כמו כפפה ליד

איך שערות מפרוות כלב תרמו לפענוח רצח?

מה אפשר לגלות באמצעות כפתור בלי חולצה?

כיצד בדל סיגריה הסגיר כנופיה שלמה?

מה יכול לספר קנה של אקדח?

איך סוכרייה הביאה ללכידת אנס סדרתי?

ומה מתברר כשמוצאים עשן בלי אש?

פתרון תעלומות גדולות מסתתר לפעמים בפרטים הקטנים, בטיפה, בגרגיר, בכתם. צריך לדעת איך לאתר אותם, להפוך את הסמוי לגלוי ולהוביל לפענוח. זה תפקידם של אנשי הזיהוי הפלילי.  

הספר כמו כפפה ליד מספק הצצה מקרוב אל הצומת שבו נפגשים פשע, חוק ומדע. בלשון נהירה הוא מתאר איך תרם המדע הפורנזי לפענוח עשרות מהפשעים החמורים ביותר שהתרחשו בישראל, אירועים מהעולם ואפילו אחד מהספרות, וחושף את העבודה המרתקת בשטח ובמעבדות.

המחבר, פרופ' יוסף אלמוג, עמד בראש המעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל במשך שש-עשרה שנה. אלה היו שנים מסעירות, שבהן לראשונה נכנסו בדיקות הדנ"א לשימוש מבצעי, ושוכללו האמצעים לפיתוח טביעות אצבעות ולאיתור וזיהוי חומרי נפץ. במסגרת עבודתו, הוא נחשף לרוע האנושי בהתגלמותו, אך גם ליכולתו של המדע הפורנזי להתייצב בחזית היומיומית של המאבק בפשיעה.   

מבוא

מדע פורנזי פירושו הפעלת שיטות מדעיות, בכל התחומים, לפענוח עבירות ולהגשת ראיות אובייקטיביות לבית המשפט.

מעצם הגדרתו, המדע הפורנזי הוא מדע יישומי. רוב הטכניקות שמופעלות במסגרת זו "שאולות" מהמדעים הכלליים: כימיה אנליטית, ביולוגיה מולקולרית, גיאולוגיה ואפילו מתמטיקה. רובן, אך לא כולן. יש גם פיתוחים טכנולוגיים שנוצרו מלכתחילה לפתרון בעיות פורנזיות: השוואה אוטומטית של טביעות אצבע, אמצעי לקריאת כתב לחץ, מכשור אופטי להשוואת סימנים בליסטיים, ומתקן מיוחד לבדיקות מסמכים. הגוף המקצועי העוסק במדע פורנזי במשטרת ישראל הוא המחלקה לזיהוי פלילי, הידועה בשמה המקוצר: מז"פ.

בעקבות ההתפתחויות שחלו בחמישים השנים האחרונות במדע הפורנזי, נוצרו בתחילת המאה הנוכחית סדרות טלוויזיה, ובראשןן"CSI"—Crime Scene Investgation(חקירת זירת פשע) — המתארות כיצד אנשי מקצוע מומחים מתמודדים עם פשעים חמורים ומצליחים לפענחם. הפענוח מבוסס על הידע והניסיון שלהם בשיטות מתחום המדע הפורנזי ועל הפעלת אמצעים מיוחדים שפותחו למלחמה בפשיעה. הסדרה "CSI", שנקראה בעברית "זירת הפשע" והתמקדה במז"פ לאס וגאס, הפכה עד מהרה לנצפית ביותר, והולידה סדרות נוספות, נצפות לא פחות ("זירת הפשע: מיאמי", "זירת הפשע: ניו יורק", וגם "זירת הפשע: סייבר"). הן העבירו מסר ברור לצופים, לרשויות האכיפה כמו גם לעבריינים: המדע הוא כלי אדיר למלחמה בפשיעה.

