דף הבית > התנגשנו 3 - התרסקנו
התנגשנו 3 - התרסקנו
הוצאה: אדל - הוצאה לאור
תאריך הוצאה: 09-2023
קטגוריה: ספרות רומנטית וארוטית
מספר עמודים: 316
ניתן לרכישה גם במארז מארז טרילוגיית התנגשנו מארז טרילוגיית התנגשנו

התנגשנו 3 - התרסקנו

         
משתתף במבצע הטרופ היומי
משתתף במבצע הטרופ היומי
תקציר

הפכים נמשכים * תיכון * סודות מן העבר * ספורט * דרמה

 

"מה אתה זומם? לחשתי לג'וד, ממשיכה לתת לו להוביל אותי לתוך המנהרה השחורה.

"משהו שתאהבי." הוא לחץ על כתפיי כשכיוון אותי בדרך.

נסיעה ברכבת הרים, זה היה הדפוס שלנו. עם בחור כמו ג'וד ריידר לצידי, רגעי השפל של החיים היו נמוכים יותר ורגעי השיא גבוהים יותר. זאת הייתה המציאות שלנו, סיפור האהבה שלנו. רבנו, התפייסנו. פישלנו, התנצלנו. חיינו, למדנו. ג'וד ואני עשינו טעויות רבות בקשר בינינו, אבל הדבר האחד שתמיד נראה היה שעשינו נכון? האהבה המוחלטת שלנו זה כלפי זה. אלה היו החיים שלנו, ואתם יודעים מה? החיים היו די טובים. חשבתי שנהיה יחד לנצח, עד שגיליתי משהו שכנראה בכלל לא הייתי אמורה לדעת, והידיעה הזאת הביאה איתה את הקנאה המכוערת שאיימה להרוס את הכול. 

התרסקנו מאת סופרת רבי המכר ניקול ויליאמס הוא רומן תיכון רומנטי, סוחף ומרגש על אהבה ממבט ראשון ועל סודות שאמורים לרסק, אבל בעצם מחזקים את האהבה. זה הספר השלישי בטרילוגיית התנגשנו. הספרים הנוספים בטרילוגיה, התנגשנו והתעמתנו, ראו אור בהוצאת אדל. הטרילוגיה זכתה בפרס רומן התיכון הטוב ביותר לשנת 2012 מטעם אתר גודרידס.

פרק ראשון

1
למעלה, למטה. סביב סביב. לשטוף ולחזור שנית. זה היה הדפוס שלנו. זה היה העולם שלנו. עם בחור כמו ג'וד ריידר לצידי, רגעי השפל של החיים היו נמוכים יותר ורגעי השיא גבוהים יותר. זאת הייתה המציאות שלנו, זה היה הסיפור שלנו, סיפור האהבה שלנו. רבנו, התפייסנו. פישלנו, התנצלנו. חיינו, למדנו. ג'וד ואני עשינו טעויות רבות בקשר בינינו, אבל הדבר האחד שתמיד נראה היה שעשינו נכון? האהבה המוחלטת שלנו זה כלפי זה.

אלה היו החיים שלנו, ואתם יודעים מה? החיים היו די טובים, כן. גם אם לא היה לי מושג היכן אני נמצאת.

"מה אתה זומם? לחשתי לג'וד, ממשיכה לתת לו להוביל אותי לתוך המנהרה השחורה.

"משהו שתאהבי." הוא לחץ על כתפיי כשכיוון אותי בדרך. הצעדים שלי התחילו להשמיע הדים סביבי. אז היינו במנהרה, אבל לא היה לי מושג איזו, משום שג'וד הכריח אותי לעצום את העיניים ברגע שפתחתי לו את הדלת הערב. מלבד הנסיעה בטנדר החבוט שלו במשך רוב הערב איבדתי לגמרי כיוון, בכל מובן שבחורה יכולה לאבד אותו.

בהתחשב בכך שג'וד ריידר היה הארוס שלי, חוש הכיוון שלי היה קצת לא מאופס בשנים האחרונות, אבל במיוחד הערב. האם למנהרה הזאת היה קצה? ככל שהמשכנו ללכת בה יותר, כך הדהוד הפסיעות שלי נעשה קולני יותר.

