כוכבי ההוקי 4 - מעריצה לנצח

היא מכוסה במגבת, אבל יש מחשוף נדיב. “למה את כועסת עליי?” אני אומר לציצים שלה. היא מקישה באצבעותיה מול פניי ואני מרים את מבטי. לחייה אדומות ועיניה רושפות, אך לא בתאווה, אף שהזקפה שלי מצביעה לעברה, ממתינה שתשתמש בה בתור ידית. “למה?” היא שואלת בספקנות.

“כן. מה עשיתי?”

היא זורקת את זרועותיה באוויר. “מה עשית?”

“אני לא יודע מה עשיתי שהכעיס אותך, אבל אני מצטער על מה שזה לא היה.”

להיות מאורסת לאלכס ווטרס, קפטן הקבוצה והשחקן המתוגמל ביותר בליגת ההוקי הלאומית, זה אדיר. איך לא? בנוסף להיותו שחקן הוקי מדהים, הוא גם רומנטיקן חסר תקנה בעל לב ענקי ומעולה במיטה. אלכס הוא כל החבילה אז הגיוני לחלוטין שוויולט הול כבר מתה לכבול אותו למזרן הנישואים. זה ממש רומנטי וויולט לגמרי נרגשת לקבוע תאריך.

בסופו של דבר.

בנקודה מסוימת בזמן.

סביר להניח שזה יקרה לפני המילניום הבא.

אולי זה יקרה כשוויולט תפסיק לחטוף פריחה בכל רגע שמישהו מעלה את נושא החתונה? אולי כשהאימהות שלה ושל אלכס יפסיקו לחפש יחד אחר אולמות אירועים בגודל אצטדיונים?

רק הזמן יגיד.

מעריצה לנצח מאת סופרת רבי המכר הלנה האנטינג הוא קומדיה רומנטית כיפית וממכרת הממשיכה את עלילות אהבתם של ויולט ואלכס אשר נתקלים בקשיים בדרך לחופה. רצוי לקרוא אותו לאחר שקראתן את מעריצה שרופה.

זהו הספר הרביעי בסדרת כוכבי ההוקי. קדמו לו: מעריצה שרופה, מעריצה מאוהבת ומעריצה חוזרת. הסדרה כיכבה ברשימות רבי המכר בארץ ובעולם וזכתה להצלחה רבה.

פרק 1
יום שנה זה סיפור מהתחת
ויולט
היום הוא יום השנה שלי ושל אלכס, וזה על הפנים. טוב, זה אחד מימי השנה שלנו. אלכס אוהב לחגוג כל ציון דרך אפשרי בזוגיות שלנו מפני שהוא רגשן ורומנטיקן. הוא גם אוהב שיש לו תירוץ לקנות לי מתנות. הרבה מתנות. מתנות מוגזמות. ליום ההולדת הוא קנה לי מכונית. מכונית נחמדה, מושבים עם חימום והכול אוטומטי. מכוניות חדשות מפחידות כי הן עדיין לא חטפו פגיעות ומכות וצריך לתחזק אותן.

אני סוטה מהנושא. בכל מקרה, היינו בעניין ימי שנה. החודש אנחנו חוגגים את יום השנה לדייט הרשמי הראשון שלנו. אלכס אוהב להחשיב את הפעם הראשונה שבה עשינו סקס בתור יום השנה האמיתי שלנו, אבל מפני שבקושי הכרנו אז זה את זה גם אם איברי המין שלנו הסתדרו יפה יחד, אני מעדיפה להעביר בהילוך מהיר חודש קדימה לרגע שבו חשבתי עם הראש ולא עם הכוס. לא לגמרי, בכל אופן.

האם היום שבו נעל אותי בחדר הישיבות במשרד שלי והכריח אותי לשתות איתו קפה זה הדייט הרשמי הראשון שלנו? זה עדיין נתון לוויכוח. אני מעדיפה להחשיב כדייט הראשון את הערב שבו הוא לקח אותי לארוחה ובסופו שכבנו בבית שלו על הספה, וזה בדיוק המאורע שאנו חוגגים היום. הוא מסומן ביומן שלנו ויש אפילו מדבקה עם סמיילי מחייך. אני קוראת ליום הזה גם יום הסקס השני שלנו, מפני שזו הייתה הפעם השנייה שבה עשינו סקס, וגם מפני שזה מעצבן את אלכס.

