האחים ונטורה 2 - סניור ונטורה
האחים ונטורה 1 - לוקו ונטורה
מארז האחים ונטורה כוללת את כל שני הספרים בסדרה:
יש לקרוא את הספרים לפי סדר כרונולוגי.
מוקדש לך
תהיי אריה. תחשבי מלך.
האריה נקרא מלך החיות.
למה?
הרי הוא לא החיה הגדולה ביותר, פיל עונה להגדרה הזאת.
הוא גם לא החיה המהירה ביותר, זה הברדלס.
וגם לא החיה החכמה ביותר. אלה יהיו השימפנזות.
אז למה דווקא האריה הוא מלך החיות?
בגלל המנטליות שלו.
ההבדל היחיד בין האריה לבין שאר החיות הוא שהוא חושב כמו מלך.
כשהוא ליד חיה כלשהי, וזה לא משנה אם היא גדולה ממנו, חכמה ממנו או מהירה ממנו, או אם הוא אפילו במיעוט מספרי, במוחו הוא מנצח את כולם.
המוח גורם לגוף שלו לשדר איום וכל הסביבה שלו נרתעת.
המנטליות שלו, דרך המחשבה שלו, היא הסיבה שהוא זכה לתואר מלך החיות.
"הוא כאן! הוא מצא אותי!" אני מרגישה את הלחץ בחזה ואת המחנק בגרון.
האנשים שלו עדיין לא הבחינו בי, אז אני בורחת. חומקת לאחד הבניינים הסמוכים, רצה למעלית ומתפללת שתיפתח לפני שהחלאה יבחין בי.
בידיים רועדות אני מצלצלת אליו. "תגיד לו שהוא קרוב. שהוא מצא אותי," אני לוחשת לטלפון כשנריה עונה.
"טיילור, תירגעי. איפה את?"
"התכוונתי לבקר בבית הכנסת כש — "
"לעזאזל איתך, טיילור! כמה פעמים אני צריך להגיד לך לא להסתובב במקומות האלה? זה כמו לצייר מטרה על גבך!"
הוא צודק. מה, לעזאזל, חשבתי לעצמי כשהחלטתי להגיע למקום מלא ביהודים ובישראלים שבטח מדווחים לו? למרות התאריך החשוב, הייתי צריכה לשמוע בקולו של נריה ולוותר על ההגעה לבית הכנסת. הוא הזהיר אותי אחרי שהלכתי בשנה שעברה, אבל זה יום הפטירה של אימא שלי, והגעגועים ועצם הידיעה שאני לא יכולה לעלות לקברה הכריעו אותי. הלכתי למקום היחיד שבו אני יכולה להרגיש אותה קרובה אליי.
"טיילור!" נריה קורא מעברו השני של הקו.
"אני יודעת, צדקת, בסדר? תגיד לו שהם פה ושאנחנו חייבים להיפגש!" אני צריכה את מייקל.
"את יודעת שהוא לא יאהב את זה."
"את הגופה שלי הוא יאהב עוד פחות. תארגן את הפגישה, נריה."
"אנסה. אני לא יכול להבטיח כלום. בינתיים תתקשרי למספר שש באנשי הקשר שלך." הוא מנתק.
אני בוהה בטלפון ועושה כמצוותו.
"תישארי איפה שאת, העזרה בדרך. ותשאירי את הטלפון דלוק!" הקול שעונה לי פוקד ומנתק את השיחה.
אצל היהודים יש פסוק במשנה שאומר, "טוב שברופאים לגיהינום.1" לצערי, הגיהינום שלי התחיל הרבה שנים לפני שנעשיתי רופאה.
אם יש משהו שלמדתי על בני אדם, זה שמה שיש להם לעולם לא מספיק.
אם יש להם כסף, הם רוצים עוד.
אם יש להם כוח, הם רוצים עוד.
אם יש להם כבוד, הם רוצים עוד.
אם יש להם תהילה, הם רוצים עוד.
מתי נגמר הרצון הזה לעוד? מתי מתחילה תחושת הסיפוק?
אני צבועה כי גם אני מאז ומעולם רציתי עוד. רציתי שיהיה לי טוב, רציתי עבודה טובה, בית משלי, משפחה משלי. עבודה ובית יש לי, אבל על החלום לבנות משפחה אני נאלצת לוותר. איך אוכל להקים משפחה אם תמיד מגיע השלב שבו אני צריכה לעזוב?
