משחקים מלוכלכים 6 - מלוכלך כמו ג'וד
משחקים מלוכלכים 7 - מלוכלך כמו זאין
מארז סוגרים את סדרת משחקים מלוכלכים כולל את שני הספרים האחרונים בסדרה:
ניתן לרכוש כל אחד בנפרד
מלוכלך כמו ג'וד
הוא זה שברח.
היא זו שמעולם הוא לא התגבר עליה...
הניצוץ בין ג'וד גרייסון ורוני וובר תמיד היה קיים.
לרוע המזל, בכל פעם שהוא מתלקח... הוא מתפוצץ.
ושניהם נשרפים.
כחבר במועדון האופנועים "מלכי החוף המערבי" וכראש האבטחה של להקת הרוק המצליחה דירטי, ג'וד ניצב בפניי בחירה קשה.
נאמנות או אהבה.
האחווה או היא.
ועכשיו האישה שהשאיר מאחור נמצאת בכל מקום שאליו הוא פונה.
הבעיה היא שלרוני עדיין יש צד פרוע – ועכשיו יש לה גם אופנוען אחר בתור חבר.
ולג'וד יש אש שבוערת רק בשבילה ופשוט מסרבת לדעוך.
ג'וד ורוני עומדים לשחק משחק מסוכן.
משחק שהם מעולם לא ידעו איך לנצח, והלב שלהם לא יכול להרשות לעצמו להפסיד.
מלוכלך כמו ג'וד הוא הספר השישי בסדרת משחקים מלוכלכים. זהו רומן לוהט על הזדמנות שנייה, אויבים לאוהבים, גיבור רע, חזק ושקט וגיבורה פרועת לב שמורידה אותו על ברכיו.
------------------------------------------------------------------------------------------------------
מלוכלך כמו זאין
לזאין ולמגי יש סוד.
כזה שיכול לעלות להם ביוקר.
אחרי לילה אחד מטורף בלאס וגאס לפני כמעט שנתיים, זאין טריינור ומגי אומורה עדיין מתמודדים עם ההנגאובר.
כי עכשיו הם בעל ואישה.
בערך.
זה מסובך.
היא מסרבת להתמסר אליו. הוא מסרב לשחרר אותה.
ואף אחד מהם לא מוכן להתרחק.
שניהם ממשיכים להחזיק בדבר הדפוק הזה כל כך בעקשנות וכל כך חזק, עד שהכול עלול להישבר.
ועדיין, אסור שדבר יישבר. לא באמצע סיבוב הופעות עולמי.
כעוזרת המנהל של להקת הרוק הלוהטת דירטי, שבה זאין מככב כסולן, מגי נחושה להישאר מקצועית ולהתרחק מזאין.
היא לא יכולה לסכן את העבודה שהיא אוהבת, אפילו עבור כוכב רוק משגע.
מה שאומר שהיא לא יכולה להתאהב בבעלה... או להיכנס למיטה שלו.
אלא שהיא כבר נכשלה בשני הסעיפים.
וזאין מתכוון להכשיל אותה שוב.
לרוע מזלה של מגי, זאין טריינור לעולם לא יוותר על מה שהוא רוצה.
ומה שהוא רוצה זה את אשתו.
מלוכלך כמו זאין הוא הספר השביעי בסדרת משחקים מלוכלכים. זהו רומן על נישואים סודיים עם גיבור ילד רע שמנסה להיות טוב וגיבורה בועטת שחולשתה היחידה היא הגבר שהיא לא יכולה לעמוד בפניו.
הספר הוא המשך עלילתי לנובלה מלוכלך כמונו, ואף שניתן לקרוא את הספר ללא הנובלה, מומלץ בחום להתחיל ממנה. כי זאין ומגי שווים כל מילה וכל שנייה של התאהבות.
פרק 1
רוני
הרגשתי את משקלו מעליי, את חום גופו העירום, את זקפת הבוקר שלו הקשה והמתלהבת בין רגליי.
רק התעוררתי. עיניי לא נפקחו עדיין, והוא כבר הצמיד אותי למיטה. קצה הזין שלו נדחף לתוכי, כשהוא התרפק לתוך צווארי ונישק אותו בעדינות. הוא כבר החל לזיין אותי, ובניגוד לבדרך כלל, הפעם נתתי לו להימרח עליי תוך כדי זיון.
