השותפים 2 - שותף למשחק

סמית' המילטון

היום יש לי הכול. השכלה, מראה טוב, כסף, אבל אני עדיין זוכר את התקופה שבה לא היה לי כלום, ואני לא מתכוון להרוס את חיי, וזה מה שיקרה אם אי פעם אתעסק עם אחותו הקטנה של חברי הטוב ביותר. זו הסיבה לכך שעליי לשמור על מרחק מאיווי, אף שהילדה הקטנה והמעצבנת היא עכשיו פצצה משגעת, בלונדינית סקסית שמאתגרת את שליטתי העצמית עד לקצה.

איווי ריד

גדלתי עם כפית של זהב בפה. זכיתי להשכלה איכותית ולמשפחה אוהבת ויש לי תפקיד בכיר בחברה המשפחתית, אך משהו חסר. אני יודעת בדיוק מה, ואני יודעת מי יכול לתת לי אותו. הבעיה היא שהאדם הזה הוא סמית', ובעיניו תמיד אהיה אחותו הקטנה של קולין. אבל אני כבר לא ילדה, ואני דלוקה על סמית' כבר שנים. הגיע הזמן שאעשה מהלך ויש לי תוכנית מפורטת, מה שאני לא מביאה בחשבון זה שהתוכנית שלי תוביל לאסון מוחלט.

השותף למשחק מאת סופרת רבי המכר של 'ניו יורק טיימס' קנדל ריאן הוא רומן רומנטי עכשווי ומקסים על התאהבות אסורה באחות של החבר הכי טוב. לאחר תקופה הם נפגשים וניצוצות עפים באוויר.

זה ספר השני בסדרת השותפים. הספר הראשון, שותף לדירה, גם יצא בהוצאת אדל. ספרים נוספים של ריאן שראו אור בהוצאת אדל: סדרת יופי מלוכלך: אהבה, לנצח, שקרים, תשוקה.

פרק 1
איווי
ליבי רועם בחזי. זה מה שקורה כשבחורה לוקחת את חייה בידיים. עמדתי ממש על קצהו של משהו עצום והייתי זקוקה רק לדחיפה הקטנה ביותר כדי לקפוץ ראש, אם אכן עמדתי להמשיך בתוכנית המטורפת הזאת.

"בחייך, איווי," אמרה חברתי הטובה כשניסתה לעודד אותי, "תני לו לנשנש לך את הקרואסון."

מגי צחקה אל תוך מפית הבד שלה ואני גלגלתי את עיניי. "אני לא עושה דברים מגונים עם זרים." היו לי מטרות גדולות יותר, מטרות נעלות יותר שכללו התמסרות לתענוגות זימה עם הגבר שמאז ומתמיד חשקתי בו. כבר לא הייתי ילדה מתבגרת וביישנית, הייתי בטוחה בעצמי מספיק כדי להודות במה שרציתי ולהשיג את זה. זו תהיה המתנה שלי לעצמי. לסמן וי על רשימת המשאלות שלי לפני שיגיע הזמן לעבור הלאה ולנטוש את הפנטזיות הסודיות.

מגי גלגלה את עיניה. "אני יודעת, את נעולה על סמית'."

אנחנו חיים במאה העשרים ואחת. אישה יכולה לפעול כדי להשיג את רצונה מבחינה מינית בלי להרגיש זולה או מנוצלת. סמית' המילטון היה החבר הכי טוב של אחי הגדול ומחר בערב הוא לא ידע מאיפה זה בא לו. הפמיניסטית שבי הכתה על החזה שלה ופלטה קריאת קרב.

עמדתי לעשות את זה.

עמדתי לשעבד את סמית' לרצוני, ולא התכוונתי לשים זין על כל מי שיחשוב שזה לא לעניין.

סחררתי את היין האדום בכוסי, חיוך מתעקל על שפתיי. "הוא אינטליגנטי, משכיל, חתיך בטירוף, ובניגוד לרוב הבחורים בגילנו, אני מהמרת על זה שהוא יודע מה לעשות במיטה."

שפתיה הוורודות והבוהקות של מגי התעקלו לחיוך. "הוא חתיך, אני מודה."