לצערי, הלילה לא תהיה לנו הזדמנות להזדיין כאילו זו הפעם השלישית שלנו כי עשינו את זה פעמיים באותו לילה. אלכס נמצא כרגע באוטובוס בדרך לשיקגו אחרי סדרה של ארבעה משחקי חוץ. הוא נעדר במשך יותר משבוע. סערת שלגים משתוללת בצפון ובצפון־מערב, ובפעם האחרונה ששמעתי מהם, הם עדיין היו תקועים בתחנת מנוחה כלשהי במרחק של שעתיים נסיעה מהבית, וזה עוד ללא סופת השלגים שתאט אותם.

כבר שלוש אחר הצהריים. אם הם לא יספיקו לחזור לפני שיחשיך הוא יהיה תקוע בבית מלון בלילה. אנחנו יכולים לעשות סקס בטלפון, אבל זה לא אותו הדבר ובגלל זה יום השנה הזה גרוע.

גם אם הוא יצליח להגיע הערב הביתה הוא בטח יהיה מותש, מה שיפגע באיכות הסקס. לא שהוא לא יצליח לבצע. הוא תמיד מצליח, נותן ביצועים, אבל זה לא יהיה ברמה המדהימה שאליה התרגלתי בשנה האחרונה. יש סיכוי שאקבל ממנו רק שתי אורגזמות, במקום המארז הרגיל של השלוש-ארבע שאליהן הוא שואף בדרך כלל.

שרלין, החברה הכי טובה שלי וגם חברתי לעבודה בחברת 'סטרוקר וקוב ניהול פיננסי', מציצה לתא המשרדי שלי. מפני שיתר גופה לא נראה לעין, היא נראית כמו ראש צף. היא גם מחייכת כמו מטופלת פוטנציאלית בבית משוגעים. "מה קורה?" אני שואלת.

"קיבלת משלוח."

"איזה מן משלוח?" אלכס אוהב לשלוח לי מתנות לעבודה. פעם אחת הוא שכר את שירותיו של בחור שהתלבש כמו בונה ושר לי שיר אהבה. זה היה מביך. ג'ימי, אחד ממנהלי החשבונות הזוטרים, צילם והעלה את זה ליוטיוב. ברור שהכרחתי אותו למחוק, אבל הסרטון כבר נעשה ויראלי.

"זה משלוח מאלכס."

אני מכינה את עצמי להשפלה כשהיא גונחת במאמץ וגוררת את המתנה שלי לעברי. אני לא אומרת דבר במשך שניות ארוכות. אלכס אוהב להפריז, אבל זה ברור. כשאתה שחקן ההוקי המרוויח ביותר בליגה, אתה יכול להרשות לעצמך להיות מוגזם ומגוחך ברמות.

"לא מה שציפית לו?" שואלת שרלין ונושכת את שפתה כדי לא לפרוץ בצחוק.

"מה אני אמורה לעשות עם זה?" אני מחווה לעבר בובת הפרווה של הבונה שגובהה מטר ועשרים ורוחבה מרשים לא פחות. "אין לי מושג אם היא תיכנס לרכב שלי." אני גם לא רוצה לגרור אותה אחריי בבניין.

"אני בטוחה שנדאג לכך שהיא תיכנס."

אני מתעלמת מגבותיה המתנועעות של שרלין. היא רומזת לזין המפלצתי של ארוסי. אני לא צוחקת, יש לו כלי ענק. אני אוהבת את זה, אף שלהכניס אותו לפה זה אימון כושר בפני עצמו.