הוא ידע שאם הוא יתגנב אליי כשאני חצי־ישנה, אתן לו.
הוא מילא אותי עמוק בגניחה שקטה ומרוצה כשנישק את צווארי. כרכתי את רגליי בעצלתיים סביב מותניו, כשגופו השרירי החליק על שלי. האגן שלו החל לפמפם לאט־לאט בין ירכיי.
לא טרחתי אפילו לפקוח עיניים.
באופן כללי, חבר שלי ידע מה אני אוהבת במיטה, ולרוב הוא ניסה לספק את זה. לפעמים, הוא ניסה לשנות ולהיות קצת יותר עדין, אפילו שהתגובות שלי לכך היו פושרות. אבל לא משנה עד כמה הוא התאמץ או באיזו דרך זיין אותי, לא חשבתי רק עליו כשהיינו במיטה.
למעשה, לא חשבתי על טייז בכלל. חוץ מלהיות מודעת במעומעם לעובדה שאיפשהו בתת־המודע שלי אני לא חושבת עליו.
טייז היה בלונדיני, ואני דמיינתי מישהו הרבה יותר... כהה.
עור כהה יותר. עיניים כהות יותר. שיער כהה יותר.
הילה כללית בהרבה יותר כהה, לעזאזל.
לצערי הרב, הגעתי לנקודה שבה אם לא עצמתי עיניים בזמן הסקס, שערו הבלונדיני של החבר שלי היה, למען האמת, הסחת דעת מוחלטת שקטעה לי את הפנטזיות.
טייז היה גם רזה יותר מהגבר שבראשי, אבל הוא היה חזק ושרירי מספיק שאם עיניי היו עצומות – או אם לפחות היה ממש־ממש חשוך – יכולתי להמשיך עם האשליה מספיק כדי להגיע לאורגזמה. מהר.
מעולם לא רציתי להגיע לאורגזמה כל כך מהר, אבל זה השתנה מהרגע שהתחלתי לנתק את עצמי לחלוטין מהאדם שאיתו בעצם הגעתי אליה.
והבעיה הייתה שטייז אהב להזדיין לנצח.
עם האורות דולקים.
ולפיכך, עיניים עצומות.
הוא גם אהב להזדיין בבקרים, כמו עכשיו, כשלא דלק אף אור, אבל השמש החלה להאיר דרך החלונות. לא אהבתי את הסקס בבוקר. אור היום הרס את האשליה, הפך את היכולת שלי ללכת לאיבוד בתוך ראשי לקשה יותר, גם אם העיניים שלי היו עצומות.
ובנוסף, הייתה גם האשמה. הרגשתי אשמה שאני תמיד עוצמת עיניים. במיוחד כשהוא ביקש ממני לפקוח אותן, והוא ביקש לפעמים.
השמעתי צליל ישנוני ומסופק, בתקווה שהוא לא יבקש שאפקח את עיניי, ונשכתי את עורו כשקברתי את פניי בצווארו. הוא היה גם ככה עסוק בלגנוח מילים מלוכלכות לתוך האוזן שלי... עוד בעיה בסקס עם טייז. אהבתי דיבורים מלוכלכים. אהבתי מאוד. אבל עם טייז הייתי חייבת לחסום מנטלית את הקול שלו, כי הוא ממש לא נשמע כמו הקול שבתוך הראש שלי.
הקול שלו.
לחשוב באופן אובססיבי ונחוש על גבר אחר – זה מה שחיי הסקס שלי הפכו להיות לאחרונה או לפחות בעשרת החודשים האחרונים.
בעיקרון, בכל מערכת היחסים שלי עם טייז.
אולי כי בסביבות הזמן שבו שכבתי לראשונה עם טייז, סוס שחור מסוים מהעבר שלי הרים את ראשו המכוער וזיין אותי.
מילולית וסמלית.
אלוהים, הלילה ההוא... עדיין עלו לי פלאשבקים ממנו.
כל. הזמן.
אפילו כשהייתי לבד במיטה.
