פרק 1 - מייקל
אנחנו רוקדים ונהנים במועדון, חוגגים את יום הולדתה של עדן. תודה לאל שהיא נותנת לי לחגוג ביחד איתה. מחר, אני מבטיח, אספר לה הכול. היום נחגוג ונשמח.
אני נצמד אליה ומדבר לתוך אוזנה, לוחש לה כמה אני אוהב אותה וכמה התגעגעתי אליה. אלוהים, היא מצמידה את שפתיה לשפתיי ואני מעמיק את הנשיקה, מלטף את לשונה טועם את טעמה המתוק. אני יודע שהיא עדיין כועסת עלי אבל היום אנחנו חוגגים.
אני מצמיד אותה יותר אלי, מנענע את הגוף שלי ומתאים אותו לגופה. אנחנו שוקעים אל תוך צלילי המוזיקה השקטה. אלוהים, שתמיד נישאר ככה צמודים.
אני יודע שמחר יהיה יום קשה, ולא יהיה קל להסביר את המצב שבו אני נמצא עכשיו עם ג'ניפר. אבל אני מבטיח שאסביר ואתחנן אם צריך, אעשה הכול כדי לפתור את הסיפור עם ג'ניפר.
ברגע אחד הכול משתנה. מישהו מושך אותי מהכתף וראשי מסתובב הצִדה במהירות. אני מרגיש סטירה חזקה בלחי. מה קרה פה עכשיו? אני לא מבין, עיניי לא קולטות מה קורה סביבי. פאק מה היא עושה פה???
קולה של ג'ניפר נשמע בחוזקה, "מנוול בן זונה, אמרת לה כבר שאתה נשוי?"
אלוהים זה לא קורה לי שוב. אני מסובב את ראשי ומחפש את תגובתה של עדן. היא בוהה בג'ניפר ולא מזיזה את עיניה, מתנשמת בחוזקה. היא לא מבינה מה קורה, פניה סמוקות והיא מתחילה לרעוד.
צעקה חזקה יוצאת מגרוני, "עדן!!" אני קורא בשמה. רגליה מפסיקות להישמע לה והיא נופלת על הרצפה. כולם מתגודדים סביבנו, לא זה לא קורה לי עכשיו, הכול היה אמור לקרות מחר לא היום. "עדן," צועקת קארין בקול לחוץ.
המוזיקה ממשיכה להתנגן, אני רואה את הכול זז כמו סרט נע. אני מרים אותה על ידיי ונושא אותה אל מחוץ למועדון. "היא צריכה אוויר," אני צועק ומפנה את האנשים מדרכי.
"עדן יפה שלי, בבקשה תתעוררי, הכול בסדר אני פה." אלוהים, הדמעות לא מפסיקות להרטיב את פניי.
קארין ובריאן מצטרפים אלינו. "מה קורה פה אתה נשוי?" שאלה קארין.
"נשוי רק על הנייר, אני פרוד מהמכשפה הזאת כבר שלוש שנים," צעקתי. "בריאן, בבקשה, אני מתחנן, תעזור לי, אני אאבד אותה שוב."
בריאן מביט בי בצער. "גבר, אני לא יודע מה להגיד, ביקשתי ממך לסדר את זה."
הוא צודק, הוא ביקש ממני ואני המשכתי ומשכתי את זה כי לא רציתי להגיע למצב הזה.
"איפה אני?" שאלה עדן. היא פוקחת מעט את עיניה. "מה קרה לי?" היא מביטה בי בעיניים עצובות.
"התעלפת יפה שלי. בואי, קומי, תשתי קצת מים." אני לוקח מקארין את בקבוק המים שהביאה מהבר ומניח אותו על שפתיה של עדן. "תשתי, בבקשה, אני מתחנן." עדן מתרוממת מעט ושותה.
"אולי עדיף שתספר לה את האמת, שאתה נשוי קרוב לחמש שנים." קולה של ג'ניפר נשמע מעלינו.
"אני פרוד ממך יותר משלוש שנים, הייתי נשוי לך בקושי שנתיים עד שתפסתי אותך מזדיינת לי במטבח," אני צועק לעבר ג'ניפר.
עדן מתרוממת מעט ומביטה בג'ניפר. "את אשתו?"
"כן," עונה ג'ניפר. "עדיין אשתו החוקית. פרוד או לא פרוד, הוא עדיין נשוי לי עד שיחתום על הגירושים."
עדן מפנה את מבטה אלי. "למה אתה לא חותם על הגירושים?" שאלה בעצב.
"אפשר בבקשה לדבר על זה בבית?" אני מתחנן. "בבקשה, בואי נלך למקום שקט ונדבר, אני אספר לך הכול."
"למה לא חתמת עדיין על הגירושים? אתה עדיין אוהב אותה? תעזוב אותי עכשיו." היא קמה על רגליה ומתנערת מאחיזתי.
"לא," אני צועק. אני לא סובל אותה."
"אז למה אתה עדיין נשוי לה?" היא חוזרת שוב על שאלתה.
"כי הבת זונה לא רוצה לחתום על הגירושים."
