מארז כניעה - המאפיה האיטלקית
*מאפיה איטלקית *צבא *נישואים כפויים
"תגידי לי שאת רוצה אותי. תני לי רשות לסגוד לך ואעשה את זה."
ניו יורק
אנחל: אני היורש של הקאפו של ניו יורק. הצבא מבקש מאבי עזרה ואני לרגע לא חושב שהבחורה שהתעללתי בה בתיכון תהיה מעורבת בזה. נואה: גדלתי במאפיה ואני מציית לחוקים שלה גם על חשבון האישה שאני אוהב, עד שהיא שוב מופיעה בחיי ואני שובר כל חוק אפשרי.
לוס אנג'לס
רפאל: אני היורש של הקאפו של לוס אנג'לס. בתיכון ראיתי אותה, סתם נערה חסרת אמצעים שלא ראויה להיות כאן והבהרתי לה את זה יום יום. שנים לאחר מכן היא באה לעבוד אצלי כדי להרוויח את הדולרים שזרקתי עליה עוד בהיותה נערה.
לאס וגאס
לאו: אני היורש של הקאפו של לאס וגאס. החיים שלי משתבשים כשמתנקש רוצה לחסל אותי. הוא לא יצליח, אני אחסל אותו קודם. אבל אז אני מגלה שזאת מתנקשת. ניקו: היא בת הקאפו שעברה טראומה ואף אחד לא רואה את המצוקה שלה. אני אציל אותה מעצמה, גם אם זה אומר שאכפה עליה להתחתן איתי.
קנדה
נייתן: ויתרתי על כיסא הקאפו בשביל אחי התאום, אבל ביקור קצר שלי אצלו גרם לי לדרוש את התואר בחזרה רק כדי להציל אותה ממנו. זה לא מוסרי לרצות את האישה של אחי, אבל למאפיה מעולם לא היה קשר למוסר.
כמעט כניעה חלק ב הוא תערובת נפיצה של רומנטיקה, מתח ופשע שתשאיר אתכם דרוכים עד העמוד האחרון. דיאן אל מביאה כאן הברקה של פעם בחיים. הספר מובא בגוף ראשון ומנקודות מבט שונות. זה הספר השלישי בסדרת המאפיה האיטלקית.
ספרים נוספים שלה שזכו להצלחה מסחררת ונכנסו לרשימות רבי המכר: סדרת התנגדות, דואט האחים ונטורה, סהר, רהב וסדרת האבקות.
ניקו היה ההתאהבות הגדולה ביותר שלי. אהבתי אותו עד עמקי נשמתי והייתי בטוחה שהוא יהיה בעלי. אבל אדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק מלמעלה.
"היי ניקו," עניתי לטלפון.
"היי דלי. אממ, רציתי..."
"קרה משהו?" קולו נשמע לי מוזר.
"טוב, אני אגיד ישר לעניין," הוא אמר.
"אוקיי..."
"אנחנו לא נוכל להמשיך להתראות," הוא אמר במהירות כאילו הוריד פלסטר.
צחקתי. "נו, ניקו. תפסיק להתלוצץ."
"אני לא, אדל. אני רציני."
"אבל..."
"אני חושב שיש לי רגשות למישהי אחרת." דמעות עלו בעיניי. "רק רציתי לומר לך, שלא תשמעי את זה ממישהו אחר."
"הבנתי..." נחנקתי.
"סליחה, דלי."
הלב שלי נשבר, הרגשתי כאילו מישהו ירה בחזי.
"היי." שמעתי קול של גבר והרמתי את עיניי מהטלפון. הוא לא היה מוכר לי, כנראה לא מהסביבה. עיניו היו כהות וגופו ורחב.
"היי," עניתי.
"מה הבת של הקאפו של ניו יורק עושה בשעת לילה מאוחרת ללא השגחה?" הוא שאל בחיוך של טורף.
הבנתי את גודל הטעות שלי מאוחר מדי. רק שכבר הייתי במכונית ושק על ראשי הבנתי כמה חסרת זהירות הייתי.
פקחתי את עיניי. שכבתי על רצפה. ניסיתי להוריד את כיסוי העיניים, אבל ידיי היו קשורות מאחורי גבי בקשר חזק שהכאיב לי. שמעתי צעדים. "אני לא ממליצה לך להתעסק עם אבא שלי ועם אחי. הם יהרגו אותך," אמרתי בביטחון מזויף.
"כן, אנחל ודמיאן בלאק." קולו נשמע בהד.
הייתי במרתף וזה הפחיד אותי. אצלנו מי שהגיע למרתף בדרך כלל לא חזר ממנו.
"מי אתה?" שאלתי ולא יכולתי להסתיר את החשש בקולי. הוא ידע בדיוק מי אני וחיכה לרגע הנכון לחטוף אותי. שנייה של חוסר תשומת לב, זה כל מה שהיה דרוש לו.
