... אוי, אתה הורג אותי." ראשי נשמט לאחור כשאגודלו שפשף את הנקודה הרגישה מהר יותר, מקרב אותי בהדרגה לאורגזמה שעמדה להטריף את חושיי. ניסיתי לשמור על איפוק, לא לצעוק. נאבקתי להישאר האדם בשליטה שתמיד הייתי, אבל זה היה קשה מהצפוי. "אני רק צריכה... אני צריכה..."

נשכתי את שפתי התחתונה וקיוויתי שהוא יבין לבד. רכבתי על היד שלו עכשיו וגופי התחנן שיעבוד עם האצבע מהר יותר, חזק יותר, בהרבה יותר מרץ.

ראיתי את שיניו הישרות כשחייך כמי שיודע איך מסובבים אותי על האצבע הקטנה, בדיוק היכן שרצה אותי.

"תנשכי את השפה הזאת כמה שאת רוצה, מותק, אבל כשאני אזיין אותך אחר כך, את תצאי מזה חבולה כך שכולם יֵדעו שזה שלי. פשוט תרפי מהכול ותצרחי מה שאת רוצה שאעשה לך. תצרחי ותתחנני לקבל מה שאת רוצה. רוצה שאפתח את הכוס שלך עד שהיד שלי תהיה ספוגה בך ותטפטפי עליה כשאת גומרת בשבילי?"

הנהנתי במרץ.

הוא נהם, "זאת תהיה רק האורגזמה הראשונה, לילה. כי עד סוף הלילה את תגמרי לי גם על הפרצוף."

אלוהים, ידעתי שדנטה יהיה טוב במיטה. מה הפלא שנשים התקהלו סביבו, העריצו אותו. לא הזיק גם שהוא נראה כמו דוגמן, אבל לדיבור המלוכלך לא ציפיתי. לא ציפיתי שגופי יגיב בכזאת מהירות. הייתי רטובה מאי פעם, יותר מכל הפעמים הרבות שבהן עינגתי את עצמי. יכולתי לשמוע את האצבע שלו נכנסת ויוצאת, פנימה והחוצה. "זה לא נורמלי, דנטה, מה שאתה עושה. אף אחד לא עינג אותי עד כדי כך."

אצבעותיו נעצרו לפתע. "גבר אחר נגע בך?"

אש ירוקה בערה בעיניו, כזאת שתשרוף כל גבר שרק יתקרב אליי. פטמותיי הזדקרו למראהו. "טוב, היו כמה שניסו לעשות איתי דברים, דנטה. זה פשוט אף פעם לא התקדם."

קנאה ורכושנות יתר החמיאו למראהו. הוא שפשף את האגודל חזק עכשיו על פקעת העצבים המגורה שלי. "כמה נגעו בך פה? כולם היו מהתיכון?" מבטו נפל מטה כשהנשימה שלי האיצה, והוא חשק שיניים.

"רק שניים."

"שמות," הוא פקד עליי.

"ברצינות?" כשהרים גבה, משכתי בכתפיי. "גארט ודיוויד."

הוא התחיל שוב להניע את האגודל בקצב איטי והחליק לתוכי עוד אצבע. התפתלתי על הלחץ הנוסף שבתוכי, והעיניים שלי התגלגלו לאחור בעונג.

"הם שמו עלייך את הפיות שלהם?"

"דנטה! לא, בסדר? אני ממש לא רוצה לדבר על זה כרגע." הגוף שלי התקמר בניסיון לקבל עוד ממנו. "אני רק – בבקשה תן לי לגמור, דנטה. בבקשה, בבקשה, בבקשה תמשיך."

בשלב הזה הבנתי שהוא בכוונה מחזיק את האורגזמה שלי בת ערובה. אחזתי במפרק כף ידו בשתי ידיים וניסיתי להפעיל לחץ ולהשפיע על תנועת אצבעותיו, אבל בכל פעם שהרגשתי שינוי כלשהו, הוא הפחית את הלחץ.

"את בטוחה שאף אחד לא טעם את הכוס הוורוד והיפה שלי, מותק?"

"קצת התבלבלת עכשיו," אמרתי בשיניים חשוקות. הייתי אמורה לכעוס, אבל המילים נשמעו טוב כל כך כשבקעו מפיו. "כן, אני פאקינג בטוחה. נשבעת."

