הסכם חסר רחמים

תצייתי.
תיכנעי.
תתמסרי.

אודרי טוסני איבדה את הכול בגיל צעיר מאוד.
כאשר היא נאלצת לעזוב את המקום שהכירה כבית למען עתיד מעורפל, היא מבינה שיש לה עוד הרבה מה לאבד. עכשיו עליה להילחם בכל כוחה כדי לשמור על תמימותה וחירותה.

אֵרון האריס הוא איש עסקים עשיר, כוחני וחסר רחמים.
כל מה שיש לו הוא השיג בעבודה קשה. העיקרון שבמחיר הנכון אפשר לקנות כל דבר, גם בני אדם, מלווה אותו בחייו העסקיים וכעת מקבל משנה תוקף בבואו לקנות את מי שתלד את ילדיו העתידיים.

הסכם חסר רחמים הוא סיפור רומנטי עכשווי חושני על עולם שבו הכסף מכתיב גורלות. סטלה גריי הוא שם עט של סופרת הכותבת בז'אנר הרומנטי ארוטי ומעדיפה להישאר אנונימית. זהו ספרה הראשון שמתורגם לעברית.

פרק 1

אֵרון
"אֵרון יקירי, אתה בכלל מקשיב לי?" כריסטי התגנבה מאחוריי, הצמידה את החזה החשוף שלה לגבי והתחככה עם לחייה בכתפי. "קרה משהו, מותק?"

גיחכתי. היא באמת מאמינה שאי פעם תזכה לקבל ממני תשובות?

"לכי למקלחת, אצטרף עוד דקה."

"אולי נלך לשם ביחד?" כריסטי שרבבה את שפתיה.

"לכי למקלחת," הבטתי בה בכעס וחזרתי על דבריי. כשהבינה שפירשה לא נכון את מצב הרוח שלי, הפריחה לעברי נשיקה והלכה לעבר חדר האמבטיה.

הסתכלתי על הצג של הנייד שלי, קראתי פעם נוספת את ההודעה מעורך הדין. פניי התעוותו כמו מתוך כאב שיניים, אם כי ההשוואה הזו לא בהכרח מדויקת. כאב שיניים עוד ניתן לרפא בעוד שאת הבעיה הזו יש לעקור מהשורש. חיי עמדו להשתנות וקיוויתי שזה לטובה.

ארוסתך הגיעה. המסמכים אצלה. אנחנו נוסעים לבית הכפר שלך.

פאק, העיתוי שלה גרוע. תכננתי לארגן קודם כול את העניינים הרשמיים ולשמור את המפגש איתה לטקס החתונה עצמו. אבל מפני שהיא סיימה זה מכבר את לימודיה בתיכון של המנזר, האפוטרופוס שלה הכריז באופן חד משמעי שהגיע הזמן למפגש פנים מול פנים. במילים אחרות, הוא רוצה להעביר את האחריות עליה - אליי.

שפשפתי בעייפות את רקותיי, חייגתי לעורך הדין והמתנתי בקוצר רוח שיענה לי.

"מר האריס!" מרטי דונובן נשמע מרוצה מאוד. הוא בטח ציפה שאנסה להתחמק ממנו. "טוב לשמוע אותך."

"אז מה המצב אצלנו?" התעלמתי מגינוני הנימוס שלו ועברתי ישר למה שעניין אותי. חנופה היא הדבר האחרון שהייתי זקוק לו.

"כפי שביקשת, פגשתי את הבחורה בשדה התעופה. עצרנו עכשיו לרגע, היא בחנות נוחות והמסמכים אצלה. כדאי שתדע שארוסתך נסערת."

"ואיך הבנת את זה?" שאלתי בקוצר רוח.

"היא בקושי פוצה פה, אך ניכר בה שהיא מתרגשת מאוד. היא הודתה לי על כך שפגשתי אותה, שאלה לאן אנחנו נוסעים והאם הדוד שלה מחכה לה. כשהבינה שהוא לא יגיע התכנסה בתוך עצמה."

"יש לה הרבה חפצים?"

"מזוודה אחת."