אני תופסת באוזניו של הבונה ודוחסת אותו לתא שלי כדי שלא יחסום את המעבר בין המשרד שלי לזה שמולי. תודה לאל שג'ימי לא כאן אחרת הוא לא היה יורד מזה. אני צריכה להסתיר את הבונה. אני לא צריכה לראות את הגב של חולצתו כדי לדעת ששם המשפחה של אלכס ומספר השחקן שלו כתובים שם. זו גרסה ענקית של הבונה הקטן שאלכס שלח לי בזמנו, כשרדף אחריי. מפני שאני עד כדי כך מדהימה במיטה והוא מת על הציצים שלי, ואני אמרתי לו שאני אוהבת את הזין שלו. המפגש הראשון שלנו היה משהו שאי אפשר לשכוח.

הזוגיות שלי עם אלכס ווטרס, שחקן מרכז והקפטן של קבוצת שיקגו, התחילה מסטוץ. סטוץ שלא היה רעיון טוב מלכתחילה מפני שלא היה לי סיכוי להתחמק ממפגשים מחודשים איתו אחרי ליל התשוקה שלנו, מפני שאחי החורג, באק, משחק איתו בקבוצה. לא חשבתי קדימה כשדחפתי את ידיי למכנסיים שלו לפני שנה.

הבונה מחזיק קופסה בצורת לב. אני מוציאה אותה מכפותיו בזמן ששרלין עוטפת אותו בזרועה ועושה סלפי. אני פותחת את כרטיס הברכה. מובן שהוא מעוצב בסגנון בונים ולבבות מצוירים מעל ראשיהם של זוג בונים. הם מאוהבים, כמוני וכמו אלכס.

אני פותחת את הברכה ומצפה לאחד המכתבים המצחיקים של אלכס, וכך גם זה מתחיל, אבל לקראת הסוף אני עומדת לבכות. הוא באמת כזה מותק.

ויולט,

לפני שנה הסכמת לצאת לקפה איתי ואז הציצים שלך הסכימו לצאת לדייט אמיתי. נכנסת לחיי והפכת אותם בצורה הטובה ביותר שיש. לעולם לא אביט בפיג'מות ספיידרמן כמו פעם, וגם לא על תחתוני בוקסר עם הדפסי מארוול.

אני אוהב כל סנטימטר בך, את כל השיגעונות החמודים והמצחיקים שלך, את כל הדברים המגוחכים שאת אומרת מתוך שינה וגם כשאת ערה. שירי ההלל האין־סופיים שלך לזין שלי גם לא מזיקים.

אני יודע שאת לא קונה את כל הקטע הזה של אהבה ממבט ראשון, אבל אני מאמין שיש אנשים שנועדו להיות יחד. אולי התחברנו בגלל תשוקה ופילדינג, אך נשארנו יחד בגלל האהבה.

את שלי לנצח,

אלכס

אני נאנחת ומצמידה את כרטיס הברכה לחזי. מרגש. לא באמת. האמת היא שאני שוקלת לבדוק בגוגל אם הוא העתיק את זה מאתר עלוב של שירי אהבה מאוסים ורק שינה אותו קצת כדי שיתאים. עם זאת, אלכס הוציא תואר בספרות אנגלית בקולג', אז יכול מאוד להיות שהוא חשב על זה לבדו.

אני דוחה את המחקר בגוגל ופותחת את הקופסה. אני מצפה למצוא בה שוקולד אך מופתעת לטובה לגלות שהיא מלאה בסוכריות המייפל האלוהיות שאני אוהבת. גם יש שם שקית של סוכריות גומי בצורת דגים.

"אתם הזוג המוזר ביותר בעולם, את מודעת לזה, נכון?"

"אני מעדיפה לחשוב עלינו כעל בעלי שיגעונות קטנים, וכן, אני יודעת."

שרלין חוטפת סוכריית מייפל לפני שאני מספיקה לסגור את הקופסה. טוב, יש מספיק מהם. אם הייתי מנסה לנחש, הייתי אומרת שיש שם לפחות מאה. בטוח אחטוף הרעלת סוכר עד סוף היום. ברגע שאני מתחילה אני לא מסוגלת לעצור.

