שלב הפרפר

יש את הרגע הזה שלא תמיד ניתן לשים עליו את האצבע

שאת.ה בוקע.ת מהגולם ופורש.ת כנפיים.

לעיתים אנו נוטים לטעות ולחשוב כי ברגע זה ממש, הגענו לשלב האחרון בחיינו.

אנו בוגרים ומנוסים ומסוגלים, מוכנים לעמוד איתנים בפני כל המכשולים.

אך גם שלב הפרפר הוא טריקי בפני עצמו, מסתתרים עוד שלבים רבים בתוכו.

עלינו לחזק את הכנפיים שיעמדו בסופות, להבין לאן אנחנו רוצים להגיע ומתי לפנות, ולפעמים אנחנו פשוט צריכים קצת מוטיבציה לנסות.

ובתור אחד שלומד את צעדיו הראשונים באוויר, פוגש בבדידות במרחק אותו פרפר צעיר.

צולל עמוק למחשבותיו במסעותיו, לומד להבין את כובד המשקל, בלקחת חלק באפקט הפרפר.

ובאותה נשימה של ממש, מבין שכל פרפר הוא שונה בתכליתו ושעליו לסלול את דרכו שלו.

מזמינה אתכם דרך המילים שלי להתחבר,

להתרגש, לכאוב ולעוף הכי גבוה שאפשר,

וכמו באפקט הפרפר, להבין את הכוח שיש לכל אחד מאיתנו כפרט בעולם הזה וללמוד את תנועת הכנפיים הנכונה לנו על מנת להשפיע בגדול.

הדר ונציה, בת 24, שלב הפרפר הוא ספרה הראשון.

הקדמה

התבקשתי לכתוב הקדמה,

יותר נכון, ביקשתי מעצמי לכתוב אותה.

לאפשר לכם.ן לקבל פיסה נוספת ומקדימה מהלב הפועם.

ההחלטה להוציא את הספר לאור לוותה

בשרשרת צירופי מקרים, או סינכרוניות,

שהובילה אותי במסע מפותל עד לרגע כתיבת שורות אלו.

האומץ להיות חשופה. זה היה האתגר שליווה

אותי לאורך כל התהליך.

להעז. להעז להגיד שאני שונה. שאני אחרת.

שיש בי אור ששווה לראות, או לקרוא.

לראות בעצמי את אותו האור שאני מביאה,

בעצם קיומי בעולם, בעצם היצירה שבי, בעצם

היצירה שלי. ללמוד להבדיל ביני לבין היצירה.

להבדיל בין חשיפת היצירה לחשיפת העצמי.

בשנים האחרונות אני עוסקת הרבה בשאלת

זכות הקיום, איזו מתנה אני מביאה איתי לעולם?

מהי מטרתי העליונה בעצם שהותי בין בני האדם?

דרך המילים שלי בכוונתי להעניק לא רק את הגיגיי,

אלא גם אוזן קשבת, מקום לפורקן שלך,

חיבוק, הזדהות, נחמה וצחוק.

קיבלתי במתנה את היכולת להעביר את חוויותיי לדף,

ואני שואפת לתת לך את אותו הסיפוק דרך הקריאה.

ועכשיו המקום שלך, לפנות לעצמך מקום, להתיישב בנוח,

לא רק במקומך, אלא גם בדעתך.

ברצוני לבקש שתטמנו כוונה בקריאה,

במסע המשותף שאנחנו הולכים.ות לעבור יחד.