הלב בכיס השמלה

מתחיל המסע החשוב, המופלא,
זה שהראש תכנן והלב טרם גילה.
הלב, נחרדתי לגלות שאינו בנמצא.
חיפשתי בכל פתח, בכל תיק או פִּרצה.
לפתע הרגשתי אותו בכיס השמלה,
המתין לי בנחת, שקט ונפלא.
עכשיו אפשר להתחיל את המסע המופלא,
עם פרח ביד אחת והלב בכיס השמלה.

ספר שיריה של גל זיגלר הוא קובץ נוגע ללב ומלא קסם המתאר את החיים: הורות, זוגיות, ילדות והתמודדויות שאנו חווים בחיינו. הכתיבה פשוטה וישירה, מעוררת מחשבה ומשרה שלווה, ויש בה הומור וגם אופטימיות רבה.

עמ ראשונים:

הלב בכיס השמלה
"ארזת לבד?" שאלה הדיילת בשדה התעופה.
"בוודאי," עניתי לה בשפה גבוהה ויפה.
עטפתי את הלב בניילון נצמד,
שלא יתפרק, יישבר או בדרך יֹאבַד.
נכנסתי בנחת אל אולם הנוסעים,
חלקם עוזבים, חלקם מגיעים.
המטוס כבר ממריא, מהקרקע מתנתק,
צריך לשבת במקומות, חגורות להדק.
נחיתה בארץ אחרת, ארץ זרה,
תרבות לא מוּכרת, שפה לא ברורה.
מתחיל המסע החשוב, המופלא,
זה שהראש תכנן והלב טרם גילה.
הלב, נחרדתי לגלות שאינו בנמצא.
חיפשתי בכל פתח, בכל תיק או פִּרצה.
לפתע הרגשתי אותו בכיס השמלה,
המתין לי בנחת, שָׁקט ונפלא.
עכשיו אפשר להתחיל את המסע המופלא,
עם פרח ביד אחת והלב בכיס השמלה.

כמה חבל
הם התיישבו על ספסל בכל יום באותה השעה,
לשתות קפה שחור, להביט בשקיעה.
מטרים מועטים הפרידו ביניהם,
כמעט שנגעו זה בזה — ממש מרחק נגיעה,
ובכל זאת, זו לא הייתה ישיבה משותפת,
לא הביטו זה בזה בעֶרגה מצועפת,
למרות שאהבו מאוד האחד את השנייה,
למרות שחָלקו יחדיו את אותה מנגינה.

ובכן, מדוע זה קרה?
כיצד זה תהום הִפרידה ביניהם, עמוקה וקרה?
הוא חשב בליבו, זו היא שמנעה כל סיכוי למגע.
היא חשבה בליבה, זה הוא שנפשו סָערה וליבו לא נרגע.
הוא חשב אז עליה, היא גאה ועיקשת.
היא חשבה אז עליו, הוא יהיר ונפשו גועשת.

וכך ישבו לבדם על ספסל בכל יום באותה השעה,
בלי לחלוק יחדיו את יופייה של השקיעה,
במקום לשתות קפה שחור וחם,
במקום לאהוב זה את זה על אותו הספסל.
כמה, כמה חבל!

קירות השתיקה
"כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם,"
הוא שר לה אז בימים של ברק ושל רעם,
"כשיהיה לך קר ועצוב, אם תרצי או לא תרצי,
תיזכרי ב'נצמדנו' של שלמה ארצי."
"ומה אם תבוא בינינו סערה —
גשם חזק ורוח קרה,
ואהבתנו תישאר פגיעה ושבירה,
ובינינו תעמוד שתיקה זהירה?"
ענה לה אז בקולו החזק והרם:
"אז, נתמודד יחדיו — את ואני מול כל העולם."
"וזה יספיק לנו?" שאלה אותו בדממה דקיקה.
"זה בטוח ינפֵּץ את קירות השתיקה."