אני לוקחת את הטלפון מהמגירה העליונה של השולחן אך לפני שאני מספיקה להעלות את מספר הטלפון של אלכס על המסך, שרלין חוטפת אותו מידי. "מה את עושה?"

"אני צריכה להצטלם עם הבונה כדי לשלוח לאלכס תמונה," אני אומרת, כאילו זה מובן מאליו. והאמת שזה באמת אמור להיות מובן מאליו. אני משתייכת לדור הזה שבו כל דבר שאנחנו עושים עולה לרשת כדי שכולם יראו. ברוכים הבאים לעולם הנפלא של תיעוד מקיף של ההחלטות הגרועות ביותר.

אני מזיזה את הבונה. זה לא פשוט בגלל גודלו האדיר וגודלו המצומצם של התא שלי. אני דוחפת את הכיסא לפינה ומניחה את הבונה בין רגליי, דוחפת אותו למטה כך שהראש שלו נמצא בגובה מותניי ושרלין מצלמת כמה תמונות. ואז אנחנו הופכות אותו ומצחקקות כמו אידיוטיות כשאני מכסה את ראשו בחצאית שלי כדי שזה ייראה כאילו הבונה יורד לבונה שלי.

אני מנסה כמה תנוחות שונות כולל פרצוף אורגזמה מפוברק, ובדיוק באותו הרגע הבוס נכנס למשרד ומפריע למסיבה הקטנה שלנו. "מר סטרוקר! היי!" אני דוחפת את הבונה מהמפשעה שלי אך כבר מאוחר מדי, הוא כבר ראה אותי מטרידה מינית את הבונה.

"מיס הואר." הוא מציץ לעבר שרלין ואז לעברי. "מיס האל." זרועותיו שלובות על חזהו ופניו רגועות, לא מפגינות שום רגש. "נראה ששתיכן שקועות בעבודה."

אנחנו בצרות. "אני מצטערת, מר סטרוקר. אלכס שלח לי את זה לרגל יום השנה שלנו." אני מחווה בידי לעבר הבונה הענק. "ושרלין ואני החלטנו לשלוח לו תמונה כדי שידע שזה הגיע. אנחנו לא בטוחות שהקבוצה תספיק לחזור הערב בגלל הסערה." אני מחווה בידי לעבר החלונות. יורד שלג כבד. לא שזה ימנע ממנו לפטר אותי.

"הוא שלח לך בובת מרמיטה ליום השנה שלכם?"

"זו לא מרמיטה, זה בונה," אומרת שרלין.

הוא זוקף גבה. "אני לא בטוח שאני רוצה לשמוע את ההסבר. ויולט, אני צריך שתיגשי אליי למשרד."

"עכשיו?"

"כן, עכשיו."

הבטן שלי מתהפכת, אבל אני מתרוממת ומחליקה את החצאית המקומטת, שולחת לעבר שרלין מבט רווי אימה. היא אומרת לי סליחה בשפתיה, אבל זו לא אשמתה. הייתי עושה משהו מטופש גם בלי עזרתה.

אני הולכת אחרי מר סטרוקר למשרדו. הוא סוגר את הדלת מאחוריי ומחווה לעבר הכיסא מול שולחנו. אני מפוטרת. זה יום הסקס הכי גרוע אי פעם. "אני מצטערת לגבי זה, מר סטרוקר. רק השתעשענו. אני יודעת שלא אמורים להתנהג ככה במקום העבודה."

הוא מרים את ידו. "ויולט, ראית חלק מהסרטונים שג'ימי ודין מכניסים למצגות שלהם? הדבר הזה שעשית עם הבונה, מה שזה לא היה, לא מתקרב אפילו לשניים האלה."

אני יודעת בדיוק על מה הוא מדבר. ג'ימי ודין הם מנהלי חשבונות זוטרים נוספים בחברה ומגוחכים אפילו יותר ממני ומשרלין. בשבוע שעבר הם הוסיפו למצגת שלהם שקופית של שני שחקנים מתקוטטים, מעוכים על הזכוכית המפרידה את הקהל מרחבת המשחק והכותרת הייתה 'יום קשה בעבודה'. נראה שהיו הרבה דברים קשים בתמונה הזאת מלבד עבודה, וזו אחת הדוגמאות המעודנות יותר.

