העננים תמיד באים מהים

באומץ, ביושר, ברגישות ובאהבה רבה אומר צביקה זביצקי את דברי שירתו הנכוחים והנחרצים. מתוך יכולת התבוננות עצמאית ובוגרת הוא מביט סביבו ובקורות אותו, ויוצק חוויות שיריות רגעיות ומרגשות, שיש בהן געגועים, השתאות ופליאה וכן ביקורת והתרסה נטולת פנים.

המשורר מעמיד בפני הקוראים קטעי חיים עכשוויים ואקטואליים לצד אנקדוטות כמעט נשכחות מילדותו, המקנים לקורא יכולת ראייה מפוקחת אודות חיינו כאן בארץ, על מורכבותם ורב גוניותם.

אכזבה אל מול תקווה, זיכרון ושכחה, ניסיונות וכישלונות אל מול הצלחות רגעיות – כל אלו מובעים בשיריו בפשטות שובת לב. שירה זו, הנוגעת בנופי ילדות ובגרות ובנופים פנימיים של נפש ובית פרטי ולאומי, קושרת קולות, מראות וצבעים ומבקשת לקרב דמויות שאינן אל אהבת אנשים – מקומית ואוניברסלית – שעודם.

תמרה אבנר

צביקה זביצקי פרסם עד כה את ספרי השירה הבאים: עכשיו געגוע 2014, עכשיו מאוחר, 2015 שמאלה זה גם ימינה 2017.

מִצְפּוֹר הַר אַדִּיר

כָּל חַלְלֵי מִלְחֶמֶת לְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה,

מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בְּמִסְפָּר,

מֻנְצָחִים עַל לוּחַ הַזִּכָּרוֹן. 

כְּדֵי לְהַגְדִּיר אֶת הַגְּבוּלוֹת הַמַּדְרִיךְ מַסְבִּיר 

שֶׁהַיָּרֹק הַנָּטוּעַ וְהַצָּעִיר,

הַמְּעַשֵּׁן נַרְגִּילָה עַל הַסַּפְסָל,

זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,

וּבַהֶמְשֵׁךְ, בְּאֵזוֹר הַסֶּלַע הֶחָשׂוּף,

יוֹשֶׁבֶת אֶרֶץ הָאֲרָזִים.

לְפֶתַע קָם הַצָּעִיר מֵהַסַּפְסָל,

יוֹרֵד בַּשְּׁבִיל הַמְּדֹרָג דֶּרֶךְ הַיָּרֹק הַנָּטוּעַ,

חוֹלֵף עַל פָּנֵינוּ וּמַמְשִׁיךְ בַּמַּסָּע.