עדן מפנה את ראשה לג'ניפר. "למה את לא רוצה לחתום על הגירושים?" היא מתריסה נגדה.
"כי הבן זונה פה רוצה לתת לי פרוטות. נראה לך שאני אתן לו לזרוק אותי לרחוב בלי כלום?" חיוך ממזרי נפרס על פניה של ג'ניפר. "זה לא יקרה לעולם. כדאי שתבחרי, כי גירושים ממני הוא לא יראה עוד הרבה זמן," היא צוחקת.
אני קם על רגליי וצועד לכיוונה של ג'ניפר. "את לא תדברי אליה ככה!"
בריאן אוחז בידי ועוצר אותי מלהתקרב לג'ניפר. "שלא תעז," הוא לוחש באוזני בשקט. "היא מחפשת את זה. אם תהיה אלים היא תתלונן ואתה תיכנס לכלא, וזה מה שהיא רוצה."
הוא צודק, אני עדיין נשוי לה וזה ייחשב שהכיתי את אשתי. אני לא גבר אלים והיא גם לא תגרום לי להיות כזה. מעולם לא הרמתי יד על אישה.
גשם חזק מתחיל לרדת, אני מסתובב לחפש את עדן אך היא לא שם. קארין עדין עומדת ולא מבינה מה קורה סביבה. היא לא שמה לב שעדן נעלמה. "איפה עדן?" אני שואל את קארין בדאגה.
קארין מסובבת את ראשה ומביטה סביבה. "לא יודעת, היא הייתה פה לפני דקה," היא צועקת. "עדן, אלוהים, לאן היא הלכה? היא לא הביאה תיק, אין עליה כסף ועכשיו גם יורד גשם," הוסיפה קארין.
"היא בטח לא התרחקה הרבה, בואו נתפצל ונחפש." בריאן וקארין פונים לכיוון המועדון. אני יוצא ורץ מסביב למועדון לחפש אותה. איפה היא לעזאזל?? לאן היא יכלה להיעלם בתוך כמה רגעים. אלוהים, מה היא חושבת עלי עכשיו?
אני יודע שזאת אשמתי, אך מעולם לא ציפיתי שג'ניפר תופיע במועדון. אני לא מאמין שזה קורה לי שוב, הכול היה כל כך טוב. חגגנו, שמחנו, השלמנו. אני לא מאמין, כנראה לא מגיע לי לאהוב. פאק, אני בוכה כמו ילד קטן, אבל לא אכפת לי, אני רק צריך למצוא את עדן.
אני מסתובב מסביב למועדון, שואל אנשים, אך אף אחד לא ראה אותה. אני מתקשר שוב ושוב לנייד שלה אך היא לא עונה. הלחץ משתלט עלי, רק שלא קרה לה כלום, אני מתפלל בכל לִבי.
בריאן וקארין חוזרים מתוך המועדון. "היא לא שם," אומרת קארין.
פאק, איך היא נעלמה כל כך מהר?
פרק 2 - עדן
אני לא מאמינה, הוא נשוי, ועוד לבחורה מהממת ביופייה. היא יכולה לדגמן עם הגוף והיופי הזה, מה הפלא שהוא לא מתגרש ממנה, הוא אוהב אותה ורוצה אותה בחזרה.
אני לא מאמינה למה שראו העיניים שלי עכשיו, ג'ניפר ומייקל מתווכחים. אני לא חלק מהריב הזה, אני לא צריכה להיות כאן, אני חייבת לעוף מפה אבל הרגליים שלי אינן זזות, הן תקועות עמוק באדמה. הכובד והלחץ על הראש מקשים עלי לבצע פעולות.
אני חייבת לזוז. אני מתאמצת בכל כוחי לעביר פקודה למוח, חייבת לעוף מפה עכשיו!! אני קמה, רצה, ופונה בפנייה הראשונה שאני מוצאת. אני רואה מונית ורצה אליה כל עוד נפשי בי, ונכנסת אליה מבלי לשאול אם היא פנויה.
"בבקשה, בבקשה קח אותי מכאן," אני מתחננת לנהג המונית.
הוא מביט בי בדאגה. "מה קרה? את בסדר?"
"בבקשה, תיסע מהר, בבקשה." אני חוזרת על דבריי שוב.
נהג המונית מסתובב חזרה למושבו ומתחיל בנהיגה. "לאן?" הוא שואל.
לאן עכשיו? אין לי מושג. אני לא יכולה לחזור לדירה, הוא יגיע לשם. אני גם לא מתכוונת ללכת לחדרה של קארין במעונות, גם לשם הוא יבוא. "חכה רגע!" אני צועקת לנהג. "קח אותי לבית קפה." אני נותנת לו את הכתובת ומכוונת אותו לבית הקפה. אני יודעת שבית הקפה סגור עכשיו אבל יש לי עדיין את המפתחות, לא החזרתי אותם לנטלי. יש שם חדר מנוחה עם ספה, אני אעביר שם את הלילה.
