מוח שליט על הלב

כעת ראיתי את גופי שלי, כמו שראיתי תמיד אנשים אחרים. התפלאתי מאוד: הנה “אני” “נמצאת”, “קיימת”, אבל לא בתוך הגוף. תמיד חשבתי שהגוף הוא “אני”. לא ידעתי ש”אני” הנני מציאות שאינה רק גוף גשמי.

הנשמה כולה, היא ‘עצם אחד’ רוחני פשוט, שאינו מורכב מחלקים שונים, ומופשט מכל ציור גשמי, ומבחינת וגֶּדֶר מקום ומִדָּה, וגבול גשמי הֶחָלִים על הצורה הגשמית. אין אפשרות לצייר נשמה, מפני שהיא אינה גשמית. פשטות הנשמה היא מצד ‘מהותה-ועצמותה’.

‘מח שליט על הלב’ הוא ספר פורץ-דרך שמטרתו להנגיש לכלל הציבור את ספר ה”תניא” שכתב רבי שניאור-זלמן מליאדי ז”ל, מייסד חסידות חב”ד, בשפה פשוטה וברורה. ה”תניא” הוא תורת הבעל-שם-טוב הקדוש, המבאר מהי ה’נפש היהודית’, מה זה ‘ציון’, מהי ‘כנסת ישראל’, מה היא ה’שכינה’, מה הם ה’עולמות העליונים’ וכיצד הם מתקשרים ומתחברים ל’עולם הזה’ בגאולת ישראל.

רחל נועם היא מהנדסת ‘ניהול ותעשיה’, שמלמדת “תניא” וחסידות יותר משלושה עשורים. כתבה את הספר “חזרה לחיים”, הפיקה את הסרטים: “בריאת העולם עם דליק וסתם”, “שלומי וסתם בבית המקדש”, ועוד. הספר הוא מסע של ילידת קיבוץ רוחמה, אחרי תאונה בה חוותה “מוות קליני”, אל עמקי החסידות והקבלה.

הספר מכיל כתבי קודש ולכן אין לקרוא אותו בשירותים.

הקדמה אישית

במודעות שלי, ה"אור" נמצא אתי כל הזמן, וכך גם עם כל אדם, עם כל מי שקורא את הספר הזה. לסיפור התאונה, יש קשר ישיר לתוכן של ספר ה'תניא', והוא הגורם לכתיבת ספר זה.

לפני שהחלה מלחמת המפרץ, יצא לאור הספר שכתבתי: "חזרה לחיים", בו תיארתי את התאונה שעברתי ואת החוויה המטלטלת. אחרי המלחמה, עברנו להתגורר בכפר חב"ד.

יהודי יקר מירושלים, בשם שלמה סבג, קרא את הספר ונסע במיוחד לכפר חב"ד כדי להביא לי ספר "שאלות ותשובות" של הרב הגאון, 'הסבא קדישא', רבי שלמה אליעזר אלפאנדרי זצ"ל, מי שהיה אחיו של סב אמי, הרב אליהו אלפאנדרי זצ"ל, רב הקהילה היהודית בעיר קריובה ברומניה.

כאשר עיינתי בספר, התברר לי כי משפחתי היא משפחת מקובלים וקדושים, נצר לבצלאל, בונה המשכן וכלי המקדש. סבם של ה'סבא קדישא', הרב שלמה אליעזר, והרב אליהו, היה הגאון רבי חיים (השני) אלפאנדרי זצ"ל, רבה של קושטא, הנקראת היום איסטנבול.

בתקופה זו, שלטה האימפריה התורכית במצרים, ורבי חיים אלפאנדרי נסע לשם. הוא מצא חן בעיני המצרים, והם פתחו עבורו את ביתו הנעול של רבי חיים ויטאל זצ"ל. השלטונות במצרים שמרו על ביתו של רבי חיים ויטאל, ולא נתנו לאף אחד להיכנס. רבי חיים אלפאנדרי מצא בביתו של רבי חיים ויטאל את ספר 'תיקוני זוהר' כתוב בכתב-ידו, כפי שקיבל מהאר"י הקדוש. רבי חיים אלפאנדרי הביא את כתבי רבי חיים ויטאל לקושטא, ובשנת ה'תע"ט (1718) הדפיס את ה'תיקוני זוהר', והפיץ את הספר בקהילות ישראל. בספר ה"תניא" שהדפיס אדמו"ר הזקן 78 שנים אחר-כך, יש הרבה ציטוטים מ'תיקוני זוהר'.

