מחשבים חינוך מחדש

כמה פעמים שמעתם את המשפט: "אם רק היו מחנכים אותי בגיל צעיר איך להתנהל עם כסף או מלמדים אותי מושגים פיננסיים בסיסיים, החיים שלי היום היו פשוטים יותר".
הספר "מחשבים חינוך מחדש" אינו מתיימר להפוך את הקורא לגאון פיננסי, אלא לשאול: מי הם המרוויחים הגדולים מהבוּרוּת הפיננסית של משקי הבית והצרכנים?

בספר זה, נחשפים הפערים והאתגרים שמערכת החינוך יוצרת בכך שאינה מכשירה את התלמידים לחיים כלכליים עצמאיים, וכן מוצגים פתרונות מעשיים להנגשת הידע הפיננסי לכולם. באמצעות דוגמאות מעוררות מחשבה וניתוחים ביקורתיים, נבין כיצד תודעה כלכלית יכולה לשפר את רווחתנו האישית ואת החברה כולה.
הייתכן שאנחנו בוחרים במודע להישאר אדישים למצבים של עוני, חוסר שוויון ואי־צדק חלוקתי, ולא מנסים לקרוא תיגר על המערכת הכלכלית? האם מדובר בגזֵרת גורל או שיש בידינו לשנות את המציאות?
ארגון ה־OECD הגיע למסקנה שכדי שהאזרחים לא יהיו נטל כלכלי על המדינה, וישפרו את רווחתם הכלכלית, ממשלות חייבות לספק להם ידע כלכלי ומיומנויות פיננסיות מגיל צעיר.
"מחשבים חינוך מחדש" מזמן הזדמנות להתבונן על הערכים והנורמות השולטים בחיינו ומנווטים את התנהגותנו הכלכלית. הקורא יחווה מסע של התפכחות פיננסית בדרך לשינוי בעמדות ובדפוסי ההתנהגות הכלכליים שלו. מטרת שינוי זה היא להעניק לאזרחים כלים לחשיבה פיננסית מפוקחת, ולשיפור איכות חייהם.
ייחודו של ספר זה הוא בהצגה עמוקה ומפורטת של עקרונות מפתח להבניית תוכניות חינוך פיננסי מוצלחות ויעילות במערכת החינוך, כפי שעלו ממחקרים רבים ויושמו בהצלחה בבתי ספר ברחבי העולם.

ד"ר יעקב יתח – כלכלן, חבר סגל אקדמי במכללה האקדמית צפת ומרצה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. מייסד המרכז לאוריינות פיננסית, ומתמחה בחקר תוכניות לחינוך פיננסי בבתי הספר, באקדמיה ובקהילה.

עמ' ראשונים:
פרק 1
השתעבדות מרצון
חינוך, כלכלה ומעמד חברתי תלויים זה בזה ומשפיעים זה על זה בצורה חיובית. הכישלון החרוץ של מערכת החינוך בטיפוח מבוגרים בעלי חשיבה עצמאית, מעוף וחזון משתקף היטב בחוסר היכולת של משקי בית ליצור עבור משפחתם אופק כלכלי או תמונת עתיד שיש בה רווחה כלכלית. כשבוחנים את ההתנהגות הכלכלית ואת החובות של משקי הבית בישראל, מגלים תמונה עגומה למדי. משקי הבית עמוסים במשכנתות, בהלוואות, בחובות לחברות האשראי ובמשיכת יתר גבוהה בבנק.
