פתח דבר
ספר זה נולד לפני שנים מספר, כשחזרתי מטיול משפחתי בהולנד. נולדה לה אז המחשבה שעליי לגשר ולקשר בין העבר – שְפָּן אחד שלו, חיים בצל מוראות השואה, בא לידי ביטוי ביומן המופלא של אנה, אותו קראתי בהיותי נערה – לבין הקוראים הצעירים של היום. את הדור הצעיר מייצגת בתי, שבאותה תקופה עמדה לחגוג את שנת בת המצווה שלה ולהתחיל את שנת לימודיה האחרונה (כיתה ו') בבית הספר היסודי, מיד עם סיום החופש הגדול.
חשתי צורך לגשר על פער, שלעניות דעתי, הולך ומתרחב בין האסון הבלתי נתפס של העם היהודי, לבין דורות שהולכים ומתרחקים מהאירוע עצמו, בחלוף הזמן.
מצד אחד, הנושא נלמד בשיעורי ההיסטוריה ובשיעורי הסִפרות, מצוין פעמיים בשנה – ב'יום השואה הבינלאומי' וביום השואה הלאומי – הנוער מבקר ב'יד ושם' ובמוזיאונים אחרים והשיא, המסע לפולין בכיתה יב, אך מצד אחר, הולך ופוחת דור הראשונים, דור האודים המוצלים מאש שהמשיכו הלאה, הקימו את מדינת ישראל או המשיכו את קיום העם היהודי בגולה, אף על פי כן ולמרות הכול.
בהתחשב בכך שעוד שנים מועטות לא ניתן יהיה לשמוע עדות ישירה מפיהם, מצאתי לנכון להוסיף נדבך שיקרב את הדור הצעיר לנושא ויחדד בו את תודעת זיכרון השואה והנצחתה, בדרך שבה לא יושם דגש על הזוועה בקיצוניותה, אלא יואר ניסיון הישרדות הירואי ומוכר דרך עיניה של נערה מהדור הנוכחי.
תרומתי הצנועה לנושא בספר זה נעשתה באמצעות חיבור – שונה, מעניין, אף מרתק – בין דמותה של אנה פרנק לבין דמותה של יערה לוי; נערה צעירה בשנת בת המצווה שלה, שנה שהיא משמעותית לכל נער ונערה ישראלים ויהודים, לא רק בפן האישי של צמיחה והתבגרות, אלא אף בפן הלאומי – גיבוש זהות לאומית ושייכות חברתית – ובפן הכלל אנושי של ראיית האחר והשונה ממך.
ספר זה – בלוג שכותבת יערה ובו היא מכנה את עצמה 'החברה של אנה' – 'מתכתב' בשפה עכשווית וזורמת עם יומנה, ובעיקר עם דמותה של אנה פרנק, ודרכה – עם נושא ההתמודדות האישית, הלאומית והכלל אנושית עם השואה והשלכותיה.
אני מציינת עובדה זו גם משום שיש מעת לעת אזכורים קלים מהיומן, ואני ממליצה מאוד לקרוא ספרי זה לאחר קריאת יומנה של אנה פרנק.
החיבור בין דמותה של אנה לבין יערה הרֶגישה הולך ומתהדק עם הזמן, והגשר בין השתיים נוצר, בין היתר, בדמות ניצולת שואה (הלן) שהסתתרה אף היא כילדה קטנה באותה עת אפלה בצרפת, אך ניצלה. היא יוצרת קשר עם יערה דרך הרשת החברתית ומוזמנת לספר לנוער את סיפורה במסגרת מתן עדות בבית הספר.
ספר זה לא היה נכתב אלמלא כמה וכמה אנשים יקרים, שלהם התודה והברכה. ראשית, לבעלי, לילדיי ולהוריי, הכוח המניע בחיי. כמו כן, לאנשים היקרים שתרמו וסייעו להתהוותו של ספר זה: לעורכת הנהדרת נורית הראל שדייקה כדרכה את הטקסט, לדן דוד, המאייר הנפלא, לעמית אופיר – מו"ל, מנטור וחבר, לאיריס חשביה ולארנון לוי שאיתרו עבורי את הגרסה המוקדמת של 'אנה פרנק – יומנה של נערה', לאסתר גלייכמן שהעניקה לארכיון צה"ל – 'אוסף הלוחם היהודי בצבאות העולם' את הטלאי הצהוב שהיה ברשות אביה, יצחק גלייכמן ז"ל, לעדי בניה המתוקה שהסכימה לשמש קוראת בטא שלי ואהבה את מה שקראה, ולכל המכרים, החברים ובני המשפחה שתמכו ועודדו מאחורי הקלעים, לכולכם נתונה תודתי מעומק הלב.
