ההצעה של היווני

הם נפגשו בענייני עסקים...
האם משום כך עליהם להתכחש לתשוקה ביניהם?

הטייקון שבנה את עצמו, קוסטה ליבנטיס, יודע איך נראה ייאוש – החליפות התפורות על פי מידותיו מסתירות את הילדות הבעייתית שלו.

מבט אחד במרי ג'ונס כשהדפה יריב עסקי, מניע את קוסטה להציל אותה על-ידי הצעה של פעם בחיים – רשת המלונות שלו תעסיק אותה אם היא תצטרף אליו כבת זוג למסיבה.

אחרי שנים שבהן נלחמה בקרבות שלה לבדה, מרי התמימה, ההמומה מהנדיבות של קוסטה... ומהמשיכה המטורפת ביניהם, מקבלת את התנאים שלו, אבל כשהשעון מצלצל בחצות לסיום העסקה שלהם, סינדרלה מוצאת את עצמה במיטה של היווני...

1
פעם, היא הייתה אמיצה. למרי היה את זה בכתב, שחור על גבי לבן!

מרי טיטאה את רצפת המספרה, כשהיא שקועה בחלומות בהקיץ, וחשבה על הדו"ח בית הספר ישן שעלעלה בו אמש.

מרי יכולה להיות קצת פזיזה לפעמים... נראה שמרי נהנית ממעשי שובבות...

כן, ופעם היא חייכה חיוך נועז והייתה מלאת תעוזה ונמרצת...

"מרי!"

היא נבהלה מקולה של קורל, הבוסית שלה.

"אני צריכה לדבר איתך."

"כמובן!"

"בחדר הצוות."

מרי השעינה את המטאטא על הקיר ורצתה לסדר במהירות את שיערה הבלונדיני הפרוע, כי אף שהעמידה פנים נונשלנטיות, מרי הייתה די בטוחה שהיא יודעת על מה מדובר. לפחות, כך קיוותה!

היום חל יום הולדתה העשרים-ואחת, ובדרך כלל התקיימה מסיבה קטנה במספרה, בימי הולדת, אירוסים וכדומה.

עד כה, היום היה גרוע – יום ההולדת שלה עבר בלי שום הכרה או תשומת לב מיוחדת. אפילו אביה לא שלח לה כרטיס ברכה.

"לא עשית שום דבר רע," הוסיפה קורל, כשהן הלכו יחד – אולי מכיוון שלעיתים קרובות, מרי עשתה.

כל מה שהשתבש, במספרה העלובה למראה בלונדון, איכשהו היה בסופו של דבר באשמתה. אבל עכשיו, כשכבר ויתרה על התקווה, נראה שהכול הסתדר.

"יש לך תוכניות להערב?" שאלה קורל, כשהן עברו במסדרון אפלולי אל הדלת האחורית.

"לא, שום דבר," ענתה מרי, כשתקווה ניצתה בתוכה. אולי סוף-סוף יזמינו אותה לצאת עם 'קהל שישי בערב', כפי שכינו עצמן חלק מהצוות. הצוות הפופולרי, שמרי לא הייתה אחת מהן.

"יופי, כי אני רוצה לבקש ממך טובה," אמרה קורל ופתחה את דלת חדר הצוות.

"טובה?" שאלה מרי והתכוננה לצעקות 'יום הולדת שמח' ולהיראות מופתעת. היא ציפתה לבלונים, לעוגה ולשמפניה, אף שמרי עצמה לא שתתה. אבל חדר הצוות היה ריק ומבט אחד הראה לה שאין שום עוגה – רק הרבה ספלים, שהיא תצטרך לשטוף הלילה.

"איזו טובה?" שאלה מרי ובלעה את האכזבה, כשהיא נאחזת עוד בתקווה שהם מתכננות לחגוג את יום ההולדת שלה אחרי העבודה.

"יש לי דייט הלילה," אמרה קורל, "ואני לא יכולה להתחמק מזה. האמיני לי, ניסיתי..."

מרי קימטה את מצחה.