"האם מה שזה לא יהיה שאתה זומם בלתי חוקי?" שאלתי, ולא הייתי בטוחה אם אני באמת רוצה לדעת.

"זאת שאלה מכשילה?" הוא נשמע משועשע.

"זאת תשובה מכשילה?"

הוא לא ענה מייד. במקום זאת, הרגשתי את פיו החמים על עורי, בבסיס צווארי. נשיפה מלאה אחת, שאיפה מלאה אחת, איטית ועמוקה וחונקת, לפני ששפתיו ריחפו על פיסת העור הלוהטת.

ניסיתי לא להגיב כאילו מגעו היה מתוכנת לגרום לכל חלקיק קטן שלי להשתגע, אבל אפילו אחרי שנים יחד ג'וד עדיין היה מסוגל להטריף אותי במגע אחד. עורי עקצץ, התעורר לחיים והצטמרר לכל אורך הדרך עד לגב התחתון כשפיו התנתק.

"ללא ספק יהיו הערב נקודות שיא שייתכן שיוגדרו כבלתי חוקיות בכל אחת מהמדינות השמרניות בארה"ב," אמר, קולו נמוך מתשוקה. לא מחוספס במידה שרמזה לכך שהוא נזקק לי כאן ועכשיו. הוא עדיין היה מאופק מספיק כך שידעתי שהוא לא התכוון להטיח אותי בקיר הקרוב ביותר ולהרים לי את החצאית עוד לפני שנספיק לפסוע צעד אחד נוסף. "זה עונה לך על השאלה?"

"לא." ניסיתי להישמע מאופקת, כאילו הוא לא גרם לבטן שלי להתכווץ מתשוקה אחרי נשיקה אחת. "זה לא עונה על השאלה שלי, אז בוא ננסה שוב." כחכחתי בגרוני והזכרתי לעצמי שאני מנסה להישמע לא מושפעת. "האם הצעידה במסדרון הבלתי נגמר הזה שבו אתה מוביל אותי לעבר איזה מיקום לא ידוע שאתה חותר להגיע אליו, עלולה להיחשב לא חוקית אם יעמידו אותנו לדין?"

הוא לא השמיע קול, אבל ידעתי שהוא מנסה להחניק צחוק. אחד מאותם צחוקים נמוכים ומתגלגלים שהרטיטו את כל גופי כשנצמד אליי.

"אם את מנסחת את זה ככה... כן, יכול להיות. אבל הם יצטרכו קודם כול לתפוס אותנו. תפקחי את העיניים, מותק."

מצמצתי כמה פעמים כדי לוודא שמה שאני רואה אמיתי. היינו בתוך אצטדיון 'קרייר דום', ממש בפתח אחת המנהרות. אבל זה היה ה'דום' כמו שמעולם לא ראיתי אותו בשלוש השנים האחרונות, בהן הגעתי כמעט לכל משחק בית.

במרכז המגרש, ממש על קו חמישים היארדים, הייתה פרושה שמיכה, וסל פיקניק היה מונח באחת הפינות. נרות לבנים בצנצנות שקופות היו מפוזרים על השמיכה. הכול היה דומם, רגוע, ואלה לא המילים הראשונות שבהן הייתי משתמשת בדרך כלל כדי לתאר מגרש פוטבול.

זה לא היה המקום שאליו בחורה הייתה מצפה שארוסה ייקח אותה בדייט הפתעה, שלכבודו רצה שהיא תתלבש יפה. חייכתי. לא מה שציפיתי, אבל בדיוק מה שרציתי.

"מה את חושבת? זה שווה הסתכנות בהפרת חוק?" הוא כרך את זרועותיו סביב מותניי והניח את סנטרו על כתפי. לא הייתי מסוגלת להסיר את עיניי מהסצנה שמולי. פיקניק על קו חמישים היארדים.

ידעתי שאצל רוב הבנות הדייט הזה אולי לא ידורג בעשירייה הפותחת של הדייטים הנחשקים ביותר, אבל אצל הבחורה הזאת, הדייט הזה הגיע למקום הראשון.

