אל פי הבאר

אילנה צמחוני – אמנית העוסקת בציור ובכתיבה. הציגה עד כה תערוכות יחיד רבות והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחוץ לארץ וזכתה לפרסים ולתהודה בתחום זה. כתיבתה הניבה עד כה ארבעה ספרי שירה: .2000“לשיר ציור” –שירים וציורים – הוצאת בת צבי  – שירה ואגדת שלוש הצפרים אגדה מחורזת 2011“צפור על גג”  ציורי אקוורל שני הספרים בהוצאת “ אוניקס”12לכל גיל בצירוף – הוצאת “פרדס.”  השתתפה בכתבי עת  2016“לא אבק כוכבים” שונים ושיריה הושמעו ברשתות השידור. ספר שירה החמישי “עוף החול” עומד לראות אור בקרוב בהוצאת “ספרי קורל” 2006כמו כן היא מוצאת ביטויה בכתיבת סיפורים קצרים. ב ראה אור קובץ סיפוריה הראשון “ המוסיקה בציורה,” בהוצאת  ראה אור קובץ שני של סיפורים קצרים ,פרי 2016“גוונים” וב עטה”- מכתבים צרורים בסרט כחול “– הוצאת “פרדס” בספרה “ אל פי הבאר”, היא עוסקת לראשונה בביטוי הגיגיה על  2016שירה סיפורת וקולנוע.- אוסף רשימות שכתבה בעיקר ב , כתיבה   שנוצרה בעקבות רצונה לבחון  את תרומתן ואפן 2017ו הטמעתן של יצירות שונות בתחומים אלה שנתנו השפעתן עליה. הספר נולד מתוך רצון  לקבץ את רשימותיה ולבחון בין השאר גם את תהליך התפתחותן  של השגותיה , כיוונן  והמשותף ביניהן.

מבוא
לקט הגיגים איך נולד.
באחד הימים שאלתי את עצמי מה באמת השפיע ומה
נשאר ? קראת כל כך הרבה סיפורת ושירה . ראית כל כך
הרבה סרטים מה נשאר בזיכרונך .איך נערכו כל חוויות
הקריאה והצפייה כדי להותיר בך משקע של ממש . נזכרתי
ביומן הקריאה שחויבנו לכתבו בית הספר וחשבתי לעצמי
כמה מעלות היו למשימה זו ומיד לאחר מכן התיישבתי
לכתוב לעצמי מעין יומן קריאה ויומן צפייה בקולנוע,
לא שאלתי עצמי אפילו לדקה על כדאיות המשימה
שהצבתי לעצמי ולאן תוביל. התחלתי בכתיבה עם ציון
לב לבו של ספרו של אוסקר וויילד ”ממעמקים ” העצב
והצער כמעצבים בעליי חשיבות עליונה את דמות היוצר.
והמשכתי עם ספרו של אישיגורו שמצאתי בו עניין הן
משום עיסוקו העיקרי בדמותו של אמן והן משום איכות
כתיבתו . וכך המשכתי בסקירת ספרים וסרטים ששבו את
לבי ונפשי ובמידה זו או אחרת ,ענו על שאלות שעלו בי
כיוצרת.
מספרים שקראתים באקראי והותירו רישומם בי עברתי
לספרים שהותירו בי רישומם בתקופות שונות בחיי וכך
לגבי שירה וקולנוע. עם הזמן חשתי שאני מתעמקת יותר
ויותר בחומר שבחרתי . החלטתי הייתה לא להשתמש
במאמרים של אנשי מחקר בכל התחומים שסקרתי וכתבתי
עליהם. שמתי לי ליעד לבטא אך ורק את התרשמויותיי
ודעותיי ,ובעיקר את הגיגיו ועולמו של היוצר. במקום
להשתמש ולהיעזר בדעות של אחרים , החלטתי להיצמד
יותר ויותר לטכסט עצמו. ידעתי שבכך אהיה נאמנה יותר
למקור . בסקירה על שיריו של לורקה אמנם נעזרתי
בספר עיון ,אך הבאתי אך ורק מובאות מדבריו הוא .