"העניין הוא שקוסטה ליבנטיס טס לפה מאתונה." היא הסתכלה על ההבעה המבולבלת של מרי. "אנא, אל תגידי לי שלא שמעת עליו."

"לא שמעתי."

קורל נאנחה ברוגז. "הוא חשוב – חשוב מאוד – וארוחת הערב אורגנה בהתראה קצרה..." היא מנתה בשם של מלון אקסקלוסיבי מאוד במייפייר ועיניה של מרי התרחבו. "הבעיה היא, שכבר יש לי לקו – כלומר, דייט הלילה. אני מבקשת, אם תוכלי למלא את מקומי."

"לצאת לדייט עם קוסטה ל – ?"

"אלוהים, לא!" קורל צחקה מעצם הרעיון. "האמיני לי, הייתי מוותרת על הכול בשביל זה. לא, הדייט לארוחת הערב הוא עם אריק רידג'מונט, שנפגש עם קוסטה ליבנטיס."

למרי גם לא היה מושג מי הוא, אבל היא מצמצה, כשקורל אמרה לה כמה ישלמו לה, שכר שהיה גבוה יותר ממה שהיא הרוויחה בשבוע.

עבור יציאה לארוחת ערב.

אומנם מרי תמימה לחלוטין בכל מה שקשור לגברים, אבל היא לא הייתה נאיבית. הזמן שהעבירה במשפחות אומנה, כשאביה נכנס אל הכלא ויצא ממנו שוב ושוב, לימד אותה הרבה על החיים. מכונית הספורט האדומה ובגדי המעצבים של קורל לא הושגו, ממספרה שלא הצליחה במיוחד.

"רק ארוחת ערב?" בדקה מרי.

"מה שתרצי," אמרה קורל. "תראי, אני יודעת שזה בהתראה קצרה, אבל כבר אמרת שאין לך תוכניות הערב."

"אני מצטערת." מרי הנידה בראשה. "לא."

"זה ממש חשוב," הזהירה קורל.

לא לי, התפתתה מרי להשיב. אבל היא לא ממש רצתה לנהל ויכוח עם הבוסית שלה – או עם אף אחד אחר! מאז מותה של אימהּ, כשמרי הייתה בת שבע, חרדה שקעה בליבה ובגרונה ועכשיו נותרה שם באופן קבוע. היא הרגישה כאילו הלכה על חבל דק תמידי, מבועתת שמהלך שגוי אחד יפיל אותה למטה ולא תהיה רשת מתחת שתתפוס אותה.

כלום.

מרי לא רק עבדה במספרה – זה היה אף הבית שלה. העבודה שלה שם ככלבויניקית התחילה כתפקיד זמני מסובסד, אבל כשזה הסתיים, קורל הציעה לה משרה קבועה והוסיפה בונוס לינה. היא אף רמזה על הסיכוי להתלמדות, אף שזה מעולם לא קרה. קורל שמחה לספר לה מדוע – מלבד חלומותיה בהקיץ, היא הייתה גרועה בשיחות חולין והייתה לה נטייה להגיד את הדבר הלא נכון...

בעיקרון, היא לא התאימה.

מרי הבינה את זה, מזמן.

"זאת מרי..." כך הציגו אותה העובדים הסוציאליים, לעיתים מאוחר בלילה, או באמצע ארוחת ערב משפחתית. "מרי ג'ונס."

מרי ג'ונס – הצבה דחופה במשפחה אומנת, שמעולם לא הסתדרה.

היא זכתה לתווית 'קשה' ו'מוזרה' מכל כך הרבה אנשים. השקיעה שלה באבל נתנה לה את הכינוי 'קודרת' ומאוחר יותר, הניסיונות להיות ידידותית נראו נואשים ותלותיים. אוי, איך צחקו עליה בבית ספר חדש אחד, כשבפעילות שבה כל ילד מביא חפץ ומדבר עליו בכיתה, היא הראתה בגאווה לכיתה מתנה שאביה הכין לה. כשהיה בכלא.

חה, חה, חה...

