נפלאות הלב 4 - בוא לחבר את ליבי

 "רוצה לצאת לארוחת ערב מתישהו?" שאלתי, מחייך אליה חיוך רחב.

"תודה לך, אבל לא." היא פתחה את דלת מכוניתה וחייכה חיוך מקניט. "כרגע אני מתמקדת בלימודים ובכל מקרה, אני לא נוהגת לצאת עם גברים יפים יותר ממני."

אלכס

לא ציפיתי לפגוש את אהבת חיי כשיצאתי לבילוי קליל עם חבר, אבל כשראיתי את שריי, ידעתי שהיא האישה בשבילי. בהתחלה היא לא הסכימה לתת לי סיכוי, אבל כשהרומן בינינו התחיל, שום דבר לא הצליח לעצור אותנו. כבר שמענו את כל הסיבות למה לא כדאי לנו להתחתן, אבל אנחנו מאוהבים בטירוף, ואני משוכנע שנגרום לזה לעבוד.

שריי

תמיד הייתי הבחורה שיש לה תוכניות חמש שנים קדימה, אבל כשאלכס נכנס לחיי כל התוכניות עפות מהחלון. הטרגדיה שמכה בנו גורמת לי לשקול מחדש את הקשר שלנו אבל אלכס עושה הכול כדי להוכיח לי שהוא הגבר שאני צריכה. אני מקווה שנמצא דרך לבטוח זה בזה מחדש כדי שסיפור האהבה שלנו, שנראה בהתחלה כמו סיפור מהאגדות, יחזיק מעמד.

בוא לחבר את ליבי מאת סופרת רבי המכר ניקול ג'קלין הוא רומן עכשווי שישבור את ליבכם בכל הדרכים הנכונות.

זה הספר הרביעי בסדרת נפלאות הלב. הספר האחרים בסדרה: אל תשנה את ליבי, חזור לרפא את ליבי, אל תשבור את ליבי. כל ספר בסדרה הוא על דמויות אחרות ויכול להיקרא כספר בודד.

1
אלכס
ביום שבו פגשתי את אהבת חיי לא קמתי בזמן על אף צלצול השעון, שפכתי קפה על חולצת המדים שלי, שכחתי לקחת איתי נעלי ריצה ונאלצתי לרוץ עשרה קילומטרים בנעלי צבא, וכל זה עוד לפני שעת הצהריים. עד שהגיע היום לסופו הייתי מותש. כל מה שרציתי היה להגיע הביתה ולצפות בטלוויזיה בתחתונים עם שישייה של בירות צוננות בהישג יד.

בדיוק כשיצאתי מהטנדר נזכרתי שהסכמתי לעזור לשון עם בחורה שהיה דלוק עליה ולצאת איתו לדייט כפול. לא הכרתי אותו היטב, אבל מכיוון שנצטרך לעבוד יחד ואולי אף להיות מוצבים בתפקיד יחד, לא הרגשתי שאוכל להבריז לו. רוב הבחורים האחרים בפלוגה שלנו ניהלו מערכות יחסים רציניות ולא יכלו לעזור לו כשהתחנן בפניהם לעשות לו טובה.

מצאתי את מספר הטלפון של שון בנייד שלי כשיצאתי בנסיעה לאחור ממקום החניה. ״לא יצאת כבר עם הבחורה הזאת?״ שאלתי ברגע ששון ענה לטלפון.

״היי, אלכס.״ הוא צחק. ״עבר הרבה זמן מאז התראינו.״

״לא הספקתי לתפוס אותך לפני שיצאת מהבניין,״ השבתי. ״כבר ביליתם יחד? למה אני הולך לדבר הזה?״

״כן, לא יכולתי לחכות עד הדייט הערב, אז נפגשנו ביום רביעי למשקה. בכל מקרה, נראה לי שהיא כבר קבעה תוכניות עם החברה שלה לערב ולא רצתה לבטל.״ פתחתי את פי כדי לסגת מכל העניין כששון המשיך. ״אתה חייב לבוא. הבחורה ממש לוהטת.״

יכולתי ממש לשמוע את חיוכו מבעד לטלפון. ״ועדיין לא סגרת איתה את העסקה.״

״אני אף פעם לא מנשק ורץ לספר,״ שיקר, ״אבל לא. אני מחבב אותה והיא לא הטיפוס. היא רוצה שנכיר זה את זה לפני כן.״