בן דודי דאג להבריח אותי מארץ מולדתי, ישראל, למקום שכוח אל בטקסס, כדי שאוכל להיות בהשגחתו. הוא נתן לי זהות חדשה לגמרי, וכדי שלא יוכלו לקשר בינינו, מפני שלטענתו הוא מעורב עם אנשים שלא יהססו לפגוע בי רק כדי להגיע אליו, אסור לי לדבר על הקשר בינינו עם איש.
הסיבה העיקרית לזהות החדשה היא כדי להגן עליי, לא מהעסקים של מייקל כמו מעסקיו של אביו. אולי בעצם בגלל עסקה אחת ויחידה שגזרה גזר דין מוות על חיי הקודמים.
סיימתי את לימודי הרפואה כאן בטקסס, והתמחיתי ברפואת ילדים. כיום אני נחשבת קרדיולוגית ילדים ונחשבת מובילה בתחומי, וכן אני עסוקה בבניית חיים חדשים לעצמי, עד לפעם הבאה שאיאלץ לברוח.
ניסיתי להוריד פרופיל כמו שמייקל, בן דודי, ביקש ממני לעשות, אבל נכשלתי. במקום להיטמע בסביבה, איכשהו משכתי שוב את תשומת ליבו של האיש הלא נכון, ועכשיו אין לי ברירה אלא לערב את מייקל. אף שהוא אסר עליי לבקר אותו בכלא, נריה שי, העובד של מייקל, קבע שאין ברירה. אז הנה אני כאן, בכלא מיורקה שבטקסס.
אני נכנסת למקום שבו נערכים המפגשים. זה אולם גדול שיש בו שולחנות עם שני כיסאות בכל צד. אני סופרת שמונה סוהרים עומדים בפינות החדר, חמושים באלות ובאקדחים. בפינת החדר אסיר מתחיל לצעוק על עורך הדין שלו שיתחיל לעשות את העבודה שלו. לפתע האסיר נעמד ומנסה לחנוק את האיש. שני סוהרים קופצים עליו, וכשהם לא מצליחים להשתלט עליו, אחד מהם שולף אקדח. אני מפחדת שיירה בו, אך מתברר שזה טייזר והוא מחשמל אותו.
אני נושמת עמוק והולכת לכיוון השולחן שלידו מייקל יושב. הרגל שלו מקפצת. התנועה הזאת שלו מוכרת לי כל־כך, היא מאפיינת אותו עוד מילדות. אני מתיישבת מולו.
"מה את עושה כאן?" הוא מסנן.
"נריה אמר לי לבוא."
"למה, לעזאזל, את מקשיבה לנריה, אבל לא לי כשאמרתי לך לא להגיע לכאן?" הוא לוחש.
"לא הייתה לי ברירה," אני לוחשת בחזרה, "אפילו נריה הסכים שאני צריכה לפנות אליך."
"את לא מבינה מה עשית. אנשים התרגלו שרק נריה מבקר אותי ועכשיו את מושכת תשומת לב כמו מגנט מזוין. רק חסר שמאוריציו ונטורה, השותף שלי לתא, ישמע על קיומך!"
"אני צריכה שתעזור לי. האנשים של אדיר חיכו לי כשיצאתי מבית הכנסת ורק בזכות נריה נחלצתי, והשבוע ראיתי בבית החולים את אחד האנשים של אדיר. חשבתי שדמיינתי בהתחלה, אבל למחרת ראיתי אותו שוב," אני לוחשת בפחד, "הוא יודע שאני בטקסס, מייקל!"
"אני אטפל בזה, ואת צריכה להסתלק מכאן."
הוא מסיים את השיחה ואני יודעת שזה יטופל כמו שהבטיח. גם מהכלא, מייקל שולט בכל מה שקורה במאפיה היהודית. יש לו הרבה כוח. "תודה," אני אומרת.
"אל תחזרי לכאן פעם נוספת. גם אם את רואה את אדיר בעצמו."
"אם אראה את אדיר, שנינו יודעים שלא אחזור לכאן. ככל הנראה אהיה בישראל או מתחת לאדמה."
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
