מי שאינו בקיא בענייני חוק ומשפט מועד תמיד לטעויות בבואו לתעד בקולמוסו את זירת בית המשפט; אי לכך לא רציתי להביא לדפוס את הפרקים המשפטיים בספר זה מבלי להגיש אותם תחילה לעריכה ולתיקונים קפדניים ומייגעים של פרקליט מוסמך — אם כך מכנים אנשים אלה. הפרקים הללו מדויקים כעת לכל פרטיהם, היות ששוכתבו תחת עינו הפקוחה של ויליאם היקס, שלמד זמן מה משפטים בדרום־מערב מיזורי לפני שלושים וחמש שנה ובא אחר כך לכאן, לפירנצה, מטעמי בריאות, ולשם חילוץ איברים מסייע עדיין תמורת ארוחות באורווה של מקרוני ורמיצ'לי בקש השוכנת במעלה הסמטה האחורית, כשאתה חותך בפינה שמאלה בצאתך מפיאצה דל דואומו, בדיוק מאחורי הבית בו אבן זו שדנטה היה יושב עליה לפני שש מאות שנה היתה שקועה בכותל כאשר העמיד פנים כצופה בהם בונים את מגדל הפעמונים של ג'וטו, אך תמיד נמאס לו לבהות ברגע שביאטריצ'ה עברה בדרכה לקנות פרוסה גדולה של עוגת ערמונים להתגונן בעזרתה במקרה של מהומה גיבלינית[1] בדרכה לבית הספר באותו דוכן ישן שעד היום מוכרים בו את אותה עוגה נושנה והיא קלילה וטעימה לא פחות מאז, וזו לא חנופה, רחוק מזה. הוא היה חלוד מעט בענייני חוק ומשפט, אך חידד את קולמוסו למלאכה, ושניים או שלושת הפרקים המשפטיים הללו נכונים ומדויקים כעת. כך אמר לי בעצמו.
נמסר לי ביום השני לחודש ינואר 1893, בווילה ויוויאני, כפר סטיניאנו, שלושה מייל בעורפה של פירנצה, בגבעות — הוא ולא אחר, המעניק לך את הקסום במראות עלי אדמות, ויחד אתו את המלבבות והחלומיות בשקיעות בכל כוכב לכת ואף בכל מערכת שמש שהיא — ויותר מזה, נמסר לידי בחדר המהודר של הבית, עם פסלוני הראש של סנאטורים סרטנים ושאר אצילים איברים מסוג זה המשפילים אלי מבט בקורת רוח כפי שהיו משפילים מבט אל דנטה, ובשתיקה מבקשים ממני לאמצם אל חיק משפחתי, ואני עושה זאת בעונג, שכן אבות אבותיי הרחוקים ביותר אינם אלא פרגיות בהשוואה לעתיקות מפוארת אלו בגלימות, ותהא זו התרוממות רוח עבורי, צוואה זו בת שש מאות שנה.
מארק טוויין
