מארז מתחת למסכה
גרייסון
לפני שבע שנים עזבתי את הכוחות המיוחדים ואת הבית שלי אחרי בגידה טראגית.
בניתי בזהירות חיים חדשים בניו יורק.
חשבתי שיש לי הכול.
מאמן אִגרוף מפורסם בעל שם עולמי ביום, חייל שכיר של המאפיה בלילה.
חופשי לחיות בחושך, לעשות את מה שלמדתי לעשות.
להרוג.
סוף־סוף הרגשתי חופשי.
אבל נשיקה אחת שינתה את כל החיים שהכרתי.
האישה היחידה ששנאה אותי הצליחה להפיל את החומות שבניתי סביב הלב השחור שלי.
קרן האור שלי, סאנשיין שלי.
בדיוק כשחשבתי שאני יכול לקבל הכול, החיים ריסקו לי את החלומות מול העיניים.
אני יודע כמה רחוק אלך כדי להילחם עליה.
אבל האם היא באמת יכולה לאהוב מישהו שלעולם לא יוכל להעניק לה את האגדה שהיא כל כך רוצה?
מאדי
נמאס לי להיות האכזבה של המשפחה.
זו שגברים אף פעם לא נשארים איתה.
נישקתי הרבה צפרדעים בניסיון למצוא את הנסיך שלי.
ובמקום זה, התאהבתי בילד רע.
האיש האחרון בעולם שחשבתי שאוכל לאהוב.
הוא אולי קורא לי סאנשיין, אבל אני כמהה לחשכה שבו.
לא הייתי אמורה להיות חלק מהעולם שלו, אבל הוא הכניס אותי לשם בכל זאת, ולא רציתי לעזוב.
לפעמים החיים לא משאירים לך ברירה.
האם אני יכולה לוותר על חיפוש הנסיך שלי, כשיש מפלצת שמציעה לי את כל העולם?
גם אם האהבה הזאת מסכנת את שנינו?
אוגוסט 2015
עשר שנים שאני נושם, שורד וחי את המלחמה.
זה הדבר היחיד שאני מכיר.
לצוד, לירות, להרוג.
אני מתקדם לעבר המבנה הנטוש. המודיעין אישר ששני הטרוריסטים שאנחנו רודפים אחריהם נמצאים כאן. אני מהדק את אחיזתי ברובה ה־M4 שלי בזמן שאני הולך בכבדות בחום הלוהט של אפגניסטן.
קספר, החבר הכי טוב שלי כל החיים, צועד משמאלי.
התגייסנו יחד למארינס ועלינו יחד בסולם הדרגות. אם לא היינו מסתבכים בקטטות בשנות הנעורים, ההורים שלנו כנראה לא היו שולחים אותנו לצבא. הכול בזכותו. איפה עוד הייתי מצליח לפרוק את כל הכעס שלי? זאת אומרת, באופן חוקי.
דלת העץ תלויה על ציריה. שניים מהחבר'ה שלנו, צ'ייס ופול, מתקרבים במהירות מהצד השני של המבנה.
הטרוריסטים האלו ביצעו פיגועים שנהרגו בהם מאות חפים מפשע בנמל התעופה של קאבול. מאז המתקפה שנערכה לפני שלוש שנים הם נעלמו מעל פני האדמה.
אני בועט בדלת ופורץ אותה, מכוון את הנשק שלי קדימה ומביט סביבי.
משמאלי יש גרם מדרגות הרוס, ומימיני מה שנשאר מהחורבה הזו. חתיכות של ספוג מספה קרועה נמעכות תחת רגלי. ניירות מפוזרים בכל מקום, ספרים הרוסים ושרידים של מכשירי חשמל שנשברו.
איך מישהו היה מסוגל לגור כאן כל כך הרבה זמן?
"יש לנו זיהוי חוֹם בקומה למעלה," מאשר המודיעין באוזנייה שלי.
