כְּלַב־לֵב

"שָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא מָה לַעֲשׂוֹת עִם הַגַּעְגּוּעִים לְבוּקִי, שֶׁמַּמָּשׁ מַכְאִיבִים לִי בַּלֵּב,
וּמֵרֹב שֶׁקָּשֶׁה לִי – אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר אֶת מָה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ.
אִמָּא עָנְתָה לִי שֶׁהַמִּלִּים שֶׁהַלֵּב לֹא מַצְלִיחַ לְהַגִּיד – יוֹצְאוֹת בַּדְמָעוֹת,
וְלָכֵן צָרִיךְ לִפְעָמִים לִבְכּוֹת.
וְחוּץ מֵהַדְּמָעוֹת – חָשׁוּב לְדַבֵּר עַל הַכְּאֵב,
כְּדֵי שֶׁהוּא לֹא יִשָּׁאֵר לָגוּר בְּתוֹךְ הַלֵּב".

יוֹתֵר מֵאֵרוּעַ הָאָבְדָן – מָה שֶׁיִּקְבַּע אֶת "עָצְמָתוֹ" וְאֶת מִדַּת הַשְׁפָּעָתוֹ עַל הַיֶּלֶד הוּא הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הוּא יְתֻוַּךְ לוֹ עַל יְדֵי דְּמוּיוֹת מַשְׁמָעוּתִיּוֹת עֲבוּרוֹ, וּבְעִקָּר הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הַיֶּלֶד יֶחְוֶה אֶת הִתְמוֹדְדוּת הַהוֹרֶה עַצְמוֹ עִם הַמְּאֹרָע.
הַסִּפּוּר "כְּלַב־לֵּב", בְּאֹפֶן שֶׁהוּא כְּלָל אֵינוֹ מוּבָן מֵאֵלָיו, בְּכֵנוּת וּבְ"גֹּבַהּ הָעֵינַיִם", מַזְמִין אֶת הַיֶּלֶד לְשִׂיחַ עַל הָאָבְדָן וְעוֹסֵק, בְּאֹפֶן אַחְרָאִי, רָגִישׁ וּמֻשְׂכָּל, בְּמִגְוַן הַהִתְמוֹדְדוּיוֹת וְהַשְּׁאֵלוֹת שֶׁכְּרוּכוֹת בּוֹ. בֵּין הַשְּׁאָר, הוּא מַמְחִישׁ אֶת הַנּוֹשֵׂא שֶׁל סוֹפִיּוּת הַמָּוֶת וְאִי־הֲפִיכוּתוֹ – נוֹשֵׂא שֶׁהוֹרִים רַבִּים מִתְקַשִּׁים לִהְיוֹת בְּרוּרִים לְגַבָּיו, מִתּוֹךְ רָצוֹן "לְרַכֵּךְ" עֲבוּר יַלְדָּם אֶת הַ"מַכָּה". בְּנוֹסָף, הוּא נוֹגֵעַ בַּנּוֹשֵׂא הַכָּאוּב וְהַפָּרָדוֹקְסָלִי – אֵיךְ לֵב שָׁבוּר הוּא־הוּא הַלֵּב הַשָּׁלֵם – וּמְהַוֶּה הִזְדַּמְּנוּת לְעוֹדֵד אֶת יְלָדֵינוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב, עַל אַף הַסִּכּוּן הַכָּרוּךְ בְּכָךְ, מִתּוֹךְ הֲבָנָה שֶׁבְּחִירָה בְּאַהֲבָה – מְאַפְשֶׁרֶת לָנוּ לִחְיוֹת חַיִּים מְלֵאִים וּמְסַפְּקִים.