״להכיר או לצאת לדייטים?״ שאלתי, מעביר את השיחה לדיבורית כדי שאוכל לנהוג. ״כי יש הבדל.״

״באמת?״

״אתה צוחק עליי, נכון?״ הפעלתי את האיתות ויצאתי דרך השער הראשי של הבסיס. החיים בעיר ולא בבסיס צפנו בחובם יתרונות רבים, אבל החיסרון הכי גדול היו עשרים הדקות שנדרשו לי להגיע הביתה מדי יום. ידעתי שזה יכול להיות הרבה יותר גרוע, אבל שנאתי לבלות את זמני בנהיגה. קיבלנו רק מספר מוגבל של דקות עלי אדמות ולא רציתי לבזבז אותן.

״כן, גבר, אני צוחק,״ אמר שון. ״אנחנו יוצאים לדייטים. אני לוקח אותה למקומות, לא מזמין אותה אליי לטייק־אוויי ולמשחקי וידיאו שבהם הורגים זומבים.״

״להרוג זומבים נשמע לי כמו הדייט המושלם, אבל סביר להניח שזה לא היה מוצא חן בעיני רוב הנשים.״

״תפגוש אותנו בשש, בסדר?״ אמר שון, מתעלם מדבריי. ״ותתקלח, טוב? הרחת כמו תחת היום.״

״שכחתי את הדאודורנט,״ השבתי. זה היה אחד הסיכונים בכך שלא התעוררתי לצליל השעון המעורר בבוקר.

״בסדר,״ אמר. ״תתקלח. שש במסעדת 'הסושי והסטייק'.״

הוא ניתק לפני שהייתה לי שהות לענות. ״שיט,״ מלמלתי, נותן לראשי לצנוח נגד משענת הראש של המושב. נראה שאצטרך לצאת הערב, אחרי הכול.

כשהגעתי הביתה השעה כבר הייתה כמעט חמש וחצי. פשטתי את בגדיי בדרך לחדר האמבטיה, נשאתי אותם לסל הכביסה והשלכתי אותם פנימה. זמן מה לאחר שעברתי מבית הוריי לבית משלי הבנתי שאם לא אנקה את הבלגן שלי, אמצא את עצמי מהר מאוד מתגורר במזבלה.

לאחר מקלחת וגילוח זריזים מרחתי על עצמי דאודורנט, החלקתי לתוך מכנסי ג'ינס ולבשתי חולצה מכופתרת. המקום שבו עמדתי לפגוש את שון ואת הבחורות לא היה מפואר. גם חולצת טי הייתה מתאימה, אבל לעיתים נדירות זכיתי להזדמנות ללבוש בגדים נאים ונשים אהבו גברים שהשקיעו במראה שלהם. צחקתי כשהבטתי במראה כדי לוודא שאני נראה ייצוגי. אחי התאום, ברהם, היה יורד לחיי אם היה יודע כמה מאמץ השקעתי בפגישה עיוורת.

אפילו לפני שהוא התחיל לצאת עם אחות האומנה שלנו, אנני, הוא מיעט להשקיע מאמץ בנשים ומעולם לא יצא עם אישה שלא ראה לפני כן. ברהם ואני היינו הפכים גמורים כמעט בכל דרך אפשרית, ואם הוא היה יודע בדיוק לכמה פגישות עיוורות יצאתי בשנים האחרונות, היה מחרבן במכנסיים. ברהם היה מעדיף לעבור טיפול שורש מאשר לבלות את הערב בשיחת חולין עם זרים.

עד שעצרתי את הטנדר בחזית מסעדת הסטייקים והחניתי התשישות הכתה בי חזק. היה לי שבוע ארוך ולראשונה זה זמן רב חששתי מהצורך להיות נחמד כלפי מישהי שלא הכרתי. לרוב הייתי מוכן ומזומן לכל דבר, אבל הערב הייתי גמור.

הכרחתי את עצמי ללכת לכניסה למסעדה ומשכתי בדלת, מחייך בנימוס כשמבטי נתקל בשון ובדייט שלו שהמתינו לי ליד שולחן.

״היי, אלכס!״ קרא שון, אף שכבר יצרנו קשר עין, ונענע את גבותיו. ״זו היילי.״

״היי, היילי.״ חייכתי חיוך רחב, גורם לחיוכו של שון לדעוך. הוא התקרב להיילי עוד קצת.