"קיבלתי," אני עונה ומסמן באצבעותי לקספר לכיוון המדרגות. אני מתקרב בזהירות, עולה במדרגות ומציץ מעבר לפינה כדי לבחון את השטח. אני מגיע לקומה העליונה וכמעט מקיא בתגובה לסירחון שמגיע מהשירותים. יש שם רק דלת אחת סגורה. הם חייבים להיות שם.
אני מסמן מהר לחבר שלי ופורץ את הדלת.
בפינה הימנית של החדר, אישה שברירית מחבקת ילד קטן צמוד לחזה שלה. הצרחות שלהם מהדהדות לי באוזניים.
משהו כאן לא מסתדר. מה זה? פיתיון?
שיט.
אני מסתובב בחדר, בודק כל פינה נסתרת, אבל אין כלום.
שיט.
"החוצה! עכשיו!" אני שואג אל קספר, שעומד על המשמר ליד הפתח.
איפה לעזאזל צ'ייס ופול?
קספר מזנק במורד המדרגות, ואני מיד אחריו. ברגע שההבנה נוחתת עלי, אני צועק, "קספר, תעצור. אל תצא לש—"
רעש הירי קוטע את המילים שלי. אני מתכופף מתחת לחור בקיר. יריות נוספות מהדהדות במרחב, ואחת מהן חולפת ליד הראש שלי ופוגעת באבן המתפוררת מאחורי.
תנועה של משהו בצבע לבן תופסת את עיני מעברו האחר של החדר. אני מתכופף ומתקדם לשם, חולף על פני הספה ההרוסה וממתין. אחד מהם חייב לצאת בקרוב. אני רואה בכוונת ה־M4 שלי גבר בגלימה לבנה שנושא נשק.
אני לוחץ על ההדק, והבן זונה נופל.
צ'ייס ופול מציצים מעבר לפינה. הם מסמנים לי לחזור בזמן שיריות נוספות נשמעות לידנו.
קספר... אני חייב למצוא את קספר.
אני זוחל לעבר הכניסה, משאיר את הנשק דרוך.
אני יוצא החוצה, והשמש מסנוורת אותי. אנחנו באמצע המדבר. לא נהניתי ככה כבר הרבה זמן, אני מת על מרדפים מוצלחים.
אבל העולם מתרסק סביבי כשאני רואה את חבר שלי שוכב בחול בשלולית דם שזלג מבטנו. ידיו לוחצות על הפצע, והוא נאבק להרים את ראשו.
אני רץ אליו ונופל על הברכיים.
"שיט, קספר." אני שולף את ערכת הטראומה מהאפוד שלי.
צ'ייס ופול מקיפים אותי.
פול נשאר לעמוד על המשמר בזמן שצ'ייס ואני מנסים לעזור לקספר.
"יש לנו שלושה הרוגים מאומתים. אין תנועה נוספת," פול מדווח.
אני קורע את הז'קט של קספר בחיפוש אחר מקור הדימום. הידיים שלי רועדות בזמן שהחבר הכי טוב שלי נאבק לנשום את נשימותיו האחרונות.
"גרייסון, אל..." קספר לוחש בנשימות קטועות.
אני מסיר את מסכת הסקי השחורה שלו כדי שיהיה לו קל יותר לנשום.
"קספר, אנחנו איתך."
הוא מניד את ראשו, עיניו החומות ננעצות בי ודמעות זולגות על לחייו, כמעט מתחננות שאפסיק.
"גרייסון, א־אני כל כך מ־מצטער. אני מ־מקווה... שת־תסלח לי. א־אני אוהב אותך, אחי."
מצטער? על מה לעזאזל הוא מצטער?
"שום מצטער. אתה לא מת לי עכשיו." הקול שלי נשבר בסוף המשפט.
הוא מתחיל להשתעל ודם ניתז לו מהפה.