"את יכולה לקרוא לי 'אדוני'," הוא אמר והוריד ממני את כיסוי העיניים.
"מה אתה רוצה ממני?"
"אנחנו נגיע לזה מאוחר יותר. כרגע אני צריך שתתקשרי לאימא שלך ותגידי לה שהחלטת לצאת לטיול קטן כי נשבר לך הלב בגלל ניקו."
הוא ידע עליי הכול. אפילו על הקשר שלי עם ניקו.
"אתה נחשב מת. כשאבא שלי יגלה שחטפת אותי הוא יתלה אותך על העץ הגבוה ביותר בניו יורק."
"רק חבל שאת כבר לא בניו יורק, את בטורונטו, קנדה, עמוק בתוך הטריטוריה שלי. עכשיו תתקשרי."
"לא."
"את חדשה כאן, אז אסלח לך הפעם," הוא אמר בשקט ואחז בפניי בכוח. "תתקשרי," הוא פקד.
"לא," עניתי.
"לא חשבתי שאצטרך להשתמש בכוח כבר בהתחלה." קולו נשמע מסוכן.
"אתה לא מפחיד אותי."
"מעולה. ככה זה יהיה הרבה יותר מהנה." הוא חייך אליי.
"אתה לא מבין כמה אתה מסתבך. אם תשחרר אותי עכשיו, לא אספר כלום לאף אחד."
הוא צחק. "את חושבת שאבא שלך מפחיד אותי?" הוא הביט בי בזלזול. "אף אחד בכל מקרה לא ידע כלום אף פעם. תתקשרי."
"לא!" צעקתי.
הוא תפס אותי מחולצתי והרים אותי באוויר. נאבקתי בכל הכוח, אבל זה היה קרב אבוד. "אדל, אני יודע שגידלו אותך על מצע של צמר גפן. אני יודע שמעולם לא חווית כאב פיזי מסוג כלשהו. אל תיתני לי להתחיל להכיר לך את הצד של אבא שלך."
"אתה לא מפחיד אותי," אמרתי בקול מפוחד.
"אפילו את לא מאמינה לעצמך." הוא דחף אותי לאחור, איבדתי שיווי משקל ונפלתי. הוא התקרב אליי, הוריד את חגורת מכנסיו וקיפל אותה. לא האמנתי שהוא יכה אותי. "כל חוסר ציות שלך ייענה במכה, אדל. כשאני אסיים איתך את לא תוכלי לעשות שום דבר מלבד לציית לקול שלי," הוא אמר בקול מפחיד, הוציא סכין, רכן אליי וחתך את החבלים שקשרו את ידיי. מיהרתי להתרחק ממנו. הוא זרק לכיווני את הטלפון שלי. "תתקשרי." אם אתקשר ואגיד שיצאתי לטיול, זה יהיה הסוף שלי. איש לא יחפש אותי. עדיף שידעו שחטפו אותי. הנדתי בראשי לשלילה. רחש עור החגורה נשמע באוויר והרגשתי כאב חד בירך הימנית. הוא הכה אותי, מעולם לא היכו אותי. לא צעקתי, הייתי מופתעת כל כך. "תתקשרי," הוא שוב פקד.
כעס עיוור את עיניי. "לא!" הרמתי את קולי. הוא שוב הנחית את החגורה על ירכי. לא הגבתי, אז הוא הכה אותי שוב. ניסיתי לברוח ממנו לכיוון הדלת, אבל היא הייתה נעולה. הוא החזיק את החגורה חזק כל כך עד שמפרקי ידיו הלבינו. שוב הוא הושיט לי את הטלפון. "לא." צעקתי.
הוא הרים את החגורה, הפעם הסתובבתי אל הקיר והחגורה נחתה על גבי. הצריבה הייתה בלתי נסבלת והתחלתי לרעוד. הוא לא חיכה והנחית עוד מכות נמרצות. התחלתי לבכות מכאב. הוא סוף סוף נעצר וסובב אותי אליו. "תתקשרי."
הרמתי את הנייד והתקשרתי.
"היי דלי, איך את מרגישה." אימא נשמעה מודאגת. מיום שניקו ואני נפרדנו היא כל הזמן דאגה לי.
"אימא, נסעתי קצת לאוורר את הראש אצל חברה. אל תדאגי לי, טוב?"
"דלי, לכבס לך את הכביסה הלבנה שנמצאת בחדר שלך?" הנה קוד המצוקה שלנו. אימא שלי תמיד הייתה גאונה.
"כן, זה די דחוף לי," עניתי.
"טוב, תהיי זמינה," אימא אמרה.
"בסדר." ניתקתי.
"את רואה כמה קל זה יכול להיות?" החוטף שלי שאל.
"הם יגלו מי אתה, אבא שלי ואחי יהרגו אותך."
"תשובה לא נכונה, דלי." הוא הרים את ידו והכה בי בחגורתו.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
