אומנות עשיית הכסף

הרבה דברים השתנו מתחילת הציוויליזציה אבל יש דברים שנשארים קבועים תמיד. כיום, 10% מהאוכלוסייה מחזיקים בכ90% מהכסף, ויוקר המחיה ומחירי הדירות רק עולים. ב4 שנים שעברו מאז הקורונה, כוח הקנייה שלנו ירד ב 20% - כל 100 שקל מ2020 שווים ב2024 ל80!
רוב המשפחות בארץ נאלצות לצמצם את ההוצאות שלהם, וכך גם את האושר והשלווה שלהן. באומנות עשיית הכסף, פיניאס מתייחס לבעיה הנצחית והרלוונטית יותר מתמיד הזאת, וע"י עקרונות פשוטים אך עוצמתיים מסביר שלב שלב כיצד להרוויח כסף, לנהל אותו נכון ולצבור הון.
"כסף הוא משרת מצוין אך אדון נוראי".
כתובה בצורה פשוטה ופרקטית, אומנות עשיית הכסף תיתן לכם את סודות ההצלחה הפיננסית וההצלחה העסקית בחיים, ככה שתוכלו להפסיק לדאוג לגבי עתידכם הכלכלי ולנוח כשאתם יודעים שהכסף שלכם עובד בשבילכם.
את העקרונות שבספר צריך ללמד בכל בית ספר – והוא יעזור לאנשים מכל הגילאים. החל מילדים שמתחילים את דרכם העצמאית בעולם ועד לאנשים שרוצים לשפר את ההתנהלות הפיננסית שלהם.
פיניאס טיילור ברנום, לשעבר ראש העיר של ברידג'פורט, קונטיקט, היה יזם ואמרגן אגדי שהשפיע רבות על תחום הבידור, ואומרים שהוא היה המיליונר הראשון שעשה את הכסף שלו מעסקי השעשועים. הוא ייסד את "קרקס האחים רינגלינג", ואת ה"מוזיאון האמריקאי של ברנום".

הקדמת המתרגם

ספר זה, יצא לאור ב1880, ע"י פיניאס טיילור ברנום. ברנום היה איש עסקים אמריקאי, אמרגן ופוליטיקאי, שעסק בתחום השעשועים, והיה המייסד של "קרקס האחים רינגלינג וברנום & ביילי" המפורסם, ביחד עם ג'יימס ביילי.

העקרונות שמתוארים בספר זה, בנוגע להתנהלות כלכלית ולעסקים הם על זמניים והיו תקפים בזמנו של ברנום כמו גם בימינו אלו, ובזמנים שיבואו.

ניסיתי כמיטב יכולתי להתאים בתרגום זה את הניבים, הפתגמים והמושגים לקורא של תקופתנו (יצא לאור בגרסה העברית ב2024) כך שהקורא הישראלי יהיה מסוגל להבין עד הסוף את הכוונה של המחבר ואת העקרונות שהוא מתאר בספר זה. השפה, הפתגמים והמושגים שבהם ברנום משתמש בספר זה הם עתיקים (לפני כ145 שנה) וקשים להבנה ולכן שיניתי אותם כמיטב יכולתי לכאלו יותר "מוכרים" ו"מודרניים", אך הכוונה נשארה זהה.

בנוסף כדי להתאים את הספר לקורא הישראלי שיניתי את המטבעות והסכומים מדולרים ופאונדים לשקלים ולסכומים שמתאימים לימינו אלו.

קראו ספר זה בעיון, אפילו כמה פעמים כך שהמידע שבו ייתפס טוב בראשכם. הוא קצר ופרקטי והוא מכיל עקרונות אמיתיים, הוא ישנה את חייכם לטובה.

הקדמה

בארצות הברית, שבה יש לנו יותר אדמות מאשר אנשים, בכלל לא קשה לאנשים שמצבם הבריאותי טוב להרוויח כסף. בתחום היחסית חדש הזה פתוחות כל כך הרבה דרכים להצלחה, ויש כל כך הרבה מקצועות שאינם עמוסים, ככה שכל גבר או אישה שמוכנים, לפחות לעת עתה, לעסוק בכל עיסוק מכובד שקיים, עשויים למצוא תעסוקה משתלמת.

