הסודות של דודה קולט

אנייס בדיכאון. בעלה עזב אותה לטובת אישה צעירה, היא לא ביימה סרט חדש כבר שנים, היא עצובה ובודדה. כשהטלפון מצלצל היא מתעוררת לרגע לחיים, אבל זו לא השיחה שהיא ציפתה לה.

מפקח משטרה על הקו. הוא מודיע שדודתה האהובה קולט נפטרה. אנייס המומה. הרי דודה קולט נפטרה לפני שלוש שנים.

זו חייבת להיות טעות. אם קולט מתה רק עכשיו, איפה היא הייתה בזמן הזה? ומי קבור בחלקה שלה?

אנייס חוזרת לעיירה הקטנה שבה חיה דודתה כדי לחפש תשובות. היא מכירה את המקום היטב. בילדותה, היא בילתה שם את חופשות הקיץ. אז, דודה קולט נראתה לה כמו דמות רקע אפורה. אישה בלי סיפור. אבל אנייס טעתה בה.

קולט השאירה לאחייניתה רמזים, רשימות, ומזוודה מלאה קלטות שמע, עליהן הקליטה את עצמה. מתוך אלה אנייס מרכיבה, פרט אחר פרט, את סיפור חייה המרתק והמפתיע של דודתה, ולומדת מחדש מי היא הייתה.

ואלרי פרין, מהאהובות והחשובות שבסופרות צרפת, מפליאה גם הפעם לרתק את הקוראים. ספריה של פרין תורגמו לשפות רבות והיו לרבי מכר ברחבי העולם. הסודות של דודה קולט הוא ספרה הרביעי.

21 באוקטובר 2010

"הלו?"

"שלום, גברתי."

"שלום."

"האם את האחיינית של קוֹלֶט ספטמבר?"

"כן."

"מדברים מהמשטרה. ממשטרת גוּאֶניוֹן. אני המפקח סיריל רַמפּאן. אני מתקשר לבשר לך בשורה עצובה."

"..."

"הדודה שלך הלכה לעולמה."

"הדודה שלי?"

"קוֹלֶט ספטמבר. אני נמצא עכשיו עם הפראמדיקים. מצאו את גופתה ברחוב פְרֶדאן 19. נראה שהיא מתה בשנתה. לוקחים את גופתה למכון הרפואי־משפטי לצורך בדיקה."

"הדודה שלי קולט נקברה לפני שלוש שנים בבית הקברות של גוּאניוֹן. היא התגוררה ברחוב פַּסטֶר."

"יש לי תעודת זהות מול העיניים, זאת קולט ספטמבר, שנולדה בקוּרדאן ב־7 בפברואר 1946. בתמונה היא צעירה יותר, אבל דומה."

"זאת בטח טעות. אישה אחרת באותו שם."

"בארנק שלה יש פתק: 'אשת קשר למקרי חירום: האחיינית שלי, אַניֶיס, טל' 014.321.7747."

"..."

"מצוין גם שהיא רוצה שגופתה תישרף. ואפרהּ יונח על קברו של ז'אן ספטמבר."

"ז'אן?"

"כן. את מכירה אותו?"

"זה היה אבא שלי."

"האח של הדודה שלך?"

"כן. אבל הדודה שלי קוֹלֶט מתה לפני שלוש שנים, אני אומרת לך."

"איפה את גרה?"

"בפריז."

"יש לדודה שלך עוד קרובי משפחה?"

"רק אני... הייתי האחרונה. אני היחידה... וגם הבת שלי... אבל..."

"תנחומיי. מתי תוכלי לבוא לזהות את הגופה?"