תמיד נהגתי כך, לחייך חיוך רחב ולהביט היישר בעיניה של הדייט של החבר שלי. אפשר ללמוד הרבה על מישהי בשניות הראשונות של המפגש הראשון, ותמיד ידעתי ממבט ראשון אם האישה באמת מעוניינת בו.

הייתי בחור נאה, והייתי מודע לכך. עור שזוף, שיניים ישרות ולבנות וריסים ארוכים שנגעו בעדשות משקפי השמש שלי. מבחינתי הייתה זו טעות גנטית שלא ממש הייתה חשובה, ובכל זאת ידעתי להשתמש בה לטובתי בכל הזדמנות. לא הייתי מטומטם.

כרגע עשיתי שימוש בגנטיקה שלי כדי להקסים את האישה שישבה לצידו של שון.

כשהיילי הטתה את ראשה קלות כלפי שון נרגעתי מעט. כשצחקה לנוכח תגובתו, נרגעתי עוד יותר.

״נעים להכיר, אלכס,״ אמרה בחיוך רחב, ״תודה שבאת.״

״בשמחה,״ אמרתי, כאילו בשעה האחרונה לא סרקתי את מוחי בקדחתנות כדי למצוא סיבות להבריז. סקרתי במבטי את האזור, אבל לא הבחנתי בחברתה. ״אני הולך להיות גלגל חמישי במפגש הזה?״

״לא.״ היילי הנידה בראשה, מעווה קלות את פניה.

״החברה שלה מאחרת,״ אמר שון, בדיוק כשהמארחת קראה בשמו. ״אבל היא תגיע ברגע שתוכל.״

הנהנתי ומשכתי בכתפיי. במקום שרר ריח מעולה וכשהתיישבתי ליד השולחן בטני רטנה, מזכירה לי שהחמצתי את ארוחת הצהריים. נעצתי מבט בסושי שהכינו הטבחים מול עיני הסועדים ופי נמלא ריר.

רק כשהזמנו משקאות הבנתי שניאלץ להמתין לחברתה של היילי לפני שנוכל להזמין אוכל ומצב הרוח הטוב שלי החל לדעוך. בכל זאת שמרתי על ארשת פנים מנומסת. פטפטתי עם שון על ענייני עבודה וסיפרתי להיילי כמה סיפורים מביכים מעט, אבל לא יכולתי להימנע מלהביט בשעון. אלוהים, כמה הייתי רעב. חמש־עשרה דקות חלפו וכשהתחלנו להתקרב לשעה עגולה, אפילו המלצרית החלה להיראות עצבנית.

עשרים דקות לאחר שהתיישבנו אישה קטנת קומה בעלת שיער חום וארוך צנחה לתוך הכיסא לצידי.

״אני מצטערת על האיחור,״ היא התנשמה, ״היה ארמדיל על הכביש ולא יכולתי פשוט לנטוש אותו שם.״

סקרנותי התעוררה למשמע צליל קולה העמוק, והיא גברה כשהאישה פנתה אליי וראיתי את פניה. עיניים חומות כהות, נקודת חן על עצם הלחי, אף מחודד, שפתיים מלאות. בין שיניה הקדמיות היה רווח כשחייכה אליי חיוך קטן. וואו.

״אני שריי,״ אמרה, מושיטה בנימוס את ידה ללחיצה.

קפאתי במקומי כמו ילד בן שתים־עשרה שנתפס כשבהה במצילה היפה בבריכה השכונתית.

״זה אלכס,״ אמר שון בטון מבודח.

״אני אלכס,״ חזרתי אחריו, לוחץ את ידה ואז מושך את ידי כאילו נכוויתי מלהבה. יופי, זה התחיל ממש חלק. מה, לעזאזל, הייתה הבעיה שלי?

״נעים להכיר, אלכס,״ אמרה בנימוס. היא השיבה את מבטה לאחרים ואני רציתי לתקוע בה אצבע או למשוך בשערה, או לספר בדיחה כלשהי. הכול רק כדי לגרום לה להפנות בחזרה אליי את העיניים הגדולות והחומות האלה. הבעיה היחידה היא שנראה היה שלשוני דבוקה לחיכי.

לא הייתי הטיפוס הזה. לא נהגתי להיאלם דום לנוכח פנים יפות. לשוני מעולם לא כשלה ולא עשיתי מעצמי צחוק. הייתי קריר ורגוע, מקסים. נשים מתו עליי.

״זה בסדר,״ השיבה היילי בנפנוף יד.