או כשהלכתי לקניות בסופר.
והיה דבר אחד שבוודאות לא התכוונתי לעשות – לשקר לעצמי.
אשקר לטייז. ידעתי כעובדה שהוא שיקר לי ושהיו מלא דברים על החיים שלו שלעולם לא אדע.
ככה זה בדרך כלל היה עם אופנוענים – אופנוענים פורעי חוק – ויצאתי עם כמה כאלה. וכן, כולם שיקרו לי או הסתירו דברים ממני, וקיבלתי את השקרים האלה. קיבלתי את הגברים האלה כמו שהם היו, וקיבלתי את טייז בדיוק באותה דרך.
לעת עתה.
אבל מה שלא הסכמתי הוא לשקר לעצמי לגבי הרגשות שלי.
למען האמת, ההיתקלות בסוס השחור האישי שלי – כי ככה בדיוק התחלתי לחשוב עליו כעת – בחתונתו של כוכב הרוק ג'סי מייס לפני עשרה חודשים, עוררה בי כל מיני רגשות.
ולא רק רגשות. זיכרונות. חרטות.
כמיהות.
כל החרא הזה.
ולהיתקל בו שוב במסיבת פגוש־את־התינוק של ג'סה מייס לפני שישה ימים לא בדיוק עזר למצב.
במיוחד כשהוא דחף אותי לפינה, לבד, בחדר של התינוק, וממש שרף לי את הבגדים עם המבט ההוא בעיניו הרושפות.
לראות אותו כל כך קרוב, עם אותן עיניים בוערות וממיסות־תחתונים שלו, עם השרירים הרחבים שבלטו מתוך הטי שירט השחורה שלו, לשמוע את הקול שלו, פאק, אותו קול עמוק וקשוח שלו... ולהריח אותו. לעזאזל, אותו ריח של גבר אלפא שלו. כל זה פשוט הזכיר לי איך הרגשתי איתו בעירום.
כמה מדהים העור שלו היה...
כל כך חלק... משי מתוח מעל שריר קשה, מתחכך בשלי...
כן. כמעט הגעתי לשם...
וברגע הבא הנייד של טייז החל לצפצף על השידה ליד המיטה שלי, והשיר Dirty Deeds Done Dirt Cheap של להקת AC/DC החל להתנגן בקולי קולות וריסק את הפנטזיה שלי. לעזאזל.
לא יוצא דופן, לצערי.
טייז ענה, וגם זה לא היה יוצא דופן, בדיוק כשהייתי ממש קרובה.
גנחתי והצלפתי לו בכתף.
ידעתי שזה אחד מחבריו ממועדון האופנוענים, כי לכולם היה את אותו רינגטון מזדיין. אם היה משהו שממש לא היה במקום, זה אותו רינגטון.
במיוחד כשהייתי כל כך קרובה.
טייז ידע שאני קרובה, לכן הוא לא הפסיק לזיין אותי, אפילו שההשקעה שלו הייתה פחותה, כשהוא ניהל שיחה קצרה ומאולצת, שכללה בעיקר אה־הא ו־כן, אחי מהצד שלו, בזמן שהוא זיין אותי. הוא החליק ממני חלקית, ופלג גופו העליון הסתובב לצד, כדי שיוכל להשעין את המרפק שלו לידי, כשהאגן שלו המשיך להתנועע. אבל הזווית לא הייתה טובה מבחינתי.
ממש לא טובה.
גנחתי שוב בתסכול כשהוא ניתק. הוא הסתכל עליי ונשף. עיני הדבש החומות שלו היו חצי־עצומות משינה ומסקס. "אני חייב ללכת," הוא אמר, וקול הבוקר שלו היה צרוד כולו ממתח טרום־אורגזמי.
אמרתי את הדבר היחיד שאישה יכולה להגיד במצב הזה.
"לך. תזדיין. אתה רציני?"
הוא הפיל את הנייד, נשכב מעליי וזיין אותי עוד כמה פעמים – רק כדי להחריף את המצב. לפחות הוא נראה מתחרט, במיוחד כשנצמדתי אליו בהתנשפות בחיפוש אחר חיכוך, ואחר כך קילל בשקט.
"אני חייב לצאת ממך, בייב."