רכבתי על היד שלו כשהוא החליק פנימה עוד אצבע וגנחתי כשהגביר את הקצב. אצבעותיו העבות, הארוכות והמחוספסות נגעו בכל המקומות הנכונים. הייתי כל כך רטובה שחשבתי שהוא יצטרך להשרות את הידיים במים במשך ימים כדי להיפטר מהריח, אבל לא היה לי אכפת. שרטתי את זרועותיו במרדף אחר האורגזמה, והוא רכן אליי וליקק את הפטמה שלי ואז מצץ. כשאמרתי בגניחה שאני כמעט גומרת, אמר, "אז כדאי שתגמרי מהר, מותק, כי אנחנו צריכים להתחיל הכול מחדש, הפעם עם הפה."

רגעי השיא לא היו מלהיבים בהתחלה. הם גבלו בכאב, ובכל זאת מענגים. כל גופי נתפס כשהתפתלתי סביבו, מכווצת את שריריי, ואיברי התהדק על אצבעותיו. הוא קילל בשקט וראשו צנח בין ירכיי.

"שיט, לילה. את בכל מקום. וכל זה רק לכבודי. את מריחה את זה? אני הולך לשתות אותך במשך ימים."

התקשיתי להתרכז בדבריו כשהעונג עדיין התפוצץ בגופי, ניפץ משהו מהילדה שהייתי לפני הרגע הזה.

הוא עיסה את ירכיי והניח לי להירגע. נראה שידע שאני זקוקה לרגע, והקפיד לוודא שהחוויה תהיה מושלמת.

אבל לא נשארתי רגועה לאורך זמן, כי לשונו החלה לשוטט בעדינות על כל איבר בגופי. ידיי נתחבו לתוך שערו הקצר והשחור וגירדו את גולגולתו. גופי התלהט מהר, סומק כיסה את עורי.

הוא לקח כרית והכה בה קלות באגן שלי. "תרימי!"

"מה זאת אומרת?"

"אני צריך להגביה קצת את הכוס הזה לפני שאוכל לאכול אותו על מגש. אחר כך אני מתכוון לזיין אותך בדיוק בזווית הנכונה, לוודא שתזכרי מי גורם לך להרגיש ככה." הוא רפרף באצבע על איברי ולכד את מבטי.

"דנטה," לחשתי, על סף פורקן רק מהדברים שאמר. "זה יותר מדי."

"זה בדיוק מספיק. מרגישה את זה?" אצבעותיו חדרו אליי והתחילו להסתובב. "את צריכה להיות מוכנה ורטובה בשבילי. אני רוצה להחליק פנימה בלי להכאיב לך."

"די, דנטה, תכניס אותו. אני רוצה להרגיש אותך." ידעתי שאתחרט על כך, אבל באותם רגעים מבוכה הייתה ממני והלאה. לא היה לי אכפת להתחנן, והייתי מוכנה גם להפוך לזונה שלו אם רק יבקש. מעולם לא הרגשתי טוב כל כך. גם לא כשקיבלתי את תעודת ההצטיינות אחרי עבודה קשה שנמשכה ארבע שנים. שום דבר לא השתווה לעונג הזה, ולא היה לי אכפת לעבוד עוד יותר קשה כדי להשיג אותו. "אני רוצה שהזין שלך ימלא אותי כמו שצריך, דנטה. עכשיו."

"פאק, זה נשמע טוב כשאת אומרת את זה." הוא הוציא מתוכי את האצבעות ומשך אותן למעלה עד פי. "רוצה לטעום את עצמך, יפהפייה?"

אפילו לא היססתי. רציתי להוכיח לו שאני יכולה למצוץ את המיצים שלי לא רק מאצבעותיו אלא גם מאיברים אחרים. כרכתי סביבן את הלשון ומצצתי לאט, טועמת באיטיות את טעם העונג המתוק־מלוח.

"מה דעתך על הטעם, לילה, טוב כמו הריח?"

הנהנתי והמשכתי במעשיי, מנקה היטב את שתי האצבעות.