״מה שלום הארמדיל?״ שאלתי.

״הוא מת,״ השיבה שריי.

כמעט צחקתי. היא אמרה את זה בכזאת אגביות, כאילו הייתי אמור לדעת את התשובה עוד לפני ששאלתי את השאלה. ״ובכל זאת עצרת?״ שאלתי, שפתיי עולות לחיוך קל.

״טוב, מישהו היה צריך לדווח על זה,״ אמרה במשיכת כתף, ״אתה לא יכול פשוט להשאיר חיות מתות באמצע הכביש.״

״נכון,״ השבתי.

״אז עצרתי וגררתי אותו לשולי הדרך ואז המתנתי עד שמישהו יגיע לאסוף אותו.״ העפתי מבט בידיה. ״אל תדאג, שטפתי אותן,״ אמרה בחיוך, הרימה את ידיה מהשולחן ונענעה את אצבעותיה.

״תרצי משהו לשתות?״ שאלה המלצרית כששריי שבה והניחה את ידיה על השולחן. אפילו לא שמתי לב שהיא ניגשה אלינו.

״רק מים, בבקשה,״ השיבה שריי. המלצרית הזעיפה פנים.

״היא כועסת משום שאיחרת ועכשיו את מזמינה משקה חינם,״ אמרתי לשריי ועיניי פגשו במבטה של המלצרית. התכוונתי לומר את זה כבדיחה, אבל כשהשבתי את מבטי לדייט שלי, עיניה היו פעורות בתדהמה והבנתי איך נשמעו דבריי.

שון שלח לעברי מבט זועף ואני עיוויתי את פניי, משכתי בכתפיי והסטתי את מבטי. לגמרי הרסתי את מה שהיה אמור להיות ארוחת ערב מהנה. למען הכנות, לא הייתי היחיד שהיה לא בסדר. אני לא זה שהופיע באיחור. ״מצטער,״ מלמלתי, מעביר יד על פניי. ״לא התכוונתי לומר את זה ככה. זאת אומרת, אכן איחרת, אבל לא ניסיתי לנזוף בך.״

״אתה פשוט ממשיך לדבר,״ אמרה שריי, שפתיה מתרוממת בחיוך קל, ״אבל אתה לא משפר את המצב.״

״אני אסתום את הפה,״ השבתי ואז, כמו חמור מוחלט, הרמתי את אצבעותיי והחוויתי כאילו אני רוכס את שפתיי. שריי צחקה והשיבה את מבטה להיילי בביטול. עצמתי עיניים לרגע, לא מאמין שעשיתי את זה. הייתי צריך לסובב את המצב במאה ושמונים מעלות. חיכיתי לרגע הנכון, בוחן בשקט את שתי הבחורות כששוחחו על השיעורים ועל המרצים שלהן.

״מה החוג העיקרי שלך?״ שאלתי את שריי בשקט בזמן ששון תפס סוף־סוף את תשומת ליבה של היילי.

״אני לומדת לתואר שני במנהל עסקים,״ השיבה, ״אני מסיימת באביב.״ היא חייכה והחוותה באצבעותיה מחווה של ניצחון. נרגעתי מעט. אם אוכל להמשיך לשוחח איתה, אולי אוכל לתקן את הרושם הראשון שהותרתי עליה. לכל הפחות, שתקבל את הרושם שאני יודע להקשיב.

״לעזאזל,״ אמרתי, ״מדובר בהרבה לימודים.״

״עשיתי הפסקה של שנתיים לאחר התיכון,״ השיבה, ״אז זה לא נורא כל־כך.״

״באמת?״

היא רכנה לעברי כאילו היא ממתיקה סוד. ״מתברר שאוניברסיטה היא עניין יקר.״

צחקתי. היא חייכה חיוך רחב. ״מה את אומרת,״ השבתי. ״אני מעולם לא הייתי ממש טוב בכל עניין הלימודים.״

״למה?״

״הייתי הליצן הכיתתי,״ השבתי, מצביע על עצמי, ״הייתי יותר מדי עסוק בלדאוג שכל השאר לא ישימו לב למורה מכדי ללמוד משהו בעצמי.״

״אה,״ השיבה בהבנה.

״זו קללה.״ משכתי בכתפי.

״אני מניחה שהצבא הכחיד את התכונה הזאת,״ אמרה, פונה מעט לעברי.

״המפקדים שלי לא חשבו שאני משעשע,״ השבתי ביובש.