אני משעין אותו על הברכיים שלי.
"אני מ־מצטער," הוא מנסה שוב.
"על מה אתה מצטער? הכול יהיה בסדר."
"על שהזדיינתי עם אמיליה."
גל של זעם עובר בי, ואני מושך את הרגל שלי מתחת לראשו ונותן לו ליפול על האדמה. הווידוי שלו דוקר אותי כמו סכין, בזמן שאני מנסה להתמודד עם המציאות החדשה.
כל הלילות ההם, שבמקרה גם החבר הכי טוב שלי וגם אשתי היו עסוקים מדי ולא היו איתי. אבל קספר אפילו לא מתעכב קצת כדי שאספיק לשנוא אותו.
"לא, לא, לא, לא!"
כל העולם שלי מסתובב בראשי.
אני נסוג אחורה והאבק ממלא את הנחיריים שלי בזמן שאני יושב שם וצופה בחבר היחיד שהיה לי נושם את נשימתו האחרונה.
המילים האחרונות שלו עדיין מהדהדות לי באוזניים.
החבר הכי טוב שלי. זה שזיין את אשתי במשך מי יודע כמה זמן.
"זוזי לי מהדרך, אמיליה," אני צועק לאשתי הזונה.
היא ממשיכה להתרוצץ סביבי בהיסטריה, אוחזת לי בשרוול, מתחננת שלא אעזוב אותה. אני מגייס את כל כוחי כדי לא להעיף את האישה הזאת לקצה השני של החדר.
אני אורז את כל הבגדים שיש לי.
"גרייסון, בבקשה. אל תעזוב אותי, אני מבטיחה שלעולם לא אעשה את זה שוב. אין לך ממה לדאוג, גם ככה קספר כבר מת."
אני תופס את ידית המגירה, תולש אותה מהמקום וזורק אותה על הקיר ממול.
איזה אידיוט הייתי! האישה הזו מפלצת. דוחה. איך לא ראיתי את זה קודם? קספר, החבר הכי טוב שלי, האח שאף פעם לא היה לי — והם פאקינג הרסו הכול.
אני מתקדם לעברה באגרופים קפוצים. היא נצמדת אל הקיר בפרצוף מבועת.
"זאת הפעם האחרונה שתראי אותי אי־פעם, ושלא תעזי לומר את השם שלו שוב. את לא ראויה לזה. עכשיו עופי לי מהעיניים. את מגעילה אותי."
היא קורסת על הרצפה בבכי בלתי נשלט.
פתטית.
אני נוסע לנמל התעופה, מוכן להתחיל את החיים החדשים שלי ולהשאיר מאחורי את החושך, איפה שהוא אמור להיות. אמרתי שלום אחרון לחבר הכי טוב שלי. זה היה הדבר היחיד שעוד החזיק אותי כאן.
אני עומד להקים בניו יורק מכון אִגרוף רצחני, בתקווה שיהיו שם מספיק קרבות כדי שאוכל לפרוק חלק מהזעם הזה.
החוק החדש שלי: שום אישה ליותר מלילה אחד.
אתר ביבוקס הוקם מתוך אהבה גדולה לספרים, ומתוך מטרה להנגיש לקוראים חוויית רכישה וקריאה איכותית, נוחה ומהירה – בכל מקום ובכל זמן.
אנו מציעים מגוון עשיר של ספרים, הן במהדורות דיגיטליות לקריאה ישירות דרך האפליקציה שלנו, והן במהדורות מודפסות הנשלחות עד לפתח הבית. בין אם אתם מעדיפים לדפדף בעמודים או להחליק על מסך – אצלנו תמצאו את הדרך שמתאימה לכם לקרוא.
המבחר שלנו כולל רבי מכר, קלאסיקות, ספרי עיון, ילדים ונוער, ספרות מקור, ספרות מתורגמת ועוד – כולם במחירים משתלמים ובשירות מוקפד.