במצב הכלכלי ששורר כיום חלק גדול ממשקי הבית אינם מצליחים לגמור את החודש. לא מעט משפחות וילדים חיים בעוני, וחלק לא מבוטל נמצאים בסיכון לעוני. הכוונה לאותן משפחות שכל ההכנסה שלהן אינה גבוהה משכר המינימום, אף ששני בני הזוג עובדים מסביב לשעון. ואם, חלילה, אחד מבני הזוג יפסיק לעבוד, אותה משפחה עלולה להידרדר לעוני. לצערי, עבור אותן משפחות העתיד הכלכלי אינו נראה מזהיר. היכולת של המפרנסים לשנות את המציאות הכלכלית שבה הם חיים במסגרת הכלים שעומדים לרשותם כמעט לא קיימת. רוב הזמן הם עסוקים בהישרדות כלכלית יומיומית. מה שמעניין אותם הוא ההווה. הפעולה האנושית הזו – לעצור לרגע ממרוץ החיים המטורף, לקחת אוויר, להרים את הראש ולנסות לתכנן עתיד טוב יותר לעצמם ולמשפחתם – כמעט לא קיימת. הם אינם פנויים לתכנן לטווח הארוך, ואינם מסוגלים לדמיין לעצמם תמונת עתיד פיננסי כלשהי. זו אחת הסיבות לכך שאנשים אינם חוסכים מספיק כסף ואינם מפרישים לפנסיה שלהם כדי שאולי יוכלו לחיות בכבוד בעתיד. התודעה שהם חיים בה היא תודעה של הישרדות.
בשנים האחרונות גרמו משברים פיננסיים עולמיים – דוגמת המשבר שפרץ בשוק המשכנתות בארה"ב ב־2008 (הסאבפריים) וגלש לכל אירופה, כמו גם משבר הקורונה העולמי – לקריסה פיננסית של אנשים פרטיים, של משקי בית ושל עסקים רבים ברחבי העולם, אשר פשטו את הרגל ואיבדו את בתיהם, את השקעותיהם ואת רוב ממונם.
ארגון ה־OECD, ארגון בין־לאומי של המדינות המפותחות לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, הגיע למסקנה שכדי שהאזרחים לא ייהפכו לנטל כלכלי על המדינה חייבים לספק להם ידע פיננסי ומיומנויות פיננסיות מגיל צעיר, באמצעות שיעורים לחינוך פיננסי בבתי הספר. כך אנשים פרטיים ומשקי בית יוכלו לקבל החלטות כלכליות מושכלות ויעילות יותר, ינהלו את כלכלת המשפחה שלהם באופן אחראי וישפרו את רווחתם הכלכלית. כפועל יוצא מכך, תגדל הרווחה הכלכלית של המדינה כולה.
באופן אירוני, בזמן שהמדינה מנסה ביד אחת שלה לתת לאזרחים כלים וידע פיננסי כדי שיצאו לחירות כלכלית, יחיו וינהלו את חייהם בחופשיות, בעצמאות וברווחה וייצרו לעצמם עתיד טוב יותר, ביד השנייה שלה המדינה דואגת להנציח בקרב האזרחים שלה תודעה שהפילוסוף הצרפתי, מהמאה ה- 16, אטיין דה לה בואסי, בחר לכנותה במאמרו, "השתעבדות מרצון". מאמרו המטלטל של בואסי, הסעיר וריתק משכילים ואינטלקטואלים רבים באותה תקופה. הוא תיאר את יחסי הכוח בחברה בין השליט לנתינים שלו, וניסה להבין כיצד ייתכן שלמרות הסבל שנגרם ל"אנשים הפשוטים" הם עדיין בוחרים להשתעבד אליו.
"הם אומרים שהם משועבדים מאז ומתמיד, ושאבותיהם חיו כך. הם חושבים שמחובתם לשאת בעול, משתכנעים בכך באמצעות דוגמאות, וככל שהזמן נוקף הם מבצרים במו ידיהם את שלטונם של אלה הרודים בהם. [...] ורק לדבר אחד אין לבני האדם – ואיני יודע מדוע – די כוח להשתוקק: לחירות". בואסי הציע שתי סיבות עיקריות להשתעבדות מרצון של בני אדם. הראשונה היא כוחו של הרגל; הם שוכחים את אהבת החירות ואת היכולת לשלוט בגורל של עצמם כיוון שהתרגלו להיות פסיביים, התרגלו לעובדה שמישהו אחר חושב ומחליט עבורם מה טוב יותר בשבילם. הסיבה השנייה והמעניינת, לפי בואסי, היא שהמנהיג (העריץ) שואב את כוחו דווקא מהמוסדות ומהארגונים המשרתים את השלטון. אם נשליך זאת על עולמנו כיום, ייתכן שהכוונה של בואסי היא שהגופים הגדולים והחזקים במשק – כמו התאגידים, הבנקים, אמצעי התקשורת, בעלי ההון והאליטות השונות – כל עוד הם מרוויחים מהמדיניות הכלכלית והפוליטית של השלטון, אזי הם ידאגו להשאיר את המצב על כנו וישכנעו את ה"אנשים הפשוטים" שהמצב כיום הוא הטוב ביותר עבורם.