״אני בטוחה.״ היא צחקה.

היילי אמרה משהו שמשך את תשומת ליבה של שריי בחזרה אליה. לעזאזל, בדיוק כשחלה התקדמות.

הזמנו אוכל, ולמרבה המזל, הצלחתי לא להביך את עצמי שוב. היה משהו באישה שישבה לצידי שגרם לי להיות לחוץ ותזזיתי. רציתי לעשות רושם טוב, והתאמצתי עד שגרמתי לעצמי לקפוא. הבטתי בה כשאכלה וניסיתי לא להיראות כמו מציצן.

לא יכולתי שלא להביט. כל מה שעשתה, כל תנועה שלה, נראתה... מעודנת. בכל ימי חיי מעולם לא השתמשתי במילה הזאת, אבל היא התאימה עכשיו. נימוסי השולחן שהפגינה היו ללא דופי ובינתיים גלילי הסושי שלי צנחו בתדירות מבהילה ממקלות האכילה שאחזתי.

״אתה צריך עזרה עם זה?״ שאלה כשניסיתי ללא הצלחה לתחוב סושי לפי.

״לא,״ מלמלתי, מכסה את פי בידי כדי להסתיר את האוכל. ״לא, תודה.״

״יש לי שיטה לזה,״ אמרה, זוקפת אצבע באוויר.

הנחתי במבוכה את מקלות האכילה בידה כשהחוותה שאתן לה אותם. הבטתי מרותק איך קיפלה את עטיפת קשית השתייה שלה והניחה אותו בין מקלות האכילה, ואז כרכה גומייה קטנה ששלפה מתיקה מסביב לכל העניין.

״רואה?״ אמרה, לוחצת על מקלות האכילה בקצה האחד ככה שנפתחו ונסגרו בקצה האחר. ״קסם.״

״האם בזה הרגע התקנת גלגלי עזר על מקלות האכילה שלי?״ שאלתי בתדהמה.

עיניה נפערו בהיתממות מעושה והיא הידקה את שפתיה. ״אההה... כן?״

״אני חושב שאני אוהב אותך,״ השבתי, מנענע את אצבעותיי. ״תני לי לנסות.״ האישה הייתה גאונה.

״זה עוזר?״ שאלה כשהתבוננה בי מרים סושי בעזרת המקלות.

״אלוהים, אוונס,״ נזף בי שון, ״אני לא יכול לקחת אותך לאף מקום!״

״אני לוקח את אלה הביתה,״ השבתי, פותח וסוגר את המקלות כמה פעמים. על פי כללי הבסיס ל'טייס משנה' בדייטים בחוג שלנו לא הייתי אמור לשלם על ארוחת הערב שלי, ומכיוון ששון היה זה שניסה להרשים את בת זוגו לדייט, התשלום על הארוחה היה מוטל עליו. ויתרתי על בירה ועל משחקי וידיאו כדי לעזור לו, זה המעט שהוא יכול היה לעשות.

לרוע המזל, נראה ששון לא קרא את התזכיר ולא הושיט את ידו כדי לקחת את החשבון כשהמלצרית הניחה אותו על השולחן בתום הארוחה. חשקתי את שיניי והבטתי בו מחייך חיוך רחב אחרי שהיילי אמרה משהו. הבטתי מטה בחשבון ובחזרה אליו בזמן ששריי הרימה את תיקה והתחילה לפשפש בו. שון עדיין לא הרים את הדבר הארור.

בדיוק כששריי מצאה את ארנקה והוציאה אותו מתיקה הושטתי את ידי וחטפתי את החשבון. ״זה עליי,״ אמרתי בשקט, מניח את ידי על ידה לרגע. שלחתי את ידי לארנקי.

״אין מצב,״ השיבה, ״אתה לא צריך לשלם עליי.״

הזוג מצידו השני של השולחן התעלם לחלוטין מהמתרחש. ״אני יודע שאני לא צריך,״ אמרתי לשריי ותפסתי את עינה של המלצרית. משכתי מכיסי כמה שטרות והושטתי אותם למלצרית. ״תשמרי את העודף.״ נתתי לה טיפ שמן. זה המעט שיכולתי לעשות לאחר שתפסנו שולחן למשך זמן כה רב, ועוד באחד הערבים העמוסים ביותר בשבוע במסעדה.