בד בבד עם נסיקת הפופולריות של סדרות הטלוויזיה, צופים רבים החלו להקשות: CSI אמת או דמיון? האם הטכניקות והמכשירים המוצגים על המרקע אכן קיימים במציאות, או שמא מדובר בהגזמה יצירתית לצורך קידום הפופולריות של הז'אנר? ובכן, התשובה היא חד־משמעית: כן. מה שמוצג על המסך קיים במציאות. אמנם, כלים אחדים מצויים רק במעבדות המתקדמות ביותר, ולא פעם הטלוויזיה אף "מאיצה" תהליכים (הפשע הרי צריך להיפתר בתוך 45 דקות, כולל פרסומות...), אבל ככלל, אין כאן שום בלוף. בעשרות השנים האחרונות המדע הפורנזי עשה קפיצה גדולה קדימה. רגישות הבדיקות השתפרה פלאים, וצומצם מאוד פרק הזמן שבין פיתוח מדעי כללי בכימיה, ביולוגיה, פיזיקה או מדעי המחשב, לבין רגע אימוצו על ידי המדע הפורנזי. כך גם התקצר משך הזמן הנדרש להשלמת הבדיקות ואפילו המתוחכמות ביותר. בדיקת דנ"א, למשל, שארכה בעבר הלא רחוק שבועות אחדים, מסתיימת כיום תוך שעות ספורות.

הספר שלפניכם מבקש לספר את הסיפור האמיתי של מז"פ, וכפי שתגלו, גם המציאות לא פעם עולה על כל דמיון.

לשמו של הספר, "כמו כפפה ליד", משמעות כפולה. הוא מבטא את אחת הבדיקות החשובות בזיהוי הפלילי: התאמה מדויקת של צורות. הוא מבטא גם את עצם המהות של העשייה הפורנזית: התאמת ממצאים לאדם ולאירוע. מצד שני, שם הספר הוא גם פשוטו כמשמעו: לא פעם אכן מוצאים בזירות פשע כפפות שבהן השתמשו העבריינים, ועל החוקר להפיק מהן את המרב.

הסיפורים בספר עוסקים בפשעים מהחמורים ביותר שהתרחשו בישראל, משנות השבעים של המאה הקודמת ועד לאחרונה, ושמערך הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל מילא תפקיד מכריע בפענוחם. התמקדתי בראיות מסוגים שונים, והשתדלתי להדגיש חקירות שבהן הופעלו שיטות מקוריות שפותחו במז"פ, או שפתרונן התבסס על חשיבה חכמה ובלתי שגרתית. מרבית הפרשיות סוקרו בשעתן על ידי כלי התקשורת, אך רק במקרים ספורים הובלטה התרומה של המדע הפורנזי. בכתיבתו של הספר חשבתי על הקורא, שהוא לאו דווקא בעל השכלה מדעית. השיטות שיתוארו כאן יוצגו בתמצית, אך יובהר מקומן המשמעותי בהובלת חקירה אל עבר הפענוח.

אך לצד ההצלחות, יידונו פה גם כישלונות: הרשעות שווא בשל הסתמכות על ראיות פורנזיות פגומות, בשל שרלטנות של עדים שנחשבו מומחים או בשל הטיות קוגניטיביות של העושים במלאכה, שגרמו לעיוותי דין מסמרי שיער. בארץ לא היו מקרים רבים השייכים לקטגוריה הזאת. להפך. במקרים אחדים שבהם נשמעות טענות להרשעות שווא, לא היו כלל ראיות פורנזיות. לכן, פרק זה סוקר בעיקר מקרים שאירעו בחו"ל. רבים מהם היה אפשר למנוע אילו מערכות המשפט היו מפעילות כללי בקרה ראויים.

עוד בספר: מקרים שאותם בחרתי להגדיר כ"אנקדוטות פורנזיות". סיפורים שאינם דווקא פענוח פרשיות פשע, אך סברתי שהם מעניינים דיים ונוגעים ישירות לליבת העשייה במעבדות הפורנזיות. ולסיום, החלטתי לחתום את הספר בקוריוז מסוג אחר: ניסיון להשיב על השאלה כיצד היתה מעבדה פורנזית מודרנית מתמודדת עם "הרציחות ברחוב מורג", סיפור מאת אדגר אלן פו, שנחשב לסיפור הבלשי הראשון.