מי שרוצה באמת להשיג עצמאות, צריך רק להיות נחוש בדעתו להשיג אותה ולהשתמש באמצעים הנכונים, כפי שהוא עושה ביחס לכל מטרה אחרת שהוא רוצה להשיג, והדבר ייעשה בקלות. עם זאת, למרות שזה קל להרוויח כסף, אין לי ספק שרבים מהקוראים שלי יסכימו שהדבר הקשה ביותר בעולם הוא לשמור עליו. הדרך לעושר היא, כפי שאמר בנג'מין פרנקלין ובצדק, "פשוטה כמו הדרך לשוק". בפשטות, היא מורכבת מכך שנוציא פחות ממה שאנחנו מרוויחים; סך הכול נראה שזוהי בעיה פשוטה מאוד.

"אדון מיקובר", אחד מאותן היצירות המאושרות של "דיקנס" הגאוני, מאיר את המקרה הזה באור חזק כאשר הוא אומר שאדם בעל הכנסה שנתית של מאתיים אלף שקלים לשנה והוצאות של מאתיים ועשרה אלף שקלים, הוא האומלל ביותר מבין בני האדם; בעוד שהאדם שיש לו הכנסה של מאתיים אלף שקלים בלבד, והוצאות של מאה ותשעים אלף שקלים הוא המאושר מבין בני התמותה. רבים מהקוראים שלי עשויים לומר, "אנחנו מבינים את זה: זוהי התנהלות כלכלית נכונה, ואנחנו יודעים שהתנהלות כלכלית נכונה שווה לעושר; אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה". ובכל זאת, אני רוצה לומר שאולי יותר מקרים של כישלון נובעים מטעויות בנקודה זו מאשר כמעט בכל מקרה אחר. העובדה היא שאנשים רבים חושבים שהם יודעים איך להתנהל כלכלית כשבמציאות הם לא.

התנהלות כלכלית נכונה מובנת בצורה שגוייה, ואנשים עוברים את חייהם מבלי להבין כראוי את העיקרון הזה. אחד אומר, "יש לי הכנסה כל כך גדולה, והנה השכן שלי בעל אותה רמת הכנסה; ובכל זאת בכל שנה נהיה לו יותר כסף ולי נהיה פחות; למה זה? אני יודע הכול על ניהול חיסכון". הוא חושב שכן, אבל הוא לא. יש אנשים שחושבים שניהול חיסכון מורכב מקמצנות בקניית גבינות ובשמירת קצוות של נרות, מחיסכון של שני שקלים בחשבון הקניות ובביצוע של כל מיני דברים קטנים, מרושעים ונבזיים. חיסכון אינו רשעות.

האסון הוא, גם, שמעמד זה של אנשים נותן לחסכנות שלהם לפעול בכיוון אחד בלבד. הם חושבים שהם חסכוניים להפליא בחיסכון של חצי שקל במקום שבו הם צריכים לבזבז שניים, עד שהם חושבים שהם יכולים להרשות לעצמם לבזבז בכיוונים אחרים.

לפני כמה שנים, לפני שהתגלה הנפט או שחשבו עליו בכלל, אדם היה יכול לעצור בכל לילה בכל בית חקלאי כמעט במחוזות החקלאיים ולקבל ארוחת ערב טובה מאוד, ולאחר הארוחה לנסות לקרוא בחדר המגורים, ולמצוא שזה בלתי אפשרי עם האור הלא יעיל של הנר האחד שהדליקו שם. המארחת, שהייתה רואה את הדילמה שלו, הייתה אומרת: "די קשה לקרוא כאן בערבים; הפתגם אומר 'אתה חייב לראות ספינה בים כדי להיות מסוגל לשרוף שני נרות בבת אחת; ולכן 'לעולם אנחנו לא מדליקים נר נוסף אלא רק באירועים מיוחדים." אירועים מיוחדים אלה מתרחשים, אולי, פעמיים בשנה. בדרך זו האישה הזאת חוסכת חמישה, שישה או עשרה שקלים באותה התקופה: אך המידע שהיה ניתן להפיק אם נר נוסף היה מאיר יעלה בסוף, כמובן, יותר מאפילו טון של נרות.