"ככה בדיוק. זה מתוק וממכר, תלקקי כל טיפה, חבל לבזבז. ותזכרי את זה, לילה. כי לא תמיד אהיה פה. לא אוכל לתת לך את זה כל הזמן." הבעתו נעשתה לפתע מרוחקת. איבדתי אותו לשנייה, ואז הוא אמר, "שוב מציבים אותי רחוק מפה, ואת עוזבת ללימודים שלך. אבל אם את נותנת לגבר אחר להתקרב אלייך, תזכרי מה שאמרתי, דלילה. הם צריכים לכרוע ברך ולשבח את הכוס המתוק הזה, הבנת?"

לא יכולתי לענות גם אם הייתי מנסה.

דנטה הוציא את האצבעות מפי, וכשהעביר אותן לאורך צווארי מלמל, "תזכרי את המגע שלי."

לשונו הוסיפה לשוטט על גופי. הוא מצץ את הפטמות, ליקק את הבטן וצלל לעבר הטבור. הוא לא ליקק את איברי, אלא רק הריח. "לעולם לא אשכח את הריח הזה, לילה."

ואז פיו הסתער עליי, והשתניתי לעד.

דנטה הפך אותי לאישה. אישה שהתמכרה לעבודת הלשון שלו בתוכי. נהפכתי לחיה, נשרפת בלהט לרכוב עליו עד אבדון. שרטתי אותו בראשו, מנסה לשאוב את האורגזמה שלי, או אולי את הדם אל איברי. לא הייתי בטוחה מה מהשניים. אולי רציתי לסמן אותו כשלי, או אולי הייתי זקוקה ללשון שלו בתוכי – דוחפת פנימה והחוצה ופנימה והחוצה – ממש כמו שהייתי זקוקה לנשימה הבאה.

הוא ריתק את האגן שלי לכרית בזמן שהביא אותי לעוד פורקן ועדיין לא הניח לי לרדת ממנה. הוא החזיק אותי במקום גם כשניסיתי להיחלץ, ובסופו של דבר ריחפתי אל מה שנדמה כמו חור שחור של אושר עילאי. שמעתי אותו מלקק ובולע בזמן שגמרתי, והתענגתי על כל רגע בעודי קוראת שוב ושוב בשמו.

אחר כך הוא טיפס חזרה אליי.

"עשית עבודה ממש טובה בלתת לי לאכול אותך." הוא הרים אליי את האגודל שלו וניגב מלחיי דמעות שכלל לא ידעתי שנשרו מעיניי. "את כל כך יפה כשאת משחררת, לילה. אל תחלקי את החיה שבך עם העולם. תשמרי אותה רק למישהו מיוחד."

"לך?" השתנקתי כשהזין שלו התרפק בין רגליי. הרגשתי שגישת ה"סתם ידידים" שלנו הולכת וחומקת ממני, ואני רוצה יותר, זקוקה לעוד, משתוקקת. "בבקשה, דנטה, בשם כל הקדושים, תעיף את הכרית הזאת ותזיין אותי כבר."

הוא מיקם את הכרית טוב יותר תחת ישבני ורטן, "כוס על הגובה, בדיוק היכן שהוא שייך. את לא זזה מפה, הבנת? אני רוצה להגיע לכל פאקינג קיר בכוס הזה ולוודא שהוא רטוב במיוחד בשבילי."

ליקקתי את שפתיי. "זה גם מה שאני רוצה. עכשיו," הדגשתי.

הוא חייך, ובלי לבזבז זמן השתקע בין רגליי, גדול ועבה וקשה כל כך, שרציתי איכשהו לצקת אותו לתבנית. הוא חיכך את הקצה סביב הפתח שלי, מצפה אותו ברטיבותי, ואחר כך נעץ בהדרגה, סנטימטר של שלמות אחרי סנטימטר.

גנחתי בקול רם כל כך, מה שהיה אמור להביך אותי, אבל הוא חייך אליי כשהביט בי בזמן שחדר אליי. הוא ליטף את לחיי לאט באצבעו. "ככה את אמורה להרגיש. כאילו את ריקה בלעדיי, כאילו חסרה בך חתיכה ואני בדיוק מצאתי אותה."

שחררתי רצף של קללות והציפורניים שלי התחפרו בישבנו. רציתי את כולו, ידעתי שהוא מתמהמה בכוונה. הייתי מלאת תשוקה עכשיו, חסרת מעצורים ונחושה להרגיש שלמה. הזין של דנטה היה החמצן שלא יכולתי לחיות בלעדיו.