ספר 'תיקוני זוהר' הודפס לראשונה בשנת ה'שי"ח (1557) במנטובה, בצפון איטליה, אך לא התפרסם.

הספר "מוח שליט על הלב" הוא נסיון להנגיש לקהל הרחב את תוכן ה'תניא קדישא' 'התניא הקדוש'.

מטרתי הייתה להביא את הידע של ה'תניא' לאנשים בדורנו בשפתם, באופן שהקוראים יצליחו להבין את הטקסט. השתדלתי לקצר בביאורים, כדי שאפשר יהיה לקרוא את ה'תניא' ברצף, ולהבין מיד מה כוונתו של אדמו"ר הזקן. מי שמעוניין להעמיק ולהרחיב, יכול לקרוא את ביאורי הרבנים הגאונים זצ"ל: הרב יוסף וינברג, הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), הרב נחום גולדשמיט, הרב לוי יצחק גינזבורג, הרב יקותיאל גרין, הרב יורם אברג'יל, וכן – יבדלו לחיים ארוכים – הרב יחזקאל סופר שי', הרב נדב כהן שי' וכו'. יש גם ביאור נרחב של 'מעיינותיך' ל"תניא" ועוד.

החלק הראשון: ספר 'ליקוטי אמרים' – "תניא", ספר הפסיכולוגיה היהודית. הספר מבאר את מבנה הנפש היהודית, ואת השליחות שלה בעולם.

החלק השני: 'שער היחוד והאמונה', הוא ספר הפיזיקה היהודית. הספר מבאר כיצד פועלת הפיזיקה של העולם.

ספר ה'תניא' נדפס בשנת ה'תקנ"ז (1796) בלשון הקודש, ומצוטטים בו קטעים בארמית מספר הזוהר, שפה שאינה מוכרת היום. לכן קשה מאוד לקורא בימינו להבין את הכתוב, השפה שאנו מדברים היום שונה מאוד. בכתיבת הספר 'מוח שליט על הלב' נצמדתי לטקסט המקורי של אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, נשמתו-בגנזי-מרומים, המצוטט באותיות מודגשות. אדמו"ר הזקן דייק בכל מילה, לכן חשבתי שהכרחי להיצמד לטקסט המקורי.

כל מה שאינו מובא ב'תניא' המקורי, אינו באותיות מודגשות, כולל הפיסוק והניקוד. המטרה בכתיבת ספר זה, היא לאפשר לקורא/ת קריאה ברצף של ספר ה'תניא' המקורי, עם תרגום הארמית באותיות מלוכסנות, והסברים על התוכן.

אדמו"ר ה'צמח צדק', נכדו של אדמו"ר הזקן סיפר, שכאשר היה בחור, הוא רצה לנקד את ספר ה'תניא' ולחלקו לפסוקים. באותו לילה, הוא חלם שהוא לומד הלכות כתיבת ספר-תורה. בחלומו, באה אליו שאלה: ספר-תורה שנכתב כדין, אלא שניקדו וחילקו אותו לפסוקים, מה דינו? הוא הכשיר את הספר בחלומו. למחרת הוא בא לסבו, אדמו"ר הזקן ע"ה, והרבי אמר לו: "ספר-תורה שניקדוהו וחילקוהו לפסוקים - פסול, כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה, שעולים לצירופים שונים".

על-מנת להבין את ה'תניא' עם הכתב המקורי של אדמו"ר הזקן, כל התרגומים מארמית כתובים באותיות אלכסוניות. ההסברים מובאים משיעורי הרב יוסף וינברג ז"ל שנמסרו ברדיו בניו-יורק, ומהרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) ז"ל מירושלים. הרב וינברג כתב את ביאורי תלמידיו של אדמו"ר הזקן וגדולי החסידים, והרבי עבר על השיעורים ואישר את הביאור. הרב עדין אבן-ישראל קיבל ברכה מיוחדת מהרבי להדפסת ביאוריו על ה'תניא'.

את רוב הסיפורים, הבאתי מהרב יוסף וינברג, ומהרב עדין אבן-ישראל, והוספתי סיפורים ממקורות אחרים. בספר יש ביאורים על לשונו של אדמו"ר הזקן ביחס לנשים, שהיו חשובות מאוד אצלו.

ספר ה'תניא' הוא למעשה תורתו של ה'בעל-שם-טוב' הקדוש, שנכתבה על-ידי אדמו"ר הזקן, תלמידו של ה'מגיד ממעזריטש'. ה'מגיד ממעזריטש' היה תלמידו וממשיך-דרכו של הבעל-שם-טוב, וכל החצרות החסידיות המוכרות לנו היום, התפתחו מתלמידיו של ה'מגיד ממעזריטש'. הבעל-שם-טוב ותלמידו, ה'מגיד ממעזריטש', לא כתבו את תורתם, אלא מסרו אותה בעל-פה.

