ריף הקטן רוצה לשחק עם חבריו, אך נתקל בקושי בגיוסם למשחק.
כל אחד מחבריו המיוחדים מתמודד עם אתגר אחר שמקשה עליו לשחק, בשעה שלכל ילד בלון אשר מסמל את הקושי שעימו הוא מתמודד.
תוך כדי גילוי סבלנות, אמפתיה והכלה מוצא ריף את המשחק שיתאים לכולם ושיהפוך אותם, ולו לרגע אחד, לשווים.
הספר, תוך הנגשת דיאלוגים קלים להבנה, ממחיש בצורה פשוטה ומרגשת את הטבעיות שבה ילדינו, אשר אינם מושפעים מהסביבה, מתחברים זה לזה, באהבה וללא שיפוטיות.
זכרו כי הכול מתחיל מהילדים שלנו, אבל הילדים שלנו מתחילים מאיתנו.
עמ' ראשונים:
רִיף הַקָּטָן, מִשְׂחָקִים קְבוּצָתִיִּים אוֹהֵב, וְלָכֵן בִּשְׁבִיל לִמְצֹא חֲבֵרִים לַמִּשְׂחָק, בַּחֲצַר הַגַּן הִסְתּוֹבֵב.
בֶּחָצֵר טִיֵּל עַד שֶׁרָאָה אֶת גַּל מְצַיֵּר.
"הַי, גַּל, תִּרְצֶה לְשַׂחֵק אִתִּי בְּמִשְׂחַק הַכִּסְּאוֹת?"
הִצִּיעַ רִיף.
גַּל לֹא עָנָה.
"גַּל? לֹא שָׁמַעְתָּ אוֹתִי?" שָׁאַל רִיף.
"שָׁמַעְתִּי, אֲנִי מְאוֹד רוֹצֶה,
אֲבָל אֲנִי לֹא מְשַׂחֵק בְּמִשְׂחַק הַכִּסְּאוֹת,"
הֵשִׁיב גַּל וְחָזַר לְצַיֵּר.
"מַדּוּעַ?" שָׁאַל רִיף מֻפְתָּע.
"כָּכָה," אָמַר גַּל בְּעוֹדוֹ מַמְשִׁיךְ לְצַיֵּר.
"אִם כָּךְ, אֵין בְּרֵרָה, נְשַׂחֵק בְּתוֹפֶסֶת," אָמַר רִיף.
"בְּסֵדֶר," עָנָה גַּל וְשָׂמַח מְאוֹד בְּלִבּוֹ, וְיַחַד הָלְכוּ גַּל וְרִיף הַמְּרֻצִּים לְחַפֵּשׂ עוֹד מִשְׁתַּתְּפִים שֶׁלַּמִּשְׂחָק הָיוּ נְחוּצִים.