הסבתא של הנכדות

הסבתא של הנכדות, הנכדות, אני ונושאים אחרים כגון נותני שירות, בריאות, אלצהיימר וחגים הם חלק מתכניו של ספר זה, שנכתב ברוח הומוריסטית ומבוסס על חיי.
מאוחר יותר נוספו שני פרקים על פגיעות מיניות שדווחו בכלי התקשורת ועל מכתבים שנכתבו למכון המדעי הטכנולוגי להלכה ולא נשלחו.
כל הקטעים פורסמו במרוצת השנים בפייסבוק.

נסים נהר דעא, יליד בולגריה, גדל ביפו והיה חבר בקיבוצים אלומות ובית זרע. בעל תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון. עבד כעובד סוציאלי בתחומי משפחה, ילדים ונוער, ושימש כמרכז תחום מניעת אלימות במשפחה כעשרים שנים.
מספריו הקודמים שזכו להצלחה רבה: "אורות וצללים", "תן לאוהלינו שלום", "סרטן קטן שלי" ו"חרמש טיכו".

הקדמה

כל הקטעים המובאים להלן חוברו על ידי ופורסמו בפייסבוק.

הפוסטים משתרעים על פני שנים. ככל שיכולתי, תאריך הפרסום נוסף לכיתוב.

הדמות הקרויה "הסבתא של הנכדות" היא אכן — הסבתא של הנכדות, ולפעמים היא "הסבתא של הנכדות", כלומר קולר שעליו תליתי את דבריי.

הנכדה, או הנכדות, גם הן, כמובן, דמויות חיות, אמיתיות, ונכדותיי, אך השתמשתי גם ב"נכדה/ות" כדי לתלות בהן את דבריי.

לאחר שהחלטתי לאסוף לחיבור אחד את כל הפוסטים ש"הסבתא של הנכדות" וה"נכדה/ות" מופיעות בהם, הטקסט כולו עבר קריאה מחודשת.

מלבד ענייני היום־יום, כגון בריאות, זיכרון, עבודות הבית, אירוח, חגים, נותני שירותים והבדלי "מזג", נוספו רשמי טיולים שעשינו; בבולגריה, ביוון, באיטליה ובגרמניה.

נוסף על כך אספתי תגובות שכתבתי על פגיעות מיניות, וכן שורת פוסטים שנכתבו והתפרסמו בפייסבוק, שיעדם התאורטי היה "המכון המדעי הטכנולוגי להלכה", ומפעם לפעם אף פוליטיקה מתגנבת לפוסטים.

להעסיק את סבא

עוד מעט סבא מגיע. אני שוברת את הראש, מה לעשות איתו הפעם?

זה לא פשוט לגדל סבא.

הנה, למשל, עברנו את השלב שבו הוא שיחק איתי דמקה ואני מפסידה לו ונותנת לו לנצח. אחר כך הוא עושה בכוונה טעות כדי שאנצח וחושב שאני לא מבינה. הוא מנצח והוא מבסוט. אני מנצחת והוא מבסוט. הוא מבסוט? אני מבסוטית!

אבל בזמן האחרון יש לי רושם שהתרגיל הזה כבר לא עובד עליו ושצריך למצוא משהו אחר שיעסיק אותו.

זה לא פשוט לגדל סבא.

הנה, למשל, שיחקנו בכדור. שנינו ישובים ברגלים פשוקות ודוחפים את הכדור האחד אל השני — וכך במשך שעה וחצי. אני השתעממתי כבר אחרי עשר הדקות הראשונות, אבל לא נעים לי לאכזב אותו, הוא מתאמץ כל כך, אז אני עושה לו ככה וככה שהוא מבסוט מזה.

אחרי הכדור עברנו לבעיטות. כמה אפשר לבעוט? הוא כזה... איך להגיד? ילד, הסבא שלי! מילא חצי שעה, אבל כמה אפשר?

יום אחד הוא לקח אותי מהגן ואמרתי לו, "סבא! הולכים לטייל!"

"לאן?" הוא שאל בחשש, כאילו אני מציעה לו לטייל בג'ונגל.

"סתם ככה, להסתובב, אולי נקנה משהו..."

הוא הפסיק ללכת ואמר, "מה, ככה סתם ללכת? מה את רוצה לקנות?"

ואז נתן לי הרצאה שלמה, "אין דבר כזה 'הולכים לקנות'. הולכים לקנות רק כשצריך משהו."

יבש.

אז הסתובבנו קצת. נתתי לו לסחוב לי את התיק, שירגיש שהוא עושה משהו.

קשה לגדל סבא.

פעם הוא התחיל לדאוג לכך שאני לא אוכלת או לא שותה מספיק. מה אני צריכה לעשות? לא לאכול ולא לשתות עד שהוא מגיע כדי שיראה שאני אוכלת ושותה?

מוזר, מה שהוא לא רואה לא קיים בשבילו.

זה קשה לגדל סבא.

זה קשה כי הוא מנסה להיות נחמד, אבל הוא לא מבין הרבה.

הכי לא נעים זה מה שהוא חושב שהוא חוש הומור... האמת היא שאין לו בכלל.

אבל אני בכל זאת צוחקת. יש לו בדיחות קרש.

הוא חושב שאם הוא יעשה לי עם היד ככה באף ויגיד "הופפפפ," אני צריכה להתעלף מצחוק. אז אני מצחקקת, לא כי זה מצחיק אותי, אלא משום שהוא חשב שזה יצחיק אותי. אחר כך הוא לוקח לי את הידיים ועושה איתן כפיים והוא חושב שזה נורא מצחיק, או שהוא עושה לי דגדוגים בבטן, משהו שהוא חושב שאי אפשר לעמוד בפניו.

אחר כך הוא מוחא כפיים ומתחיל לדקלם, "אחת שתיים שלוש, ידיים על הראש, ידיים על הכתפיים, אחת שתיים שלוש."

מה הוא סופר כל הזמן?

קשה לגדל סבא.

יש לו כל מיני שיגעונות!

הוא צריך כל הזמן לנגב לי את הפה כשאני אוכלת, כאילו שבעוד שנייה לא יהיה צורך לנגב שוב, אבל אני לא מתלוננת.

אחר כך הוא חושב שיש לו קול אופראי והוא מתעקש לשיר לי. נו, טוב. אני מעדיפה לחיות עם קרפדה שנתיים ולא לשמוע אותו שר.

אבל אני לא אומרת מילה. קשה לגדל סבא. הדבר המצחיק ביותר — וגם הוא צחק מזה — היה העניין של הקוקוקו: אני מסתתרת מאחורי וילון והוא אומר לי "קוקוקו" וצוחק וצוחק וצוחק.

אחר כך הוא לוקח מגבת מטבח קטנה, שם אותה על הראש ועל הפנים שלו, כולו גלוי לעיניי, ושוב אומר "קוקוקו" ומתפוצץ מצחוק ואני אחריו. כשהוא צוחק אני מתה מצחוק, בעיקר משום שהוא חושב שהתרגיל הצליח לו ושאני לא רואה אותו.

מוזר הסבא שלי. כל כך קל לעבוד עליו. קשה מאוד להעסיק סבא וקשה מאוד לגדל סבא. הוא כל כך משונה, אבל אפשר להגיד שהוא נחמד.