"בסדר, ניפגש בבית. ייקח לי זמן להגיע. חכו לי."

ניתקתי את השיחה וניגשתי לחלון, התבוננתי בנוף המרהיב. דירתה של כריסטי ממוקמת בשכונה טובה מאוד, סמוך למרכז העיר. בחרתי אותה עבורה באופן אישי ולגור כאן היה תענוג אמיתי, על אף שכריסטי, כמו רבות לפניה, כבר מזמן הפסיקה לעניין אותי. כעת, בנסיבות הקיימות, היה עליי להפוך לגבר חופשי יותר מתמיד. אומנם זו מחשבה מגוחכת, אך רצוי לפני חתונה לא לזיין מישהי אחרת. בכל זאת, שמועות יכולות להגיע לאוזניה העדינות של מי שעומדת להיות אשתי והדבר האחרון שאני צריך זה ביטול החתונה בגלל פגיעה ברגשותיה. הדוד של הכלה, אנריקה אלבינוני, סחט ממני סכום נכבד ביותר במשא ומתן, ולפי החוזה הפיקדון הזה לא יוחזר. כן, בהחלט, הגיע הזמן להיפרד מכריסטי.

נכנסתי לחדר האמבטיה, כריסטי עמדה במקלחון מחכה בהתאם להוראה שלי. היא אפילו לא פתחה את המים, פטמותיה הזדקרו מהקור. ברגע שראתה אותי היא נעמדה בתנוחה מפתה יותר. העברתי את מבטי בהנאה על גופה העירום וחשבתי לעצמי שאפשר לדחות מעט את הפגישה עם מיס אודרי טוסני. כאשר התקרבתי אליה, הבחנתי בעורה שהצטמרר, עדות לפחד שלה ממני. המראה הזה הכעיס אותי, אחרי החתונה, ברגע שהכול יסתדר, אוכל למצוא מישהי אחרת. פסעתי צעד לאחור.

"אני צריך לנסוע," הודעתי למאהבת לשעבר שלי על אף שעדיין לא היה לה מושג על כך. "ובינתיים את יכולה לארוז." היא זקרה את גבותיה בהפתעה.

"לארוז? אנחנו נוסעים?" קימטתי את מצחי. זה עניין אחד כשאתה נהנה מסקס, אז אפשר מדי פעם לסבול את הגחמות של בת הזוג הזמנית, ועניין שונה לגמרי לומר לה שהכול נגמר ביניכם. דמעות, היסטריה, צעקות וטענות – בכל פעם זה אותו הסיפור. למרות המוניטין המפוקפק שיש לי, נשים משום מה ציפו ממני למשהו בלתי אפשרי ולא פחות ממדהים.

"אנחנו נפרדים," הסתכלתי על שעון הרולקס שלי. "כמה זמן את צריכה בשביל לארוז?"

"אתה זורק אותי?" היא יצאה מהמקלחון, "אֵרון, תסתכל עליי." ההצגה התחילה. הבטתי בה ופניה החווירו.

"כמה זמן את צריכה?"

"אבל אני לא יכולה ככה. אין לי לאן ללכת." היא הנידה בראשה בעודה מחבקת את כתפיה, "עזבתי הכול בשבילך!"

"עזבת דירה אחרת שעבורה שילם המאהב שלך לשעבר," תיקנתי אותה. "ועכשיו את שוב חופשייה, ויכולה לקבל הצעה חדשה, אטרקטיבית יותר. הגיעו אליי שמועות שוִיקטור לונג הציע לך לעבור אליו."

"זה משפיל כל כך." היא כיסתה את עיניה בידיה והתייפחה בקול, החזה המוצק שלה רעד מעט. לרגע עברה בי המחשבה שבסופו של דבר כדי למצוא מאהבת מתאימה צריך זמן ואולי כדאי שאשקול את כל הנושא שוב. כריסטי יודעת מה אני אוהב ומבצעת הכול בלי דיבורים מיותרים. המשכתי להסתכל על הפטמה הוורודה שלה, כאשר הטלפון צלצל. שיט, זה בטח דונובן וכרגיל ממש לא בזמן המתאים.