״באמת,״ אמרה שריי, מוציאה מזומן מארנקה, ״כמה אני חייבת לך?״

שון והיילי עדיין שוחחו כאילו לא היה להם מושג שזה עתה שילמתי על הארוחה הארורה שלהם. אף אחד לא היה עד כדי כך חסר מושג. כעסתי, אבל בהחלט לא התכוונתי לאפשר לשריי לשלם על הארוחה שלה. נהניתי ורוב הסיכויים שמאוחר יותר אודה לשון על שסידר את הדייט הכפול הזה, אבל זה היה עניין עקרוני. החשבון היה באחריותו.

״את לא חייבת לי כלום,״ אמרתי לשריי, מניד בראשי. ״ברצינות, זה עליי.״

״זה לא שזה היה דייט אמיתי,״ אמרה ברכות, שפתיה מתרוממות מעט בקצותיהן בחיוך מרומז.

״לא משנה,״ השבתי, נעמד. משכתי את כיסאה כשהחזירה את ארנקה לתיקה ונעמדה.

״אתם הולכים?״ שאלה היילי, לפתע ניתקת מהערפל שבו נראה שהלכה לאיבוד.

״אני עדיין צריך לבקש את החשבון,״ אמר שון בעליצות.

הזין הזה.

״אלכס כבר שילם,״ אמרה שריי ביובש. ״נתראה ביום רביעי בלימודים, היילי?״

״אהיה שם,״ אמרה היילי. היא לא נעה כדי לקום מכיסא, אז הבנתי שזה הרמז שלנו לעזוב בלעדיהם.

הלכתי בעקבותיה של שריי אל מחוץ למסעדה, מרוגז לגמרי. הזין הזה עמד להחזיר לי את הכסף, אך בכל זאת, בהחלט לא הבאתי בחשבון בתקציב השבועי ארוחת ערב יקרה לארבעה.

״היה נחמד להכיר אותך,״ אמרה שריי כשיצאנו לאוויר הלילה הקר וכרכה את הסוודר שלה סביב גופה.

״גם אותך,״ אמרתי, מחייך. הלילה היה מחורבן לגמרי מתחילתו ועד סופו, אבל עכשיו, כשעמדנו להיפרד לשלום, הייתי מאוכזב מעט. ״איפה חנית?״

״ממש שם,״ אמרה, מחווה בראשה לשמאלה.

״אלווה אותך.״

היא פתחה את פיה כדי להשיב, ואז הטתה מעט את ראשה וסגרה את פיה.

״כן, לא היית מצליחה להניא אותי מכך,״ הגבתי בהומור. היא גלגלה עיניים וידעתי שניחשתי נכונה את מה שרצתה לומר. ״אבא שלי היה הורג אותי אם היה יודע שנתתי לאישה ללכת לבדה בחושך לרכב שלה.״

״כן, אבל איך הוא היה מגלה?״ שאלה, שולפת את מפתחות הרכב מתיקה כשהלכנו.

״אני שקרן איום ונורא,״ השבתי.

״אתה חושב שהוא היה שואל אותך אם בזמן האחרון נתת לאישה ללכת לרכב שלה לבדה?״

״זה בהחלט ייתכן,״ התבדחתי, מהנהן. ״אבל גם אם הוא לא היה שואל...״ נאנחתי, ״ברגע שהיה עונה לטלפון בטח הייתי פולט את אמת. רגשות אשם וכל זה, יודעת?״

״בטח היה ממש גרוע להיות חבר שלך כשהיית ילד,״ אמרה בגיחוך.

״לגמרי,״ השבתי ברצינות מעושה. הגענו למכוניתה וחיפשתי דרך להרוויח עוד קצת זמן איתה. לא רציתי לצאת הערב, אבל עכשיו, כשהדייט הסתיים, לא רציתי להיפרד ממנה.

״תודה על הליווי,״ אמרה, מחייכת בנימוס.

״רוצה לצאת לארוחת ערב מתישהו?״ שאלתי, מחייך אליה חיוך רחב.

״אני ממש עסוקה,״ החלה להתחמק.

״אני יכול להתאים את עצמי ללוח הזמנים שלך.״ לפני שהספקתי לומר משהו נוסף היא הנידה בראשה.

״תודה לך, אבל לא.״ היא פתחה את דלת מכוניתה.

״באמת?״ אמרתי, לא מצליח להסוות את נימת ההפתעה שבקולי.