מיהן אותן "אליטות" שמצליחות, לכאורה, בתחכום רב, להשליט את רצונן ולהכפיף את האינטרס הציבורי לטובת האינטרס הצר שלהן? כיצד הן עושות זאת? ומדוע ההמון אינו קורא עליהן תיגר ואינו נלחם בהן כדי לייצר סדר חברתי חדש?
1.1 שלטון האליטות
שלטון האליטות, המכונה גם שלטון המיעוט, מתייחס לקבוצות קטנות וחזקות באוכלוסייה, המרכזות בידיהן את מוקדי הכוח והשליטה במדינה. קיימים סוגים שונים של אליטות – אליטה פוליטית, כלכלית, אקדמאית, תקשורתית, משפטית ורבנית. המשותף לכולן הוא הצורך שלהן להשליט את דעותיהן ואת רצונן על הרוב הדומם, ולהכפיף את האינטרס הציבורי לאינטרס האישי והצר שלהן. על־פי רוב, מדובר בקבוצה אתנית בעלת מאפייני גזע, לאום, דת או תרבות משותפים, והיא אוחזת בכמות בלתי מידתית של מוקדי כוח והון.
גישת האליטות היא תיאוריה מדינית במדע המדינה ובסוציולוגיה, ששמה לה למטרה לתאר ולהסביר את יחסי הכוחות בין הקבוצות השונות בחברה המודרנית. בבסיס הגישה עומדת טענה שאותו מיעוט אליטיסטי אינו תלוי בתהליכי הבחירות הדמוקרטיים של המדינה, והוא מצליח בתחכום רב לנווט כרצונו את ההחלטות הגורליות המתקבלות במדינה בתחומים שונים, בהתאם לתפיסת עולמו ובניגוד לרצון רוב העם. יתרה מזאת, המיעוט האליטיסטי מצליח לבסס את מעמדו ולשווק את האידיאולוגיה שלו לכלל הציבור בזכות שליטתו בגופי התקשורת ובאקדמיה, והודות להשפעתו הרבה על מערכת המשפט. כך יוצא שקבוצות מיעוט בעם, השולטות בהון רב ובמוקדי הכוח בציבוריות הישראלית, מצליחות להשיג השפעה ניכרת על החלטות מדיניות של תאגידים ושל ממשלות.
האליטות מכפיפות את האינטרסים שלהן על רוב העם הודות לכיסים עמוקים, למאפיינים אישיותיים – אינטליגנציה, זריזות, תושייה וכישורים אחרים – והודות לרצונם העז להיכנס לעמדות הכוח. כל אלה אכן מביאים אותם לעמדות הנחשקות. בניגוד להם לרוב העם אין יכולת כלכלית, אין כישורים וגם אין עניין להיכנס לתפקידים משפיעים בממשל.
אם כך, בניגוד למה שחשבנו ובלי לשים לב, ברוב הפעמים אנחנו מוּבלים על־ידי מיעוט ששולט במוקדי הכוח הכלכליים והפוליטיים, שבתחכום רב מצליח להכפיף את רצונותינו לרצונותיו ולשעבד את האינטרסים הקולקטיבים של כולנו לטובתו.
1.2 מי באמת שולט בחיינו?