את האינפורמציה שהוספתי בדרך כלל בסיום מאמר על
חייו ודרכו האמנותית של כל סופר ,משורר , או במאי
קולנוע ליקטתי בעיקר ממקורות באינטרנט. החלטתי
להשאיר את כל כתביי בקובץ על פי הסדר הכרונולוגי
של כתיבתם. בין השאר כדי להיווכח איזה שינויים
חלו בכתיבה עם התקדמותה בזמן. .. הרשימות נכתבו
בעיקר במרוצת 2016 2017 ,ולא הוספתי עליהם דבר
בשל מחלת בעלי ופטירתו וגם לאחר מכן.
אין לי כלל יומרות להציג קובץ זה כספר עזר ללימוד או
כבעל חשיבות מחקרית אני מקבצת את סקירותיי לספר
כדי לשמרם וכן כדי שיקל להתמצא בכתוב על פי סדר
מסוים.
אני משערת לעצמי שיהיה קומץ של יודעי ספר ,חובבי
שירה וקולנוע, אשר יוכלו למצוא בו עניין כלשהו
אל פי הבאר | 11
אוסקר וויילד - "ממעמקים"
וויילד כתב את "ממעמקים ב1897 בתא כלאו בו נכלא
לשנתיים בגין יחסים הומוסקסואלים כשהוא במרומי
הצלחתו האמנותית- דמות נערצת וידועה לרבים.
ההשתלשלות שהביאה למעצרו לוותה בשערוריות
ומשפטים שהכפישו את שמו שנבעו בעיקר ממיני
תחבולות הקשורות ביחסי מאהבו המרכבים עם אביו
רצונו של האחרון לטמון לו מלכודת. בנכלוליו ובערמתו
הצליח להעביר את מלוא האשמה על וויילד שהסית את
בנו לדבר עברה ועשה כל מה שבאפשרותו להאיר את
חרפתו באור הזרקורים. בספר מתוארים לרוב יחסים
סאדו מזוכיסטים ביטויי אהבה בלולה בשנאה, הרצון
לסלוח ולמחול וההכרה שהדבר כמעט בלתי אפשרי
ביחסיו של וויילד עם מאהבו הצעיר. וכן מדבר בו
רבות על התהליכים המשפטיים המכאיבים, הכפשה
קיצונית של אבי מאהבו, על ההידרדרות הקשה בדמותו
הציבורית, מצבו הכספי הקשה, וקינה על אבדן אמון
משפחתו ובעיקר האיום בריחוק מבנו האהוב. החלק
הספרותי, ההגותי והמרתק בספר זה נובע מהתמורה
שחלה בהלך מחשבתו ובדרך שהוא בוחר להתבונן על
12 | אילנה צמחוני
הסבל והעצב כמקור לעיצוב האדם ביכולתו האנושית
להתמזג עם צער הזולת, דמותו של ישו כנושא על
עצמו את צער וחטאות הזולת חוזרת ונשנית בביטויי
הערצה רבים בספר. העצב והסבל הם גם המקור הנאמן
והנכון ביותר לכל יצירה אמנותית לפי הגותו של וויילד
המתבטאת בספר זה. אביא מספר ציטטות מהספר
המבטאות דעות אלה:
אוסקר ווילד מתוך "ממעמקים" הוצאת "מודן"ע'137
"מאחורי חדווה וצחוק יכול להסתתר מזג גס, קשה
ואטום. אך מאחורי הצער יש תמיד צער. הכאב בניגוד
לעונג אינו עוטה מסכה האמת באמנות איננה התאמה
כזו או אחרת בין האידיאה המהותית והקיום המקרי היא
איננה הדמיון בין צורה לצל או בין הדמות המשתקפת
במראה לדמות עצמה לדבר עם עצמו, החיצוני שהפך
לביטוי של הפנימי: הנפש הלובשת בשר: הגוף שהרוח
הפיחה בו חיים. לכן אין אמת שתשווה לצער. ולעיתים
נדמה שהצער הוא האמת היחידה. דברים אחרים עשויים
להיות אשליות של העין או של התאווה, שנוצרו כדי
לסמא את זו ולהקהות את זו, אך מצער נבנו העולמות,
ובלידתם חי הכאב"
אוסקר ווילד נולד ב1854 בדבלין נפטר ב1900 בפריז
סופר ומחזאי נחשב
מספריו הידועים: "תמונתו של דוריאן גריי" )בעקבות
אל פי הבאר | 13
הספר נוצרו שלושה סרטים( "אישה טובה", ממחזותיו
הנודעים": "חשיבותה של רצינות" - 1898" ,סלומה"
1894 "מניפתה של ליידי וינדמיר". 1893
14 | אילנה צמחוני
"אמן של העולם הצף"- קזואו אישיגורו.