"בבקשה," כריסטי רכנה על ברכיה ופתחה את הרוכסן של מכנסיי. החלטתי להאריך את החוזה הלא רשמי שלנו. אסביר לה שאם היא אוהבת את הדירה הזאת ואת הכסף שלי, שתשמור על פרופיל נמוך. כיביתי את הנייד. חתונה זה עסק לא נעים בכלל, בניגוד לסקס. עצמתי את עיניי וגנחתי מהנאה. לא, זה עדיין מוקדם מדי להיפרד מכריסטי. אולי מאוחר יותר, כאשר אלמד את אשתי לעשות את אותם הדברים.

פרק 2

אודרי טוסני
ליידי אף פעם לא ממהרת. ליידי תמיד תשמור על כבודה. ליידי לעולם לא תרשה לסובבים אותה להבין שהיא פוחדת.

הוראותיה של הנזירה פליציה הדהדו בראשי במשך כל הטיסה. שדה התעופה היה הומה באנשים שנעו ממקום למקום במהירות רבה, הרעש שאני לא רגילה לו העצים את פחדיי. ניו יורק הגדולה והקרה הכתה באוזניי בצליליה הצורמים. לעומת ארץ מולדתי איטליה שטופת השמש ושלוות המקום שגדלתי בו מאז גיל תשע, הכול כאן נראה פשוט יותר מדי.

לאחר שהבנתי שאני נגררת על ידי עדר אנשים לכיוון הלא נכון, נעצרתי, הרמתי את עיניי וכשראיתי את השילוט ליציאה משדה התעופה, התקדמתי לשם.

דוד אנריקה אמר שיפגשו אותי בחוץ. הוא קרוב המשפחה היחיד שיש לי לאחר מותם של הוריי, ומאז שאני זוכרת, הוא עשה ככל יכולתו כדי להעניק לי חינוך ראוי ולבחור עבורי בעל טוב. ליבי פעם בחוזקה. בעוד כמה רגעים אכיר את הגבר שאיתו אבלה את שארית חיי ואלד את ילדיו. חששתי מכך מאוד, למרות ההבטחות של דוד אנריקה שהכול יהיה מעולה. תהיתי איך הוא נראה ואם הוא ימצא חן בעיניי. ידעתי רק את שמו ואת גילו. ביקשתי מדודי תמונה של בעלי לעתיד, אך הוא אמר שזה לא חשוב ואני לא התווכחתי איתו. במנזר לימדו אותי שאישה ראויה צריכה להיות צייתנית כנועה ואסירת תודה, אלו התכונות של אישה למופת.

גם נישואי אימי לאבי היו בשידוך, והיא הייתה מאושרת מאוד עד שהם נהרגו. אני השריד האחרון למשפחת טוסני, לכן אני אמורה להתחתן עם גבר שמוכן לקבל את שם המשפחה שלי או שיסכים לתת אותו לבן הבכור שלנו. דוד אנריקה אמר שהיה לי מזל גדול שהוא מצא גבר שהסכים לכך. מעניין איזה מין אדם הוא?

האטתי את צעדיי כשראיתי שלט עם שם מוכר. חייכתי בשמחה והלכתי לכיוונו של הגבר הגבוה שהחזיק את השלט.

"שלום," עצרתי מולו והנחתי את המזוודה לצידי. לפתע נתקלה בי מישהי וכמעט נפלתי, היא חלפה על פניי כאילו שהייתי אוויר והשאירה מאחוריה ריח מחניק של בושם. האישה הזו כרכה את זרועותיה סביב צווארו של גבר שהמתין לה ונדבקה לשפתיו בנשיקה נלהבת. פי נפער ובהיתי בה המומה מהתנהגותה.

"מיס טוסני?" קולו הנעים של בעלי לעתיד החזיר את תשומת ליבי אליו.

"כן," השפלתי את מבטי במבוכה. אומנם האישה התנהגה בצורה שהנזירות לגמרי לא היו מאשרות, אך לא הצלחתי להימנע מלהעריך את יופייה ואת לבושה האלגנטי, מה שלא ניתן היה לומר על המראה החיצוני שלי. נעליי משופשפות והבגדים שלי היו פשוטים וצנועים.