"טוב, זה לא יקרה שוב." אני מתיישבת על הכיסא, לא מסוגלת להסתיר את ההקלה שלי. הייתי בטוחה שהוא עומד להגיד לי לאסוף את חפציי. הייתי הופכת לארוסה המובטלת של שחקן ההוקי המפורסם, ולא מסוגלת לתרום שום תרומה פיננסית, אפילו לא צנועה, לשותפות שלנו.

"זה נשמע טוב."

מר סטרוקר עובר על החשבונות שעל שולחנו. אני רואה שהעליון ביותר הוא זה שאני הכנתי, הודות לתיקייה הסגולה שבה נמצאים המסמכים. אלכס קנה לי את התיקיות האלה. הוא חשב שהן חמודות.

"עברתי על תיק ההשקעות שהכנת עבור דארסי. אני חושב שעשית כמה בחירות חכמות ביותר בכל הנוגע למשאבים שבחרת. התשואות היו גבוהות בשנה וחצי האחרונות ועשית מאזן יפה מאוד בהשקעות."

"תודה." זה לא מה שציפיתי לו כשבאתי לכאן. הוא בחור של מספרים, כמו רובנו במחלקה, וזה תמיד מתנקז לשורה התחתונה, אם אנו עושים כסף בשביל הלקוחות או לא, ואם אנחנו מצילים אותם מפשיטת רגל אפשרית או לא.

מיטש דארסי משחק בתפקיד מגן בקבוצה של שיקגו. הכרתי אותו דרך אלכס. לילה אחד אחרי המשחק אשתו הייתה שם והתחלנו לדבר. היא שאלה מה אני עושה בחיים אז סיפרתי לה. היא נראתה מופתעת מכך שיש לי עבודה נוספת מלבד לשרת את הזין המדהים של אלכס.

לאחר שבועיים גברת דארסי קבעה פגישה וביקשה אותי. מר סטרוקר הסתכן והרשה לי לגבש הצעה. מובן שהוא היה צריך לבדוק אותה לפני שמשהו ממנה יושם, אבל זו הייתה הזדמנות שלא הייתי זוכה בה ללא כל הקשרים שלי. הקשרים האלה לפעמים פוגעים בפופולריות שלי בקרב חבריי לעבודה.

"זה עניין גדול, ויולט," אומר מר סטרוקר ומקיש בעט על התיקייה.

"כן, אדוני."

"את מודעת לכך שדארסי חידש את החוזה שלו לחמש שנים נוספות בשכר של ארבעה מיליון לשנה?"

"כן, אדוני. יש לו גם חסויות עם 'פאוור ג'וס' ו'ספורטס מיינד', וזה יכניס לו שני מיליון נוספים בשנה, לשלוש השנים הקרובות."

"את חושבת שתהיי מוכנה להציג את זה לבני הזוג דארסי בשבוע הבא?"

אני מזדקפת. "אתה רוצה שאני אציג?"

"אשתו התעקשה עלייך."

"אבל מעולם לא הצגתי חשבון בפני לקוח גדול."

"את מנהלת את החשבון של מילר בשנה האחרונה ללא שום בעיה," הוא טוען.

סטרוקר מתכוון לאחי החורג, באק, ששמו האמיתי הוא מילר. לאחרונה כולם החלו לקרוא לו בשמו המקורי אך לי זה קשה. אני עדיין לא שם.

בדרך כלל אני מטפלת בחשבונות של חצי מיליון ומטה. תיק ההשקעות של משפחת דארסי הרבה יותר רציני וגדול מכל מה שנגעתי בו, מלבד החשבונות של באק, ותמיד דאגתי שמר סטרוקר יבדוק אותם לפני שעשיתי שינוי כלשהו. אני לא רוצה להיות זו שתדפוק את כל הכסף שבאק צבר.