מקור חשוב למידע בכתיבת הספר הנוכחי היה שיחות שקיימתי עם אנשי מז"פ בעבר ובהווה, והפרסומים הפנימיים "קול מז"פ" ו"מבעד לעדשות מז"פ", בעריכת סנ"צ סימה שגב־גלעד. בפרסומים אלה תיארו אנשי מערך הזיהוי הפלילי מיחידות השטח וממעבדות המטה הארצי אירועים מעניינים שחוו במהלך עבודתם. הספר הזה הוא הסיפור שלנו, סיפורם של העושים במלאכה, בשטח ובמעבדה, על מנת לפענח פשעים ולהביא את האשמים לדין.

ולסיום, אזהרה לקורא הרגיש: מרבית הפרשיות המתוארות בספר הן של פשעים חמורים, והקריאה של מקרים רבים כאלה ברצף, גם אם היא מרתקת, עלולה להיות מאתגרת. אין שום מניעה להתקדם בקריאה במנות קטנות בכל פעם...

פתיחה: המדע יוצא לשטח

חברי הטוב בריאן דַלרימְפְּל עמד במשך שנים רבות בראש יחידת הזיהוי הפלילי של משטרת מדינת אונטריו בקנדה. מלבד מאות פרשיות פשע שתרם לפענוחן, הוא נודע בקרב הקהילה הפורנזית הבינלאומית כשותף לצוות שפיתח את השימוש בלייזר לגילוי טביעות אצבע סמויות. לא פעם שמעתי אותו מקונן: "כבר ארבעים שנה שאני מלא צער על כל אותם מחברַי שלא זכו לקריירה דומה לשלי." ואכן, מניסיוני האישי, כמי שהיה פעיל הן במחקר אקדמי והן במדע הפורנזי, אני יכול להעיד שמעטות הן השמחות בחיי מדען המשתוות לסיפוק שבפענוחו של פשע חמור בכלים מדעיים.

כמו בריאן כן גם אני, מברך על ההצטלבות המקרית שהיתה למסלול חיי המדעי עם הזיהוי הפלילי. לקראת סיום השתלמותי ב-MIT פנה אלי תנ"צ מאיר קפלן, מחולל מז"פ המודרנית והאדם שאחראי יותר מכול לביסוס השימוש במדע כמרכיב מרכזי בלחימה בפשיעה בישראל. הוא הציע לי להצטרף אליו למהלך המידוע של הזיהוי הפלילי במשטרה. למען האמת, באותו זמן לא ידעתי כמעט מאומה על הנושא, וההחלטה לא היתה קלה. כשאתה יושב בפסגת האולימפוס האקדמי — המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס — אתה חושב בדרך כלל על קריירה אקדמית ולא, ממש לא מתכנן לעבור משם לשירות במשטרה... אבל היה בהצעה משהו מסקרן, חלוצי, אפשר לומר, שגרם לי לחשב מסלול מחדש.

באוקטובר 1974, בתום שנת ההשתלמות, שהיתה אגב מוצלחת מאוד, הודעתי לפרופ' בלדווין ב-MIT שאני חוזר ארצה והתחלתי פרק חדש, שנמשך מאז ועד היום. האמת ניתנת להיאמר, שהורי לא רוו נחת מהחלטתי להצטרף למשטרה. "בשביל זה עשית דוקטורט? בשביל זה השתלמת ב-MIT?" אבל לאחר זמן קצר, כשראו במה אני עוסק, נחה דעתם והם אפילו פיתחו גאווה מסוימת בשל כך.

ההתעצמות המקצועית של המחלקה לזיהוי פלילי החלה בעקבות גל הטרור ששטף את המדינה בתחילת שנות השבעים. באותה תקופה עבר המטה הארצי של המשטרה ממשכנו בתל אביב לירושלים, ויחד איתו עברו גם מעבדות הזיהוי הפלילי. אחד הביטויים הראשונים למגמה המסתמנת היה קליטתו של שמואל ציטרין, כימאי אורגני מצטיין שהצטרף למחלקה כאזרח, ואשר עליו הוטלה המשימה לפתח יכולת לגילוי וזיהוי של חומרי נפץ. עוד בטרם עמדה המעבדה החדשה על רגליה וללא מכשור מתאים, כבר נדרש ציטרין לשנס מותניים ולזהות במהירות את החומר שאיתו איימו מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" לפוצץ את מטוס סבנה, שנחטף לישראל.