זה היה הלילה האחרון שלנו בכפר הצרפתי המקסים שבו טיילנו, דגמנו יין מקומי וזללנו לחם פריך וגבינות רכות. למחרת עמדנו לעלות על הרכבת לפריז. משם מגי תטוס הביתה כדי להתחיל בעבודתה החדשה ואני עמדתי לממש את התוכנית: לזיין לסמית' את הצורה.

מגי ואני טיילנו באירופה בשבועיים האחרונים, לאחר סיום לימודינו בקולג'. לא יהיה מוגזם כלל לומר שחיינו בבית הספר לבנות היו מוגנים. עכשיו רצינו לטעום את כל מה שהיה לחיים להציע, וההתחלה שלנו הייתה טובה למדי.

רקדתי תחת אור הירח בטוסקנה, אכלתי חלזונות במסעדה בכפר צרפתי וסיכנתי את חיי כשעליתי על מונית־אופנוע בבודפשט. ביקרתי באתרי תיירות מפורסמים ופגשתי אנשים מקומיים. הדבר היחיד שלא עשיתי היה לחוות אורגזמה שלא הגיעה ממני.

מביך, אני יודעת. אבל ידעתי מי הגבר הנכון שיעזור לי לשנות את זה.

הנהנתי ולגמתי לגימה נוספת מהיין. סמית' החתיך, הגבוה והסקסי להחריד. נאלצתי לשלב את רגליי כדי לדכא את הלחץ שנבנה שם.

פלטתי אנחה. לא. זה יהיה רק סקס. לא ארשה לעצמי להתעמק במעלותיו המדהימות, אף שהן היו רבות.

גם כשהייתי ילדה קטנה ומעצבנת והוא ואחי היו נערים, הוא היה חביב אליי. בעוד לאחי לא הייתה שום בעיה לצעוק עליי לצאת מהחדר שלו ולטרוק בפניי את הדלת, סמית' היה כורע על ברכיו כדי שיהיה בגובה עיניי, טופח על ראשי, ואומר שאם אשאיר אותם לבד זמן מה, הוא יבוא לראות את צפרדע המחמד שלי אחר כך. הוא היה תמיד נחמד אליי. גם כשזה בטח לא הגיע לי.

הוריי המסורים והחינוך הקפדני שקיבלתי הבטיחו שאלך בדרך הישר, ובאמת תמיד עשיתי מה שמצופה ממני ומעולם לא סטיתי ימינה ושמאלה. אז חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות, ועכשיו יש לי חרטות. לא רציתי לשחק יותר לפי הכללים של מישהו אחר, רציתי לחיות את חיי בדרכי, וזה אומר לארגן לעצמי מפגש לוהט שמעולם לא הייתי אמיצה מספיק להוציא לפועל. הייתי כמעט מסוחררת מהמחשבה.

"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה עם סמית'?" שאלה מגי והחזירה אותי אל ההווה.

אה, סמית'. פלטתי אנחת שמחה. הוא היה המושא של כל פנטזיות הנעורים שלי. הוא היה חכם, מתוק ומושך והיה בו את כל העניין הזה של זכר האלפא הפגוע. הוא הסתיר זאת היטב; רוב האנשים בכלל לא ידעו, אבל הוא אומץ כשהיה ילד בוגר יחסית, וידעתי ששנותיו במשפחות אומנות עיצבו את האיש שהוא היום. בנערותו הוא השתוקק למשפחה קבועה, והייתי בטוחה שהוא רוצה לחוות אהבה וקבלה ושייכות, בדיוק כמוני. אולי אפילו יותר. "כמובן." מימיי לא הייתי בטוחה יותר מזה במשהו. "למה?"

מגי לעסה את שפתה. "אני פשוט לא בטוחה שסמית' הוא הגבר שלו את צריכה להתמסר. יש בזה יותר מדי סיבוכים."

משכתי בכתפיי. כבר עברתי על כל היתרונות והחסרונות אלפי פעמים. מחר סמית' ינחת בפריז בדרכו לבקר את אחי, שכבר היה שם לצורכי עסקים. אני אצטרף אליהם לארוחת ערב. נשתה יין ונדבר, ואז יגיע משהו מתוק יותר מקינוח.

זה יהיה העיתוי המושלם. לא יכולתי לבחור פעם ראשונה מושלמת יותר – בסדר, טכנית, פעם שנייה – גם אם הייתי מנסה. הרי פריז הייתה בירת הרומנטיקה העולמית. שום דבר לא יכול להשתבש.