הַסֵּפֶר שֶׁבִּידֵיכֶם הוּא כְּלִי מַשְׁמָעוּתִי לְהוֹרוּת מֵיטִיבָה – כָּזוֹ שֶׁאֵינָהּ מוֹנַעַת מֵהַיֶּלֶד לַחְווֹת קֶשֶׁת שֶׁל רְגָשׁוֹת אֱנוֹשִׁיִּים, אֶלָּא מַקְנָה לוֹ כֵּלִים לְהִתְמוֹדֵד עִם רְגָשׁוֹת אֵלֶּה כְּשֶׁהֵם מוֹפִיעִים, וּבְכָךְ מַעֲצִימָה אוֹתוֹ וּבוֹנָה בּוֹ חֹסֶן רִגְשִׁי. כָּל כְּאֵב וְכָל שֶׁבֶר הֵם מָקוֹם הַמְּאַפְשֵׁר לִגְדֹּל, לְהִתְחַזֵּק וְלִצְמֹחַ. יְלָדִים הַמְּקַבְּלִים שִׁעוּר מְכוֹנֵן זֶה יִהְיוּ עָצְמָתִיִּים וְלֹא יַחְשְׁשׁוּ לְהָעֵז וּלְנַסּוֹת, אַף בִּמְחִיר כִּשָּׁלוֹן אֶפְשָׁרִי, וּבְוַדַּאי גַּם יַצְלִיחוּ.
רוית ליבני, מומחית בטיפול רגשי קצר־מועד ומדריכת הורים בכירה

"כְּלַב־לֵּב" מְסַפֵּר אֶת סִפּוּרָם שֶׁל יְלָדִים רַבִּים, שֶׁנִּקְלָעִים לְהִתְמוֹדְדוּת מֻרְכֶּבֶת וּמְטַלְטֶלֶת – הַמִּפְגָּשׁ עִם אָבְדָן וּשְׁכוֹל. הַסֵּפֶר נִכְתַּב בְּשָׂפָה "יַלְדִּית", הַמְּאַפְשֶׁרֶת לָגַעַת בִּתְכָנִים מֻרְכָּבִים בְּצוּרָה מֻתְאֶמֶת. הוּא נוֹגֵעַ בִּמְקוֹמוֹת רְגִישִׁים וַעֲמֻקִּים בַּנֶּפֶשׁ, מַגְבִּיר אֶת יְכֹלֶת הַיֶּלֶד לִשְׁהוֹת בַּתְּחוּשָׁה הַבִּלְתִּי נְעִימָה וּבְכָךְ מְאַפְשֵׁר לְחַזֵּק אֶת הַחֹסֶן הַפְּנִימִי וְאֶת הַיְּכֹלֶת לְהִתְמוֹדֵד עִם קֹ שִׁי.
בְּדוֹמֶה לַתַּהֲלִיכִים שֶׁאָנוּ עוֹבְרִים בָּעֲמוּתָּה, הַסֵּפֶר מְאַפְשֵׁר לַיֶּלֶד לַעֲבֹר תַּהֲלִיךְ שֶׁל הַפְנָמָה, שֶׁבּוֹ הָאוֹר וְהַחשֶֹׁךְ, הַטּוֹב וְהָרַע – מִתְקַיְּמִים יַחְדָּו. מִתּוֹךְ כָּךְ, הַיֶּלֶד לוֹמֵד לְשַׁלֵּב אֶת הַכְּאֵב בְּתוֹךְ רֶצֶף הַחַיִּים וְלָתֵת מָקוֹם לַטּוֹב הַקַּיָּם סְבִיבוֹ.
נועם ארנון, עו"ס, פסיכותרפיסט, עמותת משפחה אחת OneFamily

הַסֵּפֶר הִנּוֹ הַשִּׁשִּׁי בְּסִדְרַת הַלֵּב – סִדְרַת סִפּוּרִים הַמַּעֲשִׁירִים אֶת עוֹלָמוֹ הָרִגְשִׁי שֶל הַיֶּלֶד, תּוֹרְמִים לְהַעֲלָאַת הַמּוּדָעוּת הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ וּמַקְנִים לוֹ כֵּלִים לְהַגְבָּרַת הַחֹסֶן הָרִגְשִׁי, וְהַכֹּל בְּאֹפֶן מְרַתֵּק וּמִתּוֹךְ נְקֻדַּת מַבָּט יִחוּדִית.
עוֹד בַּסִּדְרָה: מָקוֹם בַּלֵב, חוּט הַלֵּב, מַפְתֵּחַ הַלֵּב, קוֹלוֹ שֶׁל הַלֵּב, גְּבוּרַת הַלֵּב, לִיבִּי.