יש הרואים את תפיסת האליטות כקיצונית מדי, אולם אם נתבונן לעומק על האופן שבו מתנהלים חיינו, נגלה שיש בה מן האמת. למשל, התרגלנו לעבוד 10 שעות ביממה, לפעמים 12 שעות, ויש הנוהגים לקחת את העבודה איתם הביתה. המסר שאנחנו מקבלים מאותם גופים חזקים ששולטים במשק הוא שזה בסדר להקריב את רוב שעות היממה לעבודה. אם אנחנו רוצים להרוויח יותר כסף ולהתחיל לחיות, נהיה מוכרחים לעבוד יותר שעות, להיות זמינים לבוס 24/7, ואל לנו לדרוש פרטיות או שעות פנאי לבילויים עם המשפחה או עם חברים. ערכים כמו טיפוח התא המשפחתי, השקעה בזוגיות, זמן איכות עם הילדים, בילוי עם חברים, פיתוח אישי, אמונה והעצמה רוחנית, כמו גם שאלות העוסקות בזהויות השונות של הפרט בייעודו ובתכליתו, ייחודו, זהותו התרבותית והלאומית – כל אלה הם רק חלק קטן מערכים ומזהויות אשר נדחקו הצידה לטובת ערכים המקדשים את החיצוניות, את החומריות ואת ההשתעבדות למקום העבודה. זהו סולם ערכים חדש שנוסד מלמעלה, ונועד לעודד התנהגות כנועה וצייתנית של רוב העם, כדי לשרת את אותו מיעוט אליטיסטי השולט בכל מוקדי הכוח במדינה והמעוניין לשמר את מעמדו ככזה.
אין דבר מסוכן יותר מלהשקיע את כל הזמן והאנרגיה שלנו במקום עבודה אחד ולאורך שנים. בצורה כזו אנו משעבדים את כל הרצונות, הצרכים והחלומות שלנו לאדם אחד או לגוף אחד שהצרכים והחלומות שלנו אינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים שלו.
כיצד בכל זאת אותו מיעוט אליטיסטי מצליח לשכנע את הרוב לחשוב ולהיות כמו כולם? מדוע דורות שלמים של עובדים פוטנציאלים לומדים שזה בסדר לוותר על החיים האישיים ועל השאיפות הראויות באמת לטובת הגשמת מטרות צרות, "נשגבות" וכלכליות של מיעוט השולט במוקדי הכוח הכלכליים והחברתיים בישראל?
1.3 להיות כמו כולם
כבר מגיל צעיר הסביבה משדרת לנו שיש מסלול ברור שעל כולנו לעבור דרכו: גן ילדים, בית ספר יסודי, תיכון, צבא, טיול אחרי צבא, לימודים אקדמיים, הצטרפות לשוק העבודה, בניית תא משפחתי וטיפוח קריירה. בגדול, זהו מסלול חיים טיפוסי ל"ישראלי הממוצע", שתוכנן ועוצב עבורו עוד טרם לידתו על־ידי הוריו וסביבתו הקרובה. כולם דואגים תמיד להזכיר לנו על הציפיות הרבות שיש להם מאיתנו – לעבור את כל שלבי מסלול החיים הללו בהצלחה מרובה.
מסרים דומים עוברים אלינו גם ממערכת החינוך. המסר העיקרי הוא שאם אנו רוצים להצליח בחיים עלינו ללכת במסלול הבטוח, כלומר: להיות כמו כולם. עלינו לדאוג שתהיה לנו תעודת בגרות, שנלך ללמוד באוניברסיטה, שנשיג עבודה מכובדת ושלא נסתכן ללא צורך. כמעט לא מלמדים אותנו בבית הספר איך לחשוב מחוץ לקופסה או מיהם אותם אנשים יוצאי דופן שהצליחו בגדול בחיים דווקא משום שהלכו נגד הזרם ופעלו בדרכים לא שגרתיות. למשל, מדוע לא מלמדים בבית הספר כיצד אפשר להרוויח כסף בשוק החופשי, אם רק נעז להסתכן? מדוע לא מפגישים אותנו עם יזמים מצליחים שילמדו אותנו מה דרוש כדי להיות יזם או איך להקים עסק עצמאי מצליח?