ואז כולנו נחזור לשיקגו, שהיא עיר גדולה דיה כדי להתחמק ממנו אם המצב יהיה מוזר אחר כך, כפי שמגי הייתה בטוחה שיהיה.

"לא משנה מה, אל תספרי לו שאת כמעט בתולה. זה יבריח אותו," היא הוסיפה.

"דבר ראשון, אני לא בתולה. עשיתי את זה עם – "

היא נופפה בידה כדי להשתיק אותי. "כן, אני יודעת. מה־שמו. זה לא נחשב."

"למה לא? מובן שזה נחשב." הזדקפתי במושבי. זה בהחלט נחשב.

מגי גלגלה את עיניה. "לא גמרת. הוא אפילו לא ניסה להכניס לזה שום רומנטיקה. אם אין אורגזמה, זה לא סקס. את עושה תיקון, זה חוק ידוע אצל כל הבנות."

חשבתי על מה שהיא אמרה והחלטתי שזה מוצא חן בעיניי. תיקון. זה התאים בצורה מושלמת לאישיות החדשה והנועזת שלי ולפילוסופיה הלא לוקחת שבויים החדשה שלי.

"רגע, למה את מתכוונת? האם בנים לא אוהבים את זה? להיות הראשון שכובש טריטוריה לא מוכרת וכל זה?"

מגי הביטה בי במבט מלא צער. "לא, מפני שגברים חכמים יודעים שנשים נקשרות אל הראשון שלהן. יש סיכוי שסמית' יירתע מללכת לשם איתך." בעוד מוחי מוצף במחשבות על סמית', היא המשיכה. "יש כל־כך הרבה ציפיות ורגשות שנלווים למעשה כשאת עם הראשון שלך. יכול להיות שהוא לא יהיה בסדר עם זה. הוא עלול לפגוע בך, וכמו שאני מכירה את סמית', הוא בהחלט לא יהיה בסדר עם זה."

החלק הזה היה נכון. הוא תמיד התייחס אליי בכפפות של משי. "בסדר. לא אספר לו על מה־שמו או על כך שאני צריכה תיקון." רק אתן לו לחשוב שאני נמרה במיטה המשחרת לטרף. זה היה הרבה יותר טוב מהאלטרנטיבה המדכאת, והיא להודות בעובדה שמעולם לא חוויתי אורגזמה עם בחור בכל עשרים ושתיים שנותיי.

אבל מחר בערב כל זה ישתנה, וכבר לא הייתה לי סבלנות לחכות.

פרק 2
סמית'
הדבר הראשון שראיתי כשנכנסתי לבר היה את כל הקימורים הארורים האלה.

מלאים ועגולים.

גבוהים וצרים.

והחביבים עליי – נמוכים ונמרצים. בדיוק מתאימים לשוט של ויסקי, נקי.

הבטתי בחמדנות בכוסית הוויסקי כאילו יכולתי למשוך אותה אליי בכוח המחשבה אם אשתדל מאוד.

היי, יפהפייה. בואי לאבא.

החלקתי את גופי התשוש על אחד מכיסאות הבר ונשענתי על המשטח באנחה. ג'ט־לג מגיהינום גרם לראשי להלום בטירוף. נופפתי אל הברמן בתקווה שהצרפתית הבסיסית שלמדתי בתיכון תעזור לי לפחות להשיג משקה. "אה... ויסקי, סיל ווה פלה?" החוויתי בידי תנועה של שתייה והמתנתי בתקווה.

הברמן השיב לי בחיוך רחב והנהן. "וי, מסייה."

הנהנתי קצרות לאות תודה והנחתי את תיק המסמכים על הכיסא שלצידי. זה היה יום מגיהינום. הטיסה התעכבה לא פעם אחת, אבל הייתי נחוש להגיע לכאן. חברי הטוב קולין סמך עליי, ולא היה שום מצב שאאכזב אותו. הוא עמד לצידי מאז היינו בני שש. היינו יחד כששרטנו את הברכיים בפעם הראשונה. חלקנו את הבירה הראשונה שלנו. לעזאזל, אפילו הנשיקות הראשונות שלנו היו עם אותה בחורה. כבר אז ידענו ששום דבר לא יהרוס את החברות שלנו. אפילו סוזי המרשמידט לא הצליחה להרוס אותה, ולא משנה ששנינו חשבנו שאנחנו אוהבים אותה.

