מתתיהו החשמונאי עמד על מדרגות בית המקדש, במקום שבו בימים כתיקונם היו הלוויים עומדים ושרים את שירי המעלות, מול קהל עצום שנקבץ מכל קצווי הארץ. הוא סקר בעיניו את עשרות פרחי הכהונה שעמדו למרגלותיו והמתינו בסבלנות למוצא פיו. הכאב ניבט מעיניו. בעבר עמדו כאן מאות בחורים. מי יודע היכן הם מסתובבים היום, תהה בלבו. במקרה הטוב הם מפתחים את שרירי גופם ולומדים מוזיקה יוונית בגימנסיון שבנה יאסון, לשעבר יהושע, הכוהן הגדול, שלבו נהה אחרי היוונים והוביל אחריו רבים וטובים לרעות בשדות זרים ולהמיר מורשתם באלוהים אחרים.
הוא הגניב מבט מולו אל האפביון, המוסד ללימודי מלחמה, שגם אותו בנה יאסון. מה רב הנזק שעולל המתייוון הזה! מה לכוהן גדול ולמוסדות כאלה? וכיצד הצליח למשוך כוהנים קדושים כה רבים למקומות הטמאים שבנה?
מתתיהו היה יהודי מאמין, אדם אופטימי ומלא באהבת ישראל. "אין לך אפשרות בחירה אחרת כאשר אתה כוהן גדול," היה אומר בענווה לכל המתפעלים ממנו. "אלו פשוט דרישות התפקיד. מגיע אליך יהודי שבור לב על מנת לכפר על חטאיו. הכיצד תקבל את פניו, אם לא באהבה ובשמחה? אילו מילים תכניס בנפשו העייפה, הצמאה לחיבוק, אם לא מילים של עידוד ושל חיזוק?" אבל ככל שהיה אופטימי, לא היה יכול שלא לדאוג בשל ההידרדרות הנוראה שחלה במצב עמו בשנים האחרונות. אופטימיות היא ראיית הטוב, ויש עדיין הרבה טוב, אולם אסור להמציא מציאות ורודה שאינה קיימת. אסור להתעלם מהבעיות ומהקשיים ההולכים ונערמים, ועדיין לא רואים את הסוף.
ואולי מוטב כך, ניסה לנחם את עצמו. אם הסוף לוט בערפל, עדיין יש לנו פתח לתקווה. אולי שינוי קטן שיתרחש היום יפתח לנו אופק בהיר ביום המחר, ואף יגלה לנו שמלכתחילה, הכול היה לטובה, גם כאשר לא היינו מסוגלים למצוא קצה חוט שיעיד על כך. אבל עד שנחשוב על המחר, מוטב להתמקד בטרדות היום הזה.
"הכול מתחיל ביהודים," נהג לומר. "אנחנו גורמים לעצמנו את הנזק הגדול ביותר. אבל הרי לא המצאתי את זה. כבר משה רבנו הבחין בכך, כאשר ראה שני יהודים מתקוטטים במצרים. וכי לא די לכם שאתם עבדים נרצעים, הכורעים תחת הנטל המצרי, שאתם מוצאים עוד כוחות להילחם זה בזה?" ניסה להוכיחם.
והמחלוקות רק מחריפות, הרהר בעצב. עם קשה עורף אנחנו. וברבות ימי המלחמה אלה באלה, היהודים אינם מסתפקים בצער שהם גורמים זה לזה, אלא אף פונים למעצמה השלטת, בבקשה שתתערב בסכסוכיהם הפנימיים. והיא אכן מתערבת וגורפת את כל הקופה, והיהודים כולם סובלים. אנחנו לא לומדים את הלקח. שוב ושוב נלחמים זה בזה. שוב ושוב פונים לאחרים. שוב ושוב נופלים, לא לומדים מהדברים הכתובים ומניסיון העבר ונותנים לכסף לעוור את עינינו.
גם הפעם היהודים הם שניסו לשחק בין בית סְלָאוּקוֹס, היושב בסוריה, לבין בית תלמי, היושב במצרים. וכאשר עלה בית סלאוקוס, הוא לא שכח את התנהגותם הערמומית. המאבקים הפנימיים בקרבנו, חשב מתתיהו, נמשכו תוך התחנפות לאנטיוכוס הרביעי, הראש לבית סלאוקוס, ששמח לתפוס כאן את השלטון. ושוב אנחנו היהודים הפסדנו, ושוב לא למדנו. כמה חבל שהעם החכם והנבון הזה מוכיח שוב ושוב את טיפשותו.
"אבא," לחש אליו שמעון, בנו. מתתיהו ניעור מהרהוריו הנוגים. אכן, עדיין עומדים כאן פרחי הכהונה וממתינים למוצא פיו, והוא שקוע בעצמו ומטריחם לחינם. מתוך כוונה שלמה עצם את עיניו, הרים את ידיו ובירך את הקהל שלפניו. לאחר מכן
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