"לאט, לילה. לאט. תתענגי על זה," הוא מלמל באוזני. ידיו צבטו את פטמותיי, והפה שלו ליקק את צווארי, ואז מצץ חזק, כאילו הוא חייב להשאיר סימן גם שם.

את הכוס שלי הוא כבר ניכס לעצמו כשמתח אותו כך שיתאים לגודלו. "אתה מקלקל אותי, דנטה," אמרתי.

"ככה בדיוק, מותק. רצית אותי. קיבלת. עכשיו קחי את כולו."

עוד דחיפה אחת והוא היה בתוכי. עצרתי את הנשימה ופישקתי את הרגליים רחב יותר כדי לנוע יחד איתו. משהו פראי ניצת עמוק בתוכי. תמיד הייתי הילדה הטובה, אף פעם לא פרצתי גבולות, אף פעם לא צעקתי, אף פעם לא נשארתי בחוץ עד מאוחר. הייתה לי תחושה חזקה של שליטה ומשמעת עצמית, ואף פעם לא הרשיתי לעצמי להתמכר למשהו שעלול להיחשב מוגזם או חסר אחריות. בקושי שתיתי, לא התעסקתי עם סמים, והצטיינתי בלימודים. והנה פה, עם דנטה, איבדתי את השלשלאות שכבלו את נשמתי המתפנקת, האנוכית, זאת שלא ניסתה לרצות אף אחד. ליטפתי את גבו, כרכתי סביבו את רגליי, ודחפתי את עצמי עמוק יותר אליו.

הוא התרומם על המרפקים ונע בתוכי בקצב איטי, קצוב ומכוון בזמן שהסתכל על כל הבעה בפניי. "בדיוק כך רציתי לראות אותך – לילה המושלמת, הילדה הטובה והמאוזנת – במאוזן."

נשכתי את שפתי. כי זה בדיוק מה שרציתי, רק פעם אחת, להרפות, ודנטה אפשר לי את זה. "אלוהים, דנטה. זה טוב מדי. איך בדיוק אני אמורה –"

הוא צלל מטה לנשק אותי ובכך קטע את השיחה. הנחתי לשפתיו הרכות לנשק אותי שם. ידיו אחזו בירכיי חזק יותר, השרירים בגבו התפתלו ושערו הדיף ריח של עץ האלגום. כשהעביר את אגודלו שוב אל הדגדגן, נשמתי כמעט פרחה. ריחפתי סביב השמש, וכשהוא צבט את הדגדגן התלקחתי ועפתי ישר לתוך גרם השמיים היוקד. כל עצב בגופי הובא במומחיות לשיא לוהט שהשאיר אותי חרוכה, מסנוורת, ולגמרי חשופה בפני דנטה בפגיעות הכי גדולה שלי.

צרחתי את שמו שוב ושוב ושוב, וידיו חפנו את שערי כשהוא הדף בלי רחמים ורוקן את עצמו בתוכי.

הוא הצמיד את המצח שלו למצחי, ונותרנו מתנשפים פה מול פה, נושמים זה את זה פנימה והחוצה.

ואז דנטה אמר, "כשאת גומרת חזק כל כך ונעשית עד כדי כך רטובה זה אומר שמזיינים אותך נכון. תזכרי לעולם לא להתפשר, לילה."

ההרגשה שמה שעשינו היה נכון ולא נכון לא הייתה אמורה להגיע. זה ברור לי עכשיו. נקלעתי ליחסים עם גבר בזמן שרק נכנסתי לעולם המבוגרים. לא הייתי אמורה להרגיש שהוא חלק ממני, אבל פתאום הרגשתי שדנטה היה החתיכה החסרה שלי. ולא יכולתי לדמיין אותו חומק כמו שחמק ממני מייד לאחר מכן.

הוא שלף מתחתיי את הכרית לפני שיכולתי להתרשם מהראיות למעשה שלנו, ואחר כך הניח את השמיכה על גופי. "את יפהפייה, שֵׂיָה."

רציתי באותו הרגע לבקש שיישאר. כל ישותי צרחה עליי לעשות זאת, להגיד לו שהוא לא צריך ללכת, שלא סימסתי לו לבוא רק כדי שיעניק לי כמה אורגזמות וילך. שאנחנו יכולים להיות יותר מסתם ידידים. כבר עברנו את השלב הזה, נכון? לפחות אני. רציתי יותר מזה, יותר ממנו.