עם זאת, אני צריך להוציא את הראש שלי מהתחת ולהפסיק לחשוב על איווי, אחותו הקטנה של קולין. יש דברים שאסור לעשות בין חברים, ולא משנה כמה חזקה החברות שלנו. להתעסק עם האחות של החבר הכי טוב שלך זה אחד הדברים האלה.

עצמתי את עיניי בחוזקה ושפשפתי את ידי על פניי בתסכול. פאקינג איווי.

היא הייתה צעירה מאיתנו בשבע שנים, אבל זה לא מנע ממנה להזדנב אחרינו כל הזמן. נהגנו לקרוא לה איווי קניוול, כמו איוול קניוול הפעלולן, אבל זה היה בצחוק. כשהיינו ילדים היא הייתה משתרכת אחרינו כשהיא נועלת את נעליה הלבנות והמבריקות ולובשת את שמלות התחרה הקטנות שלה, תלתלי הדבש הבלונדיניים שלה מקפצים סביב ראשה. בפעמים הספורות שהוציאה את אגודלה מפיה, היא עשתה זאת כדי להזהיר אותנו שמה שעמדנו לעשות באותו רגע רק יגרום לנו לפגוע בעצמנו. כשאני חושב על זה עכשיו, חיוך עולה על שפתיי.

אם תלכו על הקרח הזה, תיפלו ותמותו.

אם תדליקו את הזיקוקים האלה, הידיים שלכם יתפוצצו.

אם תנסו לטפס על העץ הזה, תשברו את הצוואר.

רק שזה נשמע עקום מאוד בהיגויה הילדותי. זה היה מעצבן כמעט כמוה, אבל במבט לאחור, הכול נראה לי די מקסים עכשיו.

לא שונה מאיווי עצמה.

שיט.

הברמן החליק לעברי כוס מלאה בנוזל ענברי ואני הנהנתי ולגמתי לגימה ארוכה. המשקה שלח גל חום שירד בגרוני ועבר למרכז חזי, התמקם היטב בבטני ומשם אל כל גופי. לראשונה מאז עזבתי את ביתי לפני כחמש־עשרה שעות, המתח שכיווץ את שרירי הצוואר והכתפיים שלי החל להשתחרר.

הברירה הייתה בין לקחת משכך כאבים וללכת לישון, או לקוות שהאלכוהול יכניס אותי למצב של ערפול חושים נעים. אפילו לא הגיעה שעת ארוחת הערב, ובקרוב איפגש עם קולין ואחותו.

אני חייב להפסיק להיות כזה שפן. זה לא היה סיפור גדול. כל מה שהייתי צריך לעשות זה לעבור את ארוחת הערב הזאת ואת הביקור הקצר, ואיווי תחזור לטיול שלה עם חברתה ואז קולין ואני נוכל להתמקד בעסקים.

פשוט מאוד.

שלפתי את הטלפון הנייד כדי לראות אם קיבלתי הודעות מאז שהגעתי, אבל לפני שהספקתי לבדוק, קול רועם הדהד לעברי.

"סמית', בן־זונה! כמה טוב לראות אותך."

קולין צעד לעברי, חיוך רחב ומידבק משוך על שפתיו. למרות זאת, לא יכולתי להכחיש שהוא נראה מתוח. סביב עיניו היו קמטים שלא ראיתי לפני שנה, וכתמים כהים הכהו את העור תחתיהן. כמכור עבודה לא קטן בעצמי, ידעתי לזהות מתח כשראיתי אותו, אבל בקרוב נטפל בזה.

נעמדתי והחזרתי לו חיבוק גברי לפני שהחוויתי לעבר המושב שלידי. "טוב לראות אותך, גבר. מזמן לא התראינו."

דאגנו לשמור על קשר לאורך השנים, אבל השנתיים האחרונות היו קשות. לאחר שקולין החל לנהל את החברה המשפחתית שלו, הוא עבד קשה כדי שהם יוכלו לגדול ולהתרחב. הם אכן עשו זאת, כל הדרך לפריז. עכשיו החברה סבלה מ'כאבי גדילה' ובאתי לכאן כדי לעזור לו לטפל בהם.