אבל הצרה לא נגמרת כאן. היא מרגישה שהיא חסכונית כל כך בקניית סוכריות וממתקים, עד שהיא חושבת שהיא יכולה להרשות לעצמה ללכת לעתים קרובות לעיר ולהוציא מאתיים או שלוש מאות שקלים על סרטים ותכשיטים, שרבים מהם אינם נחוצים.

עיוות משמעותו של החיסכון עשוי להימצא לעתים קרובות אצל אנשי עסקים, ובמקרים כאלה הוא עובר לעתים קרובות לנייר הכתיבה. אתם יכולים למצוא אנשי עסקים טובים ששומרים את כל המעטפות ואת שאריות הדפים הישנות, ולא קורעים דף נייר חדש, אם הם יכולים להימנע מכך, למען טובת העולם.

כל זה טוב מאוד; הם עשויים לחסוך בדרך זו חמישים או מאה שקלים בשנה, אך בהיותם חסכוניים כל כך (רק בנייר הכתיבה), הם חושבים שהם יכולים להרשות לעצמם לבזבז זמן; לערוך מסיבות יקרות ולנהוג ברכבים שלהם. זוהי ההמחשה לפתגם "ממלא מים בדלי עם חור" של בנג'מין פרנקלין; "חכם באגורה וטיפש בשקל". כשדיבר על סוג האנשים של ה"רעיון האחד" הזה אמר "הם כמו האדם שקונה את דג ההרינג הזול ביותר, בחמישה שקלים, לארוחת הערב של משפחתו ואז לוקח מונית שתיקח אותו הביתה". מעולם לא הכרתי אדם שהצליח בחיים על ידי חיסכון מסוג זה.

התנהלות כלכלית נכונה תמיד מורכבת מלגרום להכנסות לעלות על ההוצאות. לבשו את הבגדים הישנים קצת יותר במידת הצורך; וותרו על זוג הכפפות החדשות; תתקנו את השמלה הישנה: תחיו על אוכל פשוט יותר אם צריך; ככה שבכל הנסיבות, אלא אם כן, תתרחש תאונה בלתי צפויה כלשהי, יהיה פער לטובת ההכנסות. שקל כאן, ועוד שקל שם, המוצבים בחיסכון עם ריבית, ממשיכים לצבור, וכך תושג התוצאה הרצויה.

זה דורש קצת אימונים, אולי, כדי להצליח להתנהל כך, אבל ברגע שתתרגלו אל השיטה הזאת, תגלו שיש יותר סיפוק בחיסכון רציונלי מאשר בהוצאות לא רציונליות.

הנה מתכון שאני ממליץ עליו: מצאתי שהוא פועל כתרופה מצוינת לבזבזנות, ובמיוחד להתנהלות כלכלית שגויה: אם אתם מגלים, בסוף השנה, שלא נשאר לכם כסף שהצלחתם לחסוך, למרות שיש לכם הכנסה מכובדת, אני ממליץ לכם לקחת כמה דפי נייר, לחבר אותם לחוברת ולסמן בהם כל פריט של הוצאה. סמנו אותם בכל יום או בכל שבוע בשני טורים, האחד תחת הכותרת "מצרכים", והשני תחת הכותרת "מותרות", ותגלו שהעמודה השנייה תהיה כפולה, משולשת ולעתים קרובות אפילו גדולה פי עשר מהראשונה.

איכות החיים הבסיסית והמספקת עולה רק חלק קטן ממה שרובנו יכולים להרוויח. בנג'מין פרנקלין היה אומר "העיניים של אחרים ולא העיניים שלנו הן שהורסות אותנו. לו כל העולם היה עיוור חוץ ממני, לא הייתי דואג לבגדים או לרהיטים יפים." הפחד ממה שגברת כזאת או אחרת עשויה לומר הוא זה שמוביל משפחות ראויות רבות לאבן השחיקה הכלכלית.

באמריקה אנשים רבים אוהבים לחזור על הביטוי "כולנו חופשיים ושווים", אבל זו טעות גדולה בכמה וכמה מובנים.