הדחיפה העיקרית לפיתוח מז"פ, בצד שינויים מרחיקי לכת נוספים בהיערכות למלחמה בטרור, באה בעקבות הכישלון הדרמטי של צה"ל במניעת טבח מעלות במאי 1974. מלבד הקמת יחידת הקומנדו של משמר הגבול, הימ"מ, אגף המשמר האזרחי ומחלקת חבלה, התקבל אישור ל"מידוע מז"פ". כלומר, הפיכתה מיחידה טכנית למחלקה מדעית. הדבר נדרש כדי לסגור פערים ניכרים בחקירה מקצועית של אירועי טרור. המשמעות המיידית של ההחלטה היתה ארגון מחודש של מעבדות המחלקה, גיוס וקליטה של אנשי מדע ומהנדסים, וכמו כן צירוף אקדמאים מתחומי מדעי החברה, בעיקר פסיכולוגים, להכשרה בנושא הפוליגרף.

מאיר קפלן, שעמד בראש מז"פ מאז 1964, פעל נמרצות לטובת המחקר והפיתוח, שלא נכללו בתוכניות קודמות. לא היה קל לשכנע את פיקוד המשטרה בחשיבותו של הנושא. רובם סברו שבניגוד לצבא, בחדשנות משטרתית הכול פתוח, וניתן לקבל מידע "טרי" על פיתוחים והמצאות ממשטרות אחרות, גדולות ועשירות ממשטרת ישראל. בפעולה מתואמת עלה בידינו להוכיח למקבלי ההחלטות שאין הדבר כך. נכון אמנם שחילופי מידע בין משטרות נינוחים יותר מאשר בין צבאות, ואף על פי כן, גם כאן היחסים הם של תן וקח: אם אינך מפגין יכולת עצמית בנושאי מחקר ופיתוח, לא תקבל מידע חדשני, קל וחומר מסווג, ממשטרות אחרות.

זאת ועוד, לכל מדינה סדר העדיפויות שלה. לדוגמה, משטרת ישראל ייחסה עדיפות גבוהה לגילוי ולזיהוי חומרי נפץ, או לחיפוש שרידי ירי על ידיהם של חשודים, בעוד שבראשית שנות השבעים, הנושאים הללו לא היו בראש דאגותיהן של משטרות אחרות. בהמשך גם התברר, כי על מנת להחזיק לאורך זמן צוות איכותי של מדענים ומהנדסים, יש לאפשר להם לעסוק לא רק בחקירת אירועים שוטפים, אלא גם להפנות חלק מהמאמץ החשיבתי למחקר ופיתוח.

הסיפורים שבחרתי להביא בפניכם עוסקים בחקירות של פשעים חמורים שאירעו בתקופה שעמדתי בראש מז"פ ומעט אחריה. בכולם היה למערך הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל חלק מרכזי בפענוחם או בהגשת הראיות המכריעות לבית המשפט.

אגב, יש הבדל עקרוני בין השניים. הביטוי "פענוח" מכוון בדרך כלל למקרים שבהם אין לחוקרים חשוד, ואנשי הזיהוי הפלילי מצליחים למצוא כזה על ידי השוואת נתונים מהזירה אל מול בסיסי הנתונים שבידם. למשל: טביעת אצבע שנמצאה בזירת הפשע והשוואה שלה מול האוסף הביאה לזיהוי האדם שהשאיר אותה. זוהי דוגמה לפענוח עבירה בשיטות מדעיות.

במקרה השני, שעניינו הגשת ראיות לטובת העמדה לדין, לחוקרים יש חשוד ותו לא. המדענים הפורנזיים עשויים לספק להם ראיה, הקושרת את החשוד לעבירה. למשל: על ידי מציאת כתמי דם של הקורבן על בגדיו של החשוד.