אני משלמת לנהג עם אפליקציה בטלפון, פותחת את הדלת ורצה לנתק את האזעקה. בית הקפה חשוך וקר. אני פונה לחדר המנוחה, מדליקה את האור ואת תנור החימום ונשכבת על הספה. אני מותשת, זה יום ההולדת הארוך ביותר בחיי.
הטלפון הנייד שלי לא מפסיק להבהב, יש בו כבר מעל לשלושים שיחות שלא נענו, מתוכן גם שיחות של קארין. אני חייבת להודיע לקארין שאני בסדר. אני לא אגיד לה איפה אני, היא תודיע למייקל ואותו אני הכי לא רוצה לראות עכשיו.
אני מתקשרת לקארין. "עדן," צועקת קארין. "איפה את? לאן הלכת?"
"אני בסדר," אני מנסה להרגיע אותה. "קארין תקשיבי לי, אני בסדר. אני במקום בטוח, אל תדאגי, אני צריכה לחשוב, בסדר? אני אדבר איתך שוב מאוחר יותר."
"טוב, בסדר, רק תגידי לי אם את צריכה משהו," מבקשת ממני קארין.
"בסדר, אודיע לך אם אצטרך משהו."
אני מסיימת את השיחה עם קארין ומתחילה לבכות את נשמתי. אני חייבת לשחרר את הבכי. בזמן הטיפולים הפסיכולוגיים למדתי שבכי נחוץ להחלמה ובכי משחרר את הגוף, אז עכשיו אני בוחרת לבכות ואחר כך להתחיל לחשוב בהיגיון.
אני בוכה עד שעיניי נעצמות. אני לא זוכרת בדיוק באיזה שלב בבכי פשוט נרדמתי.
"עדן, מתוקה," אני שומעת את קולה של נטלי מרחף מעלי. "עדן, תפקחי את העיניים," היא מבקשת. אני מנסה לפקוח את עפעפיים אך הן כבדות מדי. בכיתי אתמול ונרדמתי בעודי בוכייה. "עדן את בסדר?" שואלת שוב נטלי.
"כן," אני עונה בשקט.
אני פוקחת את עיניי ומולי עומדת נטלי בפרצוף מודאג. "מה קרה?" היא שאלה.
אני מתחילה לענות, אך פתאום נזכרת שנטלי מכירה את מייקל עוד כשהיה ילד קטן. היא בטוח ידעה שהוא נשוי אבל בחרה לא לשתף אותי בכך. אני נעמדת על רגליי ומתכווצת מכאבים עקב שכיבה על הספה בתנוחת עובר. "למה לא אמרת לי שמייקל נשוי?" שאלתי בקול כעוס וצרוד.
פנייה של נטלי מחווירות, ראשה נפול ועיניה מתמלאות דמעות. "מצטערת," אמרה במבוכה.
אני לא יכולה לראות את זה. אני בוחרת ללכת, עוקפת אותה ומתחילה לצאת מחדר המנוחה. נטלי אוחזת בידי, "עדן, חכי רגע בבקשה." אני מביטה בה במבט כועס ופגוע. "בבקשה, תני לי להסביר." היא הושיבה אותי בכוח על הספה והחזיקה את כפות ידיי. "עדן, מייקל סבל המון מג'ניפר. הסיפור הזה קרה לפני חמש שנים. הוא לא באמת ידע מה זו אהבה אמיתית, היא כבשה אותו ביופייה. הוא יצא עם בחורות לפניה, היו לו נשים אחרות, אבל היא ידעה לתחמן אותו. היא גרמה לו להתחתן בידיעה שהיא בהיריון. לאחר מכן הוא גילה שהיא רימתה אותו, ובנוסף הוא תפס אותה בוגדת בו בבית שלהם. הוא היה שבור, לקח לו המון זמן להתאושש מהבגידה שלה." היא נאנחת מעט ומנגבת את דמעותיה.
"אז למה הוא לא מתגרש ממנה?" אני שואלת.
"אוי, מתוקה, הוא ניסה מספר רב של פעמים. הוא הציע הצעות לפשרה אבל היא לא מוכנה. היא רוצה את רוב רכושו שהוא עמל קשה להשיג."
"הוא עדיין שיקר לי. את יודעת מה זה בשבילי לצאת עם גבר נשוי?" אני מרימה את קולי. "הוא חדר דרך החומות שבניתי סביבי במשך שנים, שאף אחד לא הצליח לחדור דרכם. הייתי בטוחה שהוא האחד. הוא הצליח לשבור אותן אבל הוא לא רק שבר אותן, הוא ניפץ אותן לרסיסים."
"את צודקת, אני יודעת, ביקשתי ממנו שיספר לך כמה פעמים, גם אייזיק ביקש, אבל הוא פחד שתעזבי אותו."
וזה מה שיקרה עכשיו, אני לא מתכוונת לצאת עם גבר נשוי. הוריי יקבלו התקף לב, אלוהים מה אני אגיד להורים שלי? כמה אימא ואבא התלהבו ממייקל ושמחו בשבילי שנתתי שוב הזדמנות לאהבה.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