"חבל שלא נתת לי לאסוף אותך משדה התעופה," אמר קולין, התיישב לצידי ונופף אל הברמן. הוא הרים אצבע אחת ואז הצביע עליי לפני שהפנה את הכיסא שלו לכיווני. "זו לא הייתה בעיה בשבילי להמריא קצת מוקדם יותר."

"אתה אומר את זה, אבל ברור שאתה תחת לחץ רב. אני כאן כדי לעזור, לא להוסיף למתח. מלבד זאת, זו הייתה נסיעה נעימה במונית. הנהג כל הזמן דיבר איתי בצרפתית. אני חושב שהוא אפילו לא קלט שהבנתי רק עשרה אחוז ממה שהוא אמר."

קולין צחק והציץ בשעונו. "איווי צריכה להגיע בכל רגע."

לגמתי לגימה נוספת של ויסקי והנהנתי בלי להגיב. זה היה מטופש לייחל למחצה שהיא תתעכב ואולי לא תצליח להגיע בכלל. אולי הייתי טיפש, אבל בכל זאת ישבתי שם וקיוויתי שזה מה שיקרה. איכשהו במהלך השנתיים האחרונות איווי המעצבנת הפכה לאיווי החטובה והלוהטת שהסתננה לחלומותיי, וזה הרג אותי. בטיסה, כשהייתי אמור לחשב מספרים, נרדמתי וחלמתי את החלום הארוטי ביותר בחיי.

היינו באגם, ליד בית הקיץ של המשפחה שלהם, ואף שלא הייתי שם עם איווי מאז שהיא הייתה בערך בת עשר, איווי בחלום הייתה בוגרת לגמרי. באתי לאגם לשחייה לאור הירח. היא עמדה על שפת האגם כשהיא לבושה בחולצה גברית – החולצה שלי – ולא שום דבר אחר.

הלשון שלי נדבקה לחיכי כשהיא פתחה כפתור אחר כפתור בחולצתה. כמעט בהילוך איטי, שולי החולצה נפתחו וחשפו את מה שהיה הגוף הכי חטוב בכל הזמנים. ציצים יפהפיים ומלאים. ירכיים גדולות מספיק כדי שידיי יוכלו לאחוז בהן היטב, רגליים חטובות ששיגעו אותי כי לא יכולתי להחליט אם אני רוצה שהן ייכרכו סביב מותניי או סביב פניי.

התעוררתי בבהלה כשהיא נכנסה למים, עירומה לחלוטין, והצמידה את גופה הרך אל גופי הקשה. מזל שכך כי העניינים הלכו והתחממו.

"אתה רוצה להזמין משהו לנשנש בזמן שאנחנו ממתינים?"

החזרתי את מבטי אל קולין וכחכחתי בגרוני. "בטח, מה שבא לך."

האם יכולתי להיות מנוול יותר כרגע? הבחור היה נרגש לראות אותי אחרי כמעט שנה שלא התראינו, ומה אני עשיתי? דמיינתי את אחותו עירומה. לא שזה באמת היה הגוף שלה, שדמיינתי. אין מצב שהיא יכלה להיות סקסית כל־כך מתחת לבגדים שלה.

נכון?

כשהדם שלי החל להתנקז שוב דרומה, בלמתי את המחשבות והושטתי את ידי אל תיק המסמכים. התרופה הטובה ביותר לפנטזיות מיניות הייתה עבודה. "אז, ספר לי על מה שקורה ב'סופיה'. עברתי על המספרים ששלחת לי ונראה שההתרחבות אולי הייתה קצת נמהרת." 'סופיה' הייתה חברת ההלבשה התחתונה שהקימה סבתו של קולין, כשהוא היה עדיין בחיתוליו. קולין נרתע, אבל הרמתי את ידי. "אל תילחץ. הכול נראה ממש טוב, וזה לא כזה נורא. אני חושב שאפשר לתקן את זה, אבל תצטרך להיות יצירתי. זה יהיה פלוס רציני אם תמצא דרך להגדיל את המכירות לפני סוף השנה כדי לשפר מעט את תזרים המזומנים."