"דנטה, אני... ההורים שלי חוזרים רק בעוד שבוע," גמגמתי, פתאום לא בטוחה לאן כל זה מוביל, אבל יודעת בוודאות שאני רוצה שיישאר.

"לילה," הוא אמר בנימת אזהרה.

"אני רק אומרת. אנחנו יכולים... אתה יודע... שבוע. לא יותר." משכתי בכתפיים, מנסה להפגין קצת יותר אדישות בזמן שליבי פועם מיליון פעמים בדקה.

הוא גירד בראשו. "את יודעת, כל הזמן אמרתי לעצמי שגם אם זה ייגמר אחרי הפעם היחידה הזאת, עדיין הענקת לי היום משהו מיוחד שאנצור להרבה מאוד זמן, לא משנה אם עבדת עליי כדי שזה יקרה. עכשיו אני כבר לא כל כך בטוח שטעימה מספקת אותי."

הצטמררתי מדבריו. "מתי אתה חוזר לצבא?"

"לא יודע. אבל אני כאן לשבוע לפחות. ואז אני טס לבסיס."

נאחזתי בשמיכה. "אולי ניפגש שוב מחר?"

מבטו התרוצץ בחדר ואז החוצה כאילו הוא שוקל את תשובתו. "את הבנאדם היחיד שהייתי מסכן את החברות שלי עם האחים שלך למענו. אבל אנחנו צריכים לעשות את זה נכון אם אנחנו רוצים להתקדם. הבנת?" הוא התחיל למשוך את מכנסי הג'ינס למעלה, הכניס את הזין שלו פנימה, משך את חולצת הטריקו האפורה על שרירי הבטן. הזלתי ריר. "ריכוז, דלילה."

עיניי התמגנטו על עיניו שנצצו בזיק של שעשוע. מצאה חן בעיניו העובדה שאני לא מצליחה להסיר ממנו את המבט. "סליחה. אממ, נכון. כמו שאמרתי, המשפחה שלי מחוץ לעיר. אני צריכה לארוז למעונות, אז נשארתי בבית, אבל הבית ריק. אנחנו יכולים לבלות פה."

"אני גאה בך על הלימודים, דרך אגב. זה גדול. אימא אמרה שקשה להתקבל לשם. אבל את חייבת להשקיע, להוציא ציונים גבוהים."

גלגלתי עיניים. יש מישהו בעולם הזה שמתעניין בעוד משהו חוץ מהציונים שלי? "כן, כן, אני אשקיע בלימודים בזמן שאשנן כל מה שאמרת לי."

"מה אמרתי?"

"שכשאני גומרת חזק, כמו איתך, סימן שמזיינים אותי נכון." זקרתי גבה. רציתי לנער אותו, להרגיז אותו. הוא לא ייתן לי עצה של אח גדול אחרי שנעץ את הזין שלו בתוכי לפני כל גבר אחר.

אבל הוא לא התרגש. הוא צעד קדימה והתכופף כדי לאחוז בסנטרי והרים את הראש שלי כך שאביט בו. "כדאי שתקפידי על זה. אף אחד לא ראוי לך אם הוא לא יכול לזיין אותך כמוני."

"באמת?" זקרתי גבה. "ואם לא אמצא מישהו כזה?"

"אני מתחיל לחשוב שאני לא רוצה שתמצאי." הוא חשק שיניים. משהו בו השתנה. כבדות לא צפויה נחתה על שנינו. עיניו התקדרו. "פעם הייתי אומר שאני היחיד שראוי לך, לילה. עכשיו אני יודע שזה לא נכון. אבל יש לי שבוע ללמד אותך לְמה את ראויה."

"'פעם' מתי, דנטה?"

הוא הניד בראשו ואחר כך רכן אליי. ואז נישק אותי לאט ובריכוז. נשיקה רכה, נעדרת תשוקה. נשיקת לילה טוב. כשנסוג עיניו הירוקות נראו שוב חמימות ומלאות קסם, מעין מסכה שנועדה להדוף כל ניסיון להתחיל משהו. "תחכי לי מחר?"

הנהנתי. "אני מחכה לך כבר עכשיו."

"חבל. אני חייב לחזור הביתה לפני שאימא שלי תתחיל לחשוד."

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
עוד ספרים של ונוס הוצאה לאור
עוד ספרים של שיין רוז
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il