הַשָּׁעָה כְּבָר הָיְתָה מְאֻחֶרֶת, וּטְרַמְלָם הַגַּמָּד סִיֵּם זֶה עַתָּה לְהָכִין אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶׁלּוֹ.
כְּמוֹ כָּל גַּמָּד נָהַג טְרַמְלָם בְּסוֹף יוֹם הָעֲבוֹדָה לְהִתְפַּנֵּק בִּסְעוּדָה מְהַנָּה שֶׁל כּוֹס תֵּה רֵיחָנִי וּמַגָּשׁ מָלֵא בִּכְרִיכֵי חֶמְאַת בָּטְנִים וְרִבָּה. רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנָּגַס הַגַּמָּד בַּכָּרִיךְ, נִשְׁמְעוּ שָׁלוֹשׁ נְקִישׁוֹת עַל דֶּלֶת הַכְּנִיסָה.
"מִי זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּשָׁעָה כָּזֹאת?" הוּא מִלְמֵל לְעַצְמוֹ בְּזַעַף וְנִגַּשׁ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת, "בַּכְּפָר
שֶׁלָּנוּ הַגַּמָּדִים מְכַבְּדִים אֶת זְמַן הַמְּנוּחָה שֶׁל הַגַּמָּדִים הָאֲחֵרִים".
בַּפֶּתַח עָמְדָה יָעֵן אֲרֻכַּת צַוָּאר וּגְדוֹלַת עֵינַיִם. הִיא כּוֹפְפָה אֶת צַוָּארָה אֶל עֵבֶר מִפְתַּן הַדֶּלֶת וְחִיְּכָה אֶל הַגַּמָּד הָרָעֵב.
"טְרַמְלָם הַגַּמָּד?" הִיא שָׁאֲלָה בַּחֲבִיבוּת.
"כֵּן, זֶה אֲנִי", עָנָה הַגַּמָּד בְּנִימָה חֲבִיבָה פָּחוֹת.
"שְׁמִי יָעֵל הַיָּעֵן", הִיא חִיְּכָה, "אֲנִי פֹּה כִּי אֲנַחְנוּ זְקוּקִים לְעֶזְרָתְךָ!"
"מִי הֵם אֲנַחְנוּ?" שָׁאַל הַגַּמָּד וְהֵחֵל לְאַבֵּד אֶת סַבְלָנוּתוֹ, "אֲנִי רוֹאֶה רַק יָעֵן אַחַת שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּיר, וְעוֹד בִּשְׁעַת אֲרוּחַת הָעֶרֶב".
"אֶבֶן הַגּוֹרָל שֶׁל מַמְלֶכֶת הַיְּעֵנִים נִלְקְחָה בִּידֵי הַטְּרוֹלִים", הִיא הֵשִׁיבָה, הַפַּעַם מְחֻיֶּכֶת פָּחוֹת. "וּמִי יוּכַל לְהָשִׁיב אוֹתָהּ אִם לֹא אַתָּה, חָבֵר בְּמִשְׁמַר הַגַּמָּדִים?"