היחיד מבין תלמידיו של ה'מגיד ממעזריטש', שכתב את תורתו, שהיא תורת הבעל-שם-טוב, היה אדמו"ר הזקן. תורה זו עברה מדור לדור על-ידי ה'צדיקים הנסתרים' וה'מקובלים', מתקופת האריז"ל עד לבעל-שם-טוב. הראשון שהעלה אותה בכתב, היה גאון עולם, רבי שניאור זלמן מליאדי, אדמו"ר הזקן, צעיר תלמידיו של ה'מגיד ממעזריטש'.

אדמו"ר הזקן מלמד אותנו מהו הקב"ה, האין-סוף, אור-אין-סוף ברוך-הוא, שהוא אדיר ועדין בו זמנית, "בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת – אין עוד מלבדו". הוא מלמד בדרכו המיוחדת, מהי שליחותו של היהודי בעולם הזה, מהי תכלית הירידה של הנשמה לגוף. רבי זושא מאניפולי אמר, שאדמו"ר הזקן הכניס אלוקים כל-כך גדול בספר כל-כך קטן.

סיפר לי אברך שעשה עבודות בחדרו של הרבי ב"770" בניו-יורק, שהוא ראה את הספר שלי "חזרה לחיים" מונח בארון הספרים של הרבי. כל שנה נסענו לניו-יורק, וכמה פעמים הזדמן לי להיכנס לחדרו של הרבי. חיפשתי, היכן מונח הספר, אבל לא מצאתי. כאשר לקחנו את הנכדות שלנו לניו-יורק, לטיול בת-מצווה, נכנסנו לחדרו של הרבי, והן עזרו לי לחפש את הספר. ברוך ה', הצלחנו למצוא אותו מונח בארון הספרים מאחורי השולחן של הרבי. עלה בדעתי, שהרבי לא הניח כל ספר בארון שבחדרו. הבנתי שיש לי מסר מהרבי.

כל שנה ביקרנו ב'אוהל', המקום בו קבור אדמו"ר הריי"ץ זצ"ל, חותנו של הרבי, ולידו הרבי. בדרך כלל יש אנשים ב'אוהל', אך פעם אחת, נותרתי לבדי כחצי שעה ב'אוהל', ואמרתי את ה"מענה לשון", ספר תפילות ומזמורי תהלים שאומרים בקברי צדיקים. גם שם הבנתי שיש בזה מסר עבורי.

לפני כמה שנים, יצאנו מ'ניחום אבלים' בכפר-חב"ד, ופגשנו את רב העיר חולון, הרה"ג, אליהו יוחנן גור-אריה שליט"א ורעייתו, הרבנית רבקה תחי'. שוחחנו מעט ואז הרב גור-אריה אמר לי: "יש לך כישרון כתיבה, זו השליחות שלך". חשבתי לעצמי, מה עלי לכתוב? הרי לימדתי חסידות, ואם לכתוב, עדיף להנגיש את ספר ה"תניא", אותו לימדתי בערך 35 שנה. נזכרתי במכתב שכתב לי הרבי כאשר דיווחתי לו על שיעורי ה"תניא" שמסרתי בנתניה, רעננה, כפר-סבא, תל-מונד ובני-ברק, ומובא כאן אחרי ההקדמה. הרבי כתב שם ש"רחל היא הרגל הרביעית במרכבה", מזה הבנתי כמה חשובים שיעורי לימוד ה"תניא".

קיבלתי עזרה רבה מבעלי, חיים נועם שיחי', בהכנת השיעורים ובכתיבת הספר. חיים עבר על כל שיעור, תיקן את הדרוש תיקון, וייעץ לי איך לכתוב באופן שכל אחד יוכל להבין. לא יכולתי לכתוב את הספר הזה אם הוא לא היה מתגייס לעזרתי, ואני מודה לו על העזרה.

תקוותי שספר זה יהיה אבן-דרך בהבנת החסידות, כיוון שספר ה'תניא' הוא ספר היסוד בחסידות, כמו שהתורה-שבכתב היא הבסיס לתורה כולה. רבי זושיא מאניפולי אמר, שעם ספר ה'תניא' ילכו לקראת משיח צדקנו, ואין יהודי שלא משתוקק לכך.

לסיפור התאונה, יש קשר ישיר לתוכן של ספר ה'תניא', והוא הגורם לכתיבת ספר זה.