עמ' ראשונים:
שָׁלוֹם חֲבֵרִים!
קוֹרְאִים לִי מִיכָאֵל וַאֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּרָה לִי.
נִרְאֶה לִי שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁלִּי חָשׁוּב מְאוֹד,
וְיוּכַל לַעֲזֹר לִילָדִים שֶׁקָּרָה לָהֶם מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה.

הַסִּפּוּר שֶׁלִּי הוּא עָלַי וְעַל אַחַד הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁלִּי.
הָיִינוּ חֲבֵרִים מֵאָז שֶׁהָיִיתִי קָטָן־קָטָן, וְעַד לֹא מִזְּמַן...
לַחֲבֵר שֶׁלִּי קוֹרְאִים בּוּקִי.
בְּעֶצֶם, קָרְאוּ לוֹ בּוּקִי.
עַד שֶׁהוּא מֵת,
וּמֵאָז אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו.
בּוּקִי הוּא הַכֶּלֶב שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי.
יוֹתֵר נָכוֹן, הוּא הָיָה הַכֶּלֶב שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי.
אוּף, זֶה מְבַלְבֵּל אוֹתִי לְדַבֵּר עָלָיו דִּבּוּרִים שֶׁל פַּעַם.
אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא הָיָה כָּאן עַד עַכְשָׁו וּפִתְאוֹם אֵינֶנּוּ?
הוּא הָיָה גָּר בַּמְּלוּנָה שֶׁבִּקְצֵה הֶחָצֵר שֶׁלָּנוּ,
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מַתְחִילִים שְׂדוֹת הַחִטָּה,
וְיָדַע בְּ־דִ־יּ־וּ־ק מָתַי צָרִיךְ לִנְבֹּחַ, וּמָתַי לֹא.
אַבָּא וְאִמָּא תָּמִיד אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא שׁוֹמֵר נֶאֱמָן.
יוֹתֵר מִכֻּלָּם בּוּקִי אָהַב אוֹתִי, וַאֲנִי אָהַבְתִּי אוֹתוֹ.
כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁאֲנַחְנוּ צֶמֶד־חֶמֶד.
בְּתוֹךְ תּוֹכִי הָיִיתִי קוֹרֵא לוֹ "כְּלָב־לֵב”, כִּי הוּא הָיָה כֻּלּוֹ לֵב אֶחָד גָּדוֹל
וְתָמִיד דָּאַג לִי וְשָׁמַר עָלַי.
כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נָפַלְתִּי וְנִפְצַעְתִּי בַּבֶּרֶךְ –
בּוּקִי מִיָּד רָץ לְאִמָּא וְקָרָא לָהּ לָבוֹא אֵלַי.
כָּכָה הַרְבֵּה הוּא אָהַב אוֹתִי,
וַאֲנִי אָהַבְתִּי אוֹתוֹ.

מֵאָז שֶׁהָיִיתִי קָטָן הָיִינוּ שְׁנֵינוּ רָצִים בִּשְׂדוֹת הַחִטָּה,
מִתְחָרִים מִי יַגִּיעַ רִאשׁוֹן לְעֵץ הַזַּיִת הַזָּקֵן שֶׁבִּקְצֵה הַמּוֹשָׁב.
בֶּאֱמֶת, בּוּקִי הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מָהִיר מִמֶּנִּי,
וַאֲפִלּוּ שֶׁבְּקַלּוּת יָכֹל הָיָה לְהַשִּׂיג אוֹתִי – תָּמִיד רָץ לְצִדִּי.
כְּשֶׁהָיִינוּ מַגִּיעִים לָעֵץ הָיָה קוֹפֵץ עָלַי בְּשִׂמְחָה,
וּשְׁנֵינוּ הָיִינוּ צוֹנְחִים עַל הָאֲדָמָה, צוֹחֲקִים.