עכשיו, בגיל עשרים-ואחת, לא הייתה לה חברה אמיתית, קריירה או בית, שהיא יכלה לקרוא לו שלה – רק מיטה בחדר האחורי במספרה.

"תהיה לך הזדמנות להרוויח קצת כסף," אמרה קורל. "אלוהים יודע, שאת בוכה על שאין לך מספיק."

זה הכאיב.

"עשיתי הרבה למענך," הזכירה לה קורל. "רק אתמול, הגנתי עלייך בפני הבנות האחרות כשצנצנת הטיפים נעלמה."

"לא היה לזה שום קשר אליי."

"לעולם לא נגיע לשורש העניין..." נאנחה קורל באופן מודגש. "אף שהיא נעלמה הרבה לאחרונה, ואם הבנות האחרות ידעו על אבא שלך..." כשמרי התכווצה, הפכה קורל לחביבה יותר. "תראי, אם תעשי את זה בשבילי, אני אכפיל את הכסף שתקבלי ואסדר לך את השיער."

המחשבה לסדר את שיערה הייתה די מפתה. למרות העבודה במספרה, מרי מעולם לא הסתפרה בצורה מקצועית ואספה את שיערה הבלונדיני בקוקו נמוך.

אבל היא בכל זאת הנידה בראשה. "אני מצטערת, לא."

קורל אפילו לא התייחסה לתגובתה. "תחשבי על זה," היא אמרה והשאירה את מרי לבד בחדר הצוות.

היא הייתה צריכה להגן על עצמה יותר, נגד הרמיזות שהיא גנבה, ידעה מרי, אבל היא קפאה תמיד כשהעלו את ההיסטוריה הפלילית של אביה, ופחדה שהאמת תתגלה אם מישהו יחקור.

לפני העבירה הקלה שהיה בגללה בכלא עכשיו, הוא ביצע פשע צווארון לבן, בניסיון לשלם על הגנה משפטית, תשלומי בית הספר וכדי לא לאבד את בית המשפחה. הפשע שביצע לפניו, היה זה שמרי לא יכלה לשאת שיתגלה.

ויליאם ג'ונס נהג בשכרות והואשם במותה של אימהּ.

זה היה סיכום קר, אבל זה כל מה שמרי הצליחה לעשות.

בניסיון להדוף את המחשבות, החלה מרי לאסוף את הספלים ויצאה אל המטבחון הקטן ליד חדר השינה שלה. כשראתה שהחלב שוב נשאר בחוץ, היא החזירה אותו למקרר, אבל כשסגרה את דלת המקרר, היא עצרה. שם, בין הפתקים ושאר המגנטים המוזרים שעל הדלת, היה אחד שהיה יקר לליבה.

הוא הלך עם מרי לכל מקום.

מגנט קטן למקרר, ובו תמונה של חוף הים בקורלוול ומדחום זעיר שעבד עדיין. מרי בדקה את הטמפרטורה בכל בוקר וכמעט יכלה להרגיש את חיוכה של אימהּ. המגנט היה אצל מרי מאז הוצאה לראשונה מהבית שלה – מתנה קטנה שקנתה לאימהּ, בחג האחרון שלהן ביחד.

איך יכלה לדעת, באותו יום קיץ נפלא, שכמה שבועות אחר כך הכול יתפרק?

היא העבירה את אצבעה על המגנט ולאורך המוט הזעיר של המדחום, שהיה, על אף השנים, מדויק תמיד. כאן, הרחק מהחום של המספרה, הטמפרטורה הייתה קרה, כפי שהייתה מרי בודדה.

מתחתיו, היא שלפה פיסת נייר – הורוסקופ שהיא תלשה, כשמיינה את הירחונים במספרה.

אם היום חל יום הולדתך...

הרפתקאות היו צפויות לה, לו רק היה לה האומץ לקחת את הסיכון...

היא תלשה את ההורוסקופ, בתקווה שזה היה סימן שאימהּ הראתה לה את הדרך שעליה ללכת בה. אולי זה טיפשי, אבל זו כל ההדרכה שהייתה לה.