על הפרשיות שהתרחשו בעת שירותי במז"פ הוספתי גם מקרים אחדים שהתרחשו אחרי תקופתי, וסברתי שיש הצדקה לכלול אותם בספר. לעתים קרובות, בכלי התקשורת, תרומת הזיהוי הפלילי נעלמת או מתמסמסת, אפילו במקרים שהיא מהותית. כתיבת הספר אפשרה לי להציג את מה שהציבור לא תמיד זוכה לשמוע, ולהציב את מז"פ בקדמת הבמה של המלחמה בפשיעה. הפרשיות המתוארות נבחרו על פי תרומתן להבנת מרכזיותו של המדע בפתרון תעלומות פשע. ופרשיות אחדות נבחרו כדי לתת תוקף להצהרתו של דלרימפל.

אירועי השבת השחורה, 7 באוקטובר 2023

השורות הבאות נוספו לספר לאחר חתימתו, רגע לפני רדתו לדפוס. היה ברור שלא ניתן להוציא לאור ספר שעניינו זיהוי פלילי מבלי להזכיר את אירועי השבת השחורה, על אף שטרם הסתיימו. מבחינת עוצמתם והיקפם, האירועים שהתרחשו בשבת, 7 באוקטובר, מגמדים את כל הפרשות שיתוארו בספר זה.

ב-11 בספטמבר 2001, זמן קצר לאחר פרישתי מהמשטרה, אירע הפיגוע במרכז הסחר העולמי בניו יורק, שבו נרצחו 2,977 בני אדם. היה זה פיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה. ימים לאחר מכן, מצאתי את עצמי מתייסר בשאלה טורדנית: האם גם אנחנו עלולים להתמודד עם פיגוע כזה, לעמוד ביום מן הימים בפני הצורך לזהות מאות גופות בתנאים קשים ובתוך זמן קצר, והאם אנו מסוגלים לשאת מספר כה גדול של נרצחים? התחמקתי מלהשיב לעצמי, כי באותה תקופה העניין נראה לי מופרך מיסודו ובלתי מתקבל על הדעת.

עשרים ושתיים שנים חלפו מאז. טבח השבת השחורה הכה בנו בעוצמה שלא תתואר, והגרועים בסיוטינו הפכו למציאות. ב-7 באוקטובר 2023 השתנו מן היסוד המושגים שלנו לגבי ביטחון, פגיעות ושאננות. ובאשר לזיהוי חללים, נוכחנו עד כמה דל היה הניסיון שצברנו. מתברר שדבר אינו מכין אותך, ולא משנה כמה אירועים עברת, כמה שנים שירתת ובכמה זירות היית, לאסון בסדר גודל כזה. זה לא אסון טבע רחוק, אי שם. זה אסון מעשה ידי אדם, המפלצתיות בהתגלמותה, בבתינו שלנו.

בין המשימות שנדרשו באותו היום, קיבל זיהוי החללים עדיפות ראשונה. את פעולות הזיהוי הוחלט לקיים לא במכון לרפואה משפטית אלא במחנה שורה, בסיס האם של הרבנות הצבאית הסמוך לרמלה. "ליבת הגיהינום", כך כונה המתקן בפי הצוותים שעבדו שם.

זיהוי משפטי של גופות מתבסס על פרוטוקולים, ובהם ארבעה מאפיינים עיקריים: היכרות אישית, בדיקות אנטומיות, טביעות אצבעות ופרופיל דנ"א. במקרים מסוימים הזיהוי עשוי להישען על סימנים מיוחדים בגוף, כמו קעקועים. בשל מצבן הנורא של הגופות, ברבות מהן התקשו למצוא אפילו אחד ממאפייני הזיהוי הללו.

השבת השחורה הטביעה מכוֶוה של הלם וכאב על מדינה שלמה. כל הפועלים ב"ליבת הגיהינום" הבינו את גודלה וחשיבותה של עשייתם. הם התמודדו, ועודם מתמודדים בימים אלה, עם משימה בהיקף שטרם נראה כמוהו, ועם אתגר שיותיר גם בהם חותם על הגוף ועל הנפש.

