“במדיטציות הארוכות שלי הפכו פסוקי התורה לחבריי הטובים ביותר. אני זוכרת שלפעמים המילה ‘אלוהים’ הייתה יושבת שם – על קצה הלשון שלי – במשך שעות וימים שלמים. ואז ידעתי: התורה איננה זרה לאותו שקט אשר חקרתי עוד ועוד בתוך עצמי. התורה היא למעשה התוכן הנצחי של אותו השקט. ואכן, ככל שהעמקתי באותו שקט, גדלה ופרחה אהבתי לתורה”.
☀
בספרה התורה והמדיטציה מביאה רחל (גולד) בן־צבי פרשנויות אישיות לשני הפסוקים הראשונים של ספר בראשית, ומתארת את המחשבות שמעורר בה סיפור הבריאה ואת השלמות שמתבטאת בו. התורה היא אינסופית, ותרגול של המדיטציה הטרנסנדנטלית עוזר לנו להכיר אותה בתור שכזאת.
כשהייתי בת שבע וחצי עברתי עם הוריי למקום שומם ובתולי במדבר, שלימים הפך ליישוב קידר. מאחר שלא היו לי כמעט צעצועים או חברים בני גילי, הייתי הולכת לטיולים ארוכים באותה אווירה מדברית. במבט לאחור, מזל שהוריי לא דאגו לי יותר מדי, ונתנו לי לשוטט לבדי, מפני שזה היה הזמן שבו גיליתי את אלוהיי.
אני זוכרת איך ישבתי ולקחתי לידי דבר־מה מהטבע אשר סביבי, ואני זוכרת איך שקעתי זמן ארוך בהתבוננות בו. הסדר וההרמוניה הקסימו אותי, וכשלבסוף הרמתי את עיניי, גיליתי שאותה שלמות קטנטנה הייתה חלק ממש קטן מהבריאה מסביבי. באתי לאימי ואמרתי לה: “נכון אלוהים נמצא בכול? בדברים הקטנים, ובדברים הגדולים, וממש בכול?” אימי ענתה: “כן, ואלוהים נמצא גם בתוכנו”.
לאן לקחו אותי דבריה של אימי?
כעבור שנים, כשחשבתי על אותה תקופה, זכרתי מעין ריק, או שממה פנימית, ועוד זכרתי שלפני זה לא ידעתי שחייתי, אבל מאז ידעתי שאני חיה, והידע הזה לעולם לא אבד לי. נוסף על כך, התחלתי אז להתפלל אל אלוהיי. לא גדלתי במשפחה דתית במיוחד, אולם הוריי אימצו כמה מנהגים דתיים. בכל ערב שבת הדלקתי נר ביחד עם אימי. לאחר שהדלקתי את הנר, כיסיתי את פניי בכפות ידיי, ואז המילים החלו לזרום מתוכי אל תוך תודעתי. התפילות האלה היו לי הזמן המתוק ביותר של השבוע. בבית הספר למדתי את סיפורי התנ"ך, ומאחר שהמילה ‘אלוהים’ הפכה למשמעותית מאוד עבורי, הסיפורים האלה עניינו אותי מאוד.
שנות הנעורים לא היו קלות לי. אימי חלתה ונפטרה כעבור כמה שנים, וגם השינויים ההורמונליים השפיעו על מצב רוחי ותרמו לתחושה כללית של בלבול ותסכול. באותם ימים המדיטציה הייתה בשבילי עוגן. היא אפשרה לי לשאוב כוחות מבפנים כדי להתמודד עם מה שעברתי. בזכות המדיטציה לא שכחתי מעולם את חוויית הילדות של מוכלות פנימית ואהבה לאל. אותו זיכרון נמצא בי עדיין כאילו היה זה אתמול ומדריך עדיין כל החלטה חשובה שאני מקבלת בחיים.
גם היום המדיטציה מאפשרת לי לשוב יום־יום אל המקום שבו התורה משמעותית עבורי.
התורה היא בת אלפי שנים. לאורך ההיסטוריה שמרו היהודים על התורה, והתורה שמרה עליהם. היא שמרה עליהם כעם והגנה עליהם מהתבוללות בין עמים אחרים. התורה, או התנ"ך, נמצאים גם בבסיסם של הנצרות והאסלם. בנצרות: התנ"ך נלמד כ'ברית הישנה’; ובאסלם: הקוראן מזכיר את התנ"ך פעמים רבות כספר אשר קדם לקוראן. אם יש בעולם כשני מיליארד נוצרים ומיליארד מוסלמים, אפשר לומר שהתנ"ך קדוש לחצי מאוכלוסיית העולם לפחות, וכמה בני מזל אנו לקרוא ספר עתיק זה בשפתו המקורית!
אולם, אם נשים את אותו ספר על ברכיו של אדם ישן, מה ייתן ומה יועיל לו אותו ספר? אם נשים את אותו ספר על ברכיו של אדם שאיננו יודע לקרוא, מה יועיל לו אותו ספר? ערכו של הספר עבורנו תלוי בתהליך התפיסה שלנו, ביכולתנו לקרוא בו ולהבין אותו. לתהליך התפיסה יש תמיד שלושה מרכיבים חיוניים, אשר אם אחד מהם חסר, לא יתרחש תהליך זה. שלושת המרכיבים של כל תפיסה הם: הלומד, החומר הנלמד ותהליך הלמידה. במערכת החינוך המודרנית מוקדשת מרבית תשומת הלב אל החומר הנלמד. מעט תשומת לב מוקדשת אל תהליך הלמידה. ואל פיתוח תודעתו של הלומד כמעט איננה מוקדשת שום תשומת לב. המדיטציה הטרנסנדנטלית מפתחת את התודעה של הלומד, ובכך הופכת כל לימוד ליעיל ועמוק יותר. אבל התועלת של המדיטציה הופכת להיות משמעותית הרבה יותר כאשר אנו ניגשים לקריאה בתורה, מכיוון שהמדיטציה מפתחת את היכולת להבין דברים מופשטים.
זאת הייתה ההתנסות שלי במשך השנים של תרגול המדיטציה והטכניקות המתקדמות שלה. אופקים חדשים נפתחו עבורי ממש באותם פסוקים עתיקים.
סיפור הבריאה מספר על נביעה של יש מאין. האם אנחנו יודעים מה הוא ‘אין’? האם יכולים אנו לתפוס מושג כזה? מעבר ליכולת התפיסה שלנו – נראה של'אין’ אין שום גבולות. האם ראינו משהו בחיינו שבאמת אין לו גבולות? האם שמענו משהו כזה בחיינו? משהו הנמצא מעבר לכל הגדרה? מעבר לכל תפיסה? אם לא תפסנו אי פעם משהו שלא היו לו שום גבולות, כיצד נוכל להבין את סיפור הבריאה?
המדיטציה הטרנסנדנטלית היא דבר שיש לחוות אותו, מכיוון שאי אפשר להעביר את החוויה במילים בלבד. אבל אולי אוכל להעביר לכם משהו מההרגשה, אם אכתוב לכם את ההבנות שלי לגבי פסוקים מסוימים בתורה. אני מקווה שתיהנו מהטעם ומהיופי שבהבנות אלה.
בחרתי לכתוב כמה מילים על שני הפסוקים הראשונים של התורה, כדי לנסות ולתת לכם את ההרגשה.