"זה בלתי חוקי רק אם ניתפס." סובבתי את ראשי כך שיוכל לראות את חיוכי ואז התנתקתי מזרועותיו ורצתי לשם. זו הייתה הפעם הראשונה שלי על המגרש מאז שג'וד ואני התארסנו, בשנה הראשונה שלנו בקולג', אבל נראה היה כאילו זה קרה רק לפני כמה ימים. כשהייתי עם ג'וד גיליתי עוד אחת מקלישאות החיים: ככל שאת מאושרת יותר בחיים, כך הם חולפים על פנייך מהר יותר.

החיים היו יצור ממזרי, אם מה שאנשים מאושרים קיבלו בתמורה היו חיים שנראו קצרים. חיים קצרים או ארוכים, זה לא היה חשוב כי בכל מקרה לא התכוונתי לוותר על ג'וד.

בקו עשרים וחמישה היארדים הסתובבתי והמשכתי לרוץ אחורה. ג'וד היה עדיין בקצה המנהרה וצפה בי בחיוך. הוא נראה בעיניי מדהים כמו ביום שבו התוודה על אהבתו אליי. המבט הזה, יותר מכל המבטים האחרים, נגע בי בכל המובנים שבהם מבט של בחור היה אמור 'לגעת' בבחורה שלו.

סקרתי את היציעים פעם נוספת כדי לוודא שאנחנו לבד. הכול נראה חשוף כל־כך כאן, וזה היה קצת מערער, אבל כמה פעמים בחייה בחורה יכולה לומר שעמדה על קו חמישים היארדים עם הקוורטרבק שדורג במקום הראשון בקולג'ים במדינה כולה?

זו הייתה עסקה של פעם בחיים ולא התכוונתי לתת לה לחלוף על פניי.

נשמתי עמוק, אחזתי בשולי הסוודר שלי והתחלתי להרים אותו. הבעת פניו של ג'וד השתנתה. הקמטים שעל מצחו העמיקו וזווית פיו רטטה. הרמתי גבה, משכתי את הסוודר מעל ראשי ושמטתי אותו על הדשא המלאכותי. האדרנלין שלי געש. הציפייה למה שיקרה כשג'וד איתי היא זאת שהפעילה אותו והריגוש בלהיות כאן העלה אותו לגבהים חדשים.

העברתי את זרועותיי מאחורי גבי ופתחתי את סוגר החזייה. היא נשרה במורד זרועותיי והצטרפה אל הסוודר.

ג'וד כבר לא הסתכל על פניי. הוא הרטיב את שפתיו. התחלתי שוב ללכת לאחור ושלחתי אליו חיוך ביישני. התכוונתי להשתעשע איתו, להחזיר לו על מה שהוא עשה לי לעיתים קרובות כל־כך.

הוא נעצר ברגע שהתחלתי להתרחק והסתכל בי כאילו ידע בדיוק באיזה משחק אני משחקת, והוא גם אהב וגם שנא להיות כלי משחק בתוך זה.

השתהיתי רק מספיק כדי לחלוץ את נעלי העקב. העברתי את אגודלי מתחת לחגורת החצאית והורדתי לירכיי, מאטה בדיוק מספיק כדי לאסוף איתה את התחתונים. נתתי לחצאית ולתחתונים ליפול אל קרסוליי.

עיניו של ג'וד הוסטו למטה ויכולתי לראות איך החזה שלו עולה ויורד, גם מהמרחק הזה. כשעיניו חזרו להביט בעיניי, הן היו אפלות והקרינו דבר אחד בלבד. תשוקה מוחלטת.

גופו נדרך לפעולה כשפרץ אל המגרש אחריי. הסתובבתי וצחקתי עם כל צעד כשברחתי ממנו. זה היה מאמץ חסר תועלת, לברוח מג'וד גם ברגע זה, וגם בחיים בכלל. ג'וד תמיד הצליח לתפוס אותי. לפעמים הוא נתן לי לרוץ לפניו, אבל מעולם לא נתן לי להגיע רחוק מדי.