היא סובבה את ראשה אליי ופלטה נשיפה משועשעת. ״כן. באמת.״

״בסדר.״ פסעתי צעד לאחור, לחלוטין לא בטוח מה לעשות כרגע. כשפתחתי לרווחה את דלת הרכב, היא פנתה לאחור כדי להביט בי.

״כרגע אני מתמקדת בלימודים, ובכל מקרה, אני לא נוהגת לצאת עם גברים יפים יותר ממני,״ אמרה בחיוך מקניט.

לאחר עקיצת הפרידה הזאת היא נכנסה למכוניתה ונסעה, מותירה אותי לבד על המדרכה, המום. כשצפיתי באורות האחוריים של הרכב שלה מתרחקים פרצתי בצחוק רם. עדיין צחקתי כשצעדתי לטנדר ונכנסתי.

אלוהים, לקבל סירוב מפני שאני יפה מדי היה סיום הולם ליום המחורבן שהיה לי. זאת אומרת, בהתחשב באופן שבו התנהל כל היום הזה, באמת ציפיתי שהוא יסתיים אחרת?

הנייד שלי צלצל ברגע שנכנסתי אל ביתי וגנחתי למראה שמו של אחי שהופיע על מסך הנייד. ״ברהם,״ השבתי.

״זו אנני,״ לחשה אשתו של אחי וחברתי הטובה ביותר.

״למה את מתקשרת אליי מהטלפון של ברהם?״ לחשתי, מחייך.

״כי הטלפון שלי בחדר השינה עם השדונית המתוקה שלי, שעכשיו ישנה לראשונה בעשרים וארבע שעות,״ השיבה, עדיין בלחש.

״לעזאזל, אישה. לכי לישון!״

״אני הולכת,״ סיננה, ״רק התקשרתי אליך כדי לומר לך לא להתקשר אליי.״

״לא הייתה לי כל כוונה להתקשר אלייך.״

״טוב, איך אני אמורה לדעת?״

״את צריכה לישון,״ אמרתי, צונח על הספה שלי באנחה. ״את מתנהגת כמו משוגעת.״

״אתה חושב שברהם ימצא אותי אם אישן באמבטיה?״ שאלה ברצינות. ״אני יכולה לשים בה כמה מגבות.״

״כן. הוא ישים לב. הנייד שלו אצלך,״ השבתי בצחוק. ״תיכנסי למיטה.״

״אם הוא ירצה סקס, הוא עובר לגור אצלך.״

״זה קצת קיצוני,״ אמרתי. ״תכריחי אותו לגור אצל ההורים.״

״הוא יהיה קרוב מדי,״ אמרה בגניחה. ״אם אצטרך לראות את פניו, אהרוג אותו.״

״הוא בטח כבר ישן,״ הרגעתי אותה, מנסה ללא הצלחה להתייחס אליה ברצינות. ״פשוט תיכנסי למיטה ותנוחי כל עוד אפשר.״

״בסדר.״ היא ניתקה בלי לומר שלום, ואני חייכתי והטלתי את הנייד על הספה לצידי.

אנני הייתה אחת האנשים הטובים ביותר שהכרתי. היא גם צדקה. הייתי מתקשר אליה אחרי ששתיתי כמה בירות. רציתי לקטר על זה ששון לא שילם עבור ארוחת הערב ועדיין לא הצלחתי להתאושש מכך ששריי יירטה אותי בקלות שכזאת. אנני הייתה מתה מצחוק.

ידעתי שאני לא מתנת האל לנשים או משהו כזה, אבל הייתה לי הצלחה בלתי מבוטלת בקרב המין היפה. מעולם לא נתקלתי בסירוב כה מוחלט כשהזמנתי מישהי לצאת לארוחת ערב. שמעתי תירוצים ובוודאי היו נשים שהתחמקו, אבל מעולם לא זכיתי ל'לא' ישיר. למען האמת, זה צרב מעט.

פשטתי את בגדיי ונשארתי בתחתוני בוקסר ואז שלפתי מהמקרר שישיית בירות ושבתי להתרווח על הספה. מכיוון שלא היו לי תוכניות למחרת, התכוונתי לשתות כל אחת ואחת מהן ולשרוף חלק מהתסכול בהריגת כמה זומבים במשחק וידיאו.

לפני שהפעלתי את הטלוויזיה עברתי על ההודעות שלי ומצאתי אחת משון. השבתי לו.

אני: אתה חייב לי על ארוחת הערב, חתיכת זין.