שלכם,
נטלי שוחט, ישראל, 2017
פוסט היכרות
25 באוגוסט, ערב
היי,
קוראים לי יערה.
לפני מספר ימים חזרנו מהטיול הראשון שלי בחו"ל, באמסטרדם.
כל כך חיכיתי לזה ופוף...זה כבר נגמר, ואני חולמת על כל הכיף שהיה ומתבאסת מזה שביום ראשון הקרוב מתחילים הלימודים, כיתה ו, שנת הבת מצְווֹת.
וכל כך למה החלטתי לכתוב בלוג? כי זה כמו יומן אישי, כמו 'יומנו של חנון' וכאלה, רק יותר עכשווי.
באמסטרדם ביקרנו, אימא ואני, ב'בית אנה פרנק' והתרשמתי עמוקות. קודם כול, התור לשם היה ארוך כמו...כמו אינסוף. הערב כבר ירד, וגשם טפטף לנו על הראש. התקדמנו לעבר הפתח לאט, לאט והיה שם מין שקט כזה. כולם דברו בלחש, בכבוד כזה, איש לא דחף או צעק.
כשכבר הגענו לפתח המוזיאון, היו הרבה אנשים והיה קצת דחוק ומחניק, אבל מרתק. רציתי מאוד להגיע לקומות המסתור ולראות איך נראה המקום, האם נשמר כמו פעם? התאכזבתי שלא השאירו את הריהוט מאז, מהתקופה שאנה ומשפחתה היו בחיים והסתתרו מהנאצים. אבל חוץ מזה, התרגשתי מאוד, בעיקר מקטעי היומן שלה שנכתבו בכתב יד צפוף בהולנדית, והיו מסודרים מתחת לשולחנות זכוכית אטומים.
החלטתי לכתוב גם, אבל במחשב, כי למי יש כוח היום לכתוב במחברת? גם כך אני מכינה שיעורים בלי סוף במחברות.
כשראיתי את התמונות הגדולות של אנה במוזיאון, תמונות בשחור לבן, חשבתי לעצמי שהיה מעניין להכיר אותה. כמה נחמד היה אילו יכולנו להיות חברות, בפייסבוק למשל או בווטסאפ... איזו מחשבה הזויה! בכל מקרה, אימא החליטה שהגיע הזמן שאקרא את הספר 'יומנה של אנה פרנק', וקנתה לי בחנות המוזיאון עותק מהגִרסה המתורגמת הראשונה בשפה העברית. אין ספק שאקרא אותו ואכתוב על זה בעוד כמה פוסטים.
נזכרתי בקטע שהיה לי ולאימא במוזיאון – לקראת סיום הביקור אימא ואני החלטנו לכתוב משהו בספר המבקרים. התרגשנו מאוד מהמעמד והתלבטנו מה לכתוב. ארך קצת זמן עד שהחלטנו. בינתיים מאחורינו עמדו שתי בנות וחיכו, לא כל כך בסבלנות. אימא, שמבינה קצת ספרדית, קלטה שהן אמרו אחת לשנייה: "נו, כמה זמן לוקח להם לכתוב, מה העניין הגדול?" אימא ישר ענתה להן באנגלית "בשבילנו זה עניין גדול, כי אנחנו מישראל ואנחנו יהודים ומתרגשים מאוד, וחשוב לנו מאוד מה לכתוב". הבנות היו קצת בהלם, חייכו בהבנה, שתקו וחיכו בסבלנות לתור שלהן.
התלבטתי קצת איך לקרוא לבלוג שלי, ואם בכלל לפרסם את הפוסטים. פתאום ידעתי. אקרא לו 'החברה של אנה'. אם לא זכיתי להכיר אותה, אז לפחות שיהיה לזִכרה. היא הרי ההשראה שלי.
טוב, זה הכול בינתיים.
החברה של אנה
נעים מאוד, אני יערה לוי, "החברה של אנה"
וזאת אנליז מארי, אנה פרנק (תמונה מהאינטרנט)
יערה פתחה לעצמה, כאמור, בלוג ב'בלוגיה'. חלק נכבד מהפוסטים שכתבה במהלך השנה פירסמה שם ובחשבון שלה – 'יערה לוי' בפייסבוק, שהיו בו עד כה כ-500 חברים. חלקם הגדול בני נוער ומשפחה, אבל גם אנשים זרים פה ושם, שאימא בדקה ואישרה.
הנה טוקבקים שקיבלה על הפוסט הראשון, שאותו החליטה לפרסם.
3 לייקים, 2 לבבות, 1 WOW
הי, מתוקה, שם יפה לבלוג, תמונות יפות והשראה מבורכת. יופי של רעיון! אימא
תודה, אימוש!
יערונת, נורא מעניין, תמשיכי לכתוב – אני מחכה לעוד! דודה רותי
תודה, דודה (חייכן).