"נעים להכיר אותך, מיס טוסני." הוא הושיט את ידו וכשלחצתי אותה כל המחשבות התעופפו מראשי. "תרשי לי לקחת את המזוודה שלך וללוות אותך לרכבי?"

"כן, כמובן." נזפתי בעצמי על כך שלקח לי כמה רגעים לענות לו. בזמן שהלכנו לכיוון החנייה, העפתי לעברו מבטים חטופים, וליבי פעם במהירות רבה יותר מאושר. איך התמזל מזלי עד כדי כך ובעלי לעתיד הוא כזה גבוה, יפה תואר ואדיב. הייתי בטוחה שהוא גם חכם מאוד אחרת לא היה מגיע למעמדו הרם. אנחנו בוודאי נמצא נושאים משותפים לשיחה ונעביר הרבה זמן ביחד. יכול להיות אפילו יותר ממה שנהוג בנישואי שידוך. מעניין אם הוא אוהב לקרוא ספרות קלאסית ואיזה זרמים באומנות מוצאים חן בעיניו. מה תחומי העניין שלו? ציור, ארכיטקטורה, פיסול? במנזר קיבלתי חינוך מגוון כראוי לעלמה ממשפחה מכובדת ויכולתי לשוחח על נושאים רבים ולמנוע מבעלי לעתיד להשתעמם ממני.

בעוד אני שקועה במחשבות, הגענו לבסוף לרכב. המזוודה הוכנסה לתא המטען, והוא חייך אליי שוב כשפתח עבורי את הדלת.

"בבקשה, ליידי איטלקייה מקסימה."

"תודה, אתה אדיב מאוד." הסמקתי.

"עם כל הכבוד, גברתי, כל מה שאני רוצה זה רק להתנהג באופן הראוי ביותר." הוא הביך אותי.

"תודה... אֵרון," אמרתי את שמו בהיסוס, מבינה שעליי להתחיל להתקרב אליו. "זה נחמד מאוד מצידך."

הגבר הביט בי במבט מופתע, "אֵרון?" וכשפרץ בצחוק, הבנתי מה הוא עמד לומר עוד לפני שפצה את פיו.

"מיס אודרי היקרה, אני לא בעלך לעתיד לצערי הרב. אני בסך הכול עורך הדין ומיופה כוחו של מי שאת עתידה להינשא לו. מר דונובן לרשותך, אך את יכולה לקרוא לי פשוט מרטי. אני מבקש את סליחתך על שלא הצגתי את עצמי כראוי ובלבלתי אותך."

"כן, תסלח לי," גמגמתי, הרגשתי בחום שמציף את לחיי.

לאחר שהתיישבתי, מרטי דונובן סגר את הדלת ועד שהוא התיישב במושב הנהג, הצלחתי להרגיע את עצמי ולהתעשת. הכול בסדר, אודרי. זה לא משנה איך נפלת או כמה מהר תקומי. הדרך שעשית, היא החשובה באמת.

מר דונובן התברר כג'נטלמן רגיש. הוא ענה על כל השאלות שלי בסבלנות ולא הפריע לי כששקעתי במחשבות. בהיתי מבעד לחלון בנופים שחלפו על פניי וליבי נצבט מגעגוע למקום שעזבתי. הכול נראה כאן אחרת. הוצפתי בחששות לגבי עתידי ומצב רוחי היה ירוד למדי. מעניין איזה מין אדם הוא אֵרון האריס אם אפילו לא טרח להגיע לפגוש את אשתו לעתיד ושולח את אחד מעובדיו במקומו.

ביקשתי ממר דונובן לעצור ליד חנות נוחות. הפה שלי היה יבש, ודמעות לא רצויות איימו לבצבץ מעיניי. רציתי לשטוף את הפנים שלי ולהתרענן, אסור לי להיראות חלשה. לא הייתי מרוצה מכך שאצטרך להעביר את חיי עם גבר שעדיין לא פגשתי ושהפגין חוסר כבוד כלפיי בזה שלא הגיע. מצד שני ידעתי שהוא איש עסקים שמרוויח כסף רב וככל הנראה לא הייתה לו אפשרות להפסיק את עיסוקיו ולחכות לי. ובמיוחד שהוא שלח לא סתם נהג אלא את יד ימינו. זה סימן טוב, נכון?

