פרק 1
החזרה
מטוס חברת אליטליה בטיסה AZ 811 מרומא נע על מסלול הנחיתה בנמל התעופה הבינלאומי בן גוריון. היה זה ערב סתווי חם במיוחד, וכשהמטוס האט את נסיעתו לקראת עצירה, שייטו לעברו שתי מכוניות שחורות שחלונותיהן כוסו בווילונות. כשירד הרב הראשי לוי בצעדים זהירים במדרגות המטוס, לא היו פניו המאירים בדרך כלל כתמול שלשום. הוא נראה חיוור וארשת פניו הייתה קדורנית ומסוגרת. לא, הוא לא לקה בשבץ ולא חלה במחלה כלשהי; אך באותו הבוקר היה עד לאירוע יוצא דופן, ורישומו היה עדיין טרי במוחו. מספר סוכני מוסד עזרו לו להיכנס למכונית והרחיקו אותו בנסיעה מהירה משדה התעופה. כעבור כשעתיים בלבד שיכנו אותו בבית בטוח במדבר יהודה. כאן יישאר בימים הקרובים, מבודד ממשפחתו, מידידיו ומקהילתו.
* * *
השחר הפציע במקום הנמוך ביותר בעולם. השמש הזהובה עלתה במזרח מעל למימיו המלוחים והשלווים של ים המוות. אלומות שמש זוהרות התגנבו מבעד לצללים שהטילו החלונות המכוסים בווילונות בבית הבטוח שבו שהה הרב. הוא התעורר משינה קצרה אך עמוקה. עיניו היו עייפות אך פקוחות לרווחה; הוא ידע מיד היכן הוא נמצא ומדוע. הוא הפנה את גבו אל הזוהר השמשי ועצם שוב את עיניו.
* * *
יומיים קודם לכן עשה הרב לוי את דרכו אל הפורום, אל אותה ארץ פלאות ארכיאולוגית, לבה ההיסטורי של רומא העתיקה. כהרגלו תמיד בעת שביקר ב"עיר הנצח" יצא הרב מוקדם בבוקר ופסע לאורך הווִיָה סַאקְרָה לעבר הכניסה המזרחית של הפורום. הוא חלף על פני חורבות מקדש ונוס ורומא ועבר בסמוך לקולוסאום בדרכו אל עבר העד הסמלי והייחודי להיסטוריה יהודית, המקום המיוחד שלו, המקום שתמיד הצליח לרגש אותו מחדש.
הוא החיש את צעדיו ולא הסיר את עיניו מהשמש שהלכה וטיפסה לשמים; הוא ייחל לרגע הקסום. ואז הוא התרחש: כשהיה במרחק מה מיעדו נגעו קרני השמש בנקודה הגבוהה ביותר של הווִיָה סַאקְרָה; וכאן, בנקודה זו, הרעיפו נהרות האור השמשי מטר זוהר על השער המלכותי הכביר, שער טיטוס.
השילוב בין שמי התכלת הבהירים, אוויר הבוקר הצח וזוהרו של השער מילא את הרב לוי בתחושה של התרוממות רוח. שער טיטוס מסמל את ניצחונה של רומי על יהודה, חשב לעצמו כמעט משועשע. איזו אירוניה. האימפריה הרומית קבורה מתחת להריסות העתיקים ואילו מדינת ישראל קמה לתחייה מן האפר, והיא פורחת ומשגשגת.
העמודים המחורצים של השער היוו מסגרת למעבר שמתחתיו ואת פניהם קישטו תבליטי ניצחון. הוא התרכז בדפנות הפנימיים שתחמו את המעבר, התחקה באצבעותיו אחרי תהלוכת הניצחון המפוסלת וניסה למוצא היגיון במה שרואות עיניו. הנה העריץ המנצח: טיטוס הלבוש בטוגה נוהג במרכבתו ולצדו אלת הניצחון המכונפת ויקטוריה. ובעת נסיעתם במרכבה מעטרת האלה ויקטוריה את ראשו של טיטוס בזר.
כדי למצוא נקודת תצפית נוחה נסוג הרב לוי לאחור ובחן את הדמויות הפגאניות המקשטות את השער מבחוץ. הנה כאן, על משולשי כרכוב הקשת, ויקטוריה עם כל שללה; והנה שם, על שתי אבני הראשה של הקשת, דמותה האלגורית של האלה רומא. הדימויים אכן פגאניים אך הוא לא יכול שלא להודות שתבליטי השיש מפוסלים להפליא, והם מדויקים עד כדי כך שהם מקרינים חיות מיוחדת גם היום.
* * *
בעורפו הדהדה הלמות בלתי פוסקת שהעירה אותו מהשתאותו האסתטית. בהדרגה, כמו צוללן העולה אל פני המים, נזכר היכן הוא נמצא. השמש הבוהקת של מדבר יהודה חדרה מבעד לווילונות וההלמות נמשכה; נקישה בדלת, ואל החדר נכנס בחור צעיר שהתנצל על כך שהעיר את הרב, שאל לשלומו ואמר שהוא מקווה שאינו עייף, אבל בתוך שעה יגיעו אנשים מהמשרד. האם ירצה הרב להתלבש ולאכול ארוחת בוקר? עדיין כבתוך חלום הסכים הרב לוי, ולו רק כדי ליהנות מכמה רגעים נוספים לבדו ולהסדיר את מחשבותיו. הוא היה זקוק לזמן-מה כדי להיפרד מרומא, משער טיטוס, מהאפיפיור וכן... זה לא היה חלום.
גם כשהתרחץ, התלבש והתכונן לתפילה, לא נטש אותו זכר מפגשו הראשון עם שער טיטוס. הוא הרהר בסמליות הרבה והגיע למסקנה שלמעשה, התבליטים הקלאסיים מנציחים את חורבן הבית ואת ייסורי הגלות שבאו בעקבותיו. ואין ספק, המזימה הנקמנית הזאת – פיזורו של העם היהודי – היא-היא שהביאה עמה את הרדיפות האנטישמיות שנמשכו אלפיים שנות היסטוריה והגיעו לשיאן בשואה. והם יודעים זאת, כן; הידיעה הזאת מכבידה על מצפונם האישי והקולקטיבי: כמנהיגה של הכנסייה הקתולית נושא כל אפיפיור את כתם האשמה הזה. עובדי האלילים הרומים צלבו את ישו, ויורשיהם הנוצרים המשיכו לצלוב את צאצאיו דור אחר דור. כן, הרב לוי ראה כל זאת בבהירות רבה. הרצף שבין שער טיטוס לאפיפיור אוּרְבַּנוּס התשיעי.
הערפל במוחו התפוגג והוא ראה את התמונה כמות שהיא, בהירה כשמש.
* * *
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