יער, חנונית מתוקה שלי, יאללה בהצלחה בבלוג החדש! שוּש
תודה על העידוד, שוש!
'החברה של אנה' אחלה שם. יוני
היי יוני, תודה על הפרגון!
הלימודים מתחילים היום
1 בספטמבר, מוקדם בבוקר
היי אנה,
חשבתי שאכתוב כל יום, אבל למי יש זמן. היו כל כך הרבה הכנות לקראת תחילת שנת הלימודים: רישום לחוגים, לקיחת הספרים מ'פרויקט השאלת ספרים', קניית מחברות, תיק וקלמר, ארגון החדר והספרייה. שהכול יהיה דָנְדַש ונקי, כמו שאני אוהבת. ברור שבהמשך הכול מתבלגן, אבל לפחות בהתחלה זה כיף שהכול נוצץ ועומד במקום.
היום הראשון ללימודים בכיתה ו' עבר בשלום. המורה זיוה בסדר, נסבלת. המערכת גם. מקווה שלא יפוצצו אותנו בשיעורים ובמבחנים, ושיישאר זמן בכיף לחוגים, לחברים, להתקשקש בפייסבוק ובווטסאפ ולכתוב כאן.
שמחתי לפגוש את ערן, את שוּש (כינוי חיבה לחברתי הטובה שי), וחברים נוספים שלא ראיתי כל הקיץ.
טוב, די מאוחר, ואימא 'חופרת' לי שאתארגן לבית הספר.
בוקר טוב ובהצלחה לי ולכולם בלימודים.
החברה של אנה
נ.ב
אימא הזכירה לי היום שהתאריך הזה הוא לא רק תחילת שנת הלימודים, אלא יום תחילתה של מלחמת העולם השנייה, אותה מלחמה שבה, את אנה, עברת סיוטים ובסוף גם נספית...אולי יזכירו את זה בבית הספר.
תמונת קולאז' שמצאתי באינטרנט שמיצגת
את מלחמת העולם השנייה
יערה פרסמה את הפוסט ב'בלוגיה' ובפייסבוק.
היא קיבלה 27 'לייקים', 1 לב.
טוקבקים בפייסבוק:
בהצלחה בבית-הספר, יפה שזכרת מה קרה בתאריך הזה לפני הרבה שנים (בעצם, לא כל כך הרבה שנים).
אבא ואימא
בהצלחה, יער!
שוש
בהצלחה, ח"ח (שזה חנונית חמודה).
ערן
תודה לכולם! בוקר טוב (אימוג'י חייכן).
חוזרים לשגרה
4 בספטמבר, בוקר
היי אנה,
מתחשק לי לכתוב קצת לפני שאלך לבית-ספר. כבר התארגנתי, ונשאר עוד מעט זמן עד שאבא יקרא לי לאכול משהו וללכת לבית הספר. את לא מבינה כמה זה כיף שבית הספר נמצא במרחק
של כמה פסיעות מהבית. אין יותר טוב מזה. אני רק חושבת על השנה הבאה, כשאצטרך לנסוע בהסעה לחטיבה...טוב, אימא אומרת לראות תמיד את הצד החיובי של דברים. אז קודם כול, יש עוד זמן עד שזה יקרה. וחוצמזה, זו יכולה להיות חוויה. ככה מספרת ספיר, תיכוניסטית שמדי פעם באה אלינו לעזור כשההורים נוסעים לחו"ל או לסופ"ש.
רציתי לשתף שלמרות שבהתחלת השנה תמיד קשה לי, זה לא כל כך נורא. שוב התרגלתי לישיבה בכיתה, להפסקות, ל'חפירות' של המורים, לשיעורי הבית שאותם אני מקפידה להכין (וערן מקפיד להעתיק...), ולשגרה. במיוחד אחרי אמסטרדם. אוי...חו"ל. אנה, גם לך היה קשה בתחילת כל שנת לימודים?
טוב, הגיע הזמן לרדת למטבח.
ביייי
החברה של אנה
יערה קיבלה 5 'לייקים'.
טוקבקים
יערונת, יופי שהתרגלת, אין כמו השגרה, נכון?
אימא (חייכן עם נשיקה)
כן, אימא, תודה.
יערה, מה את מגלה את כל הסודות? תודה בכל זאת.
ערן
יער, איפה יש לך זמן לכתוב יומנים בבוקר, אני בקושי חיה בשעות האלה...
שוש (אימוג'י משוגע)
משחק כדורגל
15 בספטמבר, צהריים
היי אנה,
עכשיו חזרתי מבית הספר. יש מלא שיעורים. מזל שהיום, יום ג', אין לי חוגים. אפשר קצת לנוח ואחר - כך לשבת ו'לחרוש'. היום שיחקנו כדורגל הבנים נגד הבנות ויצא תיקו. מי אמר שבנות לא טובות בכדורגל? אני הייתי בהתקפה, אבל לא הצלחתי להבקיע גול. כמו תמיד, הדבר שמור לנוי. היא זאת שהבקיעה את שני השערים היום.