"את מסתדרת עם זה יפה מאוד. תתקשרי אליהם ותקבעי פגישה בעוד שבוע. אני פנוי ברוב הבקרים."

"או־קיי, נהדר. אבדוק את יומן המשחקים שלהם ואראה מתי הכי יתאים."

"מושלם. תארגני את זה, תעברי על ההערות שהוספתי למצגת, ובסוף השבוע, נגיד ביום שישי בצהריים, אקדיש לך שעה כדי שתעשי חזרה מולי, כך שתרגישי מוכנה אחר כך. איך זה נשמע לך?"

"זה נשמע מדהים, מר סטרוקר."

"פשוט ויליאם, ויולט. את יכולה להפסיק עם הרשמיות עכשיו."

הוא כבר אמר לי את זה בעבר, אבל שם המשפחה שלו משעשע אותי. סטרוקר זה מישהו שאוהב לאונן. "בסדר, ויליאם."

השם שלו משאיר אבק לרנדי בולס, עוד אחד מחבריו לקבוצה של אלכס, בכל הקשור לשמות מלוכלכים.

"נהדר. יום שישי בשלוש פנוי אצלי. תקבעי פגישה בחדר הישיבות מול עדנה בדרכך החוצה." הוא מוסר לי את התיקייה ולוקח לידיו את הטלפון, מה שאומר שאני משוחררת.

אני מודה לו ועוצרת כדי לקבוע את הפגישה עם העוזרת האישית שלו בדרך לתא שלי.

שרלין יושבת ליד השולחן שלה, כוססת את ציפורניה ומעמידה פנים שהיא עושה מחקר כלשהו. כשהיא רואה אותי, היא תופסת בזרועי ומושכת אותי לתוך התא שלה. "למה את לא בוכה? לא פיטרו אותך?"

"לא. סטרוקר לא פיטר אותי."

שרלין נאנחת בהקלה. "אני מצטערת. הוא בדרך כלל לא מגיע עד לכאן."

זה נכון. מנהלי החשבונות הזוטרים בדרך כלל רואים את הבוס הגדול רק בחדר הישיבות במהלך הפגישות השבועיות ביום שני, וזה קרה הבוקר.

"בואי לא נצלם שוב תמונות כאלה בעבודה," היא אומרת.

"מסכימה. היינו צריכות לחכות עם זה עד שנגיע הביתה. אז היינו יכולות לשים את הבונה במיטה ולביים תמונה שהוא נכנס בי מאחור או חופן לי את הציצים."

"אלה רעיונות טובים. אז מה סטרוקר אמר?"

"אני מציגה בפני מיטש דארסי ואשתו בשבוע הבא."

"את עושה מה?" היא צווחת את המילים כך שכל מי שנמצא בטווח שמיעה מרים את ראשו מעל קיר התא שלו.

"זה בסדר, אנשים. רק אמרתי לשרלין שאני שוקלת להפוך לטבעונית."

נראה שג'ימי חזר מהפסקת הקפה שלו. הוא נראה חשדן, וזה מוצדק. אני הראשונה להזמין סטייק כשהוא מארגן לנו משלוח, אבל הוא מדבר בטלפון, כך שהוא חוזר לשיחה שלו. העובדים האחרים רגילים לשטויות שלנו ושבים לעיסוקיהם.

אני מנמיכה את קולי לכדי לחישה. "אני עושה פרזנטציה של תיק ההשקעות."

"זה חשבון גדול," שרלין לוחשת.

"אני יודעת."

"זה מדהים."

אני יודעת שהיא מתכוונת לזה, אבל אני מזהה את מבטה העצוב. אנחנו קרובות זו לזו, אבל עדיין מתחרות בינינו וגם עם ג'ימי ועם דין על משרת מנהל החשבונות הבכיר כשתתפנה. האפשרות להציג תיק השקעות בפני אחד הלקוחות הגדולים של החברה נותנת לי יתרון גדול על פני כולם.

כל מי שלא הכי אוהב אותי במשרד ישנא אותי עכשיו.