*

המדע הפורנזי (Forensic science), בהגדרתו היבשה והפשטנית, הוא שימוש בשיטות מדעיות לפענוח עבירות ולהמצאת ראיות אובייקטיביות לבית המשפט. פירושה המילוני של המילה "פורנזי" הוא "משפטי". מקור הביטוי במילה הלטינית "פורום", כיכר השוק ברומי העתיקה, ששם היו מתנהלים המשפטים. האקדמיה ללשון העברית הציעה להשאיר על כנו את הביטוי הלועזי "פורנזי" מחשש שהביטוי העברי "מדע משפטי" יוחלף בטעות ב"מדעי המשפט". מדע פורנזי חופף, במידה רבה, את המושג "זיהוי פלילי" ושניהם ישמשו אותנו בספר. ההבדל הדק בין שני הביטויים הוא שבעוד שהזיהוי הפלילי עוסק בצד המבצעי של הנושא, כלומר פענוח פשעים, במדע הפורנזי עוסקים גם במחקר ופיתוח.

שמה הרשמי של מז"פ באנגלית הוא DIFS (The Division of Identification and Forensic Science), כלומר: המחלקה לזיהוי ולמדע פורנזי. כיום יש למז"פ של משטרת ישראל מעמד על־מחלקתי, והיא נקראת "חטיבת הזיהוי הפלילי".

המדע הפורנזי נשען על שני כללים בסיסיים: החוק של לוקארד והאקסיומה של קירק.

ד"ר אדמונד לוקארד (1966-1877), רופא וקרימינולוג צרפתי, הקים בעיר ליון את המעבדה הפורנזית הראשונה באירופה. הוא שניסח את "חוק המגע", החוק הבסיסי של המדע הפורנזי ולפיו "כל מגע משאיר סימן".

פול קירק (1970-1902), היה פרופסור לביוכימיה וקרימינולוגיה באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, והוא שקבע את הנחת היסוד הבסיסית הנוספת של המדע הפורנזי: "הטבע אינו חוזר על עצמו".

לאורך הספר כולו מובאות דוגמאות הממחישות את הכללים הללו.

הראיות שבהן עוסק המדע הפורנזי מכונות בשפה המקצועית "ראיות חפציות", ולמדען הפורנזי מעמד מיוחד במערכת המשפט. עדותו מכונה "עדות סברה". הוא איננו מעיד על דברים שחווה בחושיו אלא על נושאים הנמצאים בתחום מומחיותו. אחד התפקידים החשובים של המדע הפורנזי הוא להקטין את התלות בחריפות שכלו של החוקר או הבלש. חלפו הימים שבהם חוקר יחיד, אמיתי או דמיוני, כדוגמת שרלוק הולמס או הרקול פוארו, היה מפענח לבדו פשעים מסובכים. כיום המדע עשוי לספק חלק חשוב, ולא פעם קריטי, מן המידע הדרוש לפענוח עבירות, ושום בלש, גאון ככל שיהיה, לא צריך עוד לעבוד לבדו.

יתרה מזאת, השימוש המושכל במדע עשוי למנוע העמדה לדין ואפילו הרשעה של חפים מפשע. "פרויקט החפות" האמריקאי, שעוד ידובר בו כאן, פועל בסיוע כלים פורנזיים למען צדק מאוחר ולשחרור נאשמים שהורשעו על לא עוול בכפם.

פרופ' אלן דרשוביץ, מהבולטים שבפרקליטים האמריקאים בני זמננו, מנה בספרו "מכתבים לעורך דין צעיר"1 שלושה־עשר כללים של "משחק המשפט הפלילי". הוא ניסח אותם במידה גדושה של עוקצנות, אבל טוען שגם בלי להודות בכך במפורש, המערכת פועלת לפיהם. להלן אחדים מכללי דרשוביץ:

כלל 1: רוב הנאשמים הפליליים אכן אשמים.

כלל 2: כל הסנגורים, התובעים והשופטים בענייני פלילים מבינים את כלל 1 ומאמינים בו.

כלל 4: שוטרים רבים משקרים בנוגע להפרות החוקה שביצעו, במטרה להרשיע נאשמים.