הפעם בקושי הצלחתי להגיע אל קו עשרת היארדים לפני שזרועותיו החזקות אחזו בי. באמצע הצחוק נפלטה ממני צעקת הפתעה כשהוא משך אותי חזק אליו. לא רק שהוא הצליח לעבור שלושים יארדים במחצית מהזמן שנדרש לי לרוץ את המרחק, אלא שהוא גם הספיק לפשוט את חולצתו בזמן הזה. הלהט שנפלט מחזהו חימם את גבי ותנועת השרירים שלו נגדי בזמן שנשם חיממה את כל החלקים שלי.

"הולכת לאיזה מקום?" הוא חיכך את פניו בצווארי עד שנתתי לו גישה קלה יותר אליו.

"לכל מקום." נתתי לראשי ליפול לאחור על כתפו בזמן שפיו החליק לאורך הצוואר שלי. "כל עוד אתה איתי."

הרגשתי את חיוכו על עורי. ידיו החליקו למטה ועצרו כשהגיעו אל ירכיי. "מה דעתך ש'כל מקום' יהיה השמיכה הזאת שם?"

כל מה שנמצא מדרום לטבור שלי התכווץ. "הייתי אומרת שגם אם לא הייתי בטוחה, היית ממשיך לנסות לשכנע אותי." החלקתי את ידיי לאורך זרועותיו, עוצרת כדי לשלב את אצבעותיי באצבעותיו.

"ואת היית צודקת," אמר, מעביר את ידינו אל הבטן שלי בזמן שכיוון אותי אל השמיכה. ידינו לא עצרו עד שהחליקו אל שדיי וחפנו אותם. בשולי השמיכה ג'וד סובב אותי. זה היה המבט המעונה שלו, כשהוא לא יכול היה לחכות כבר לקחת אותי. זה היה מבט שניסיתי לנצור בליבי כי הוא אף פעם לא נמשך זמן רב.

יכולתי לעצור את ג'וד רק למשך פרק זמן מסוים לפני ששנינו ויתרנו על הניסיון לדחות את הבלתי נמנע.

"לעזאזל, לוס," התנשם וליטף את לחיי, "את יפה כל־כך."

חייכתי. לא כל־כך בגלל מה שאמר, אלא בגלל האופן שבו אמר זאת. ג'וד ביטא את רגשותיו ואת כוונותיו במילים ובהבעות פנים שעשו דברים לא בריאים ללב של בחורה. "אם אתה מנסה לשכנע אותי עם קצת משחק מקדים, אגלה לך סוד." כרכתי את זרועותיי סביב עורפו. "יתמזל מזלך בלי קשר למה שתגיד או תעשה, אז אתה יכול לחסוך את השטויות המתוקות למקרה שבו תרגיז אותי ותנסה לזכות בסקס פיוס."

הוא גיחך. "אני לא זוכר שאי פעם היה צורך להגיד דברים מתוקים כדי לגרום לך – "

"אוי, תסתום כבר," קטעתי אותו וחייכתי.

זווית אחת של פיו התעקלה גבוה יותר. "למה שלא תכריחי אותי?" אתגר אותי, מבטו צונח אל ירכיי.

נתתי לאצבעותיי לגלוש על מישור בטנו עד שהגעתי לרוכסן מכנסי הג'ינס שלו. שחררתי את הכפתור והחלקתי את ידי פנימה בזמן ששפתיי כיסו את פיו. זה בהחלט השתיק אותו מייד.

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
דיגיטלי35 ₪ 27 ₪
מודפס98 ₪ 55 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל28 ₪ 29 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל28 ₪ 29 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 39.9 ₪
עוד ספרים של אדל - הוצאה לאור
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי105 ₪ 85 ₪
מודפס294 ₪ 147 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
עוד ספרים של ניקול ויליאמס
הטרופ היומי
דיגיטלי29 ₪ 26 ₪
מודפס98 ₪ 39.9 ₪
הטרופ היומי
דיגיטלי29 ₪ 26 ₪
מודפס98 ₪ 39.9 ₪
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il