הספר עוסק ביפן של 1948 אחר מלחמת העולם השנייה.
צייר ידוע ומפורסם בעולם שלפני המלחמה ,מנסה
לשקם את הריסות העולם שנחרב ואת חייו האישיים
בתוך עולם זה. הוא עושה חשבון נפש על אופן חייו,
תהליכים באמנותו ויחסיו עם עמיתים למקצוע שעיקרם
מבוססים על קונפליקטים בין הנאמנות למאסטר זה או
אחר, המרכז סביבו קבוצת אמנים, הנאמנות למסורת
שמותווית על ידי אותו מאסטר והרצון למצוא את
הביטוי האישי בתוך כל זה ובעיקר איך אותם סממנים
של ביטוי אישי נקלטים בסביבה, בעיקר זו הקובעת את
תהליכי האמנות, דרכה ויעודה.
הגיבור הראשי החי בבית יפני מסורתי, על
עיצוב חדריו וגינתו, נמצא בחלק הראשון של הספר
בהתמודדות עם הדורות השונים במשפחתו: שתי בנותיו
ונכדו. הוא שכל את בנו במלחמה וחתנו חזר ממלחמה
זו כשצלקות בנפשו, דברים אלה נמסרים בין השיטין
באופן עדין ומוסווה כמעט. העלילה מתנהלת בקצב
איטי. כשעיקר התיאורים עוסקים בתיאורי תהליך של
הנישואים העתידיים של בתו הצעירה, על כל ההליכים
אל פי הבאר | 15
הקשורים בעניין. מסתבר שכדי לרצות את משפחת
החתן הוא חייב ליצור תנאים מתאימים אצל סביבתו
הקרובה, שכן נעשות חקירות אופי, מהימנות, ומקובלות
על ידי שליחים ממשפחת החתן כדי לבחון אם משפחת
הכלה המיועדת היא בעלת כבוד ועמדה. כדי לא לפגוע
בבתו וגם לאחר הערה שנפלטת מפיה מתברר לו שהוא
חייב לישר הדורים ולנסות לרצות ידידים ועמיתים
מעברו שהיו ביניהם עימותים בלתי נעימים וחילוקי
דעות שנסובו בשל אותם קונפליקטים של נאמנות
מחד גיסא למאסטר – מורה הדרך של הציירים השומר
גם את גחלת המסורת השלטת ויכולת השתלבותם
כאמנים ללא הימנעות או רתיעה מהדרך המותווית להם
ומאידך מציאת ביטויים האישי. כמובן שנלווים לכך
גם תהליכים של יחסים אישיים בין הנפשות הפועלות.
לאורך כל הספר אנו עדים לצל המעיב על חייו של
האמן הקשיש ומתוודעים קמעה קמעה על שיבושים
במערכת יחסים עם אמן זה או אחר, על עזיבתו את
חסותו הבטוחה של מורו שלצידו אף בנה קריירה
מצליחה ומוניטין, על רקע הצורך לביטוי אישי. הדבר
שהכי מעכיר את חייו מתגלה טיפין טיפין: התעוררות
מסוימת המתרחשת בנפשו לאחר שהוא מתוודע אל
עולם העוני, המחסור והאכזריות והפשע המתעוררים
מכך. הוא שהיה אמן העולם הצף. ומכאן גם שם הספר,
היה נציג מובהק ומקובל של קבוצת הציירים ששלטה
16 | אילנה צמחוני
בכיפה שראתה לעצמה יעוד בתיאור חיי התענוגות
והמותרות הכוללות גם עידון ויופי חיצוניים. הוא מעז
לגעת באחת מעבודותיו באותו עולם אחר נתעב וקשה
ובכך הוא מעורר את חמת מורו. הדבר שיותר מכל
מטריד את מנוחתו, הוא אותם ציורים שצייר ברוח
התקופה שלפני המלחמה המעודדים ומבטאים סיסמאות
של גדולת הקיסר, עצמתו ועולם של כבוש ומלחמה
שיביא להאדרתו ולהאדרת ממלכתו. הוא יודע בדיעבד
שאותם ציורים תעמולתיים היוו נזק ליפן וההריסות,
הדכדוך והשכול הַ נִ ּבָ טים בכל צעד ושעל הם התוצאה
הטרגית של פעלו ופעלם של אחרים שיצרו באותו כיוון.