אנחה כבדה נמלטה מגרוני. על אף ניסיונותיי לשכנע את עצמי שהכול טוב, מועקה התפשטה בתוכי. המצב שלי לא הותיר לי הרבה ברירות, אין לי קשרים או כסף וכל מה שלימדו אותי במנזר זה איך להיות אישה צייתנית ואימא. בדומה לכל הנשים במשפחת טוסני לאורך הדורות.

מדוד אנריקה הבנתי שהרכוש של הוריי עוקל בגלל החובות הגדולים שהיו להם. אך הוא מעולם לא נתן לי להרגיש בזה ושילם על לימודיי ועל המחייה שלי, בשעה שהוא עצמו נאלץ לחיות מהיד לפה. כל מה שהיה לו הוא שמר עבורי, כדי שאזכה לעתיד מבטיח. לקראת סיום הלימודים עלתה השאלה היכן אגור ומה אעשה. לא יכולתי לגור עם דודי כי דירתו הייתה קטנה ולא היה בה מקום גם עבורי. לכן הוא מצא פתרון אידיאלי, חתונה עם גבר אמריקאי שצבר את הונו במו ידיו ורצה שילדיו יזכו לקבל שם משפחה הגון ומכובד.

הרכב נעצר ליד גדר גבוהה וכאשר השער החשמלי נפתח מול עיניי נגלה שביל רחב עשוי מחצץ שמוביל לאחוזה מפוארת. פי נפער למראה הטרסות הפתוחות, השיש הלבן והקירות המכוסים בגפנים. ליבי דפק במהירות, זה נראה כמו הבית שחייתי בו בילדותי. לרגע אחד נשמתי בקלילות, כאילו חלק מאדמתי היקרה עבר יחד איתי לכאן.

דלתות הבית נפתחו, גבר בחליפה שחורה ומשקפיים כהים ירד במדרגות ומיהר לקראתי. האם זה אֵרון? דונובן אמר שהוא יפגוש אותנו בביתו. הגבר פתח את הדלת שלצידי, הושיט את ידו ועזר לי לצאת מהרכב.

"שלום, מיס טוסני."

"שלום, מר האריס. אני שמחה לפגוש אותך." אף שריר לא נע על פניו של הגבר, אבל מאחורי גבי שמעתי את מר דונובן מכחכח בגרונו.

"אודרי, יקרה, אין צורך למהר. זה רק השומר."

"אוי," הצלחתי להוציא מהפה וממש הצטערתי שלא מתּי מבושה עוד בשדה התעופה כשטעיתי בפעם הראשונה.

גבר נוסף ליווה אותנו פנימה, היישר אל סלון ענק ומפואר, והציע לכבד אותי בכוס תה אנגלי איכותי. הסכמתי בשמחה. לא הספקתי ללגום אפילו לגימה אחת כשלפתע שמעתי מאחוריי קול צעדים רמים מאוד ורעש דלתות שנפתחות לרווחה ומוטחות בקיר.

בריון לא מגולח, לבוש בחולצה לא נקייה ומקומטת ומכנס ג'ינס משופשף הופיע בכניסה לחדר הענק. הוא הביט בי ובמר דונובן במבט זועף.

אולי זה הגנן?

"וזה בעלך לעתיד," עורך הדין ניפץ את כל תקוותיי, כשפנה לכיווני והוסיף בשמחה שלא הייתי שותפה לה, "מר אֵרון האריס. אֵרון, תכיר, זאת מיס אודרי טוסני."

אלוהים אדירים.

ברכיי החלו לרעוד תחת מבטו האיום של בעלי לעתיד. וזה הגבר שחשבתי שאוכל לשוחח איתו על שירה מודרנית וציורים מתקופת הרנסנס?