"מצחיק שאתה אומר את זה," הוא אמר ולגם מהוויסקי שלו, "אנחנו כבר בוחנים אפיקי מכירה חדשים, מרחיבים את הטווח שלנו ברשתות החברתיות ומנסים פרסום חדש. החלק הזה עדיין בחיתוליו. לפני שסבתי מתה, היא התנגדה לכל זה. אפילו לשקול להרוויח מרשת האינטרנט היה כמו לעקור שיניים בשבילה. היא הייתה מהאסכולה הישנה; היא רצתה שאנשים ייכנסו וייגעו בבדים, שייהנו מחוויית הקנייה בבוטיק. לא משנה איזה סוג של גוף היה לאישה או מה היה גילה, היא רצתה שהקונות יצאו בהרגשה שהן יפהפיות."

חיוכו של קולין היה מהול בעצב, ולרגע קינאתי בו. כן, הוא איבד את סבתו, אבל כשהיא הייתה בחיים, לפחות היה ביניהם קשר הדוק. כך היה בין כל חברי משפחת ריד.

התמזל מזלי שאומצתי בגיל שש על ידי משפחה אוהבת, אבל הוריי היו אז באמצע שנות החמישים לחייהם, ואחיי המאמצים היו מבוגרים ממני בהרבה. למעשה, הייתי קרוב רק לאחותי הצעירה ביותר, פאם. אהבתי את כולם מאוד ולנצח אהיה אסיר תודה על כל מה שהם עשו, אבל תמיד הרגשתי שחסר לי משהו, תמיד הרגשתי לא שייך. "החברה הזאת הייתה הבייבי של סבתא שלך, ואני רוצה לוודא שלעולם לא נאבד את הקונספט הזה. זה המותג, לכן אנחנו חייבים לשמר את התחושה הזאת של בוטיק מצד אחד, ומצד שני לתפקד בצורה יעילה יותר מבחינה עסקית," אמרתי, בתקווה להרגיע את עצביו.

מעולם לא תיארתי לעצמי שאעבוד עם קולין, אבל מאחר שניהלתי חלק קטן מהמכונה המשומנת של משפחתי, נשאר לי זמן פנוי. הייתי הטיפוס שיעדיף לנצל את הזמן הזה למשהו מועיל מאשר להתבטל. אני מניח שאפשר להגיד שאני טיפוס אלפא קלאסי.

חיוכו של קולין התרחב והוא קרץ לי. "וכאן אתה נכנס לתמונה. תוכל לעזור לנו למצוא דרך לאזן את תזרים המזומנים שלנו באופן שיעזור לנו לעבור טוב יותר את החורף? ברגע שיגיע האביב ותיפתח עונת תצוגות האופנה בפריז, מצבנו יהיה מזהיר. אבל כרגע?" הוא משך בכתפיו. "לא כל־כך."

פתחתי את התיק, שלפתי את התיקייה שהכנתי בשבוע האחרון והחלקתי אותה על הבר לעברו. הוא פתח אותה, סרק במהירות את הדף המסכם וירה בי מבט המום.

"ברצינות?" שאל, "אתה בטוח?"

"ככל שאני יכול להיות בטוח. השקעות זה לא מדע מדויק, אבל יש לי מספיק הון כדי שאוכל לשחק בו. בחנתי את הנתונים של החברה שלך ואת התחזיות לקראת האביב, ואני מסכים איתך, השנה הבאה הולכת להיות מצוינת. אתה רק צריך קצת עזרה כדי לעבור את התקופה הקשה עכשיו."

קולין הסיט את מבטו לרגע, ונראה שהמתח נשטף מעליו בגל כשהוא פלט נשיפה. "אני לא יכול להגיד לך מה זה בשבילי. זה... זה הכול, סמית'. אתה החבר הכי טוב שיכול להיות. אין מישהו טוב יותר."

דבריו היו כמו מסמרים שננעצו בחזי בזה אחר זה. אם הייתי חבר טוב כל־כך, לא הייתי מדמיין את אחותו הקטנה רוכבת עליי, או כאשר משהו גדול בהרבה יותר מהאגודל שלה בפיה.

אבל שמרתי את מחשבותיי לעצמי כי רציתי לנצח את הדבר הזה, וגם את הבן־זונה המגורה יתר על המידה הזה ששכן במכנסיי. בעצם, זה היה תלוי במה שאיווי תלבש כשתגיע. עמדה בפניי מלחמה קשה ביותר.

לא, אני אנצח את המשיכה הזאת אליה. אכתוש אותה עד עפר, אפיל אותה לקרשים ואוכל אותה בלי מלח, ושום דבר לא יעצור אותי. אפילו לא איווי הסקסית והלוהטת.