כשקורל ביקשה שתכין משקאות, החזירה מרי את ההורוסקופ והמגנט למקום ואז הכינה את המשקאות והוציאה אותם ללקוחות.

"אז, לאן את יוצאת הלילה?" קורל צבעה את ציפורניה, בזמן ששוחחה עם לקוחה. כולם התכוננו לצאת בליל שישי. לארוחת ערב, לברים... ימי נישואים, פגישה עם חברים... מרי הקשיבה לפטפוטים הרועשים מעל לקולות מייבשי השיער, ומדי פעם הרגישה שעיניה של קורל נודדות אליה.

מחצית מהלקוחות, כך נראה, יצאו לבליינדייט הלילה, מה שקורל הציעה היה דומה לזה, לא? בכסף שתקבל, היא תוכל לקנות בגדים הולמים לראיון שלה ולקדם את התוכנית הסודית שלה, לעזוב.

"חשבת על זה?" שאלה קורל, כשהפעמון המעצבן על הדלת צלצל עם עזיבת הלקוחה האחרונה.

"אני לא יכולה."

"אריק באמת זקוק לדייט. ליבנטיס יביא איתו פצצה – את יכולה להיות בטוחה בזה! אריק לא ירצה לבוא לבד..."

מרי התלבטה. אחת הסיבות, שמרי מעולם לא הלכה לאף מקום מרגש יותר מאשר בית הקפה הסמוך או הספרייה המקומית הייתה שהיא הרגישה מבוכה לשבת לבד.

"אריק הוא מותק," אמרה קורל. "אם אין לך מה ללבוש, את יכולה לשאול שמלה..."

"יש לי משהו שיכול להתאים," אמרה מרי וחשבה על שמלת הוינטג' שקנתה. זו הייתה רכישה לא מעשית, אבל היא לא הייתה מסוגלת להתאפק. אף שעדיין לא לבשה את השמלה.

"את בטוחה?" שאלה קורל בספק. "זה מלון יוקרתי מאוד."

"יש לי את השמלה המתאימה," הבטיחה לה מרי. "שמרתי אותה לאירוע מיוחד."

"נהדר!" קרנה קורל. "שבי, ואני אסדר לך את השיער."

"לא כדאי שאשטוף אותו קודם?" שאלה מרי וחשבה על טיפולי השטיפה ועיסוי הקרקפת, שראתה ניתנים מדי יום.

אבל קורל הנידה בראשה. "את לא יכולה לשטוף אותו, אם את אוספת אותו למעלה, ואין לך זמן לתספורת ועיצוב. תצטרכי לפגוש אותו בקרוב."

מרי התיישבה והתבוננה, כשקורל החליקה את השיער שלה ואז סידרה אותו בתלתלים רכים מלפנים. היא רכנה מעט קדימה כשקורל הרימה את השיער ואספה אותו וחשבה על מרי בת השבע, בדו"ח בית הספר הישן. פזיזה, שובבה, נועזת... אבל היה עוד נושא שהדהד...

מרי הייתה צריכה ללמוד לשקול את ההשלכות למעשיה...

"הרימי את הראש," אמרה קורל.

מרי פגשה את עיניה הכחולות והבוהקות במראה לרגע, ואז עצמה אותן, כשקורל פיזרה ספריי על שיערה.

כל כך הרבה שנים, היא שוקלת את ההשלכות. שוב ושוב, עד שפחדה מהצל של עצמה. היא הייתה עייפה מלהסתכל על אחרים נהנים, בזמן שהיא עצרה את עצמה. נמאס לה כל כך להיות לבד.

אולי אריק הרגיש כמוה.

"זהו!" אמרה קורל. "אני אשאיר אותך להתאפר לבד. אני באמת חייבת לצאת. נתראה ביום שלישי." אז תיפתח שוב המספרה. "אל תשכחי לנקות את האבק."

"כמובן," אמרה מרי.

"והמגבות..." הזכירה לה קורל.

הפעמון צלצל, כשהיא מיהרה לצאת מהדלת – אבל מרי לא שמה לב.

הלילה, ביום הולדתה העשרים-ואחת, מרי יוצאת לדייט הראשון שלה!