גם יפה, גם חכמה וגם ספורטאית.
טוב, אימא אומרת כל הזמן שגם לי לא חסר שום דבר: שאני יפה (איזה יופי יש במשקפיים ובשיער כהה ומקורזל?), חכמה (אז מה אם קשה לי בתנ"ך ובחשבון?), וספורטיבית. טוב, לזה אני מסכימה – אני ספורטאית מעולה, ויש לי 'מצוין' בספורט.
... ואת, אנה, איזו מן ספורטאית את היית? זה בטח מפתח מאוד את הכושר אם רוכבים כל היום על אופניים. ראיתי שאמסטרדם מוצפת באופניים מכל המינים ובכל הגדלים. טוב, זו לא חכמה גדולה, הרי הולנד כולה מישור, נכון? כמה נחמד יכול היה לרכוב אתך
על אופניים, היית מכירה לי את כל הפינות הנסתרות בעיר היפה שלך, את הגשרים ואת הכנסיות...אני בטוחה שבשנים שהסתתרת עם משפחתך במחבוא התגעגעת מאוד לרכיבה, לאוויר הנפלא, לחופש. אנה, אני מבטיחה לך, עוד מעט חגי תשרי, ואני מתכוונת לקרוא את היומן שלך ולהכיר אותך יותר.
יאללה, ביי, הולכת להכין שיעורים
החברה של אנה
מראה אופייני באמסטרדם (אבא צילם)
יערה קיבלה 34 'לייקים', 6 לבבות.
טוקבקים
איזו ילדה רגישה את. הייתי שמחה להכיר יותר לא רק את דמותה של אנה פרנק (בזכותך), אלא גם אותך. את מקסימה.
מרים יצחקי (פרח)
תודה (אימוג'י חייכן)
גם אני אהבתי את אמסטרדם בכלל ואת כל הגשרים ונהר האמסטל היפה שעובר בה, וגם בגלל שהיא מוצפת אופניים.
דודה רותי (רוכב אופנים)
דודה, לא ידעתי שהיית באמסטרדם, אף פעם לא סיפרת...
זה היה מזמן, אחרי הצבא, כשהייתי צעירה.
למה קוראים לי יערה?
16 בספטמבר, ערב
שלום אנה,
כבר לפני כמה ימים רציתי לספר למה שמי הוא יערה.
אז קודם כול, אימא סיפרה לי פעם שהיא רצתה חמישה ילדים, כשלכל ילד היא תקרא בשם הקשור לאחד החושים. ראשון נולד צוף, שזה דבש (קשור לחוש הטעם). ודבש זה גם משהו מתוק מתוק. אומרים שכשאחי נולד הוא היה ממש מתוק. היום המתיקות קצת נעלמה ...(סתם, הוא חמוד, אבל מעצבן). אחריו נולדתי אני, יערה (קשור לחוש הריח ולריח היערה המתקתק שאימא אוהבת כל כך). חוצמִזה, יערה זה גם יערת דבש, והנה, שוב הגענו למשהו מתוק. אבל יש גם סוד בשם הזה, כי הוא מורכב מהשמות של אבא ושל אימא: יעקב ונירה. יפה, נכון? טוב, יש לי אימא יצירתית.
בכל אופן, נראה לי שאימא תיאלץ להסתפק בחוש הריח ובחוש הטעם, משום שלפני כמה שנים לקתה בסרטן, אותו הצליחה לנצח, ומאז החליטה שמספיק לה לגדל את שנינו, בתקווה שתמשיך להיות בריאה. אמן ואמן!
'אנה' זה לא שם עברי. ובטח שלא אנליז מארי...ספרי לי, למה קראו לך כך? זה שם נפוץ בהולנד? אולי כתבת על זה ביומן. טוב, עוד מעט מתקרבים החגים, ואני חייבת לקרוא את היומן שלך. יו...אני חייבת. רגע...אולי אנה זה חנה בעברית?
זה הכול להפעם, לילה טוב
החברה של אנה
תמונה של הוריי יעקב ונירה בחתונתם
יערה קיבלה 45 'לייקים', 4 לבבות ו- 1 אימוג'י WOW!
טוקבקים
יערה, אני רואה ששום דבר לא נעלם ממך...אוהבת.
אימא
אימא, את מכירה אותי...
השמות יערה וצוף כל כך יפים. אהבתי.
מרים יצחקי
תודה (אימוג'י חייכן)
איזו פָּלסֶפָנית את. אבל זה מעניין. אף פעם לא סיפרת לי.
שוש (אימוג'י מתפלא).
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