ויצא ממני, לפני שהספקתי לגמור.
השתופפתי בתבוסה, כשצפיתי בו מוריד את הקונדום ולובש את מכנסיו. "אני לא מאמינה שאתה רציני, לעזאזל."
"ענייני מועדון. את יודעת שאני חייב ללכת."
הוא התכופף לעברי כדי לתת לי נשיקה מהירה ורטובה והשאיר אותי שם, עירומה על המיטה. מבטו נגרר על גופי בפעם האחרונה, כשהוא לבש את הטי שירט הבלויה שלו והעביר יד בשערו הבלונדיני הפרוע. הוא לבש את וסט החוטאים מעור שחור שלו והרים את הנייד שלו. "נהיה בקשר, טוב?" ויצא מהחדר, תוך שהוא נאבק להכניס את הזקפה שלו למכנסי הג'ינס.
הרמתי אצבע משולשת לעבר הטלאי שעל גב הווסט שלו, הטלאי הגדול שמתחתיו כתוב החוטאים מועדון אופנוענים עם צללית של אישה עירומה רוכבת על אופנוע מאחורה, כשהגב שלה מקומר, והציצים נדחפים החוצה. הכלבה הזו דפקה את חיי המין שלי יותר פעמים משהתחשק לי לספור.
שמעתי את טייז יוצא מהדירה שלי ונאנחתי. באמת, מה הטעם בחבר, כשהדבר היחיד שהחבר המסוים הזה היה טוב בו היה לא זמין?
ברור ששקלתי לעשות ביד, אבל החשק כבר נהרס. במקום זה בדקתי את הנייד שלי, שגם צפצף בזמן שהזדיינו. אומנם חשבתי על גבר אחר כגירוי מיני בזמן שהזדיינו, אבל לפחות לא בדקתי את הנייד שלי, כשהזין של טייז היה בתוכי.
פספסתי שיחה מג'סה.
קמתי ונכנסתי לאמבטיה כדי לפתוח את הברז במקלחת וחייגתי אליה חזרה. הנחתי את הנייד על הדלפק, לחצתי על כפתור הרמקול ונכנסתי מתחת לזרם המים כשהוא צלצל. וצלצל.
בזמן שחיכיתי שג'סה תענה, הכנסתי את הראש מתחת למים החמים ונתתי להם לזרום מעליי, להעיר אותי, לשטוף את המגע ואת הריח של טייז.
הלוואי שזה היה המגע של מישהו אחר, הריח של מישהו אחר על העור שלי.
אלוהים אדירים. החיים שלי.
סקס עם טייז – בעצם, כל מערכת היחסים שלי עם טייז – היה אמור לעזור לי לשכוח מהסוס השחור שלי. ועדיין, איכשהו, בכל פעם שהייתי איתו, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה ג'וד גרייסון.
"רוני," ג'סה ענתה לבסוף. "מה שלומך?"
"פנטסטי," אמרתי בנימה נוטפת ציניות. היא תדע שזו ציניות. מאז שהיינו נערות, ג'סה ואני ענינו לשאלה מה שלומך זו לזו עם תשובה הפוכה ממה שבאמת הרגשנו. "ואת?"
"מדהים. יש לך זמן לקפוץ הבוקר?"
כן. היה לי קצת זמן. בשביל ג'סה אפנה זמן. במיוחד כי היא רק ילדה לפני שבועיים, והיה לה הרבה פחות זמן בשבילי בכללי.
כל עוד ג'וד לא יהיה שם.
עימות אחד מלחיץ ונוטף תאווה איתו כשאני צמודה לעריסה של ניק התינוק הספיק מבחינתי.
"מה קורה איתך?"
"סתם מבלה עם ניקי. ברודי הלך לעבודה."
מושלם. אם ברודי לא בבית, הסיכוי שאיתקל בג'וד בבית של ג'סה היה כמעט אפסי.
"אני ממש חייבת לדבר איתך," היא הוסיפה. "בהקדם האפשרי."
וזה גרם לי לעצור. ג'סה מעולם לא הייתה חייבת לדבר איתי.
"אגיע ברגע שאוכל," אמרתי לה. "עם קפה."
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