כלל 5: כל התובעים, השופטים והסנגורים מודעים לכלל 4.

כלל 8: רוב השופטים מעמידים פנים שהם מאמינים לשוטרים, אך למעשה הם יודעים כי הם משקרים.

כלל 13: איש לא מעוניין באמת בצדק (כולם רוצים לנצח — י"א).

אמנם כללי דרשוביץ מתייחסים בעיקר למשפט האמריקאי, אך ניתן לזהותם גם בארצות אחרות, כולל אצלנו בישראל. גם כאן, ככל שהראיות שהופקו בשיטות פורנזיות יהיו איכותיות יותר, יהיה אפשר להתגבר על רבות מהמהמורות הטמונות בכללי דרשוביץ.

בדומה לשם ספרו של הסופר והממשיל חנניה רייכמן "מן הים הכללי וטיפה מִשֶּלִּי" גם בספר זה, רוב הפרשיות המתוארות הן "מן הים הכללי", ורק במיעוטן הייתי מעורב באופן ישיר. זוהי "הטיפה משלי". את הפענוחים המוצלחים יש לזקוף לזכות הצוות המקצועי שצמח במז"פ במשך השנים, הן ביחידות השטח והן במעבדות המטה הארצי, ולעתים גם לשיתוף פעולה מקצועי עם יחידות מז"פ בחו"ל. אין להבין מכאן שכל הפשעים החמורים שהתרחשו במדינת ישראל מאז שנות השמונים פוענחו. רחוק מכך.

עם פרישתי מהשירות בשנת 2000 ערכתי רשימה של עשרים ממקרי הרצח הבלתי מפוענחים שאירעו בתקופתי במז"פ וטרם פוענחו. אי ההצלחה בהבאת הרוצחים לדין מעיק עלי עד היום. במפתיע, ואולי לא, שתי הפרשיות הראשונות ברשימה שלי היו רצח נועה אייל ורצח ורדית בקרקנוט. שתיהן פוענחו מאז ויתוארו בספר. הפענוח המאוחר מעיד על חשיבות הסבלנות ועל ההכרח לשמור ראיות גם לאורך שנים, אך יותר מכך, הוא מוכיח את חשיבות המחקר והפיתוח הפורנזיים. שני המקרים נפתרו אך ורק בזכות שיטות חיפוש חדשות, שפותחו זמן רב לאחר ביצוע הפשעים.

באחד הכינוסים השנתיים של גמלאי מז"פ הצעתי להקים משורותינו צוות מקצועי שיסייע למשטרה, בהתנדבות כמובן, בפתיחה מחדש של אותם תיקי חקירה בלתי פתורים. רבים נענו לקריאה ואליהם הצטרפו גם גמלאים מחוץ למז"פ; בעיקר אנשי מקצוע מנוסים ממערכי המודיעין והחקירות. הבאתי את ההצעה בפני פיקוד המשטרה ואפילו נערך דיון על כך בהשתתפותי, אך למרות ההתלהבות הראשונית, המשטרה לא הרימה את הכפפה, והרעיון דעך.

*

רבים מהמדענים הפורנזיים הוותיקים נוהגים לחלק את ההיסטוריה של הזיהוי הפלילי לשתי תקופות: "העידן שלפני הדנ"א" ו"עידן הדנ"א". מבנה מולקולת הדנ"א התגלה כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת, אך קו פרשת המים הפורנזי סומן רק כשלושים שנה מאוחר יותר. בשנת 1985, פרסם אלק ג'פריס, אז מרצה באוניברסיטת לסטר באנגליה ולימים פרופסור סר אלק, את מאמריו הראשונים על האפשרות לזהות בני אדם ברמה גבוהה של ודאות על פי הדנ"א שלהם. בדיעבד התברר כי זו היתה פריצת הדרך החשובה ביותר בתולדות המדע הפורנזי, מאז שלהי המאה ה-19, כשהחלו להשתמש בטביעות אצבעות כאמצעי בדוק לזיהוי בני אדם.

