ספר ההקשבה הקוונטית השפה האוניברסלית של הלב

--- ניסים אמון

נדב מזמין את הפחד למשחק

זהו מכתב שקיבלתי מחברה טובה. חווינו יחד כמה טיפולים, אותם יישמה לאחר מכן בצורה מקסימה עם בנה, כפי שתוכלו לקרוא:

"הי אורצ'יק, רציתי לשתף אותך בחוויה מאתמול בלילה של נדב הבן שלי, שהוא עוד חודש בן 7.

בתקופה האחרונה מטרידים אותו כל לילה פחדים מגנבים ומרוצחים. כבר עשינו על זה סשנים, זה עזר אבל הפחדים חזרו. אתמול הצעתי לו לחוות את הפחד בגוף. הוא חשש שזה יהרוג אותו, להרגיש את הפחד, אז בהסכמתו לימדתי אותו שבטוח בעבורו להרגיש כל רגש. בהתחלה הוא אמר שהפחד נמצא בכל הגוף.

שאלתי אותו איך זה מרגיש? רעד? כיווץ? הוא אמר כיווץ בבטן. אז אמרתי לו שאני מחזיקה לו את היד ושפשוט ירגיש את הכיווץ בבטן ושאם יש לו במה לשתף אותי הוא מוזמן. כעבור זמן קצר, הוא סיפר לי שהוא שאל את הפחד אם הוא רוצה לשחק אתו, ושהפחד אמר שכן. הפחד אמר לו שמפני שהוא כל יום בורח ממנו אז הוא חוזר כי הוא פשוט רוצה לשחק אתו. הם החליטו לשחק מטקות ואחר כך כדורגל. דקה אחרי זה הוא נרדם. בבוקר הוא סיפר לי שהוא אמר לפחד שהוא מרשה לו לחזור מדי פעם כשהוא רוצה לשחק. וגם שכשהוא נרדם עוד נשאר טיפי פחד ושגם זה חלף בלילה.

המעניין הוא שכבר הצעתי לו בעבר לדבר עם הפחד, להסתכל עליו, לנשום אליו, אבל שכחתי מזה ולאחרונה רק ניסיתי לפתור את הפחד. ואתמול זה היה פשוט יפהפה לראות את השפעת המוכנוּת להיות עמו, במקום לנסות לברוח."

לאחר כמה ימים כתבה לי שוב:

"הלילה נדב חיכה לפחד שיגיע לשחק אתו לפני השינה, אבל הפחד לא הגיע."

הילה נפגשת עם המלאך השומר שלה

את ההורים של הילה פגשתי באחד הפסטיבלים שאני מעביר בהם סדנאות. אביה התקשר אליי לאחר כמה חודשים וביקש כי אפגש עם הילה בת ה–7. הוא סיפר כי פרצו להם לבית ומאז הפריצה הילה אינה מסכימה לישון לבד במיטתה.

לאחר שבוע נפגשנו אצלי בקליניקה. הייתה כימיה מידית וטובה ביני ובין הילה והיא הסכימה שאביה יחכה בחוץ בזמן המפגש.

שאלתי אותה אם היא יודעת מה זו מדיטציה. היא אמרה בחיוך מבויש שכן, שלימדו אותם בבית הספר (איזה בית ספר מגניב, חשבתי לעצמי.) "יופי" אמרתי והזמנתי אותה בתהליך קצר לראות את עצמה בעיני רוחה הולכת בשביל שנכנס ליער. ביקשתי ממנה ממש לחוש את הדרך, ריח העצים, הטמפרטורה, אור וצל וכל דבר שתפגוש בדרך. סיפרתי לה שהשביל מגיע, בסופו של דבר, אל קרחת היער. שם במקום שהיא תרגיש בטוחה ומוגנת ביותר, היא מוזמנת להתיישב ולזמן את המלאך השומר שלה.

הילה התמסרה למדיטציה בפשטות ובקלות ונכנסה למצב של הקשבה קוונטית עמוקה. ניכר היה שגלי המוח שלה האטו והיא הייתה כל–כולה בחוויה בתוך היער.

לאחר דקות מספר היא סיפרה לי שהגיע המלאך השומר. הקשבתי אתה יחד ושיתפתי אותה גם בדברים שעלו אצלי באופן אינטואיטיבי. אמרתי לה שהמלאך השומר מגן עליה ושהיא אהובה ובטוחה. שלחנו ריפוי לבהלה שנכנסה ללבהּ כאשר אבא שלה צעק על הגנבים בקול רם מאוד. כך הגיעו עוד ועוד מסרים מרפאים אל הילה. נדמה היה שהיא הולכת ונרגעת ומקבלת בחזרה את תחושת הביטחון שהתערערה אצלה.

ממש לפני סיום המפגש עלה בתוכי קולו של המלאך כשאמר: "אמור לה שגם היא יכולה להגן על עצמה!" להגן על עצמה? הרהרתי לעצמי בלב, אבל היא רק ילדה! חשבתי שאולי לא קיבלתי מסר מדויק ובחרתי שלא לשתף בכך את הילה. במקום זאת שאלתי אותה אם זה בסדר כעת לחזור עם הנוכחות מהיער לחדר, בכדי לסיים את הטיפול ולפקוח את העיניים. להפתעתי, הילה אמרה לי בנחישות שיש עוד דבר אחד שהמלאך רוצה להגיד לה. וכך אמרה: "המלאך השומר רוצה להגיד לי שאני יכולה להגן על עצמי!"

הילה המתוקה חזרה עוד באותו הלילה לישון במיטתה, ואני קיבלתי עוד מתנה רבת–ערך ומעוררת השראה, של אמון ואמונה באופן שהילדים פתוחים לקבל את ההדרכה, השמירה והריפוי.

"אספבו" (Espavo) היא מילה בשפה הלמורית, שפה עתיקה של תרבות ששכנה על כדור הארץ לפני יותר מ–12,000 שנים. נהגו להשתמש בה בסופו של מפגש לשם ברכה והכרת תודה על המפגש שהסתיים.

משמעותה: "אני מעריך אותך ומודה לך על שהבאת את האמת שלך במפגש בינינו."

לכל הילדים שלנו, הילדים שאנו, דור העתיד, המורים שלנו, תודה — אספבו!