בספר מוזכרת כמה פעמים דמותו של משורר ידוע בן
תקופתו ששם קץ לחייו נוכח הכרתו במשגה שעשה
בכתיבת שירים תעמולתיים על כוח שלטון והאדרת
כיבושים בתקופה שלפני המלחמה.
הוא מעז לבטא את מוסר כליותיו וחרטתו דווקא
במסיבת האירוסין של בתו, לתדהמת המשתתפים בה
שלא הבינו כראוי הליך זה ומאין הוא נובע. בחלק השני
של הספר נוכחים בדמותה של יפן המתחדשת ובשוני
הלך הרוח והדעות בקרב הדורות במשפחה ונוכחים אף
במין תהליך של השלמה. אביא כמה ציטטות מהספר.
דברי חתנו סואיזי בעל בתו הבכירה שהחזר מהמלחמה
נכה רוח "נראה שאין סוף לגיבורים המתים......,מחצית
בוגרים מהמחזור שלי בתיכון מתו מות גיבורים כולם
אל פי הבאר | 17
למען מטרות מטופשות, רק שהם כמובן כבר לא ידעו
את זה" במקום אחר הוא מתאר נער מפגר שיודע לשיר
רק שני שירים: שירים על קרבות ניצחונות והאדרת
הקיסר שהוא שר לפני המלחמה וזוכה למחמאות
ליטופים ומטבעות מצד הצופים ברחוב .
הוא ממשיך לשיר את השירים שהוא יודע היטב
כדי לזכות באהדת הקהל גם בעולם שאחר המלחמה
אבל אז הוא סופג מלקות ,גערות ונזיפות ועל כך אומר
האמן שהוא גם המספר, בתאורו את הילד השר את
שיריו בעולם שלפני המלחמה: "הניח ידיו על מתניו,
חיך חיוך רחב וצעק "חובתו של הכפר הזה לתרום את
חלקו בקורבנות למען הקיסר, יהיו ביניכם שימסרו את
נפשם, יהיו ביניכם שיחזרו כמנצחים אל שחר חדש..
ואנשים אמרו לילד של ביריאמה אולי חסר בורג אבל
הלב שלו נמצא במקום הנכון, הוא יפני" על עצמו אומר
אמן העולם הצף.
"באשר לי אני מודה ומתוודה שעשיתי שגיאות
רבות, אני מסכים שחלק ניכר ממעשיי הסבו בסופו
של דבר רק נזק לאומה שהשפעתי בין היתר הולידה
את התוצאות שמהן סבל עמנו לאין שיעור" תמה זו
ועוד תמות העוסקות בעולם של יפן שאחרי מלחמת
העולם השנייה כמו שינוי העולם הפיסי של מגורים
ותכנון עירוני, שינוי במסורת, בחינוך ובמשפחה מהוות
את הרובד העמוק של הספר. מלאכת הסיפור המאופקת
18 | אילנה צמחוני
והחסכנית ועם זאת רצופה בתיאורים נפלאים של
הדמויות, השינויים המתחוללים בהם ובסביבתם הפיסית
יפן המסורתית ויפן המתחדשת, תוך כאב ההתחדשות
והשינוי שאין מנוס מהם, יוצרים מארג מופלא של ספר
עמוק, עדין וסוחף בקריאה למרות הנימה המינורית
והמאופקת השולטת בו.
קזואו אישיגורו נולד ב1954 בנגסקי שביפן ב1960 עבר
עם משפחתו לאנגליה , נחשב לאחד הסופרים הבולטים
בעולם. מספריו החשובים, שגם תורגמו לשפות רבות:
"שארית היום": הספר הסרט וזכה להצלחה רבה הן
כספר והן כסרט. "לעולם אל תתן לי ללכת" גם הוא
הופק לסרט ספריו וסרטיו זכו להוקרה ולתהודה רבה
הן בעולם הספרותי והן בקרב הקהל הרחב. ב2017 זכה
סופר זה לאות ההכרה החשוב ביותר- פרס נובל לספרות