בשנים שחלפו מאז תגליתו של ג'פריס, התפתחה השיטה במהירות מסחררת וכיום לא ניתן לתאר משטרה ראויה לשמה ללא מעבדה מתקדמת לבדיקות דנ"א. במדינות אחדות מהוות מעבדות הדנ"א ישות עצמאית ונפרדת ממערך הזיהוי הפלילי.

אך לא כל המשטרות מיהרו לאמץ את השיטה החדשה. בשנים הראשונות ניכר חוסר ביטחון ביכולת להטמיע אותה בעבודה השוטפת, ונדרש לשכנע את בתי המשפט שהשיטה אכן אמינה; ניתן לחזור עליה ולקבל בכל פעם את אותן התוצאות, ומה שחשוב במיוחד: שיש לה יכולת הבחנה (דיסקרימינציה) חסרת תקדים. זו התכונה החשובה ביותר של טכניקת הדנ"א הפורנזית. בשל הרבגוניות העצומה של מולקולות הדנ"א בטבע, ובצירוף היכולת לניתוח סטטיסטי מדויק, אנליזת הדנ"א מאפשרת לקבל תוצאות חד־משמעיות, שקשה מאוד לערער עליהן. תוצאת דנ"א, אפילו כראיה יחידה, בכוחה לחרוץ גורלו של אדם.

גם במז"פ של משטרת ישראל החלטנו לא להיחפז. גמרנו אומר ללמוד ביסודיות את הטכניקה החדשה, ורק אחרי שנהיה בטוחים שאנו מסוגלים להפעיל אותה בהצלחה, נכניס אותה לשימוש. כצעד ראשון גייסנו את נירה גלילי, ביולוגית מצטיינת מהאוניברסיטה העברית, ושלחנו אותה להשתלם בבית הספר לרפואה, במעבדתו של פרופ' חיים סידר, מומחה בעל שם עולמי בביולוגיה מולקולרית. רק בשנת 1992 הפעילה נירה לראשונה את השיטה במקרה אמת, והתוצאה היתה לא פחות מדרמטית. על סמך בדיקת דנ"א בכתמי דם, אדם שנידון למאסר עולם באשמת רצח שוחרר מהכלא והרוצח האמיתי זוהה בוודאות, הורשע ונידון למאסר עולם.

מעניין שגם בתיק הדנ"א הראשון של ג'פריס בחקירת רצח (ובעצם, הראשון בהיסטוריה), נהפכה הקערה על פיה. נער עם מוגבלות שכלית שעבד בבית חולים מקומי היה החשוד העיקרי באונס ורצח של שתי נערות, בהפרש של שנתיים וחצי בין המקרים, לאחר שחוקריו גילו שהוא יודע פרטים רבים על הרצח השני. בדיקת הדנ"א שערך ג'פריס אמנם הראתה ששתי הנערות נאנסו ונרצחו על ידי אותו אדם, אך לא היה זה הנער החשוד. הרוצח האמיתי זוהה בעקבות בדיקות דנ"א שנעשו לדגימות דם של כל הגברים בטווח הגילים 34-16 שהתגוררו בשני כפרים באזור שבו נמצאו הגופות. הרוצח, קולין פיצ'פורק, נתפס לאחר שהציע לחבר תשלום, אם ייתן דגימת דם במקומו. ואכן, פיצ'פורק מחזיק בכבוד המפוקפק: הוא היה האדם הראשון בהיסטוריה שהורשע באונס ורצח על סמך זיהוי דנ"א.

על פי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה־חיפוש אמצעי זיהוי ומאגר נתוני זיהוי) שחוקק בשנת 2005 ותקנותיו אושרו בוועדת חוקה, חוק ומשפט ב-24 באוקטובר 2006, המשטרה רשאית ליטול דגימות ביולוגיות (שיער, תאים מחֶלקהּ הפנימי של הלחי ודגימת דם) מחשודים, נאשמים ומורשעים, לאחסן אותן ולנהל מאגר של דגימות לשם זיהוי חשודים והשוואה עם ממצאים מזירות פשע. כיום, מעבדת הדנ"א היא הגדולה במעבדות מז"פ ומונה כארבעים וחמישה אנשי מקצוע.